אוטו ורבורג

אוֹטוֹ וַרְבּוּרְג (בגרמנית: Otto Warburg;‏ 20 ביולי 1859, המבורג – 10 בינואר 1938, ברלין) היה בוטנאי יהודי-גרמני בעל שם עולמי, שהיה אחד מעמודי התווך של הציונות בגרמניה ויושב ראש ההסתדרות הציונית.

ערך זה עוסק בבוטנאי. אם התכוונתם לרופא, הביולוג והפיזיולוג היהודי-גרמני חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, ראו אוטו היינריך ורבורג.

אוטו ורבורג
Otto Warburg

אוטו ורבורג ב-1911
לידה	20 ביולי 1859 המבורג, הקונפדרציה הגרמנית
פטירה	10 בינואר 1938 (בגיל 78) ברלין, גרמניה הנאצית
ענף מדעי	ביולוגיה
מקום מגורים	גרמניה, ארץ ישראל
מקום קבורה	דגניה א
מקום לימודים	האוניברסיטה של שטרסבורג אוניברסיטת בון
מוסדות	אוניברסיטת הומבולדט של ברלין
פרסים והוקרה	יישוב שדה ורבורג, הסוג הבוטני ורבורגיה
צאצאים	Gustav Otto Warburg
הערות	אחד מעמודי התווך של הציונות בגרמניה
תרומות עיקריות
חקר בוטני בארץ ישראל; הקמת מכון וולקני

קורות חיים

דיוקן אוטו ורבורג מאת בוריס שץ

תחילת דרכו

ורבורג נולד בהמבורג למשפחה יהודית מתבוללת ועשירה. בשנת 1879 סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה יוקרתית בהמבורג, והחל בלימודים אקדמיים בבוטניקה, כימיה וזואולוגיה באוניברסיטאות ברלין ובון. בשנת 1883 סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת שטרסבורג. בשנת 1885 ביקר באנגליה לצורך הכנות למסע לחקר הצמחייה הטרופית באסיה, שאליו יצא בסתיו אותה שנה. הוא החל את מסעו בהודו וציילון (סרי לנקה), ושהה באסיה קרוב לארבע שנים. במהלך המסע הוא ביקר בטאיוואן, ביפן, בקוריאה, בפיליפינים, בג'אווה ובגינאה החדשה. הוא התמקד בחקר יערות הגשם, אסף אלפי דוגמאות של צמחים שונים, כתב תיאורים בוטניים מפורטים ואת רשמי מסעו. בקיץ 1889 חזר לגרמניה מאוסטרליה. עם חזרתו החל לקטלג את ממצאיו ולתעד אותם, תוך שהוא מגדיר לראשונה סוגים ומינים חדשים של צמחים.

חוקר ומרצה

בשנת 1891 החל ורבורג לעבוד כמרצה אורח באוניברסיטת ברלין. משנת 1897 החל להכין את הפוסט-דוקטורט שלו בתחום צמחי המרפא, התקבל כפרופסור לחקלאות טרופית בפקולטה ללימודי המזרח וכן ייסד עם פרופ' וולטמן את כתב העת המדעי "הצמחים הטרופיים" (Der Tropen Pflanzer), שעסק בתחום זה. ורבורג היה עורכו של כתב עת זה במהלך 24 השנים הבאות. אחת מעבודותיו המדעיות הבולטות עסקה באגוז המוסקט. בגלל מוצאו היהודי לא יכול היה ורבורג להתקבל כפרופסור מן המניין באוניברסיטה, ולכן כבר בשנת 1896 נמנה עם מייסדי "הוועדה לכלכלה קולוניאלית" ומונה כמנהלה. לאחר מכן עסק בנושא קידום החקלאות והכנסת צמחים נוספים כגידולי שדה במושבות הגרמניות מעבר לים. בנוסף הקים חברות שעסקו בהקמת מטעים ושיווק של קקאו, קפה וגומי, ופרסם מונוגרפיות שעסקו במטעים אלה.

קברו של אוטו ורבורג בדגניה א'

פעיל ציוני

חמיו של ורבורג, גוסטב גבריאל כהן, פגש את בנימין זאב הרצל ובעקבות כך פרסם כהן ספר בשם "שאלת היהודים והעתיד" (Die Judenfrage und die Zukunft). הספר טען שתופעת האנטישמיות אינה עתידה להיעלם, ולכן הפתרון לאנטישמיות הוא הקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. כהן נתן עותק מן הספר לוורבורג, והם שוחחו ביניהם על תוכנו. הספר והשיחות בעקבותיו עוררו בוורבורג עניין בהתיישבות יהודים בארץ ישראל ופיתוח החקלאות בה.

הרצל היה זקוק לעזרתו של ורבורג בגין ניסיונו בגידולי שדה, ובגלל הידע שלו בבוטניקה, שלו נזקק להשלמת ספרו "אלטנוילנד". הוא אף חשב שמעורבותו של ורבורג היא חשובה ומועילה לתנועה הציונית. ב-1898 נפגשו השניים והרצל ביקש את עזרתו של ורבורג. ורבורג הביע את הסכמתו לסייע לתנועה הציונית בתחום המעשי של פיתוח החקלאות, ולא רצה להיות מעורב בתחום האידאולוגי-פוליטי.

בשנים 1899–1900 יצא ורבורג בשליחות הרצל למסע מחקר ארוך בארץ ישראל, קפריסין ואנטוליה. בקפריסין הוא בדק את האפשרות להקמת יישובים יהודיים באזור פמגוסטה, ובאנטוליה חקר את יתרונות גידול הכותנה. במהלך שהייתו בארץ חקר את החי והצומח, ונפגש עם זליג סוסקין, יוסף טריידל ואהרן אהרנסון – שלושתם בעלי ידע וניסיון בחקלאות בארץ – והוא עתיד היה לפעול בשיתוף עמם במיזמים רבים בעתיד.

ורבורג השתתף בקונגרס הציוני השישי ב-1903, ונבחר בו יחד עם פרנץ אופנהיימר וזליג סוסקין להקים את "הוועדה לחקר ארץ ישראל".^[1] הוועדה החלה במחקר חקלאי ורפואי, שתוצאותיו פורסמו בירחון מדעי בשם "אלטנוילנד", הקימה ועדה בינלאומית לחקר הפוטנציאל הכלכלי של אזור ים המלח והחלה ברכישת קרקעות בארץ ישראל. בקונגרס זה הועלתה "תוכנית אוגנדה" כאלטרנטיבה זמנית ליישוב ארץ ישראל. ורבורג הצטרף למשלחת שיצאה למזרח אפריקה, והציג את ממצאיה בפני הקונגרס הציוני השביעי באוגוסט 1905; הרעיון נדחה על ידי רוב משתתפי הקונגרס.

בעקבות מותו הפתאומי של הרצל ביולי 1904 נותרה התנועה הציונית ללא מנהיג, ולכן נבחרו ורבורג, מקס נורדאו ודוד וולפסון כצוות הנהגה במאי 1905. באוגוסט אותה שנה התכנס הקונגרס הציוני השביעי, ובו פירט ורבורג את מטרותיו בארץ ישראל: הגדלת האוכלוסייה היהודית ויצירת בסיס כלכלי עבורה – בסיס זה עתיד היה לשמש להגדלת אוכלוסייה נוספת וליישובים חדשים; הקמת מוסדות חינוכיים ותרבותיים יהודיים; ניסיון לבטל את ההגבלות העות'מאניות על יהודים; המשך המאבק למען השגת צ'רטר ליהודים על ארץ ישראל. במהלך הקונגרס נבחר וולפסון כיושב ראש ההסתדרות הציונית, וורבורג נבחר כסגנו. יוזמות של ורבורג להקמת יישובים יהודיים בארם נהריים ובפמגוסטה במימון פרטי נתקלו בהתנגדות ההנהגה הציונית, ולא יצאו לפועל. בעקבות כך התפטר ורבורג מחברותו בוועד המבצע. בשנת 1906 היה בין מייסדי בית הספר "בצלאל" בירושלים, ומינה את בוריס שץ כמנהלו הראשון.

בשנת 1907 הפך את הוועדה לחקר ארץ ישראל לחלק מן הוועד המבצע, ובכך זכתה לנתח קבוע מסך התקציב. לאחר מכן הציע את ארתור רופין כמנהל של המשרד הארצישראלי ביפו שהוקם באותה שנה. הוועד הפועל הציוני בווינה לא הפשיר תקציבים לפעילותו של ורבורג, ואפילו את משכורותיהם של רופין ויעקב טהון נאלץ ורבורג לשלם מכיסו. על רקע זה פנה ורבורג במכתב לוולפסון ומתח ביקורת על התנהלותה של ההנהגה הציונית; אלא שמכתב זה לא שינה את המצב. ורבורג חיפש בעלי ברית ויצר קשר עם כמה מנהיגים ציוניים שתמכו בגישתו, "הציונות המעשית", בהם היה מנחם אוסישקין. ב-1909 ייסד יחד עם ארתור רופין את חברת "הכשרת היישוב", שמטרתה הייתה לרכוש קרקעות בארץ ישראל ולהכשירן להתיישבות יהודית. באותה שנה סייע בהקמת "אגודת הרופאים והמדענים היהודים" שמטרתה הייתה לקדם את רמת השירותים הרפואיים בארץ וללחום במחלות כגון מלריה וגרענת, שהיו אז נפוצות בארץ ישראל. בנוסף יזם ורבורג את הקמתה של הגימנסיה העברית בירושלים – בית הספר התיכון הראשון בעיר שבו לימדו בעברית. בגלל התעקשותו על עברית כשפ ההוראה, נאלץ לוותר על השתתפותה של חברת עזרה של יהודי גרמניה במיזם, כיון שזו רצתה ששפת הלימוד בבית הספר תהיה גרמנית. ורבורג רכש בכספו הפרטי קרקעות ליישובים חוות כנרת ודגניה א', עוד בטרם הוקם בנק חקלאי שאמור היה לממן פעילות מעין זו. כמו כן נרשמה על שמו באוקטובר 1909 הקרקע שעליה הוקמה המושבה מגדל.

ורבורג שימש כנשיא השלישי של ההסתדרות הציונית בשנים 1911–1921.

בשנת 1920 עלה ורבורג לארץ ישראל.

ורבורג והמחקר המדעי בארץ ישראל

ורבורג היה מחלוצי המחקר המדעי של הטבע בארץ ישראל. בשנת 1922 הקים יחד עם יצחק וילקנסקי (וולקני) את "המכון לחקלאות ולמדע-טבע", שהפך ב-1931 לתחנה חקלאית של הסוכנות היהודית. המכון, שהיה אמור להשתלב בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, הפך בסופו של דבר ליחידה עצמאית, שנקראת עד היום "מכון וולקני".^[2]

ורבורג, בניגוד לוולקני, לא נשאר ב"מכון לחקלאות ולמדע-טבע", אלא השתלב בשנת 1928 ב"מכון לחקירת טבע א"י" שהוקם במסגרת האוניברסיטה העברית. ורבורג היה קשור באוניברסיטה העברית עוד בטרם נוסדה: הוא הקים בברלין את אחת משתי הוועדות המייעצות לתכנון האוניברסיטה (השנייה הוקמה בלונדון על ידי חיים ויצמן). לכן, אך טבעי היה שיעבור אל האוניברסיטה כאשר זו הוקמה. בשנת 1931, כאשר פוצל המכון למחלקות לבוטניקה וזואולוגיה, נתמנה ורבורג לראש המחלקה. עם זאת, ורבורג לא שהה כמעט בארץ, וניהל את המחלקה מבחוץ, בעיקר בהקשרים הכלכליים (גיוס כספים ומינויים). כתוצאה מכך זכו שאר החוקרים במחלקה לאוטונומיה מחקרית ולחופש פעולה כמעט מושלם.

באותה השנה הקים את הגן הבוטני הלאומי בהר הצופים ביחד עם הבוטניקאי ד"ר אלכסנדר איג. זה היה הגן הבוטני הראשון בארץ ישראל.

בשנים 1934–1937 במסגרת תפקידו כיושב ראש "אגודת ידידי הספרייה הירושלמית" מיסודו של היינריך לווה דאג להעברה מסודרת של אוספי הספרים של יהודים שהיגרו מגרמניה לספריות בארץ ישראל.

ורבורג נפטר בשנת 1938 בברלין. בנו זיגמונד ארגן את ההלוויה בבית העלמין בדגניה א' שם נקבר אפרם של אוטו, אשתו (שנפטרה ב-1937) ובתם גרטרוד (שנפטרה ב-1936).

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית ^[3]

משפחתו

ורבורג נשא לאישה את חנה לבית כהן. לשניים נולדו בת, גרטרוד, ושלושה בנים: אדגר, זיגמונד וגוסטב. הבן זיגמונד ומשפחתו עלו לארץ בשנת 1933, לאחר עליית אדולף היטלר לשלטון, והתיישבו בחיפה. הבן אדגר ואשתו פאניה, שניהם רופאים, עלו לארץ בשנת 1938 והתיישבו בקריית ענבים. הבן הצעיר, גוסטב, ומשפחתו היגרו ללונדון בשנת 1933, שם ניהל את "הספרייה הווינאית". נכדו של ורבורג ובנו של זיגמונד, גבי ורבורג, הוא פרופסור (אמריטוס) ורקטור לשעבר של אוניברסיטת חיפה.

אחד מאבותיו, יעקב שמעון ורבורג, נפטר בשנת 1636 והוכר כמנהיג מוערך של היהודים בבישופות של פאדרבורן. נכדו, יעקב שמואל ורבורג, התיישב באלטונה המבורג ונישא בשנת 1647 לרחל רייטצ'ה ביתו של שמעון ראובן גולדציהר.

ניתן לשחזר את מוצאה של משפחת ורבורג עד לשנת 1559, באותה שנה קיבל שמעון מקסל חוזה הגנה מהבישוף של רוזנות פאדרבורן בווסטפאליה בהסכמת העיר ורבורג. לאחר מותו המוקדם התיישב אביו הקשיש לוי יוספה יוסף ורבורג באלטונה המבורג כדי לטפל בנכדיו היתומים. מאז במשך כשלוש מאות שנים ישבה משפחת ורבורג באלטונה המבורג.^[4]

הנצחתו

היישוב שדה ורבורג שהוקם בשרון ב-1938 קרוי על שמו. כמו כן נקרא הסוג הבוטני "ורבורגיה" על שמו. בנוסף הוקם בשנת 1984 בפקולטה לחקלאות ברחובות ובמימון קרן "מינרבה" והאוניברסיטה העברית "מרכז אוטו ורבורג לביוטכנולוגיה בחקלאות" – מיזם משותף של ישראל וגרמניה המאגד פעילות רב-תחומית של חוקרים ממחלקות שונות. במרכז תל אביב, נושא רחוב קטן היוצא משד' בן ציון את שמו.

כתביו

• פּאַלעסטינאַ ארבייט / רעפעראַט פון פראָפעסאָר ד"ר א’ וואַרבורג; סעפעראט אבדרוק פון דעם יודישען פאלק, וילנה: פ’ גארבער, תרס"ו.
• צי טויג ארץ ישראל פאר קאָלאַניזאַציע / אָטאָ וואַרבורג, אודסה: דפוס בלעטניצקי, תרס"ח.

• Die aus den deutschen Kolonien exportirten Produkte und deren Verwerthung in der Industrie: nach amtlichen Statistiken und Denkschriften, sowie nach Mittheilungen von Importeuren und Fabrikanten, Berlin: E. F. Mittler, 1896. (בגרמנית)
• Zum neuen Jahr, Berlin: E. S. Mittler, [1902?]. (מהדורות נוספות: Berlin, 1908; 1912; 1921.) (בגרמנית)
• Die Baumwollkultur im Gebeiete der Bagdadbahn in Verbindung mit der Kolonisation osteuropäischer Juden: ein Beitrag zur Hebung der westeuropäischen Baumwoll- und der osteuropäischen Judennot, Berlin: Pass [printer], [1904?]. (בגרמנית)
• Deutsche kolonisations, wirtschafts- und kulturbestrebungen im türkischen Orient, Berlin: Orient-verlag, 1905. (בגרמנית)
• Palästina-Fragen / Referat, erstattet auf dem Delegiertentag der deutschen Zionisten in Hannover, Köln: Druck von M. DuMont Schauberg, 1906. (בגרמנית)
• Die Zukunft Palastinas und unsere Aufgaben daselbst: Vortrag, Wien, 1906. (בגרמנית)
• Syrien als wirtschafts- und kolonisationsgebiet, Berlin: H. Paetel, 1907. (בגרמנית)
• Anbau, Sorten und Ernte der Baumwolle, [S.l.]: [s.n.], [1909?]. (בגרמנית)
• Die Palästinaarbeit der Zionistischen Organisation / referat von O. Warburg gehalten auf dem IX.Zionisten-Kongress in Hamburg im Jahre 1909, Berlin: Palästina-Ressort der Zionistischen Organisation, 1910. (בגרמנית)
• Der Krieg und die koloniale Landwirtschaft, [S.l.]: [s.n.], [1918?]. (בגרמנית)
• Die tropische Landwirtschaft im 2. und 3. Kriegsjahre, [S.l.]: [s.n.], [1918?]. (בגרמנית)
• Weltvorräte, [S.l.]: [s.n.], [1919?]. (בגרמנית)
• Palestine as a fruit producing country: Banana growing in Palestine, Tel-Aviv: [s.n.] typ. Amanut, 1928. (בגרמנית)
• Bedeutung der Obstkulturen für die Kolonisation Palästinas, [Berlin?]: [s.n.], [1929?]. (בגרמנית)

ספרים שנטל חלק בהם

• פּראָגראָם רעדען / פון א’ ווארבורג, א’ האנטקה, ח’ ווייצמאן, נ’ קאַצענעלסאָהן^[5] ורשה: קדם, תרע"ד.

• The Physical and political conditions of Palestine: a course of lectures delivered under the auspices of the London Zionist League, session 1906: with a foreword by Herbert Bentwich. And an appendix, "The resources of Palestine", by O. Warburg, London: [s.n.], 1907 (באנגלית)
• Otto Warburg und J. E. van Someren Brand (herausgegeben), Kulturpflanzen der Weltwirtschaft :unter Mitwirkung erster Fachleute, Leipzig: R. Voigtländer, [1908?]. (בגרמנית)
• Theodor Herzl und Der Judenstaat / von Max Nordau, Otto Warburg, Israel Zangwill; mit einem Vorwort des Herausgebers Davis Erdtracht, Wien: Verlag "Wiedergeburt"-Hochschule für Welthandel, [1919?]. (מהדורה נוספת: Wien: Interterritorialer Verlag "Renaissance", [1920?].) (בגרמנית)

לקריאה נוספת

• ספר וארבורג: קורות חייו, דברי הערכה, מכתבים נאומים ומאמרים (יצא על ידי הנהלת ההסתדרות הציונית וחברת הכשרת היישוב בא"י), הרצליה: דפוס מסדה, תש"ח. (הספר בקטלוג ULI)
• על פועלו הציוני: יעקב טהון (עורך), ספר ורבורג, תל אביב: הוצאת מסדה, 1948. (הספר בקטלוג ULI)
• על מפעלו הבוטאני: י' רייכרט, "אוטו ורבורג", הטבע והארץ, 5:130-138, 1938.
• על חלוצי הבוטניקה בישראל: אורי רוזנברג באתר נושנות- בוטניקה שימושית וציונות מעשית -אוטו ורבורג
• מרכז אוטו ורבורג לביוטכנולוגיה בחקלאות
• אוטו ורבורג, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• ביוגרפיה ותמונה, באתר האוניברסיטה החופשית של ברלין, (בגרמנית)
• פרופ' גבי ורבורג, זכרונות ילדות על סבי אוטו ורבורג (1859–1938) ומשפחתנו, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
• ביוגרפיה, באתר הגן הבוטני של ברלין (האוניברסיטה החופשית של ברלין) (בגרמנית)
• ישראל רייכרט, פרופיסור אוטו וארבורג, דבר, 20 בינואר 1938
• דוד תדהר (עורך), "פרופ' אוטו וארבורג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3253
• אמיל פוירשטיין, יהודים מפורסמים במדע, 1956. עמ' 103–116.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אוטו ורבורג בוויקישיתוף

• אוטו ורבורג (1859-1938), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ראו: תמונה.
2. Uri Rosenberg, 153 – אוטו ורבורג – בוטניקה שמושית וציונות מעשית, באתר נוֹשָׁנוֹת, ‏2022-05-29
3. ארכיון אוטו ורבורג, בספרייה הלאומית
4. דוד תדהר (עורך), "פרופ' אוטו וארבורג", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ט (1958), עמ' 3253
5. ד"ר ניסן כצנלסון מליבוי (1862–1925), בנקאי ומראשי ציוני רוסיה; שימש נציגו האישי של הרצל ברוסיה, והתלווה אליו במסעו לאימפריה הרוסית.