נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 78 שגרירויות, 22 קונסוליות כלליות, משרדי ייצוג וקישור, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם 163 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים, היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

רקע

מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות^[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948^[2]. עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק ובז'נבה, כשלצידן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם^[3].

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של המאה ה-21 מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל-2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות^[4].

ב-2020, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי, משרד החוץ פתח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביות, בחריין ומרוקו^[5][6].

רשימת נציגויות ישראל בעולם

שגרירויות

מואמנת ל-	עיר	שנת פתיחה	האמנה נוספת	ראש הנציגות
אוזבקיסטן אוזבקיסטן	טשקנט	1992	טג'יקיסטן טג'יקיסטן	גדעון לוסטיג
אוסטריה אוסטריה	וינה	1949[7]	האומות המאוחדות מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית	דוד רוט
אוסטרליה אוסטרליה	קנברה	1950[8]	מיקרונזיה מיקרונזיה[9] פיג'י פיג'י פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה	אמיר מימון
אוקראינה אוקראינה	קייב	1993		מיכאל ברודסקי[10]
אורוגוואי אורוגוואי	מונטווידאו	1948		מיכל הרשקוביץ
אזרבייג'ן אזרבייג'ן	באקו	1993		ג'ורג' דיק
איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות	אבו דאבי	2021[11]		אמיר חייק
איטליה איטליה	רומא	1949[12]	סן מרינו סן מרינו ארגון המזון והחקלאות	יונתן פלד
אלבניה אלבניה	טירנה	2012[13]	בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה	גלית פלג
אנגולה אנגולה	לואנדה	1994	הרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו[14] מוזמביק מוזמביק סאו טומה ופרינסיפה סאו טומה ופרינסיפה	שמעון סולומון
אקוודור אקוודור	קיטו	1964		צח שריד
ארגנטינה ארגנטינה	בואנוס איירס	1949[15]		אייל סלע
ארצות הברית ארצות הברית	וושינגטון	1948		יחיאל לייטר
אתיופיה אתיופיה	אדיס אבבה	1989[16]	בורונדי בורונדי	אברהם נגוסה
בולגריה בולגריה	סופיה	1990[17]		יוסי לוי-ספרי
בחריין בחריין	מנאמה	2020[18]		איתן נאה[19]
בלארוס בלארוס	מינסק	1993[20]		אלכס גולדמן-שיימן
בלגיה בלגיה	בריסל	1949	לוקסמבורג לוקסמבורג	עידית אבו רוזנצווייג
ברזיל ברזיל	ברזיליה	1952[21]		דני זוהר זונשיין
גאורגיה גאורגיה	טביליסי	1993		הדס מיצד
גאנה גאנה	אקרה	2011[22]	ליבריה ליבריה	רועי גלעד
גואטמלה גואטמלה	גואטמלה סיטי	1960	אל סלוודור אל סלוודור הונדורס הונדורס	אלון לביא
גרמניה גרמניה	ברלין	1965[23]		רון פרושאור
דנמרק דנמרק	קופנהגן	1952		דוד עקוב
דרום אפריקה דרום אפריקה	פרטוריה	1950[24]	אסוואטיני אסוואטיני לסוטו לסוטו מאוריציוס מאוריציוס מדגסקר מדגסקר[25]	עדי כהן חזנוב
הודו הודו	ניו דלהי	1992	בהוטן בהוטן סרי לנקה סרי לנקה	ראובן עזר
הולנד הולנד	האג	1949[26]		מודי אפרים
הונגריה הונגריה	בודפשט	1989[27]		יעקב הדס-הנדלסמן
הונדורס הונדורס	טגוסיגלפה			אלדד גולן
הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	לונדון	1949[28]		ציפי חוטובלי
הפיליפינים הפיליפינים	מנילה	1962[29]		אילן פלוס
הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית	סנטו דומינגו	1964	אנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה ג'מייקה ג'מייקה גרנדה (מדינה) גרנדה דומיניקה דומיניקה האיטי האיטי סנט וינסנט והגרנדינים סנט וינסנט והגרנדינים סנט לוסיה סנט לוסיה סנט קיטס ונוויס סנט קיטס ונוויס[30]	רסלאן אבו רוקן
וייטנאם וייטנאם	האנוי	1993	לאוס לאוס	ירון מאיר
חוף השנהב חוף השנהב	אביג'אן	1986[31]	בורקינה פאסו בורקינה פאסו בנין בנין טוגו טוגו	רוני ידידיה קליין
טורקיה טורקיה	אנקרה	1949[32]		אירית ליליאן
טורקמניסטן טורקמניסטן	אשגבאט	2013[33]		איסמעיל חאלדי
יוון יוון	אתונה	1990[34]		נעם כץ
יפן יפן	טוקיו	1953		גלעד כהן
ירדן ירדן	עמאן	1994		רוגל רחמן
לטביה לטביה	ריגה	1992		סנדרה סימוביץ'
ליטא ליטא	וילנה	2015[35]		הדס ויטנברג
מולדובה מולדובה	קישינב	2025[36]		יואל ליאון
מיאנמר מיאנמר	יאנגון	1953[37]		רות זך
מצרים מצרים	קהיר	1980		אמירה אורון
מקסיקו מקסיקו	מקסיקו סיטי	1953[38]	איי בהאמה איי בהאמה בליז בליז	עינת קרנץ-נייגר
מרוקו מרוקו	רבאט	2021[39]		יוסי בן-דוד
נורווגיה נורווגיה	אוסלו	1955[40]	איסלנד איסלנד	יאנה קוטליאר-גל (ממונה על היחסים)
ניגריה הקהילה הכללית של מדינות מערב אפריקה	אבוג'ה	1993[41]		מייקל פרימן
ניו זילנד ניו זילנד	ולינגטון	2011[42]	ניואה ניואה איי קוק איי קוק טונגה טונגה סמואה סמואה	רן יעקובי
נפאל נפאל	קטמנדו	1961		חנן גודר (מיועד: אריה בס)
הרפובליקה העממית של סין סין	בייג'ינג	1992	מונגוליה מונגוליה	אירית בן אבא
סינגפור סינגפור	סינגפור	1969[43]	מזרח טימור מזרח טימור	אלי ורד חזן
סלובקיה סלובקיה	ברטיסלאבה	2006		איתן לבאון
סנגל סנגל	דקר	1994[44]	גינאה גינאה גינאה ביסאו גינאה ביסאו גמביה גמביה כף ורדה כף ורדה סיירה לאון סיירה לאון צ'אד צ'אד	בן בורגל
ספרד ספרד	מדריד	1986[45]	אנדורה אנדורה	דן פורז (ממונה על היחסים)
סרביה סרביה	בלגרד	1997[46]	מונטנגרו מונטנגרו	אביבית בר-אילן
פולין פולין	ורשה	1990[47]		יעקב ליבנה
פורטוגל פורטוגל	ליסבון	1977[48]		אורן רוזנבלט
פינלנד פינלנד	הלסינקי	1950	אסטוניה אסטוניה	בעז רודקין
פנמה פנמה	פנמה סיטי	1965	ברבדוס ברבדוס גיאנה גיאנה טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו סורינאם סורינאם	איתי בר-דב
פרגוואי פרגוואי	אסונסיון	2015[49]		עמית מקל
פרו פרו	לימה	1956[50]		ערן יובן
צ'ילה צ'ילה	סנטיאגו דה צ'ילה	1950[51]		גיל ארציאלי
צ'כיה צ'כיה	פראג	1990[52]		אנה אזרי
צרפת צרפת	פריז	1949[53]	מונקו מונקו	יהושע זרקא
קולומביה קולומביה	בוגוטה	1960		גלי דגן
קוסטה ריקה קוסטה ריקה	סן חוסה	1966[54]	ניקרגואה ניקרגואה	מיכל גור-אריה
קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	סיאול	1992[55]		רפאל הרפז
קזחסטן קזחסטן	אסטנה	1992	קירגיזסטן קירגיזסטן	אדווין יאבו
קמרון קמרון	יאונדה	1986[56]	גבון גבון[57] גינאה המשוונית גינאה המשוונית הרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית	אמנון קלמר
קנדה קנדה	אוטווה	1953[58]		עדו מועד (אנ')
קניה קניה	ניירובי	1963[59]	האומות המאוחדות מוסדות האו"ם אוגנדה אוגנדה טנזניה טנזניה מלאווי מלאווי סיישל סיישל	מיכאל לוטם
קפריסין קפריסין	ניקוסיה	1961[60]		אורן אנוליק
קרואטיה קרואטיה	זאגרב	2005		גרי קורן
קריית הוותיקן קריית הוותיקן	רומא	1994		ירון זיידמן
רואנדה רואנדה	קיגאלי	2019[61]		עינת וייס
רומניה רומניה	בוקרשט	1948		ליאור בן דור
רוסיה רוסיה	מוסקבה	1991[62]		סימונה הלפרין
שוודיה שוודיה	סטוקהולם	1950		זיו נבו קולמן
שווייץ שווייץ	ברן	1951[63]	ליכטנשטיין ליכטנשטיין	יפעת רשף
תאילנד תאילנד	בנגקוק	1958[64]	קמבודיה קמבודיה	אורנה שגיב

שגרירים ניידים

מואמן ל-	שגריר מכהן
מלטה מלטה סלובניה סלובניה	זאב בוקר
מקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית	סימונה פרנקל
קוסובו קוסובו	תמר זיו
דרום סודאן דרום סודאן	גרשון קידר
איי מרשל איי מרשל איי שלמה איי שלמה[65] ונואטו ונואטו טובאלו טובאלו פיג'י פיג'י פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה נאורו נאורו פלאו פלאו קיריבטי קיריבטי מיקרונזיה מיקרונזיה	רועי רוזנבליט
זמביה זמביה בוטסואנה בוטסואנה נמיביה נמיביה זימבבואה זימבבואה	עפרה פרחי

קונסוליות כלליות

מדינה	עיר	תאריך פתיחה	קונסול
איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות	דובאי	2021[66]	לירון זסלנסקי
ארצות הברית ארצות הברית	לוס אנג'לס	1949	ישראל בכר
	אטלנטה	1956	ענת סולטן-דדון
	בוסטון	1965[67]	בנימין שרוני
	יוסטון	1962[68]	ליביה לינק
	ניו יורק	1948	אופיר אקוניס
	סן פרנסיסקו	1962	מרקו סרמונטה
	מיאמי	1982[69]	מאור אלבז סטרינסקי
	שיקגו	1952	ינעם כהן
הודו הודו	מומבאי	1953[70]	קובי שושני
	בנגלור	2012	תמר בן חיים
טורקיה טורקיה	איסטנבול	1949[71]	רמי חתן
הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין	הונג קונג	1985[72]	עמיר לאטי
	גואנגג'ואו	2009[73]	אלכס גולדמן-שיימן
	צ'נגדו	2014	גדי הרפז
	שאנגחאי	1995	רוית בר
קנדה קנדה	מונטריאול	1949[74]	פול הירשון
	טורונטו	1961[75]	עידית שמיר
גרמניה גרמניה	מינכן	2011[76]	טליה לדור פרשר
ברזיל ברזיל	סאו פאולו	2010[77]	רפאל ארדרייך
רוסיה רוסיה	סנקט פטרבורג	2011	רן גידור
טאיוואן טאיוואן	טאיפיי	1993[78]	עומר כספי

נציגויות בארגונים בינלאומיים

מואמנת ל-	עיר	שנת פתיחה	האמנה נוספת	ראש הנציגות
האומות המאוחדות מוסדות האו"ם	ז'נבה	1949		דניאל מירון
OECD	פריז	1964	מועצת אירופה	שי כהן
האיחוד האירופי האיחוד האירופי	בריסל	1959[79]	נאט"ו נאט"ו	חיים רגב
האומות המאוחדות מוסדות האו"ם	ניו יורק	1949		דני דנון

נציגויות עתידיות

• זמביה זמביה^[80]

נציגויות דיפלומטיות של ישראל לשעבר

נסגרו מסיבות פוליטיות

מואמנת ל-	עיר	סוג	שנת פתיחה	שנת סגירה	סיבת הסגירה
איראן (1964–1979) איראן	טהראן	שגרירות	1964	1979[81]	ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האיראנית
אירלנד אירלנד	דבלין	שגרירות	1993	2024[82]	הידרדרות ביחסי ישראל–אירלנד בעקבות מלחמת חרבות ברזל
אריתריאה אריתריאה	אסמרה	שגרירות	1993[83]	2022[84]	סירוב ממשלת אריתריאה לאשר את הגעת השגריר הישראלי למדינה
בנין דהומיי	קוטונו	שגרירות	1964	1973	ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור. כיום השגרירות המואמנת לבנין היא שגרירות ישראל באביג'אן, חוף השנהב
מדגסקר הרפובליקה המלגשית	טננריב	שגרירות	1960	1973	ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור. השגרירות המואמנת למדגסקר היא שגרירות ישראל בדרום אפריקה
הרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית	בנגי	שגרירות	1961	1973	ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור כיום השגרירות המואמנת לרפובליקה המרכז-אפריקאית היא שגרירות ישראל ביאונדה, בירת קמרון.
וולטה עילית וולטה עילית	ואגאדוגו	שגרירות	1964	1973	ניתוק בעקבות מלחמת יום כיפור. כיום השגרירות המייצגת את ישראל בבורקינה פאסו נמצאת באביג'אן, חוף השנהב.
ונצואלה ונצואלה	קראקס	שגרירות	1958	2009[85]	ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
לבנון לבנון	ביירות	נציגות	1982[86]	1984	ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית במדינה
מאלי מאלי	במאקו	שגרירות	1960	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
מאוריטניה (1959–2017) מאוריטניה	נואקשוט	שגרירות	1999	2009	ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
ניז'ר ניז'ר	ניאמי	שגרירות	1961	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
עומאן עומאן	מסקט	נציגות מסחרית	1996[87]	2000[88]	ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
צ'אד צ'אד	פור לאמי	שגרירות	1961	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב. כיום השגרירות המואמנת לצ'אד היא שגרירות ישראל בדקאר, סנגל
קובה קובה	הוואנה	שגרירות	1960	1973	ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
תוניסיה תוניסיה	תוניס	נציגות	1996[87]	2000[89]	ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה

נסגרו מסיבות תקציביות

נציגות	סוג	מואמנת ל-	שנת פתיחה	שנת סגירה
ציריך	קונסוליה כללית	שווייץ שווייץ	1949	1990[90]
קינגסטון	שגרירות	ג'מייקה ג'מייקה	1975[91]	1995~[92]
סובה	שגרירות	פיג'י פיג'י	1987	1995~[92]
טגוסיגלפה	שגרירות	הונדורס הונדורס	1986	1995~[92]
מילאנו	קונסוליה כללית	איטליה איטליה	1967[93]	1996[94]
מבבנה	שגרירות	סווזילנד סווזילנד	1968[95]	1996
לילונגווה	שגרירות	מלאווי מלאווי	1964[96]	1997
לה פאס	שגרירות	בוליביה בוליביה	1975	2003
סן סלוודור	שגרירות	אל סלוודור אל סלוודור	1974[97]	2016[98]
אלכסנדריה	קונסוליה כללית	מצרים מצרים	1982[99]	2002[100]
סידני	קונסוליה כללית	אוסטרליה אוסטרליה	1949	2002[101]
ריו דה ז'ניירו	קונסוליה כללית	ברזיל ברזיל	1949	2002[101]
מרסיי	קונסוליה כללית	צרפת צרפת	1951	2015
פילדלפיה	קונסוליה כללית	ארצות הברית ארצות הברית	1964[102]	2015

הועברו לעיר אחרת

נציגות	סוג	מואמנת ל-	שנת פתיחה	שנת סגירה	הסיבה לסגירה
דאלאס	קונסוליה כללית	ארצות הברית ארצות הברית	1960	1962	פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן	קונסוליה כללית	גרמניה המערבית גרמניה המערבית	1955	1967	העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו

נציגות	סוג	מואמנת ל-	שנת פתיחה	שנת סגירה	הסיבה לסגירה
קונקרי	שגרירות	גינאה גינאה	1959	1967[103]	ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם	קונסוליה כללית	הולנד הולנד	1949	1970
קמפלה	שגרירות	אוגנדה אוגנדה	1962	1972	ניתוק יחסים מצד אידי אמין
ברזוויל	שגרירות	הרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו	1960	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
לומה	שגרירות	טוגו טוגו	1962[104]	1973	ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
לאגוס	שגרירות	ניגריה ניגריה	1960	1973	ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם	שגרירות	טנזניה טנזניה	1961	1973
לוסקה	שגרירות	זמביה זמביה	1964	1973
פריטאון	שגרירות	סיירה לאון סיירה לאון	1961	1973
ליברוויל	שגרירות	גבון גבון	1963	1973
מונרוביה	שגרירות	ליבריה ליבריה	1957	1973
פנום פן	שגרירות	קמבודיה קמבודיה	1967[105]	1975[106]	הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
יוהנסבורג	קונסוליה כללית	דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה	1949	1980
פורט או פרינס	שגרירות	האיטי האיטי	1973	1990
קולומבו	"מדור אינטרסים"[107]	סרי לנקה סרי לנקה	1983	1990	ניתוק יחסים
רבאט	משרד קישור	מרוקו מרוקו	1994[87]	2000[108]	ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
קינשאסה	שגרירות	קונגו (1960-1971) זאיר הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זאיר / קונגו	1982[109]	2003

תקיפת נציגויות ישראליות

ערך מורחב – מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל

מספר נציגויות ישראליות ברחבי העולם היו יעד לפיגועי טרור ולמתקפות.

• הפיגוע בשגרירות ישראל באקוודור – פיגוע נגד שגרירות ישראל באקוודור ב-1982 שהרג שלושה בני אדם.
• הפיגוע בקונסוליה הישראלית בסידני – פיגוע נגד הקונסוליה הישראלית בסידני ב-1982.
• הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה – פיגוע מכונית תופת שבוצע על ידי החזבאללה ב-1992. נהרגו 29 איש, בהם 4 נציגים של ישראל.
• הפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון – פיגוע מכונית תופת מחוץ לשגרירות ישראל בלונדון ב-1994.

גלריה

• 
  שגרירות ישראל בברזיליה
• 
  שגרירות ישראל בוושינגטון
• 
  שגרירות ישראל בברלין
• 
  שגרירות ישראל בלימה
• 
  שגרירות ישראל באוסלו
• 
  שגרירות ישראל בפראג
• 
  שגרירות ישראל בדבלין
• 
  שגרירות ישראל בוורשה
• 
  שגרירות ישראל במוסקבה
• 
  שגרירות ישראל בטוקיו
• 
  שגרירות ישראל בבייג'ינג
• 
  שגרירות ישראל בפריז
• 
  שגרירות ישראל בפראג
• 
  שגרירות ישראל במדריד
• 
  שגרירות ישראל בהאג
• 
  שגרירות ישראל בקייב
• 
  שגרירות ישראל בקנברה
• 
  שגרירות ישראל בהלסינקי

ראו גם

• נציגויות דיפלומטיות בישראל
• מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל
• יחסי החוץ של ישראל
• משרד החוץ
• דיני פניות ציבור במשרדי מדינת ישראל בנושאי מדיניות ופעולות חוץ

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם בוויקישיתוף

• חיפוש נציגויות ישראל בעולם, משרד החוץ
• שירות דיפלומטי וקונסולרי, ישראלי, דף שער בספרייה הלאומית