נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם

משרד החוץ של מדינת ישראל מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן 78 שגרירויות, 22 קונסוליות כלליות, משרדי ייצוג וקישור, וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם 163 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל שבעה שגרירים ניידים, היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.

המדינות בהן קיימות נציגויות ישראליות בכחול

רקע

מספר הנציגויות של מדינת ישראל לאורך השנים, בהשוואה למספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. מתבסס על נתוני מדד הדיפלומטיה הישראלית 2014

בשנים שקדמו להקמת המדינה היו נציגי הסוכנות היהודית פרוסים במדינות רבות, ובכמה מהם נהנו ממעמד דומה לזה של נציגים דיפלומטיים. לאחר קום המדינה ומשעה שאותן מדינות הכירו בה, הפכו שלוחותיה של הסוכנות לנציגויות רשמיות של מדינת ישראל. שר החוץ, משה שרת, הכריע כי הנציגויות החדשות יוגדרו צירויות ולא שגרירויות, וזאת מטעמי צניעות^[1]. הצירות הראשונה של ישראל נפתחה בוורשה (פולין) ב-26 בספטמבר 1948^[2]. עד סוף 1949 זכו למעמד רשמי גם צירויות ישראל באנקרה, בואנוס איירס, בודפשט, בוקרשט, בלגרד, בריסל, וושינגטון, לונדון, מונטווידאו, מונטריאול, מוסקבה, סידני, פראג, פריז, ורומא וכן הנציגויות לאו"ם בניו יורק ובז'נבה, כשלצידן פועלות גם קונסוליות רשמיות באיסטנבול, אמסטרדם, אתונה, וינה, לוס אנג'לס, ניו יורק וציריך.

בעשורים הראשונים לקיומה השתדלה ישראל לפתוח נציגות דיפלומטית בכל מדינה שהסכימה לכונן עמה יחסים דיפלומטיים, מתוך רצון לבסס את מעמדה בקהילה הבינלאומית, בפרט בשל הסכסוך הישראלי-ערבי. ישראל עשתה מאמצים רבים להתקרב אל מדינות אסיה ואפריקה, שהחלו להשתחרר באותן שנים מעול הקולוניאליזם. בשנים 1950–1959 עלה מספר הנציגויות התושבות של ישראל בעולם מ-37 ל-80. בשנת 1967, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים, היו לה כבר 96 נציגויות דיפלומטיות תושבות ברחבי העולם^[3].

בשנים שלאחר מלחמת ששת הימים חלה פגיעה במעמדה הבינלאומי ישראל, דבר שגרם לצמצום מספר המדינות שעמן קיימה יחסים דיפלומטיים. כפועל יוצא, נאלצה ישראל לסגור רבות מנציגויותיה בעולם. האירועים הבולטים ביותר בהקשר זה הם ניתוק היחסים עם ברית המועצות ועם מרבית מדינות הגוש הקומוניסטי אחרי מלחמת ששת הימים וניתוק היחסים עם מרבית מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור. רק עם השתנות הנסיבות הדיפלומטיות בעקבות סיום המלחמה הקרה ותחילתו של תהליך שלום בין ישראל לשכנותיה בשנות ה-90 של המאה ה-20, התאפשר כינונם מחדש של מרבית היחסים הדיפלומטיים שנותקו. בד בבד, נפילת מסך הברזל הביאה ליצירתן של מדינות חדשות רבות במזרח אירופה ומרכז אסיה, שרובן שאפו לכונן יחסים עם ישראל. ואולם, לא בכל מדינה שעמה כוננו או חודשו היחסים נפתחה גם נציגות דיפלומטית ישראלית. בפועל, בעשור השני של המאה ה-21 מחזיקה ישראל נציגות דיפלומטית תושבת רק בכמחצית מהמדינות שעמן יש לה יחסים דיפלומטיים מלאים. בשנת 2019 פתחה ישראל את הנציגות הדיפלומטית בקיגאלי בירת רואנדה, אולם עם אישור תקציב המדינה ל--2019 נקבע גם כי ישראל תסגור 7 נציגויות דיפלומטיות^[4].

ב-2020, בעקבות חתימת הסכמי הנורמליזציה עם מדינות במפרץ הפרסי, משרד החוץ פתח שגרירויות באיחוד האמירויות הערביותו, בחריין ומרוקו^[5][6].

רשימת נציגויות ישראל בעולם

שגרירויות

מואמנת ל-	עיר	שנת פתיחה	האמנה נוספת	ראש הנציגות
אוזבקיסטן אוזבקיסטן	טשקנט	1992	טג'יקיסטן טג'יקיסטן	זהבית בן הלל (מיועד: גדעון לוסטיג)
אוסטריה אוסטריה	וינה	1949[7]	האומות המאוחדות מוסדות האו"ם, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית	דוד רוט
אוסטרליה אוסטרליה	קנברה	1950[8]	מיקרונזיה מיקרונזיה[9] פיג'י פיג'י פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה	אמיר מימון
אוקראינה אוקראינה	קייב	1993		מיכאל ברודסקי[10]
אורוגוואי אורוגוואי	מונטווידאו	1948	פרגוואי פרגוואי	מיכל הרשקוביץ
אזרבייג'ן אזרבייג'ן	באקו	1993		ג'ורג' דיק
איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות	אבו דאבי	2021[11]		אמיר חייק
איטליה איטליה	רומא	1949[12]	סן מרינו סן מרינו ארגון המזון והחקלאות	יונתן פלד
אירלנד אירלנד	דבלין	1993		דנה ארליך
אלבניה אלבניה	טירנה	2012[13]	בוסניה והרצגובינה בוסניה והרצגובינה	גלית פלג
אנגולה אנגולה	לואנדה	1994	הרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו[14] מוזמביק מוזמביק סאו טומה ופרינסיפה סאו טומה ופרינסיפה	שמעון סולומון
אקוודור אקוודור	קיטו	1964		צח שריד
ארגנטינה ארגנטינה	בואנוס איירס	1949[15]		אייל סלע
ארצות הברית ארצות הברית	וושינגטון	1948		מיכאל הרצוג
אתיופיה אתיופיה	אדיס אבבה	1989[16]	בורונדי בורונדי	אללי אדמסו (מיועד: אברהם נגוסה)
בולגריה בולגריה	סופיה	1990[17]		יוסי לוי-ספרי
בחריין בחריין	מנאמה	2020[18]		איתן נאה[19]
בלארוס בלארוס	מינסק	1993[20]		אלכס גולדמן-שיימן
בלגיה בלגיה	בריסל	1949	לוקסמבורג לוקסמבורג	עידית אבו רוזנצווייג
ברזיל ברזיל	ברזיליה	1952[21]		דני זוהר זונשיין
גאורגיה גאורגיה	טביליסי	1993		הדס מיצד
גאנה גאנה	אקרה	2011[22]	ליבריה ליבריה	שלומית סופה (מיועד: רועי גלעד)
גואטמלה גואטמלה	גואטמלה סיטי	1960	אל סלוודור אל סלוודור הונדורס הונדורס	יפתח קוריאל
גרמניה גרמניה	ברלין	1965[23]		רון פרושאור
דנמרק דנמרק	קופנהגן	1952		דוד עקוב
דרום אפריקה דרום אפריקה	פרטוריה	1950[24]	אסוואטיני אסוואטיני לסוטו לסוטו מאוריציוס מאוריציוס מדגסקר מדגסקר[25]	אלי בלוצרקובסקי (מיועד: אלון לביא)
הודו הודו	ניו דלהי	1992	בהוטן בהוטן סרי לנקה סרי לנקה	ראובן עזר
הולנד הולנד	האג	1949[26]		מודי אפרים
הונגריה הונגריה	בודפשט	1989[27]		יעקב הדס-הנדלסמן
הונדורס הונדורס	טגוסיגלפה			אלדד גולן
הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	לונדון	1949[28]		ציפי חוטובלי
הפיליפינים הפיליפינים	מנילה	1962[29]		אילן פלוס
הרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית	סנטו דומינגו	1964	אנטיגואה וברבודה אנטיגואה וברבודה ג'מייקה ג'מייקה גרנדה (מדינה) גרנדה דומיניקה דומיניקה האיטי האיטי סנט וינסנט והגרנדינים סנט וינסנט והגרנדינים סנט לוסיה סנט קיטס ונוויס סנט קיטס ונוויס[30]	רסלאן אבו רוקן
וייטנאם וייטנאם	האנוי	1993	לאוס לאוס	ירון מאיר
חוף השנהב חוף השנהב	אביג'אן	1986[31]	בורקינה פאסו בורקינה פאסו בנין בנין טוגו טוגו	רוני ידידיה קליין
טורקיה טורקיה	אנקרה	1949[32]		אירית ליליאן
טורקמניסטן טורקמניסטן	אשגבאט	2013[33]		איסמעיל חאלדי
יוון יוון	אתונה	1990[34]		נעם כץ
יפן יפן	טוקיו	1953		גלעד כהן
ירדן ירדן	עמאן	1994		רוגל רחמן
לטביה לטביה	ריגה	1992		סנדרה סימוביץ'
ליטא ליטא	וילנה	2015[35]		הדס ויטנברג
מיאנמר מיאנמר	יאנגון	1953[36]		רות זך
מצרים מצרים	קהיר	1980		אמירה אורון
מקסיקו מקסיקו	מקסיקו סיטי	1953[37]	איי בהאמה איי בהאמה בליז בליז	עינת קרנץ-נייגר
מרוקו מרוקו	רבאט	2021[38]		יוסי בן-דוד
נורווגיה נורווגיה	אוסלו	1955[39]	איסלנד איסלנד	אבי ניר
ניגריה הקהילה הכללית של מדינות מערב אפריקה	אבוג'ה	1993[40]		מייקל פרימן
ניו זילנד ניו זילנד	ולינגטון	2011[41]	ניואה ניואה איי קוק איי קוק טונגה טונגה סמואה סמואה	רן יעקובי
נפאל נפאל	קטמנדו	1961		חנן גודר (מיועד: אריה בס)
הרפובליקה העממית של סין סין	בייג'ינג	1992	מונגוליה מונגוליה	אירית בן אבא
סינגפור סינגפור	סינגפור	1969[42]	מזרח טימור מזרח טימור	אלי ורד חזן
סלובקיה סלובקיה	ברטיסלאבה	2006		איתן לבאון
סנגל סנגל	דקר	1994[43]	גינאה גינאה גינאה ביסאו גינאה ביסאו גמביה גמביה כף ורדה כף ורדה סיירה לאון סיירה לאון צ'אד צ'אד	בן בורגל
ספרד ספרד	מדריד	1986[44]	אנדורה אנדורה	רודיקה רדיאן-גורדון
סרביה סרביה	בלגרד	1997[45]	מונטנגרו מונטנגרו	אביבית בר-אילן
פולין פולין	ורשה	1990[46]		יעקב ליבנה
פורטוגל פורטוגל	ליסבון	1977[47]		דור שפירא
פינלנד פינלנד	הלסינקי	1950	אסטוניה אסטוניה	בעז רודקין
פנמה פנמה	פנמה סיטי	1965	ברבדוס ברבדוס גיאנה גיאנה טרינידד וטובגו טרינידד וטובגו סורינאם סורינאם	איתי בר-דב
פרו פרו	לימה	1956[48]		ערן יובן
צ'ילה צ'ילה	סנטיאגו דה צ'ילה	1950[49]		גיל ארציאלי
צ'כיה צ'כיה	פראג	1990[50]		אנה אזרי
צרפת צרפת	פריז	1949[51]	מונקו מונקו	יהושע זרקא
קולומביה קולומביה	בוגוטה	1960		גלי דגן
קוסטה ריקה קוסטה ריקה	סן חוסה	1966[52]	ניקרגואה ניקרגואה	מיכל גור-אריה
קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית	סיאול	1992[53]		רפאל הרפז
קזחסטן קזחסטן	אסטנה	1992	קירגיזסטן קירגיזסטן	אדווין יאבו
קמרון קמרון	יאונדה	1986[54]	גבון גבון[55] גינאה המשוונית גינאה המשוונית הרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית	איזי ינוקא ז"ל (נפטר ב-8.4.23 בעודו מכהן, טרם מונה מחליף)
קנדה קנדה	אוטווה	1953[56]		עידו מועד
קניה קניה	ניירובי	1963[57]	האומות המאוחדות מוסדות האו"ם אוגנדה אוגנדה טנזניה טנזניה מלאווי מלאווי סיישל סיישל	מיכאל לוטם
קפריסין קפריסין	ניקוסיה	1961[58]		אורן אנוליק
קרואטיה קרואטיה	זאגרב	2005		גרי קורן
קריית הוותיקן קריית הוותיקן	רומא	1994		רפאל שוץ
רואנדה רואנדה	קיגאלי	2019[59]		עינת וייס
רומניה רומניה	בוקרשט	1948		ראובן עזר
רוסיה רוסיה	מוסקבה	1991[60]		אלכסנדר בן צבי
שוודיה שוודיה	סטוקהולם	1950		זיו נבו קולמן
שווייץ שווייץ	ברן	1951[61]	ליכטנשטיין ליכטנשטיין	יפעת רשף
תאילנד תאילנד	בנגקוק	1958[62]	קמבודיה קמבודיה	אורנה שגיב

שגרירים ניידים

מואמן ל-	שגריר מכהן
ארמניה ארמניה מולדובה מולדובה	יואל ליאון
מלטה מלטה סלובניה סלובניה	זאב בוקר
מקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית	סימונה פרנקל
קוסובו קוסובו	תמר זיו
דרום סודאן דרום סודאן	גרשון קידר
איי מרשל איי מרשל איי שלמה איי שלמה[63] ונואטו ונואטו טובאלו טובאלו פיג'י פיג'י פפואה גינאה החדשה פפואה גינאה החדשה נאורו נאורו פלאו פלאו קיריבטי קיריבטי מיקרונזיה מיקרונזיה	רועי רוזנבליט
זמביה זמביה בוטסואנה בוטסואנה נמיביה נמיביה זימבבואה זימבבואה	עפרה פרחי

קונסוליות

מדינה	עיר	תאריך פתיחה	קונסול
איחוד האמירויות הערביות איחוד האמירויות הערביות	דובאי	2021[64]	לירון זסלנסקי
ארצות הברית ארצות הברית	לוס אנג'לס	1949	ישראל בכר
	אטלנטה	1956	ענת סולטן-דדון
	בוסטון	1965[65]	מירון ראובן
	יוסטון	1962[66]	ליביה לינק
	ניו יורק	1948	אסף זמיר[67] (סיים את כהונתו, טרם מונה מחליף)
	סן פרנסיסקו	1962	מרקו סרמונטה
	מיאמי	1982[68]	מאור אלבז סטרינסקי
	שיקגו	1952	ינעם כהן
הודו הודו	מומבאי	1953[69]	קובי שושני
	בנגלור	2012	תמר בן חיים
טורקיה טורקיה	איסטנבול	1949[70]	רמי חתן
הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין	הונג קונג	1985[71]	עמיר לאטי
	גואנגג'ואו	2009[72]	אלכס גולדמן-שיימן
	צ'נגדו	2014	גדי הרפז
	שאנגחאי	1995	רוית בר
קנדה קנדה	מונטריאול	1949[73]	פול הירשון
	טורונטו	1961[74]	עידית שמיר
גרמניה גרמניה	מינכן	2011[75]	טליה לדור פרשר
ברזיל ברזיל	סאו פאולו	2010[76]	רפאל ארדרייך
רוסיה רוסיה	סנקט פטרבורג	2011	רן גידור
טאיוואן טאיוואן	טאיפיי	1993[77]	עומר כספי

נציגויות בארגונים בינלאומיים

מואמנת ל-	עיר	שנת פתיחה	האמנה נוספת	ראש הנציגות
האומות המאוחדות מוסדות האו"ם	ז'נבה	1949		דניאל מירון
OECD	פריז	1964	מועצת אירופה	שי כהן
האיחוד האירופי האיחוד האירופי	בריסל	1959[78]	נאט"ו נאט"ו	חיים רגב
האומות המאוחדות מוסדות האו"ם	ניו יורק	1949		דני דנון

נציגויות עתידיות

• מולדובה מולדובה^[79]

נציגויות דיפלומטיות של ישראל לשעבר

נסגרו מסיבות פוליטיות

מואמנת ל-	עיר	סוג	שנת פתיחה	שנת סגירה	סיבת הסגירה
איראן (1964–1979) איראן	טהראן	שגרירות	1964	1979[80]	ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות המהפכה האיראנית
אריתריאה אריתריאה	אסמרה	שגרירות	1993[81]	2022[82]	סירוב ממשלת אריתריאה לאשר את הגעת השגריר הישראלי למדינה
בנין דהומיי	קוטונו	שגרירות	1964	1973	ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור. כיום השגרירות המואמנת לבנין היא שגרירות ישראל באביג'אן, חוף השנהב
מדגסקר הרפובליקה המלגשית	טננריב	שגרירות	1960	1973	ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור. השגרירות המואמנת למדגסקר היא שגרירות ישראל בדרום אפריקה
הרפובליקה המרכז-אפריקאית הרפובליקה המרכז-אפריקאית	בנגי	שגרירות	1961	1973	ניתוק יחסים בעקבות מלחמת יום כיפור כיום השגרירות המואמנת לרפובליקה המרכז-אפריקאית היא שגרירות ישראל ביאונדה, בירת קמרון.
וולטה עילית וולטה עילית	ואגאדוגו	שגרירות	1964	1973	ניתוק בעקבות מלחמת יום כיפור. כיום השגרירות המייצגת את ישראל בבורקינה פאסו נמצאת באביג'אן, חוף השנהב.
ונצואלה ונצואלה	קראקס	שגרירות	1958	2009[83]	ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
לבנון לבנון	ביירות	נציגות	1982[84]	1984	ביטול הסכם ישראל-לבנון והתחזקות המעורבות הסורית במדינה
מאלי מאלי	במאקו	שגרירות	1960	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
מאוריטניה (1959–2017) מאוריטניה	נואקשוט	שגרירות	1999	2009	ניתוק יחסים עם ישראל על רקע מבצע עופרת יצוקה
ניז'ר ניז'ר	ניאמי	שגרירות	1961	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב
עומאן עומאן	מסקט	נציגות מסחרית	1996[85]	2000[86]	ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
פרגוואי פרגוואי	אסונסיון	שגרירות	2015[87]	2018[88]	משבר דיפלומטי שנגרם בין המדינות עקב העברת שגרירות פרגוואי בישראל בחזרה לתל אביב.
צ'אד צ'אד	פור לאמי	שגרירות	1961	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בלחץ מדינות ערב. כיום השגרירות המואמנת לצ'אד היא שגרירות ישראל בדקאר, סנגל
קובה קובה	הוואנה	שגרירות	1960	1973	ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
תוניסיה תוניסיה	תוניס	נציגות	1996[85]	2000[89]	ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה

נסגרו מסיבות תקציביות

נציגות	סוג	מואמנת ל-	שנת פתיחה	שנת סגירה
ציריך	קונסוליה כללית	שווייץ שווייץ	1949	1990[90]
קינגסטון	שגרירות	ג'מייקה ג'מייקה	1975[91]	1995~[92]
סובה	שגרירות	פיג'י פיג'י	1987	1995~[92]
טגוסיגלפה	שגרירות	הונדורס הונדורס	1986	1995~[92]
מילאנו	קונסוליה כללית	איטליה איטליה	1967[93]	1996[94]
מבבנה	שגרירות	סווזילנד סווזילנד	1968[95]	1996
לילונגווה	שגרירות	מלאווי מלאווי	1964[96]	1997
לה פאס	שגרירות	בוליביה בוליביה	1975	2003
סן סלוודור	שגרירות	אל סלוודור אל סלוודור	1974[97]	2016[98]
אלכסנדריה	קונסוליה כללית	מצרים מצרים	1982[99]	2002[100]
סידני	קונסוליה כללית	אוסטרליה אוסטרליה	1949	2002[101]
ריו דה ז'ניירו	קונסוליה כללית	ברזיל ברזיל	1949	2002[101]
מרסיי	קונסוליה כללית	צרפת צרפת	1951	2015
פילדלפיה	קונסוליה כללית	ארצות הברית ארצות הברית	1964[102]	2015

הועברו לעיר אחרת

נציגות	סוג	מואמנת ל-	שנת פתיחה	שנת סגירה	הסיבה לסגירה
דאלאס	קונסוליה כללית	ארצות הברית ארצות הברית	1960	1962	פתיחת קונסוליה כללית ביוסטון
קלן	קונסוליה כללית	גרמניה המערבית גרמניה המערבית	1955	1967	העברת השירות הקונסולרי לשגרירות בבון

נציגויות דיפלומטיות של ישראל שנסגרו

נציגות	סוג	מואמנת ל-	שנת פתיחה	שנת סגירה	הסיבה לסגירה
קונקרי	שגרירות	גינאה גינאה	1959	1967[103]	ניתוק יחסים עם ישראל בעקבות פרוץ מלחמת ששת הימים
אמסטרדם	קונסוליה כללית	הולנד הולנד	1949	1970
קמפלה	שגרירות	אוגנדה אוגנדה	1962	1972	ניתוק יחסים מצד אידי אמין
ברזוויל	שגרירות	הרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו	1960	1972	ניתוק יחסים עם ישראל בשל קשרים עם הגוש המזרחי
לומה	שגרירות	טוגו טוגו	1962[104]	1973	ניתוק יחסים עם ישראל ערב מלחמת יום כיפור
לאגוס	שגרירות	ניגריה ניגריה	1960	1973	ניתוק יחסים מצד מדינות אפריקה בעקבות מלחמת יום כיפור
דאר א-סלאם	שגרירות	טנזניה טנזניה	1961	1973
לוסקה	שגרירות	זמביה זמביה	1964	1973
פריטאון	שגרירות	סיירה לאון סיירה לאון	1961	1973
ליברוויל	שגרירות	גבון גבון	1963	1973
מונרוביה	שגרירות	ליבריה ליבריה	1957	1973
פנום פן	שגרירות	קמבודיה קמבודיה	1967[105]	1975[106]	הצטננות היחסים עד לניתוקם על ידי הקמר רוז'
יוהנסבורג	קונסוליה כללית	דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה	1949	1980
פורט או פרינס	שגרירות	האיטי האיטי	1973	1990
קולומבו	"מדור אינטרסים"[107]	סרי לנקה סרי לנקה	1983	1990	ניתוק יחסים
רבאט	משרד קישור	מרוקו מרוקו	1994[85]	2000[108]	ניתוק הקשרים בעקבות פרוץ האינתיפאדה השנייה
קינשאסה	שגרירות	קונגו (1960-1971) זאיר הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו זאיר / קונגו	1982[109]	2003

תקיפת נציגויות ישראליות

ערך מורחב – מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל

מספר נציגויות ישראליות ברחבי העולם היו יעד לפיגועי טרור ולמתקפות.

• הפיגוע בשגרירות ישראל באקוודור – פיגוע נגד שגרירות ישראל באקוודור ב-1982 שהרג שלושה בני אדם.
• הפיגוע בקונסוליה הישראלית בסידני – פיגוע נגד הקונסוליה הישראלית בסידני ב-1982.
• הפיגוע בשגרירות ישראל בארגנטינה – פיגוע מכונית תופת שבוצע על ידי החזבאללה ב-1992. נהרגו 29 איש, בהם 4 נציגים של ישראל.
• הפיגוע בשגרירות ישראל בלונדון – פיגוע מכונית תופת מחוץ לשגרירות ישראל בלונדון ב-1994.

גלריה

• 
  שגרירות ישראל בוושינגטון
• 
  שגרירות ישראל בברלין
• 
  שגרירות ישראל בלימה
• 
  שגרירות ישראל באוסלו
• 
  שגרירות ישראל בפראג

ראו גם

• נציגויות דיפלומטיות בישראל
• מתקפות נגד נציגויות דיפלומטיות של ישראל
• יחסי החוץ של ישראל
• משרד החוץ

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם בוויקישיתוף

• חיפוש נציגויות ישראל בעולם, משרד החוץ
• שירות דיפלומטי וקונסולרי, ישראלי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

1. ההחלטה התבססה על המלצות מסמך שהוגש לוועדת המצב ב-9 בינואר 1948 שכותכתו "קווים למבנה משרד החוץ ושירות החוץ של המדינה היהודית", שהוכן על ידי חניכי המוסד להשתלמות
2. תיעוד ויזואלי של פתיחת הצירות הישראלית הראשונה בעולם, בבלוג של ארכיון המדינה
3. התפתחות יחסי החוץ של ישראל 1948 עד 2003, באתר משרד החוץ
4. שי ניר, ‏מי צריך שגרירות בדבלין?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 12 בינואר 2018
5. דיונים ראשונים בדרך לפתיחה הדדית של שגרירויות בישראל ובאיחוד האמירויות , אתר משרד החוץ, 31 באוגוסט 2020
6. שמעון יעיש, בכירים במשרד החוץ: "ישראל תפתח שגרירות בבחריין בהקדם האפשרי", באתר ישראל היום, 12 בספטמבר 2020
7. נפתחה כצירות וב-1959 הפכה לשגרירות
8. מושבה של הצירות הישראלית באוסטרליה היה בתחילה בסידני
9. https://embassies.gov.il/canberra/ConsularServices/Pages/consular-services.aspx
10. https://embassies.gov.il/kiev/NewsAndEvents/Pages/Ми-вітаємо-нашого-нового-посла!-.aspx
11. 4 חודשים מחתימת ההסכם עם האמירויות: ישראל פתחה שגרירות באבו-דאבי, באתר וואלה, 24 בינואר 2021
12. ש. גינוסר הגיע לרומא, דבר, 13 ביוני 1949
13. טל שלו, כתבתנו המדינית‏, מהדקים את הקשרים: ישראל תפתח שגרירות באלבניה, באתר וואלה, 23 בנובמבר 2011
14. https://mfa.gov.il/MFAHEB/ForeignRelations/Documents/shnaton_2005.pdf
15. נפתחה כצירות וב-1955 הפכה לשגרירות
16. שגרירות ישראל נפתחה באדיס אבבה ב-1962 אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור ונפתחה שוב רק ב-1989 לאחר חידוש היחסים.
17. נציגות ישראלית פעלה בסופיה עד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
18. דני זקן, ‏משרד החוץ פתח היום את שגרירות ישראל באבו דאבי, באתר גלובס, 24 בינואר 2021
19. בחריין: הוגש כתב האמנה של השגריר הישראלי למלך, באתר "סרוגים", 28 בדצמבר 2021
20. השגרירות במינסק נסגרה ב-2003 מסיבות תקציביות ונפתחה שוב ב-2004.
21. נפתחה במקור כצירות בריו דה ז'ניירו, שהייתה אז בירת ברזיל. ב-1973 עברה השגרירות לבירה החדשה ברזיליה.
22. שגרירות ישראל נפתחה בגאנה ב-1957 אך נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
23. שגרירות ישראל בגרמניה המערבית נפתחה ב-1965 בעיר בון. ב-1991, לאחר איחודה של גרמניה, פתחה ישראל קונסוליה כללית בברלין. ב-1999 הועברו מוסדות הממשל הגרמני לברלין ובשנת 2000 עברה לשם גם שגרירות ישראל. תיאור פתיחת השגרירות ב-1965: בטקס שגרתי שערך 10 דקות נפתחה שגרירות ישראל בגרמניה, מעריב, 25 באוגוסט 1965
24. ביוני 1949 הסכימה ממשלת דרום אפריקה לפתיחת קונסוליה כללית של ישראל ביוהנסבורג ואחר כך הכירה בקונסול אדוארד דויד גויטיין כציר ישראל בדרום אפריקה. מאז היו לישראל שני מוסדות שייצגו אותה שם – הצירות, שישבה בפרטוריה ובקייפטאון לסירוגין, וקונסוליה כללית ביוהנסבורג. ב-1963 הורידה ישראל את דרג הייצוג שלה בדרום אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד אך החזירה אותו לקדמותו ב-1967.
25. https://www.gov.il/he/Departments/dynamiccollectors/israeli-consular-services?skip=100
26. בין 1949 ל-1952 הציר שישב בבריסל היה מואמן גם להולנד
27. נציגות ישראלית פעלה בבודפשט מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
28. נפתחה כצירות ובאוקטובר 1952 הפכה לשגרירות
29. החל מסוף שנות ה-50' החזיקה ישראל במנילה משרד בראשות ממונה זמני.
30. https://embassies.gov.il/santo-domingo/ConsularServices/Pages/ISLAND-IN-SAINT-KITTS-AND-NEVIS.aspx
31. השגרירות נפתחה באביג'אן בראשית שנות ה-60' אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1985 הוכרז על חידוש היחסים וב-2 בדצמבר 1986 הגיש השגריר שמעון אגור את כתב האמנתו.
32. הנציגות נפתחה כקונסוליה ואחר כך כצירות. במשך שנים ארוכות נדחו מאמציה של ישראל להעלות את דרג היחסים. רק בדצמבר 1991 הסכימה טורקיה להעלות את דרג היחסים עם ישראל לשגרירות. ב-2011, בעקבות אירועי המשט לעזה, הודיעה טורקיה על הורדת דרג היחסים לרמת מזכיר שני בלבד. ביוני 2016 הגיעו ישראל וטורקיה להסכם פיוס שכולל את החזרת דרג היחסים לקדמותו, ובנובמבר 2016 הוחלט למנות את איתן נאה לתפקיד שגריר ישראל באנקרה. במאי 2018, בעקבות העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים והאירועים ברצועת עזה, החליטה טורקיה לגרש את שגריר ישראל משטחה.
33. ההחלטה לפתוח שגרירות באשגבאט התקבלה ב-2009 אך דחיית שני שגרירים שהציעה ישראל על ידי ממשלת טורקמניסטן גרמה לעיכוב בפתיחת השגרירות. אלי ברדנשטיין, לראשונה: ימונה שגריר ישראלי בטורקמניסטן, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2013
34. החל בשנת 1954 החזיקה ישראל באתונה משרד ייצוג בדרג ציר, אך עד 1990 לא קיבלה אישור להקים נציגות דיפלומטית מלאה. על ניסיונות קודמים להעלות את היחסים לדרג של שגרירות ראו: יחסי ישראל–יוון, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
35. כתבה על פתיחת השגרירות, 14 במרץ 2015
36. הנציגות ברנגון (כיום יאנגון) נפתחה כצירות והפכה בדצמבר 1957 לשגרירות.
37. ציר ישראל במכסיקו הגיש כתב האמנתו, דבר, 1 בנובמבר 1953
38. 20 שנים לאחר סגירתה: ישראל פתחה מחדש את הנציגות הדיפלומטית במרוקו, באתר וואלה, 26 בינואר 2021
39. תיפתח צירות ישראלית בנורווגיה, חרות, 22 באוגוסט 1955
40. ב-1960 נפתחה שגרירות ישראל בלאגוס, אך נסגרה ב-1973 בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1993 נפתחה השגרירות מחדש וב-2001 עברה לבירה החדשה אבוג'ה.
41. השגרירות בוולינגטון נסגרה ב-2001 מסיבות תקציביות. ב-2011 נפתחה מחדש.
42. במהלך שנות ה-60' פתחה ישראל נציגות מסחרית בסינגפור, שהפכה ב-1969 לשגרירות בעקבות העלאת דרג היחסים. ידיעה בעיתון דבר, 11 במאי 1969
43. ב-1960 נוסדה שגרירות ישראלית בדקר (תחילה בירת הפדרציה של מאלי ולאחר מכן בירת סנגל), אך היא נסגרה ב-1973, בעקבות ניתוק היחסים.
44. בכרכרה מלכותית הוסע השגריר הישראלי הראשון בספרד לארמון, מעריב, 21 בפברואר 1986
45. נציגות ישראלית פעלה בבלגראד (אז בירת יוגוסלביה) מ-1949 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967. ב-1992, שנה לאחר כינון היחסים בין ישראל לסרביה, נשלח ממונה מטעם ישראל לסרביה וב-1997 נפתחה רשמית השגרירות.
46. צירות ישראל בוורשה נפתחה בספטמבר 1948 והייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של ישראל בעולם. ב-1967 נסגרה השגרירות בעקבות ניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי. ב-1986 פתחה ישראל בוורשה משרד אינטרסים, שלאחר חידוש היחסים הפך לשגרירות.
47. משנת 1958 ועד לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים יוצגה ישראל בליסבון על ידי קונסוליה כללית. על פתיחת השגרירות ראו: שגריר ישראל בליסבון הגיש כתב האמנתו, דבר, 19 ביוני 1977
48. צירות ישראלית תוקם בפרו, מעריב, 28 באוגוסט 1956. באוגוסט 1958 הפכה לשגרירות.
49. נפתחה כצירות, ב-1958 הפכה לשגרירות
50. נציגות ישראלית פעלה בפראג מ-1948 ועד לניתוק היחסים מצד מדינות הגוש המזרחי ב-1967.
51. כך הגיש צירנו בפריס את כתב ההרשאה, הצופה, 7 ביולי 1949. בספטמבר 1952 הפכה מצירות לשגרירות.
52. שגריר ישראל מרפא שרים, מעריב, 2 באוקטובר 1966
53. שגרירות ישראל נפתחה בסיאול ב-1968 אך ב-1977 החליטה ישראל לסגור אותה מסיבות תקציביות. מאז 1979 ובמשך למעלה מעשור ניסתה ישראל להשיג את הסכמתה של ממשלת קוריאה הדרומית לפתיחה מחדש של הנציגות, אך ללא תוצאה. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
54. שגרירות ישראל פעלה ביאונדה החל ב-1960 ונסגרה ב-1973 עקב ניתוק היחסים מצד ממשלת קמרון בעקבות מלחמת יום כיפור. ב-1984 פתחה ישראל משרד אינטרסים ביאונדה וב-1986 נפתחה השגרירות מחדש לאחר חידוש היחסים. ראו: גד גולן מונה לשגריר ישראל בקמרון, מעריב, 1 בספטמבר 1986
55. https://www.gov.il/he/Departments/dynamiccollectors/israeli-consular-services?skip=50
56. עד 1953 שימשה הקונסוליה הכללית במונטריאול כנציגות העיקרית של ישראל בקנדה
57. בין השנים 1973 ל-1989 נותקו היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לקניה, אך ישראל המשיכה להחזיק נציגות בניירובי.
58. על נסיבות פתיחת הנציגות: יחסי ישראל–קפריסין, 1967-1961 - מבוא, באתר ארכיון המדינה
59. נציגות ישראלית פעלה ברואנדה בין השנים 1962 ל-1973, אך נסגרה עקב ניתוק היחסים בין המדינות בעקבות מלחמת יום כיפור. היחסים חודשו בשנות ה-80 של המאה ה-20. ב-2017, בעקבות התחממות היחסים בין המדינות, הודיעה ישראל על כוונתה לפתוח שגרירות בקיגלי ובפברואר 2019 הגיש שגריר ישראל רון אדם את כתב האמנתו לממשלת רואנדה (איתמר אייכנר, ישראל פתחה לראשונה שגרירות ברואנדה, באתר ynet, 22 בפברואר 2019).
60. ב-1948 נפתחה במוסקבה צירות ישראל לברית המועצות. ב-1953 הנציגות נסגרה עקב משבר ביחסים, אך בהמשך אותה שנה נפתחה מחדש וב-1954 שודרגה לשגרירות. השגרירות נסגרה ב-1967 עקב ניתוק היחסים בין ברית המועצות לישראל בעקבות מלחמת ששת הימים.
61. כוננו יחסים דיפלומטיים בין ישראל להלוציה, דבר, 25 ביוני 1951 (עד אז יוצגה ישראל בשווייץ על ידי הקונסוליה בציריך).
62. ישראל ותאילנד כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1953. בשנים 1954–1958 יוצגה ישראל בתאילנד על ידי קונסול כבוד בבנגקוק, ושגריר לא תושב, שמקום מושבו בטוקיו. ראו גם משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 197-199
63. Israel explores areas to help SI, The Islandsun Daily News, ‏2018-01-25 (באנגלית)
64. אריאל כהנא, נפתחה הקונסוליה הכללית של ישראל בדובאי, באתר ישראל היום, ‏26 בינואר 2021
65. Israel Opens Consulate in Boston; Now Has Eight Consulates in U.S., Jewish Telegraphic Agency (באנגלית)
66. החליפה את הקונסוליה בדאלאס
67. אסף זמיר החל רשמית את כהונתו כקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, באתר ynet, 13 בדצמבר 2021
68. ידיעה על פתיחת הקונסוליה, 1982
69. עד לכינון יחסים מלאים ב-1992 פעלה הקונסוליה הכללית בבומביי (כיום מומבאי) כנציגות היחידה של ישראל בהודו. הקונסוליה נסגרה באוגוסט 2003 משיקולי תקציב ונפתחה שוב ב-2004
70. הדגל הישראלי הונף באיסטנבול, הד המזרח, 18 בנובמבר 1949
71. ב-1973 פתחה ישראל קונסוליה בהונג קונג בתקווה להתקרב לסין, אך באוקטובר 1974 הוחלט על סגירתה מסיבות תקציביות. ראו גם: דו"ח שנתי 39 של מבקר המדינה לשנת 1988: פעולות משרד החוץ במזרח אסיה
72. הודעה באתר משרד החוץ
73. ידיעה בעיתון כאן
74. הודעה על פתיחת הקונסוליה בטורונטו
75. הודעה על חנוכת הקונסוליה במינכן באתר משרד החוץ. קונסוליה ישראלית ובה קונסול וקצין עלייה פעלה במינכן בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה.
76. קונסוליה ישראלית בסאו פאולו פעלה עד 2002 אך נסגרה מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש ב-2010.
77. המשרד נקרא תחילה "משרד הכלכלה והסחר של ישראל" וב-1995 שונה שמו ל"משרד הכלכלה והתרבות". על הרקע לפתיחת המשרד ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 287–292
78. נפתחה בתחילה כנציגות למוסדות הקהילה האירופית. מאמר על התפתחות היחסים
79. "צעד היסטורי": רבה של מולדובה במסר לשר החוץ, באתר ערוץ 7, 15 בדצמבר 2024
80. חילוץ הישראלים מאיראן (1979)
81. ישראל הכירה בעצמאותה של אריתריאה והודיעה, כי תקים שגרירות באסמרה הבירה, חדשות, 7 במאי 1993
82. איתמר אייכנר, "האריתריאים כמו קיר": לפיד החליט לסגור את השגרירות הישראלית, באתר ynet, 9 ביולי 2022
83. רויטרס, ונצואלה ניתקה הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ynet, 15 בינואר 2009
84. דוד קמחי, משרד החוץ בביירות 1982–1984, בתוך משרד החוץ: 50 השנים הראשונות, כתר הוצאה לאור, 2002, עמ' 186-193
85. המזרח התיכון וצפון אפריקה באתר משרד החוץ
86. קרן צוריאל, ‏יחסים סוערים, באתר גלובס, 26 באוקטובר 2000
87. צירות ישראל באסונסיון נפתחה כבר ב-1950. מאוחר יותר שודרגה לשגרירות אך נסגרה ב-2002 מסיבות תקציביות, ונפתחה מחדש רק ב-2015.
88. איתמר אייכנר וסוכנויות הידיעות, פרגוואי הודיעה על החזרת השגרירות לת"א; נתניהו סוגר את השגרירות, באתר ynet, 5 בספטמבר 2018
89. הודעת דובר משרד החוץ, 22 באוקטובר 2000
90. ראו למשל כאן
91. ישראל תפתח שגרירות בג'מאיקה, דבר, 17 באפריל 1975
92. ראו ידיעה כאן
93. עד 1966 עמד בראש הקונסוליה במילאנו קונסול כבוד.
94. על אף סגירת הקונסוליה ממשיכה ישראל להחזיק במילאנו נספחות מסחרית.
95. מ-1968 ועד 1973 שימש השגריר בלוסקה כשגריר לא תושב לסווזילנד. ב-1973, לאחר ניתוק היחסים בין זמביה לישראל, עמד בראש הנציגות במבבנה ממונה זמני, עד למינוי השגריר מאיר גביש ב-1976.
96. גדעון שוחט שגריר במלאווי, דבר, 16 ביולי 1964. ישראל החזיקה קונסוליה כללית בבלנטייר וזו הפכה ב-1964 לשגרירות ישראל במלאווי, אשר מאוחר יותר עברה לבירה לילונגווה.
97. ראו כאן
98. איתמר אייכנר, משבר דיפלומטי: שגרירות תועבר מישראל לרמאללה?, באתר ynet, 17 בינואר 2016
99. ידיעה בעיתון הניו יורק טיימס, 22 באפריל 1982
100. דיאנה בחור, ישראל סגרה את הקונסוליה באלכסנדריה, באתר ynet, 2 בספטמבר 2002
101. אתר משרד החוץ
102. מעריב, 11 ביוני 1964
103. לקראת חידוש היחסים עם גינאה - מסמכים על ניתוק היחסים ב-5 ביוני 1967, בבלוג של ארכיון המדינה
104. נפתחה שגרירות ישראל בבירת טוגו, דבר, 27 בפברואר 1962
105. רפאל בן שלום - שגריר בקמבודיה, דבר, 19 בדצמבר 1966
106. משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 217
107. יחסי ישראל וסרי לנקה (ציילון) מעולם לא הבשילו לידי החלפת שגרירויות. בשנת 1958 שלחה ישראל נציג למדינה, בתקווה כי זו תסכים לפתיחת נציגות דיפלומטית ישראלית רשמית בשטחה, אך הסכמה כזו לא התקבלה. ב-1970 נותקו היחסים בלחץ מדינות ערב. כאשר חודשו ב-1983, פתחה ישראל בקולומבו "מדור אינטרסים" שפעל בחסות שגרירות ארצות הברית, אך היחסים נותקו שוב ב-1990 והנציגות הישראלית התפנתה. היחסים חודשו לבסוף בשנת 2000, אך ישראל החליטה כי תיוצג במדינה על ידי שגריר לא תושב. ראו: משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004, עמ' 179–189
108. תומר שדמי ועלי ואקד, מרוקו: יחסים של שנים נותקו בשיחת טלפון, באתר ynet, 24 באוקטובר 2000
109. שגרירות ישראל לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נפתחה ב-1960 בלאופולדוויל (שמה הקודם של קינשאסה) אך נסגרה ב-1973 כאשר נותקו היחסים עם ישראל. בשנת 1982 הייתה זאיר (שמה החדש של המדינה) הראשונה מבין מדינות אפריקה שחידשה את יחסיה עם ישראל, והשגרירות נפתחה מחדש.