יוסטון

יוסטון
**Houston**
חותם יוסטון חותם יוסטון	דגל יוסטון דגל יוסטון
	פוטומונטז' של יוסטון
מדינה	ארצות הברית
מדינה	טקסס
מחוז	מחוז האריס
ראש העיר	ג'ון ויטמיר (המפלגה הדמוקרטית)
רשות מחוקקת	מועצת עיריית יוסטון
תאריך ייסוד	5 ביוני 1837
על שם	סם יוסטון
שטח	1,558 קמ"ר
גובה	13 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	2,304,580 (2020)
‑ במטרופולין	7,122,240 (2020)
‑ צפיפות	1,389.31 נפש לקמ"ר (2020)
קואורדינטות	29°45′25″N 95°22′12″W
אזור זמן	UTC -6
	www.houstontx.gov
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; יוסטון ; מיקום מחוז האריס ובו יוסטון, במדינת טקסס

יוּסטוֹן (באנגלית: Houston) היא העיר הגדולה ביותר במדינת טקסס שבארצות הברית, והרביעית בגודלה בארצות הברית כולה. לפי מפקד האוכלוסין של ארצות הברית שנערך ב-2020, אוכלוסיית העיר מונה כ־2,304,580 מיליון תושבים,^[1] היושבים בשטח של כ-1,600 קמ"ר. העיר היא מקום מושבו של המרכז המנהלי של מחוז האריס ומהווה מרכז כלכלי של האזור המטרופוליני יוסטון-שוגרלנד-בייטאון – האזור החמישי בגודלו בארצות הברית – עם אוכלוסייה של 7.1 מיליון תושבים נכון ל-2020.

ערך זה עוסק בעיר בטקסס. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יוסטון (פירושונים).

עובדות מהירות מדינה, מחוז ...

סגירה

יוסטון נוסדה ב-1836 בשטח על גדות נהר בפאלו, וב-5 ביוני 1837 הוכרזה כעיר וכרשות עצמאית. העיר נקראת על שם נשיא רפובליקת טקסס דאז, הגנרל סם יוסטון, שפיקד על הכוחות האנגלו-אמריקאים בקרב סן חסינטו, אשר התחולל כ-40 ק"מ מזרחית לעיר. הנמל ותעשיית מסילות הברזל המשגשגים, יחד עם גילוי מקורות נפט ב-1901, הביאו לעלייה מתמדת באוכלוסיית העיר. באמצע המאה ה-20, הפכה יוסטון לביתו של המרכז הרפואי של טקסס, הריכוז הגדול בעולם של מוסדות רפואה ומחקר, ומרכז החלל על שם לינדון ג'ונסון, מרכז המחקר של נאס"א, שבו נמצא גם מרכז בקרת המשימה (הידוע באות הקריאה: יוסטון).

כלכלת יוסטון מהווה בסיס תעשייתי רחב בתחומי אנרגיה, ייצור, אווירונאוטיקה וטכנולוגיה; רק ניו יורק מהווה בית לחברות רבות יותר מרשימת Fortune 500. נמל יוסטון מדורג ראשון בארצות הברית בשינוע טונאג' מטען בין-לאומי, ושני בטונאג' מטען כולל. העיר מכונה "עיר החלל", והיא נחשבת לעיר עולם המובילה בעסקים, סחר בין-לאומי, בידור, תרבות, תקשורת, אופנה, מדע, ספורט, טכנולוגיה, חינוך, רפואה ומחקר. בעיר נמצאת אוכלוסייה מרקע אתני ודתי מגוון וכן קהילה בין-לאומית גדולה, והיא נחשבת לעיר המגוונת ביותר מבחינה אתנית בטקסס ובארצות הברית. יוסטון היא גם בית למספר רב של מוסדות תרבות, המושכים כ-7 מיליון מבקרים מדי שנה לאזור המוזיאונים של העיר, ובפרט במרכז התיאטראות המוביל של העיר.

באוגוסט 1836 רכשו האחים אוגוסטוס צ'פמן אלן וג'ון קירבי אלן – שני יזמי נדל"ן מניו יורק, שטח של 26.88 קמ"ר הנמצא על גדות זרוע נהר באפלו, במטרה ליישבו ולהפכו לעיר. האחים אלן החליטו לקרוא לעיר על שם נשיא רפובליקת טקסס דאז שנבחר בספטמבר 1836, הגנרל סם יוסטון, שפיקד על הכוחות בקרב סן חסינטו, ולימים יהיה מושל טקסס הראשון עם הצטרפותה לארצות הברית.

ב-5 ביוני 1837 הוכרזה יוסטון כרשות עצמאית, כשג'יימס ס. הולמן היה ראש העיר הראשון שלה. באותה שנה הפכה למקום מושבו של המרכז המנהלי של מחוז האריס (אז מחוז הריסבורג) ולבירה הזמנית של רפובליקת טקסס. בשנת 1840, הקימה הקהילה לשכת מסחר על מנת לקדם גם משלוח סחורות ועסקים נוספים התלויים בדרכי מים בנמל החדש שנוצר על נהר באפלו.

לאחר סיום מלחמת ארצות הברית–מקסיקו ב-1848 התפתחה טקסס במהירות רבה, כשמהגרים רבים נהרו לאדמות הכותנה של המדינה מרחבי ארצות הברית. גם הם הביאו עמם או רכשו במקום עבדים אפרו-אמריקאים, שמספרם במדינה כמעט שילש את עצמו בין השנים 1850–1860, מ-58,000 ל-182,566. הרוב הגדול של העבדים בטקסס הגיעו עם בעליהם ממדינות העבדים הוותיקות. עבדים רבים הגיעו באמצעות סחר עבדים מקומי. ניו אורלינס הייתה המרכז לסחר שכזה, אך גם ביוסטון היו סוחרי עבדים. אלפי אפרו-אמריקאים משועבדים חיו ליד העיר טרם מלחמת האזרחים. רבים מאלה שהתגוררו בסמוך לעיר עבדו במטעי סוכר וכותנה, בעוד שמרבית המתגוררים בגבולות העיר עבדו בעבודות בית ואומנות. ב-1860 49% מאוכלוסיית העיר הייתה משועבדת. ככל הנראה כ-2,000 עבדים הגיעו באמצעות סחר אפריקאי בלתי חוקי.

עד 1860 הפכה יוסטון למוקד מרכזי לייצוא כותנה. מסילות ברזל מכל רחבי טקסס חוברו ליוסטון, שממנה יצאו מסילות לנמלים בגלווסטון ובומונט. במהלך מלחמת האזרחים שימשה יוסטון כמפקדה לגנרל ג'ון ב. מגרודר, אשר השתמש בעיר כנקודת התארגנות לקרב גלווסטון. לאחר מלחמת האזרחים פעלו אנשי עסקים מיוסטון להרחיב את השימוש במערכת הנהרות של העיר, על מנת שיוכלו להגדיל את היקף המסחר בין מרכז העיר לגלווסטון. עד 1890 הפכה יוסטון למרכז מסילות הברזל של טקסס.

לאחר שנפגעה גלווסטון מהוריקן ב-1900, הוגברו המאמצים להפוך את יוסטון לעיר עם נמל מים-עמוקים. שנה לאחר מכן, גילוי שדה הנפט בבומונט פיתח את תעשיית הנפט בטקסס. ב-1902 אישר הנשיא תאודור רוזוולט תקציב פדרלי של 1,000,000 דולר לצורך שיפור תעלת הספינות של יוסטון. ב-1910 צמחה אוכלוסיית העיר ל-78,800 תושבים, וכמות אוכלוסייתה הייתה כפולה בהשוואה לעשור הקודם. אפרו-אמריקאים היוו חלק מרכזי מאוכלוסיית העיר, 23,929 במספר, וכמעט שליש מהתושבים.

ב-1914 חנך הנשיא וודרו וילסון נמל מים-עמוקים ביוסטון, בתום 7 שנות עבודה. עד 1930 הפכה יוסטון לעיר הגדולה ביותר בטקסס, ומחוז האריס נהיה לגדול ביותר מבין כל המחוזות בטקסס. ב-1940 היו בעיר 77.4% לבנים ו-22.4% שחורים.

עם תחילת מלחמת העולם השנייה ירדה כמות הסחורה בנמל ופעילות הספינות הושעתה, אך עם זאת סיפקה המלחמה מספר יתרונות כלכליים לעיר. מפעלים פטרוכימיים ומפעלי ייצור נבנו לאורך תעלת הספינות, בשל ביקוש למוצרי נפט וגומי על ידי תעשיית הביטחון במהלך המלחמה. נמל התעופה אלינגטון, שנבנה במהלך מלחמת העולם הראשונה, חודש כמרכז הדרכה למטילנים ונווטים. חברת "בראון ייצור ספינות" נוסדה ב-1942 לצורך בניית ספינות עבור צי ארצות הברית בעת מלחמת העולם השנייה. בשל הגידול במשרות בתעשיית הביטחון, היגרו אלפי עובדים חדשים לעיר, לבנים ושחורים יחדיו. הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט הורה על מדיניות של אי-אפליה, ואפרו-אמריקאים הצליחו להשתלב בענף, ובפרט בבניית ספינות.

ב-1945 הקימה קרן אנדרסון את המרכז הרפואי של טקסס. בתום המלחמה כלכלת יוסטון חזרה להתבסס בעיקר על הנמל שלה. ב-1948 סיפחה העיר אזורים לשטחה ובכך יותר מהכפילה את גודלה. זמינות מיזוג האוויר סיפקה ב-1950 הזדמנות לחברות רבות לעבור ליוסטון, בה המשכורות היו נמוכות יותר מאשר בצפון המדינה, מה שהביא לפריחה כלכלית ושינה את כלכלת העיר לכיוון מגזר האנרגיה.

הייצור המוגבר של תעשיית בניית הספינות במהלך מלחמת העולם השנייה תרם לצמיחה של יוסטון, וכך גם הקמת מרכז החללית המאויש (שונה בהמשך למרכז החלל ג'ונסון) ב-1961. זה היה הזרז לפיתוח תעשיית התעופה והחלל של העיר. האסטרודום שהוענק לו הכינוי "הפלא השמיני של העולם" נפתח ב-1956 כאצטדיון הראשון בעולם בעל מבנה כיפה.

בשנות ה-70 המאוחרות היה זינוק באוכלוסיית העיר, כשאנשים מאזורים אחרים עברו ליוסטון במספרים גדולים. התושבים החדשים הגיעו בצל ההזדמנויות הרבות לתעסוקה בתעשיית הנפט, שנוצרו כתוצאה מאמברגו הנפט הערבי. עם הגידול במשרות המקצועיות הרבות, יוסטון הפכה ליעד עבור אנשים אקדמאיים רבים, כולל אפרו-אמריקאים.

גל האוכלוסייה נקטע בבת אחת עם ירידת מחיר הנפט החדה באמצע שנות ה-80. גם תעשיית החלל נפגעה ב-1986 לאחר אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר. בסוף שנות ה-80 סבלה העיר מהמיתון הארצי. לאחר המיתון בשנות ה-90 המוקדמות, עשתה יוסטון מאמצים לגוון את כלכלתה על ידי התמקדות בחלל ובריאות-ביוטכנולוגיה, ובכך הקטינה את תלותה בתעשיית הנפט. מאז עליית מחירי נפט בשנות ה-2000, עלה שוב חלקה של תעשיית הנפט בכלכלה המקומית.

ב-1997 בחרו תושבי יוסטון בלי פ. בראון כראש העיר האפרו-אמריקאי הראשון של יוסטון בתולדותיה. ב-2016 נבחר סילבסטר טורנר והיה ראש העיר האפרו-אמריקאי השני של יוסטון שכיהן 8 שנים.

ביוני 2001 המטירה הסופה הטרופית אליסון כ-1,000 מ"מ גשם בחלקים מיוסטון, וגרמה להצפות הקשות ביותר בהיסטוריה של העיר. בדצמבר אותה שנה קרסה חברת אנרון אשר המטה שלה היה ממוקם ביוסטון.

באוגוסט 2005 העיר שימשה מקלט ליותר מ-150,000 תושבי ניו אורלינס אשר פונו בעקבות הוריקן קתרינה. חודש לאחר מכן, 2,500,000 תושבים מאזור יוסטון התפנו בעקבות הוריקן ריטה, אשר גרם לבסוף לנזק מועט ביוסטון. היה זה הפינוי האורבני הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית. בספטמבר 2008 פגע הוריקן אייק ביוסטון.

באוגוסט 2017 הוצפו אזורים רבים בעיר בעקבות הוריקן הארווי. ההצפות גרמו לעשרות הרוגים^[2] ולנזקים בשווי המוערך בכ-160 מיליארד דולר.^[3]

על פי לשכת מפקד האוכלוסין של ארצות הברית, שטח העיר הוא 1,700 קמ"ר, אשר מורכב מ-1,642 קמ"ר קרקע ו-58 קמ"ר מים. מרבית העיר נבנתה על קרקע מיוערת, ביצות או ערבה. הקרקע המישורית בשילוב הפרוור, הופכים את ההצפות לבעיה אשר חוזרת על עצמה בעיר. הגובה במרכז העיר הוא כ-15 מטרים מעל גובה פני הים, והנקודה הגבוהה ביותר נמצאת בצפון מערב יוסטון בגובה 38 מטרים מעל גובה פני הים. בעבר העיר הסתמכה על מי תהום שיספקו את צרכיה, אך עקב שקיעת הקרקע העיר החלה לנצל מקורות מים בגובה הקרקע כגון אגם יוסטון. ליוסטון יש 4 נהרות עיקריים שחוצים את העיר.

גאולוגיה

באזור יוסטון 150 העתקים פעילים לפחות, באורך כולל של 500 ק"מ. אין תיעוד לרעידות אדמה משמעותיות בהיסטוריה של יוסטון, אך חוקרים לא שוללים את האפשרות לרעידת אדמה שכזאת בעבר הרחוק או בעתיד. הקרקע בחלק מהאזורים בדרום מזרח יוסטון שוקעת עקב שאיבת מי תהום במשך שנים רבות.

אקלים

האקלים ביוסטון מוגדר כאקלים סובטרופי גשום. על אף שיוסטון לא ממוקמת ב"סמטת הטורנדו" כמו כל שאר טקסס, תאי-על הנוצרים באביב מביאים לעיתים טורנדו לאזור. הרוחות נושבות מכיוון דרום ודרום מזרח במרבית ימי השנה, ומביאות עימן חום ולחות ממפרץ מקסיקו.

במהלך ימי הקיץ הטמפרטורות מגיעות לעיתים קרובות למעל 32 °C. שעות הבוקר בתקופת הקיץ מאופיינות במעל 90% לחות והרוחות בתקופה זאת קלות. על מנת להתמודד עם החום והלחות הכבדה, התושבים משתמשים במזגן בכמעט כל רכב ובניין. ב-1980 תוארה יוסטון כ"מקום הממוזג ביותר על פני כדור הארץ". הטמפרטורה הגבוהה ביותר שתועדה הייתה 43 °C, אשר נמדדה ב-4 בספטמבר 2000 וב-28 באוגוסט 2011.

ביוסטון החורף מתון יחסית, בניגוד לרוב האזורים האחרים בארצות הברית. בחודש ינואר הטמפרטורה הממוצעת היא 11.7 °C. ב-24 בדצמבר 2004, אז הצטברו 2.5 ס"מ שלג בחלקים מהעיר. הטמפרטורה הנמוכה ביותר שתועדה הייתה מינוס 15 °C ב-18 בינואר 1930. ממוצע המשקעים גבוה, כ-1,260 מ"מ גשם בשנה. בשל הטופוגרפיה השטוחה, מתרחשות הצפות מקומיות לעיתים קרובות.

ביוסטון יש רמות אוזון חריגות והיא מדורגת באופן קבוע בין הערים המזוהמות ביותר באוזון בארצות הברית. ערפיח הוא בעיית זיהום האוויר העיקרית של יוסטון, המפעלים הממוקמים לאורך גדות הנהר הם המקור העיקרי לזיהום האוויר בעיר.

מידע נוסף אקלים ביוסטון, חודש ...

אקלים ביוסטון
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	17.2	19.1	22.8	26.4	30.2	33	34.3	34.7	32.1	27.8	22.5	17.9	26.5
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	6.2	8.1	11.4	15.2	19.8	23.1	23.9	23.8	21	16.1	11.2	7	15.6
משקעים ממוצעים (מ"מ)	85.9	81.3	86.6	84.1	129.3	150.6	96.3	95.5	104.6	144.8	110.2	95	1,264.2

סגירה

נוף עירוני

האזורים ביוסטון נחלקים באופן כללי לאזורים שבתוך או מחוץ לכביש הטבעת 610. האזורים שבתוכו הם רובע העסקים המרכזי ושכונות מגורים שהוקמו עוד לפני מלחמת העולם השנייה. הפרברים נמצאים מחוץ לכביש הטבעת.

על אף שיוסטון היא העיר הגדולה ביותר בארצות הברית ללא תקנות תוכנית בניין עיר, היא התפתחה בדומה לערים אחרות בחלק הדרומי של ארצות הברית, בגלל תקנות שימוש בקרקע. התקנות כוללות גודל חובה לבתים חד משפחתיים ודרישות לחניה שתהיה זמינה לדיירים וללקוחות. להגבלות כאלה תוצאות מעורבות.

מצביעים דחו את ההצעות לרבעים נפרדים לעסקים ומגורים בהצבעות שהתקיימו ב-1948, 1962 ו-1993. כתוצאה מכך, במקום רובע עסקים מרכזי אחד כמרכז התעסוקה של העיר, רבעים עסקיים מרובים גדלו ברחבי העיר, בנוסף למרכז העיר.

אדריכלות

קו הרקיע של יוסטון הוא הרביעי בגובהו בצפון אמריקה (אחרי: ניו יורק, שיקגו וטורונטו), וה-12 בגובהו בעולם נכון ל-2014. מערכת מנהרות ומדרכות עיליות באורך של 11 ק"מ בעיר מקשרות בין הבניינים במרכזה, מה שמאפשר להולכי הרגל לא לסבול מעודף חום בימי הקיץ או מגשם רב בחורף.

בשנות ה-60 מרכז העיר התאפיין באוסף בנייני משרדים בגובה בינוני. מספר גורדי שחקים הוקמו בשנות ה-70, הגבוה מביניהם הוא מגדל ג'יי פי מורגן צ'ייס בן ה-75 קומות ואשר מתנשא לגובה 305 מטרים, בנייתו הושלמה ב-1982. המגדל הוא המבנה הגבוה ביותר בטקסס, ה-15 הכי גבוה בארצות הברית כולה, וגורד השחקים ה-85 בגובהו בעולם כולו. בשנת 2007 היו במרכז העיר יותר מ-4,000,000 מ"ר של שטחי משרדים.

מגדל ג'יי פי מורגן צ'ייס

מגדל ויליאמס

מגדלים במרכז העיר

יוסטון היא רב-תרבותית, בין השאר בזכות המוסדות האקדמיים הרבים בה והתעשיות הגדולות, וכן היותה עיר נמל גדולה. מעל 90 שפות מדוברות בעיר והיא בעלת האוכלוסייה הצעירה ביותר באומה, תרומה חלקית לכך הייתה ההגירה לטקסס. הערכות הן שכ-400,000 מהגרים בלתי חוקיים מתגוררים באזור יוסטון.

על פי מפקד האוכלוסין לשנת 2010, לבנים מהווים 51% מאוכלוסיית העיר ושחורים או אפרו-אמריקאים היוו 25% מהאוכלוסייה. קבוצות נוספות היו: עד 6% אסייתים (שמתוכם 1.7% וייטנאמים, 1.3% סינים, 1.3% הודים, 0.9% פקיסטנים, 0.4% פיליפינים, 0.3% קוריאנים ו-0.1% יפנים). קבוצות אחרות היוו עד 15.2% מהאוכלוסייה.

מרכז הקהילה היהודית נמצא בשכונת מאיירלנד.

על פי מחקר שנערך בשנת 2014, 73% מאוכלוסיית העיר מגדירים את עצמם כנוצרים, 20% מגדירים עצמם כחסרי דת, ו-7% שייכים לדתות אחרות (כולל יהדות, בודהיזם, אסלאם והינדואיזם). בעיר פועלת כנסייה הגדולה בארצות הברית שממקומת בבניין שהיה אצטדיון בעבר. תפילות של ג'ואל אוסטין במקום פוקדים עשרות אלפי מתפללים.

הקהילה היהודית של יוסטון, שנאמדה בכ־47,000 בשנת 2001, קיימת בעיר מאז שנות ה-1800.^[4] מרבית יהודי יוסטון מוצאם מכל ארצות הברית וישראל, מקסיקו, רוסיה ומקומות אחרים. נכון לשנת 2016 היו מעל 40 בתי כנסת ביוסטון רבתי. בתי הכנסת הגדולים ביוסטון הם קהילת בית ישורון, בית כנסת יהודי קונסרבטיבי, והקהילות היהודיות הרפורמיות בית ישראל ואמנו-אל.

ביוסטון גם קהילה מוסלמית גדולה ומגוונת, הגדולה ביותר בטקסס ובדרום ארצות הברית. נכון לשנת 2012 מעריכים כי המוסלמים מהווים 1.2% מאוכלוסיית יוסטון.^[5] נכון ל-2016, מוסלמים באזור יוסטון מוצאם מדרום אסיה, המזרח התיכון, אפריקה, טורקיה ואינדונזיה. בשנת 2000 היו מעל 41 מסגדים ומרכזים דתיים כאשר הגדול שבהם היה מסגד "אל-נור" (מסגד האור) של האגודה האיסלאמית ביוסטון רבתי.

מידע נוסף קבוצה אתנית ...

קבוצה אתנית	2010	1990	1970
לבנים	50.5%	52.7%	73.4%
שחורים או אפרו-אמריקאים	24.7%	28.1%	25.7%
היספנים ולטינים (מכל מוצא גזעי)	43.7%	27.6%	11.3%
אסייתים	6.0%	4.1%	0.4%

סגירה

לכלכלת יוסטון בסיס תעשייתי רחב בתחומי אנרגיה, ייצור, אווירונאוטיקה וטכנולוגיה; רק ניו יורק מהווה בית ליותר חברות מרשימת Fortune 500. מבחינת מסחרית, יוסטון נחשבת כעיר עולם, והיא העיר המובילה בעולם בתעשיית מוצרי שדות נפט. נמל יוסטון מדורג ראשון בארצות הברית בשינוע טונאג' מטען בין-לאומי, ושני בטונאג' מטען כולל. בשנת 2012 יוצאו מאזור יוסטון סחורות בשווי 110.3 מיליארד דולר, שלושת היעדים אליהם מייצאים הכי הרבה הם מקסיקו, קנדה וברזיל. מרבית ההצלחה של העיר בתעשייה הפטרוכימית היא בזכות נמל יוסטון. בניגוד למקומות אחרים, עלייה במחירי הנפט והדלקים עוזרת לכלכלת יוסטון, שכן רבים מתושביה מועסקים בתעשיית האנרגיה.

בשנת 2013 זוהתה יוסטון כעיר מספר אחת בארצות הברית ביצירת מקומות עבודה על ידי הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה, לאחר שהיא לא הייתה רק העיר הגדולה הראשונה שהחזיקה לעצמה את כל המשרות שאבדו במהלך ההאטה הכלכלית שקדמה לה, אלא גם לאחר ההתרסקות. הכלכלן וסגן נשיא למחקר בשותפות יוסטון רבתי פטריק ינקובסקי ייחס את הצלחתה של יוסטון ליכולתם של תעשיות הנדל"ן והאנרגיה של האזור ללמוד מטעויות היסטוריות. יתרה מזאת, ינקובסקי הצהיר כי "יותר ממאה חברות בבעלות זרה עברו להתגורר, הרחיבו או הקימו עסקים חדשים ביוסטון" בין 2008 ל-2010, הפתיחות הזו לעסקים חיצוניים הגבירה את יצירת המשרות בתקופה בה הביקוש המקומי היה נמוך. גם בשנת 2013, שוב הופיעה יוסטון ברשימת "המקומות הטובים ביותר לעסקים וקריירה" בפורבס.^[6]

נבחרי העיר הם ראש העיר, מבקר העיר ו-16 חברי מועצה. ראש העיר הנוכחי של יוסטון הוא ג'ון ויטמיר שנבחר בנובמבר 2023 ונכנס לתפקיד בינואר 2024 והחליף את סילבסטר טרנר, שניהם דמוקרטים שנבחרו בהצבעה לא מפלגתית.

ראש העיר של יוסטון משמש כמנהל הראשי של העיר, כמנכ"ל ונציג רשמי, ואחראי על ההנהלה הכללית של העיר ועל פי ראייתו החוקים והתקנות נאכפים.

כתוצאה ממשאל עם בשנת 2015 ביוסטון, ראש העיר נבחר לכהונה של ארבע שנים, וניתן לבחור בו עד שתי כהונות רצופות. בין השנים 1991–2015, הוטל על מבקר העירייה וחברי מועצת העיר מגבלה של שנתיים ושלוש שנים לכל חבר- משאל העם ב-2015 תיקן את מגבלות הקדנציה לאופציה של עד שתי קדנציות כל אחת של ארבע שנים.

יוסטון נחשבת עיר חלוקה מבחינה פוליטית בין הרפובליקנים לבין הדמוקרטים. חלק גדול מהאזורים העשירים בעיר מצביעים לרפובליקנים ואילו מעמד הפועלים בעיר ואזורי המיעוטים מצביעים לדמוקרטים. על פי סקר משנת 2005, 68 אחוז מהלבנים הלא-היספניים במחוז האריס נוטים להצביע לרפובליקנים, ואילו 89 אחוז מהשחורים הלא-היספניים נוטים לתמוך בדמוקרטים. לעיתים קרובות ידועה העיר כעיר המגוונת ביותר מבחינה פוליטית בטקסס, מדינה הידועה כשמרנית באופן כללי. בשנת 2009 הפכה יוסטון לעיר האמריקאית הראשונה עם אוכלוסייה המונה למעלה ממיליון אזרחים שבחרה לראשות העירייה לסבית, כשבחרו באניס פרקר.^[7]

פשע

ביוסטון היו 303 מקרי רצח בשנת 2015 ו-302 מקרי רצח בשנת 2016. גורמים רשמיים חזו כי יהיו 323 מקרי רצח בשנת 2016. למרות זאת, לא חלה עלייה בשיעור הרצח ביוסטון בין 2015 ל-2016.^[8]

שיעור הרצח ביוסטון דורג במקום ה-46 מתוך הערים בארצות הברית עם אוכלוסייה של מעל 250,000 בשנת 2005 (שיעור של 16.3 מקרי רצח לכל 100,000 אוכלוסייה). בשנת 2010 דורג שיעור הרצח בעיר (שיעור של 11.8 מקרי רצח לכל 100,000 תושבים) במקום השישי מבין ערי ארצות הברית עם אוכלוסייה של מעל 750,000 איש (אחרי ניו יורק, שיקגו, דטרויט, דאלאס ופילדלפיה) נתונים שנתנו על פי הלשכה לחקירות הפדרלית (FBI).

ההערכה היא כי באזור המטרופולין מתגוררים כ-1.1 מיליון תושבים שנולדו מחוץ לארצות הברית. העיר במקום השלישי בארצות הברית במספר הקונסוליות הנמצאות בה, סך הכל מייצגות בעזרת הקונסוליות 86 מדינות.

אוכלוסיית העיר היא רב-תרבותית, המורכבת מקהילות בין-לאומיות רבות הגדלות בצורה מתמדת. אירועים שנתיים רבים הנחוגים ביוסטון משקפים את הגיוון בתרבות העיר. האירוע הארוך והוותיק ביותר הוא "רודיאו יוסטון" (RodeoHouston), המתקיים במשך 20 ימים במהלך חודש מרץ. אירוע גדול נוסף הוא מצעד הגאווה, שנערך מדי שנה בסוף חודש יוני. אירועים שנתיים נוספים הם הפסטיבל היווני, תהלוכת המכוניות האומנותית ותערוכת המכוניות.

בשנת 1967 קיבלה יוסטון את הכינוי הרשמי "עיר החלל" בעקבות מיקומו של מרכז החלל של נאס"א הנמצא בעיר.

אמנות ותיאטרון

אזור התיאטראות הממוקם במרכז העיר הוא ביתם של 9 ארגוני אמנות גדולים ו-6 אולמי הופעות. זה האזור השני בגודלו בארצות הברית מבחינת מושבי תיאטרון הנמצאים בו. יוסטון היא אחת הערים הבודדות בארצות הברית שממוקמים בה חברות קבועות ומקצועיות בכל תחומי אמנויות הבמה הגדולים: אופרה (יוסטון גרנד אופרה), בלט (יוסטון בלט), מוזיקה (התזמורת הסימפונית של יוסטון) ותיאטרון (אליי תיאטרון).

אזור המוזיאונים של העיר מושך כ-7 מיליון מבקרים מדי שנה. באזור זה נמצאים המוזיאון לאמנויות יפות,^[9] המוזיאון למדעי הטבע, המוזיאון לאומנות עכשווית, מוזיאון השואה וגן החיות של יוסטון.

יוסטון בעלת קבוצות ספורט במרבית הליגות המקצועיות בארצות הברית, למעט ליגת ההוקי הלאומית. הבולטות שבהן הן קבוצת הכדורסל יוסטון רוקטס שמשחקת בליגת ה-NBA, האסטרוס, המשחקים בייסבול ב-MLB, הטקסאנס, המשחקים פוטבול ב-NFL והדינמו, המשחקים כדורגל ב-MLS.

מינט מייד פארק הוא אצטדיון הבית של האסטרוס, וטויוטה סנטר הוא אולם הספורט של הרוקטס. ביוסטון יש את האצטדיון הראשון עם גג מתקפל ודשא טבעי בליגת ה-NFL, האצטדיון שנקרא nrg הוא אצטדיון הבית של הטקסאנס.

יוסטון אירחה מספר אירועי ספורט גדולים: משחקי האולסטאר של ה-NBA בשנים 1989, 2006 ו-2013; סופרבול VIII ו-XXXVIII, וורלד סיריס 2005, גמר ה-NBA בשנים 1981, 1986, 1994 ו-1995.

ביוסטון 17 מחוזות בתי ספר. מחוז בתי הספר העצמאיים מכיל כ-112 קמפוסים הכוללים גני ילדים, בתי ספר ותיכונים. בנוסף בעיר קרוב ל-300 בתי ספר פרטיים.

מכללות ואוניברסיטאות

4 אוניברסיטאות מדינה ממוקמות ביוסטון. לאוניברסיטת יוסטון, השלישית בגודלה בטקסס, יש קרוב ל-40,000 סטודנטים ב-667 דונם של קמפוסים בדרום מזרח יוסטון. בנוסף ישנם מספר מוסדות פרטיים להשכלה גבוהה ומכללות קהילתיות.

שירותי בריאות

יוסטון היא מקום מושבו של המרכז הרפואי של טקסס, המהווה מרכז למוסדות מחקר ושירותי בריאות הגדול בעולם. כל 49 החברים במרכז הרפואי הם ארגונים ללא מטרות רווח. הם מספקים טיפול לחולה ושירותי רפואה מונעת, מחקר, חינוך, ודאגה לרווחת הקהילה המקומית, הארצית והבין-לאומית. במרכז הרפואי של טקסס מועסקים יותר מ-73,600 אנשים, המוסדות במרכז הרפואי כוללים 13 בתי חולים ו-2 מכונים מיוחדים, 2 בתי ספר לרפואה, 4 בתי ספר לאחיות, בית ספר לרפואת שיניים, בית מרקחת ומספק תעסוקה לכמעט כל מקצוע הקשור לבריאות. במקום נמצא שירות הפינוי הרפואי בהיטס הגדול ביותר, ואחד הראשונים שהוקמו בעולם, וכן תוכנית השתלה מוצלחת. במרכז הרפואי מבוצעים יותר ניתוחי לב מכל מקום בעולם.

מוסדות הרפואה והמחקר במרכז הרפואי של טקסס כוללים בין השאר את המרכז לסרטן ע"ש מ' ד' אנדרסון, בית החולים לילדים של טקסס, בית החולים ממוריאל-הרמן ועוד.

תחבורה

כבישים מהירים

האמצעי העיקרי להתניידות ביוסטון הוא באמצעות רכב, כאשר 71.7% מהתושבים נוהגים לבדם לעבודה. הדבר מתאפשר באמצעות מערכת הכבישים המהירים של יוסטון הכוללת כבישים באורך של 1,189 קילומטרים. עם זאת, מחקר שנערך הצביע על כך שגודש התנועה ביוסטון הוא הרביעי בחומרתו במדינה, כאשר הנוסעים בילו 58 שעות בממוצע בפקקים בשנת 2009.

תחבורה ציבורית

רשות תחבורת המטרופולין של מחוז האריס (בקיצור: METRO) מספקת תחבורה ציבורית בצורת אוטובוסים ורכבות קלות.

שירותי הרכבת הקלה החלו בשנת 2004, עם "הקו האדום" באורך 13 קילומטרים, הקו מתחיל באוניברסיטת יוסטון, דרך המרכז הרפואי של טקסס ומסתיים בפארק "NRG".

אופניים

ליוסטון מספר רוכבי האופניים הגדול ביותר בטקסס עם מעל 260 קילומטרים של שבילי אופניים. מערכת שיתוף אופניים פעילה באמצעות 29 תחנות במרכז העיר ואזור השכונות.

נמלי תעופה

את יוסטון משרתים 3 נמלי תעופה, שניים מהם הם מסחריים ושירתו 52 מיליון נוסעים בשנת 2007.

העיקרי שבהם הוא נמל התעופה יוסטון ג'ורג' בוש, העשירי בגודלו בארצות הברית מבחינת כמות נוסעים וה-28 בעולם. נמל התעופה בוש מהווה בסיס פעולה מרכזי לחברת יונייטד איירליינס, והחברה מציעה יותר מ-700 טיסות היוצאות מהעיר.

נמל התעופה המסחרי השני בגודלו ביוסטון הוא נמל התעופה ויליאם הובי (נקרא נמל התעופה הבין-לאומי יוסטון עד 1967), הפועל בעיקר לטיסות פנים לטווח בינוני. היסטוריית התעופה של יוסטון מוצגת במוזיאון הטרמינל אשר ממוקם בבניין הטרמינל הישן בצידו המערבי של נמל התעופה.

נמל התעופה השלישי הוא נמל התעופה אלינגטון (לשעבר בסיס חיל האוויר של ארצות הברית) הנמצא בשימוש הצבא והממשל, נאס"א, וכן משמש מגזרי תעופה נוספים.

ליוסטון 17 ערים תאומות: