הפארק הלאומי ביג בנד
פארק לאומי בארצות הברית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי ביג בנד (באנגלית: Big Bend National Park, מילולית "הפארק הלאומי העיקול הגדול") הוא פארק לאומי, השוכן בדרום-מערב מדינת טקסס שבארצות הברית על הגבול עם מקסיקו. הפארק משתרע על 3,242.2 קמ"ר[hebrew 1] בשטח מדברי, כולו בתחומי מחוז ברוסטר (אנ').[1] לפארק חשיבות לאומית בהיותו האזור המוגן הגדול ביותר של אקולוגיה וטופוגרפיה של מדבר צ'יוואווה בארצות הברית.[2] הפארק קרוי על שם העיקול הגדול (באנגלית Big Bend) של הנהר ריו גראנדה/ריו בראבו, המשנה את מסלולו מדרום-מזרח לצפון-מזרח.[3] בשטח הפארק גדלים יותר מ-1,200 מינים של צמחים, ושוכנים בו יותר מ-450 מינים של עופות, 56 מינים של זוחלים ו-75 מינים של יונקים.[4] פעילויות נוספות בפארק כוללות נסיעות בנופים, תוכניות בהנחיית שומרי הפארק ביג בנד וצפייה בכוכבים.[5]
 | |
| הנהר ריו גראנדה, המפריד בין מקסיקו לארצות הברית כשהוא זורם בתוך קניון סנטה אלנה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 12 ביוני 1944 |
| מבקרים בשנה | 393,907 (נכון ל־2020) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 3,242.2 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| מיקום |
ברוסטר  |
| קואורדינטות | 29°15′N 103°15′W |
|
nps | |
  | |
חשיבותו של הפארק מתבטאת גם בשפע האתרים הפלאונטולוגיים המוגנים על פי חוק. בתחומי הפארק נחשפו שפע מאובנים של בעלי חיים ממקור ימי ועצמות דינוזאורים מהקרטיקון ומהשלישון. מאפיינים גאולוגיים בפארק כוללים דייקים געשיים ועדויות להתפרצויות געשיות, בעיקר ברכס הרי צ'יסוס (אנ') השוכנים בפארק, רכס ההרים היחיד בארצות הברית שנכלל במלואו בתוך פארק לאומי.[6]
לאזור יש היסטוריה תרבותית עשירה, מאתרים ארכאולוגיים המתוארכים לפני כמעט 10,000 שנים ועד לחלוצים, חוואים וכורים בתקופה המודרנית. מבנים ונופים היסטוריים מאפשרים הצצה לאורח החיים באזור הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו במאה ה-19.[7]
הנהר ריו גראנדה/ריו בראבו משמש כקו הגבול הבינלאומי בין מקסיקו לארצות הברית לאורך מעל 1,500 קילומטרים, ומתוכם 190 קילומטרים מנוהלים על ידי הפארק הלאומי, שהנהר מהווה את גבולותיו הדרום-מערביים והדרום-מזרחיים.[8][9] העיקול הגדול בנהר (ועקב כך בקו הגבול בין טקסס למקסיקו) באזור זה הוא שנתן לפארק את שמו "ביג בנד", כלומר כיפוף או עיקול גדול. משום שהריו גראנדה משמש כגבול בינלאומי, פועלת הנהלת הפארק תחת מגבלות בלתי שגרתיות כאשר היא באה ליישם ולאכוף את התקנות, הכללים והמדיניות של הפארק. על פי תנאי הסכם גואדלופה אידלגו, משתרע שטח הפארק רק עד קו מרכז ערוץ הנהר העמוק ביותר שבו זרם הנהר ב-1848 (שנת חתימת ההסכם). יתרת השטח דרומית לקו זה, כולל הנהר או חלקו, שוכנים בתחומי מקסיקו.
הנהר חצב בסלעי אבן הגיר של מדבר צ'יוואווה קניונים עמוקים מרהיבים בשלושה אזורים מורמים. הקניונים מכונים סנטה אלנה (Santa Elena), מריסקל (Mariscal) ובוקייאס (Boquillas).[10] בחלק מנתיבו זורם הנהר במדבר פתוח, וחגורות הצמחייה שלגדותיו הפוריות מאוד הן בית למינים רבים של צמחים ובעלי חיים. חגורות הצמחייה מתפשטות לתוך המדבר לאורך היובלים ונחלי האכזב הזורמים לנהר.
רכס הרי צ'יסוס בפארק הם איי שמיים המוקפים במדבר. חלק ניכר מהמגוון הביולוגי הגדול של הפארק מיוצג על ידי אוכלוסיות מבודדות של צמחים ובעלי חיים המצויים בהרי צ'יסוס,[11] וברבים ממעיינות המדבריים הפזורים ברחבי הפארק.
חמישה כבישי אספלט עוברים בפארק ביג בנד. הכביש בין מעבר ההרים "פרסימון גאפ" (Persimmon Gap – "פער האפרסמון") לצומת פנתר (Panther Junction) הוא בן 45 קילומטרים, ומקשר בין הכניסה הצפונית לפארק למטה הפארק ומרכז המבקרים שבצומת פנתר. בין צומת פנתר לכפר ריו גראנדה מוביל כביש באורך 34 קילומטרים היורד כ-600 מטרים ממטה הפארק בצומת פנתר לריו גראנדה. בין תחנת הכניסה מאווריק (Maverick Entrance Station), הכניסה המערבית לפארק, למטה הפארק בצומת פנתר מוביל כביש באורך 37 קילומטרים. כביש אגן צ'יסוס הוא כביש באורך 10 קילומטרים המטפס לגובה של 1,731 מטרים מעל פני הים במעבר פנתר (Panther Pass), ואז יורד לתוך אגן צ'יסוס. הכביש הנופי על שם רוס מקסוול (Ross Maxwell Scenic Drive), באורך 48 קילומטרים, מוביל מצומת פנתר למחוז ההיסטורי קסטולון (Castolon Historic District) ולקניון סנטה אלנה.[12]
דרומית לגבול שוכנות מדינות מקסיקו צ'יוואווה וקואווילה ושמורות הטבע החדשות הקרויות אזור ההגנה על החי והצומח של קניון דה סנטה אלנה (אנ')[13] ומאדרס דל כרמן (אנ').[14]
הפארק מפגין ניגודים דרמטיים, ואקלימו קיצוני. האביב מגיע מאוחר והוא חם ויבש, והטמפרטורה בקיץ מתקרבת ל-40°C במקומות הנמוכים. החורף ברחבי הפארק בדרך כלל נוח, אך מדי פעם יורדת הטמפרטורה מתחת ל-0°C (נקודת הקיפאון של המים).[15] הטמפרטורה והלחות אינן אחידות ברחבי הפארק בשל ההבדלים בגובה, מבערך 550 מטרים מעל פני הים לאורך הנהר ועד פסגת אמורי (Emory Peak) בהרי צ'יסוס[hebrew 2] (Chisos Mountains) בגובה 2,387 מטרים.[4][16] שונות זו תורמת למגוון יוצא דופן של בתי גידול לצמחייה ובעלי חיים. חלק מהמינים המצויים בפארק, דוגמת מין האלון Quercus gravesii (באנגלית Chisos Red Oak או גם Grave's Oak), אינם מצויים בשום מקום אחר בארצות הברית.[17]
העונה הגשומה היא מאמצע יוני עד אוקטובר כששיא הגשם בחודש יולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה מפחות מ-250 מילימטרים במקומות הנמוכים ל-450 עד 600 מילימטרים בהרים. הגשם יורד בעיקר אחרי הצהריים בממטרים עזים שיכולים לגרום לשיטפונות. בחורף יש מעט מאוד משקעים בצורת שלג או גשם מעורב בשלג. דווקא בעונה שבה הטמפרטורות אידיאליות לצמחייה, בחודשים מרץ ואפריל, כמעט ואין בכלל משקעים.[15]
| אקלים בתחנת מזג אוויר קסטולון (Castolon) בגובה 661 מטרים (ממוצעים לתקופה 1947–2013) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 20.1 | 23.6 | 28.3 | 33.3 | 37.7 | 39.7 | 39 | 38.4 | 35.7 | 31.4 | 25.4 | 20.2 | 31.1 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 1.4 | 4.2 | 8.4 | 13.4 | 19 | 22.8 | 23.6 | 23.1 | 20.3 | 14.3 | 6.8 | 1.9 | 10.9 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 9.4 | 7.4 | 5.8 | 10.4 | 24.4 | 36.6 | 43.4 | 41.1 | 37.3 | 26.9 | 9.1 | 7.6 | 260.1 |
| מקור: Castolon, Texas (411524), The Western Regional Climate Center | |||||||||||||
רוב פני השטח הנראים של הפארק הלאומי ביג בנד צעירים יחסית בהשוואה לגיל כדור הארץ, שרוב הגאולוגים מעריכים בכ-4.54 ± 0.05 מיליארד שנים בערך. אומנם קיימים בפארק סימנים לפעילות טקטונית מהפרוטרוזואיקון (מעל ל-500 למ"ש), אבל רוב הסלעים החשופים ברחבי הפארק הם בני 100 מיליון שנים או פחות.[18]
מלפני 500 מיליון שנה ועד לפני כ-300 מיליון שנים, אזור ביג בנד היה ליד החלק המערבי של שקע עמוק באוקיינוס שהשתרע מארקנסו ואוקלהומה של היום ועד מערב טקסס. מהרמות הגבוהות בצפון הצטברו בהדרגה עקב סחיפה חצץ, חול וחרסית בשכבות בתוך שקע זה, ועם הזמן הפכו לשכבות של אבן חול ופצלים.[18]
הפעילות הטקטונית הקדומה ביותר שזוהתה בפארק מיוחסת לאורוגנזה של "התרוממות מרתון"[hebrew 3] מהפלאוזואיקון מלפני 300 מיליון שנים. האורוגנזה המרתונית (חלק מהאורוגנזה הוושיטנית (אנ')) היא חלק מהעתקי דחיקה של סלעים מהלוח הדרום-אמריקאי מעל הלוח הצפון-אמריקאי. ניתן לראות זאת בצורה מיטבית באזור מעבר ההרים פרסימון גאפ (אנ') ("פער האפרסמון"), 873 מטרים מעל גובה פני הים בפארק. רצועות סלע לבנות ייחודיות לאורך כביש 385 מצפון לפארק מייצגות שכבות שהוטו על ידי האורוגנזה הוושיטנית. תהליך זה התנהל במקביל לבניית הרי האפלצ'ים ממזרח, חלק מהתנגשויות של הלוחות הטקטוניים מבין כמה שהגיעו לשיא בבנייתה של פנגיאה, יבשת-העל שהתקיימה לפני שכל אחת מהיבשות הקיימות בימינו עברו לתצורה הנוכחית שלהן.[18] הסחיפה שהתרחשה ברמות שנוצרו באירוע בונה הרים זה, מסבירה את היעדרם של סלעים מתורי הטריאס והיורה בפארק. לכן קיימת אי התאמה גאולוגית בין שכבת הסלע של תצורת גלן רוז (אנ') מהקרטיקון התחתון לבין הסלעים מתצורת טסנוס (Tesnus Formation) מקרבון פנסילבני-קרבון מיסיסיפי שמתחתיה.[4]
בין טריאס עליון ועד קרטיקון עליון (בין 200 למ"ש ל-85 למ"ש) הושפע אזור הפארק בצורה קלה מהבקע בין אמריקה הצפונית לדרומית והתפשטות קרקעית הים עקב כך, תהליך שגרם להיווצרות מפרץ מקסיקו.
בתקופה זו היה הפארק מתחת לים רדוד והושקעו בו בתקופות הקרטיקון העליון והתחתון יחידות סלעים של אבן גיר ופצלים שכללו את התצורות (מלמטה כלפי מעלה) גלן רוז, אבן גיר דל כרמן,[hebrew 4] סו פיקס,[hebrew 5] אבן גיר סנטה אלנה,[hebrew 6] חרסית דל ריו,[hebrew 7] אבן גיר בודה[hebrew 8] ובוקייאס.[hebrew 9] שכבות אלו נשמרו בכמה אזורים בפארק דוגמת הרי סיירה דל כרמן-סנטיאגו (Sierra del Carmen–Santiago Mountains) והר מריסקל (Mariscal Mountain). דרומית לשטח הפארק התפתח לפני 159 מיליון שנים שקע אוקייני הקרוי "שקע צ'יוואווה" (Chihuahua trough) שהתמלא בשכבת משקעים עבה.[4] מתקופה זו התגלו בפארק מאובנים של דינוזאורים (דוגמת מין של אלמוזאורוס),,[19] של התנינאי הענק דיינוסוכוס, ושל יערות,[20][21] וכן מאובנים אחרים.
עם סיום תהליכי הביקוע בשלהי הקרטיקון ובתחילת השלישון, היה אזור הביג בנד תחת השפעה של האורוגנזה הלרמידית. תקופה זו של דחיסה (שכיוונה כיום מזרח מערב) יצרה את הרמה שכיוונה צפון מזרח של מסה דה אנגילה (Mesa de Anguila), מונוקלינה מורמת בשוליים הדרום-מערביים של הפארק, ואת הרי סיירה דל כרמן-סנטיאגו, מונוקלינה מורמת שעברה העתק דחיקה, המהווה את הגבול המזרחי של הפארק, ואת אגן טורנייו (Tornillo Basin).
פעילות געשית
סלעים געשיים שולטים בחלק גדול מהנוף בפארק. הראשונה מתוך סדרה של התפרצויות געשיות התרחשה לפני כ-42 מיליון שנים ליד הגבול הצפון-מערבי הנוכחי של הפארק. מאגמה הנעה כלפי מעלה הרימה את האזור שהוא כיום הרי קריסמס, וההעתקים שנוצרו בשכבות פני השטח אפשרו ללבה להתפשט ביריעות גדולות על פני האדמה.[18]
בין לפני 38 ל-32 מיליון שנים התרחשה סדרה של התפרצויות געשיות בתוך הפארק. הפעילות הראשונית החלה ברכס סיירה קומאדה (Sierra Quemada) שפירוש שמו בספרדית "רכס הרים שרוף", הממוקם מדרום לקצה הדרומי של הרי צ'יסוס.[18] פעילות געשית שבאה בעקבותיה באזורים של המתחם הגעשי קלדרת קניון פיין,[hebrew 10] תצורת בורו מסה (Burro Mesa Formation).[4] וקסטולון יצרה אפר געשי צבעוני ושכבות לבה המהווים את רוב המסה של הרי צ'יסוס.[18]
הפעילות הגעשית בתוך הפארק לא הייתה רציפה והמרווחים של אלפי עד מיליוני שנים בין תקופות שיא הפעילות כללו חשיפה מתמדת של משטחים לכוחות הסחיפה יחד עם ניסיונות תמידיים של צורות חיים להתיישב באזורים כשהם הפכו ראויים למגורים.[18]
סחיפה
הפעילות הטקטונית האחרונה שהתרחשה בשטח הפארק הייתה של העתקים מסוג "אגן ורכס"[hebrew 11] מהנאוגן עד הרביעון. תקופה זו של התמתחות מזרח-מערב יצרה את העמקים המדבריים (bolson – מונח באנגלית אמריקנית, במקור מספרדית) של אסטופה (Estufa) ודאהלו (Dehalo) בהרי צ'יסוס, ואת ההעתקים של טרלינגואה (Terlingua), סיירה דל כרמן, צ'וק דראו (Chalk Draw) ובורו מסה. הריו גראנדה החל לזרום באזור ביג בנד לפני בערך 2 למ"ש, ומאז עיצבו את הנוף תהליכי סחיפה והתחתרות לעומק.[hebrew 12][4]
בפארק יש שרידים ארכאולוגיים החל מתקופת הילידים הקדומים, המכונים פלאו-אינדיאנים, מלפני 10,500 שנים, דרך שרידים מתרבויות של עמי האינדיאנים כדוגמת הצ'יסוס, הקומאנצ'י והמסקלרו (אנ'), וכלה בשרידים של מבנים של מתיישבים ספרדים, מקסיקנים, אנגלים ואירים שעסקו בחקלאות, בגידול בקר ובכריית מחצבים באזור.[22]
בכל התקופה הפרהיסטורית מצאו בני אדם מחסות או התגוררו במקומות פתוחים ברחבי השטח שכיום שוכן בו הפארק. העדויות הארכאולוגיות חשפו תרבות מדברית מהתקופה הארכאית באמריקה הצפונית, שתושביה פיתחו אורח חיים נוודי של ציידים-לקטים שכמעט שלא השתנה במשך כמה אלפי שנים.[23]
השרידים ההיסטוריים בשטח הפארק מרוכזים באתרים שונים שבהם ניסו מתיישבים לחיות מחקלאות או מכריית מחצבים. חקלאות שהתבססה על השקיה התרכזה באזורים שלגדות הנהר ויובליו. רשתות דרכים, מתקני השקיה, מבני מגורים ומבני עזר פשוטים ושטחי חקלאות, חלקם על טרסות, המצויים לאורך גדות הנהר, מאפיינים שרידים אלו.
בתקופה שלפני הגעת האדם הלבן (לפני שנת 1535) שכנו כמה קבוצות של שבטים אינדיאנים באזור הביג בנד. בני הצ'יסוס היו קבוצה בעלת ארגון רופף של ציידים-לקטים נוודים שככל הנראה עסקו חלקית בחקלאות על בסיס עונתי. מקורם של האינדיאנים בני הצ'יסוס אינו ידוע. על פי שפתם הם קרובים לאינדיאנים בני הקונצ'וס מצפון צ'יוואווה ומצפון מערב קואווילה. הם דיברו בשפה השייכת למשפחת השפות יוטו-אצטקיות, משפחה של שפות שהדוברים אותן שכנו ממרכז מקסיקו ועד האגן הגדול בארצות הברית.[23]
בני החומאנו (ספרדית: Jumanos) היו שבט של נוודים שנדדו וסחרו בכל רחבי טקסס ודרום מזרח ניו מקסיקו. על פי עדויות היסטוריות הם היו אויביהם של הצ'יסוס. בערך בתחילת המאה ה-18 פלשו המסקלרו, שבט של בני האפאצ'י, לאזור הביג בנד ודחקו משם את הצ'יסוס. קבוצה נוספת של אינדיאנים שפעלה באזור הביג בנד היו הקומאנצ'י שעברו דרך אזור הפארק לאורך נתיב הקומאנצ'י הגדול (Great Comanche Trail) בדרכם לפשיטות התקופתיות לתוך מקסיקו ובחזרה מהן. פשיטות אלו נמשכו עד אמצע המאה ה-19.[23] האחרון מבין המצביאים הגדולים של האינדיאנים שפעלו באזור היה אפאצ'י ממוצא ספרדי המכונה אלסטה (Alsate), שהיה פעיל עד סוף שנות ה-60 של המאה ה-19.[24]
הנוכחות האירופאית באזור החלה סביב שנת 1535, עם הגעת משלחות המחקר הספרדיות הראשונות לאזור זה של אמריקה הצפונית. המשלחת של קבסה דה ואקה (Álvar Núñez Cabeza de Vaca; 1558-1490) עברה בסמוך לביג בנד, ואחריה הגיעו משלחות נוספות. חלק ממשלחות אלו חיפשו זהב וכסף, או אדמות לחקלאות או למרעה. אחרות, כמו אלו שבראשן עמדו מיסיונרים פרנציסקנים נועדו לייסד מרכזים שמהם אפשר יהיה לנצר את הילידים.[25] בניסיון להגן על הגבול הצפוני של מלכות המשנה של ספרד החדשה, שהפכה ברבות השנים למקסיקו, הוקמו שורה של מבצרים, בספרדית פרסידיוס (presidios), לאורך הריו גראנדה בשלהי המאה ה-18. פרסידיו דה סן ויסנטה (Presidio de San Vicente) הוקם בסמוך לעיירה סן ויסנטה בקואווילה של ימינו, פרסידיו דה סן קרלוס (Presidio de San Carlos) נבנה בסמוך לעיירה מנואל בנווידס (Manuel Benavides) בצ'יוואווה של ימינו. חלק מהפרסידיוס ננטשו סמוך להקמתם, בשלל קשיים כספיים ומשום שלא הצליחו לעצור בצורה אפקטיבית את הפשיטות של האינדיאנים לתוך מקסיקו. החיילים והמתיישבים של פרסידיוס אלו עברו לפרסידיוס חדשים שמהם היה קל יותר להגן על האינטרסים של האימפריה הספרדית, לדוגמה סנטה מריה דל סקרמנטו (Santa Rosa Maria del Sacramento), כיום מוסקיז (Muzquiz) בקואווילה.[26]
כמעט שלא נעשו מחקרים על השלטון הספרדי באזור הביג בנד לאחר נטישת הפרסידיוס. ב-1805 היה קיים יישוב בשם אלטרס (Altares), כ-50 קילומטרים דרומית לריו גראנדה. האזור הפך חלק ממקסיקו כאשר זו קיבלה עצמאות מספרד ב-1821. משפחות של מקסיקנים התגוררו באזור כאשר מתיישבים דוברי אנגלית החלו להגיע לאחר פרישת טקסס ממקסיקו ב-1836.[27]
עם סיום מלחמת ארצות הברית–מקסיקו ב-1848 שלח צבא ארצות הברית סוקרים שמיפו את האזור הלא ממופה של הביג בנד. מבצרים ומוצבים הוקמו לרוחב השטח ממערב לנהר פקוס (הכולל את הביג בנד) על מנת להגן על מתיישבים חדשים מהתקפות האינדיאנים. חלק משמעותי מכוחות הצבא בשלהי המאה ה-19 היו חיילים אפרו-אמריקאים שכונו לוחמי הבופאלו ("buffalo soldiers"), כינוי שככל הנראה ניתן להם על ידי האינדיאנים. סגן הנרי אוסיאן פיפר (Henry Ossian Flipper), האמריקני הראשון ממוצא אפריקאי שסיים לימודים באקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית בווסט פוינט שירת בשפטר (Shafter), טקסס בסמוך לסוף המאה ה-19 (שפטר שוכנת מערבית לביג בנד לאורך הכביש המוביל מהעיירה פרסידיו (Presidio) לעיירה מרפה (Marfa)).[28] מגדלי צאן החלו להתיישב בביג בנד סביב 1880, ובתחילת המאה ה-20 היה שייך מרבית השטח לחוות שגידלו כבשים, עזים ובקר. ההשפעה על הסביבה המדברית הרגישה הייתה חמורה והאזור סבל מרעיית יתר.[23]
בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 נתגלו מרבצי מינרלים יקרי ערך, דוגמת כספית. הגילוי הביא לאזור מתיישבים חדשים שבאו לעבוד במכרות או שתמכו בעבודה במכרות בחקלאות או בחטיבת עצים עבור כורי היתוך.[29] קהילות צמחו סביב המכרות. היישובים בוקייאס (Boquillas)[30] וטרלינגואה (Terlingua)[31] קמו כתוצאת מהפעלות מכרות. בתקופה זו התיישבו חקלאים במישור ההצפה של הריו גראנדה. כך התפתחו יישובים דוגמת טרלינגואה אבאחו (Terlingua Abajo), סן ויסנטה (San Vicente), לה קויטה (La Coyota) וקסטולון (Castolon).[32] יישובים אלו היו לא יותר ממקבצים של משפחות שחיו ועסקו בחקלאות באותו אזור, והצלחתם הייתה תלויה אם הקרקע הייתה מסוגלת לתמוך בהם.
במאי 1916, פשיטה של מורדים מקסיקנים על היישוב הקטן גלן ספרינגס (Glenn Springs), שבמהלכה נרצחו ארבעה מתיישבים וחלק מהמבנים הועלו באש, קיבלה תשומת לב לאומית. הנשיא וודרו וילסון להוציא פקודות לגיוס המשמר הלאומי של טקסס לסיוע לכוחות הפדרליים לאורך הגבול. מחנה פרשים קבוע הוקם בגלן ספרינגס ב-1916 ונשאר עד 1920, אז השתפר המצב בגבול.[33][34]
תושבים רבים אהבו את אזור הביג בנד וראו בו מקום ייחודי של ניגודים ויופי. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הגיעו רבים למסקנה שהאזור ראוי לשימור לדורות הבאים. ב-1933 חוקקה הרשות המחוקקת של טקסס את החוק שהקים את "הפארק המדינתי הקניונים של טקסס" (Texas Canyons State Park). מאוחר יותר באותה שנה שונה שם הפארק ל"פארק המדינתי ביג בנד" (Big Bend State Park). ב-1935 חוקק הקונגרס של ארצות הברית חוק שאפשר רכישה של אדמות עבור פארק לאומי. מדינת טקסס העבירה את האדמה שרכשה לממשל הפדרלי של ארצות הברית, וב-12 ביוני 1944 הוכרז הפארק הלאומי ביג בנד. הפארק נפתח למבקרים ב-1 ביולי 1944.[35]
למרות תנאי המדבר הקשים, גדלים בביג בנד מעל ל-1,200 מינים של צמחים[36] (כולל מעל ל-60 מיני קקטוס[37]), מעל ל-600 מינים של בעלי חוליות[38] ומעל ל-3,600 מינים של חרקים.[39] המגוון הגדול של הצמחים ובעלי החיים נובע מהאקולוגיה המגוונת ומהבדלי הגובה בין אזור המדבר הצחיח והלוהט לבין ההרים הקרירים יחסית, ולבין עמק הנהר הפורה.[40]
צמחייה
מגוון הקקטוסים והצמחים האחרים מוסיפים צבע לאזור הביג בנד. 65 מיני הקקטוס בפארק כוללים מיני צבר מסוג Opuntia דוגמת צבר מצוי,[41] מין המכונה באנגלית Claretcup (Echinocereus triglochidiatus) ואת פיטאיה (Echinocereus enneacanthus). באביב פורחים פרחי בר, ופרחי יוקה מפגינים צבעים מבהיקים. צמחי תורמוס (סוג Lupinus) נפוצים בפארק, ולעיתים ניתן לצפות מהכביש בפרחי תורמוס בלבן ובוורוד. צמחים בעלי פרחים נוספים המצויים בשטח הפארק כוללים את Desert marigold (Baileya multiradiata – ציפורן חתול מדברי) ממשפחת המורכבים, את Desert willow (Chilopsis linearis – ערבה מדברית) ממשפחת הביגנוניים, Ocotillo (Fouquieria splendens) ממשפחת Fouquieriaceae, את Rock nettle (Eucnide urens – סרפד הסלעים) ממשפחת Loasaceae ואת המין אגבה המכונה Lechuguilla (Agave lechuguilla).[42]
Ocotillo (Fouquieria splendens) כשברקע חלק מרכס סיירה דל כרמן
תורמוס ורוד בפארק
צבר ממין Opuntia azurea הצומח בפארק ובאזורים הסמוכים במקסיקו
אורן ממין Pinus cembroides בהרי צ'יסוס
בעלי חיים
במרבית בעלי החיים לא ניתן לצפות ביום, בייחוד במדבר. הפארק מתעורר לחיים בלילה, כאשר מרבית בעלי החיים תרים אחר מזון.
חסרי חוליות
בפארק תועדו 3,600 מינים של חסרי חוליות והמספר עדיין גדל משום שמדי שנה מתגלים מינים נוספים. בין חסרי החוליות הנפוצים: עקרבים (Scorpiones) רב-רגליים (Diplopoda) שפיריות (Odonata), פרפרים (Lepidoptera) וחגבים (Orthoptera).
בפארק שוכנים מעל ל-160 מינים של פרפרים. בין הנפוצים בהם: המין הקרוי באנגלית Gulf Fritillary (Agraulis vanillae) שממשפחת הנימפתיים, מין של זנב סנונית הקרוי באנגלית Pipevine swallowtail (Battus philenor) ממשפחת הצבעוניים, נימפית הסרפד, והמין המכונה Southern dogface (Zerene cesonia) מהמשפחה Pieridae. דנאית מלכותית עוברת בנדידתה דרך הפארק דרומה למקסיקו בסתיו, ובחזרתה צפונה באביב. בתחומי הפארק נתגלו 7 מינים של פרפרים ייחודים בארצות הברית דוגמת Chisos Banded Skipper, (Autochton cincta).[43] בנוסף יש בפארק מינים רבים של עשים. בהם בולט עש היוקה (עשים מהמשפחה Prodoxidae) המקיים סימביוזה עם צמח היוקה.
חרקים בולטים אחרים הם: שפיריות, מיני החיפושיות המכונים whirligig beetle ממשפחת הסביבתיים (Gyrinidae) הצדים את טרפם במים, ופשפשי מים ממשפחת החותרניים, דבורים (הן דבורת הדבש והן בומבוס), מושית השבע המתלהקת באלפים על פסגת אמורי, צרעות עכבישים מהסוג Pepsis, המשתקת באמצעות עקיצת ארס עכבישים ממשפחת הפרווניתיים המכונה טרנטולה, על מנת שישמשו מזון לזחליה, וחגבים.[44] יש בשטח הפארק כ-115 מיני חגבים וחרגולים. בולטים בהם החגב הגדול (עד כ-8 סנטימטרים) והארסי למחצה המכונה Lubber grasshopper (Romalea guttata),[45] והחגב הקטן השחור בעל הכנפיים האדומות המכונה Red-winged grasshopper (Arphia pseudonietana).
עקרב מדברי שעיר (Hadrurus arizonensis)
(Pipevine swallowtail (Battus philenor
(Lubber grasshopper (Romalea guttata
,_mating.jpg)
דגים
כפארק שמרביתו מדבר יש מקומות מעטים בהם חיים דגים. הנהר ריו גראנדה, ושני יובליו הטורנייו (Tornillo) והטרלינגואה (Terlingua) הם המקומות היחידים בהם יש דגים. הדגים הנפוצים ביותר בפארק הם שפמנונים שהם דגים גדולים למדי, אבל מרבית 40 מיני הדגים בפארק הם בגודל של דגי רקק. אחד מהמפורסמים בהם הוא מין של גמבוזיה, "הגמבוזיה של הביג בנד" (Gambusia Gaigei), מין בסכנת הכחדה שכל תחום תפוצתו העולמית היא בריכה קטנה המוזנת על ידי מעיין בסמוך לכפר ריו גראנדה. זהו התחום הגאוגרפי הקטן ביותר בעולם למין ידוע של בעל חוליות. בעבר היו בריו גראנדה מיני דגים נוספים, דוגמת מין הצלופח Anguilla rostrata ומין החדקן Acipenser oxyrhynchus, אבל סכרים שנבנו במעלה ובמורד הזרם מנעו מהדגים את ההגעה לים על מנת להתרבות, ודגים אלו נכחדו מהנהר.[46]
דו-חיים
דו-חיים חיים במים, ולכן מקובל להניח שמדבריות הן סביבה ענייה בדו-חיים. למרות זאת יש בפארק שנים עשר מינים של דו-חיים. לאורך גדות הריו גראנדה ניתן לפגוש ולשמוע בלילות הקיץ החמים את מין הצפרדע המכונה באנגלית Leopard Frog, ואת מין הקרפדה המכונה באנגלית Red-spotted toad (Bufo punctatus). המין המעניין ביותר השוכן בפארק הביג בנד הוא מין הקרפדה המכונה באנגלית American spadefoot toad (Scaphiopus). קרפדה זו חיה מרבית השנה כשהיא קבורה עמוק מתחת לקרקע המדברית החמה כשהיא עטופה במעטה ג'לטיני רירי שמונע התאדות. כשהקרפדה שומעת סופת גשם קיצית מעליה היא חופרת את דרכה החוצה; מוצאת את דרכה לשלולית הקרובה; שרה על מנת למצוא בן זוג; מזדווגת ומטילה ביצים. הראשונים מתפתחים תוך שבועיים למבוגרים, לפני שהשלולית מתאדה בחום הקיץ, ואז מתחפרים באדמה בעזרת גידול מיוחד על רגליהם שנתן לסוג את השם באנגלית שפירושו "רגל את".[47]
זוחלים
הסביבה המדברית של הפארק אידיאלית לזוחלים ונמצאו בו 31 מינים של נחשים, 22 מינים של לטאות ושבעה מינים של צבים. הנחש הנפוץ ביותר בפארק זעמן השוט והנחש הגדול ביותר נחש גופר. כשהוא מאוים מחקה נחש זה התנהגות של עכסן כשהוא מכשכש בזנבו. נחשים נוספים כוללים את הסוג המכונה באנגלית Patchnose snakes (Salvadora) ונחש בירית. הלטאות הנפוצות הן מהמין הקרוי באנגלית Whiptail lizard ממשפחת טגואיים (Teiidae), ומהסוגים הקרויים באנגלית Earless lizard (Cophosaurus ו-Holbrookia) ו-Spiny lizard (Sceloporus) ממשפחת לטאות מקרינות (Phrynosomatidae). המינים הגדולים ביותר השוכנים בפארק הם לטאות מהסוגים הקרויים באנגלית Collared lizard (Crotaphytus) ו-Leopard lizard (Gambelia) מהמשפחה לטאות קולר, שאורכם עולה על 30 סנטימטר. לטאה נדירה יחסית בפארק היא לטאה מקורננת טקסנית, אם כי הלטאה הגדולה ביותר ממין זה שתועדה מעולם נתגלתה בשטח הפארק הלאומי ביג בנד. התזונה של לטאה זו מבוססת בעיקר על מינים של נמלת קציר אמריקנית (Pogonomyrmex) וזו חיה על זרעים של עשב. בעבר, כשהאזור היה מכוסה ערבות דשא, הייתה תפוצת לטאה זו נרחבת יותר והיא הצטמצמה כיום לאזורים בודדים.[48]
יש מעט מקומות לחים שבהם ניתן למצוא צבים בשטח הפארק, אם כי בעונה הגשומה ניתן לפגוש במדבר בצבים הנודדים בין אתרים לחים. באזור הנהר ריו גראנדה המין הנפוץ ביותר קרוי באנגלית Big Bend slider (Trachemys gaigeae) ממשפחת צבים ביצתיים (Emydidae). הוא נתגלה לראשונה בשטח הפארק ב-1928, ומכאן שמו באנגלית. מינים נוספים הם צב רך קוצני ממשפחת צבים רכים וה-Yellow mud turtle (Kinosternon flavescens) ממשפחת צבים מבאישים (Kinosternidae).
(American spadefoot toad (Scaphiopus
נחש גופר פסיפי מתת-מין (Bullsnake (Pituophis catenifer sayi
(Big Bend slider (Trachemys gaigeae
עופות
מגוון אזורי הצמחייה בפארק הנובע ממגוון הסביבות: הרים, מדבר ונהר, מאפשר בתי גידול ל-450 מיני עופות קבועים וחולפים שתועדו בפארק. הפארק נודע בשל המינים המיוחדים השוהים בפארק בעונות שונות של השנה, והשוכנים רק בתחומי הרי צ'יסוס או רק לאורך הגבול עם מקסיקו בין טקסס לאריזונה. בנובמבר 1991 נצפתה בתחומי הפארק לראשונה בארצות הברית ציפור השיר המכונה Northern Tufted Flycatcher (Mitrephanes phaeocercus), מין מאמריקה המרכזית.
בין אפריל לספטמבר מקנן ביערות של הרי צ'יסוס מין נדיר בארצות הברית של סבכי העולם החדש הקרוי באנגלית Colima warbler (Oreothlypis crissalis) ותופעה זו מביאה צפרים מרחבי ארצות הברית לפארק. מין נדיר נוסף השוכן באזור זה קרוי באנגלית Mexican jay (Aphelocoma wollweberi) ושייך למשפחת העורביים. עופות מקננים נוספים בהרים הם מין של יונה אמריקאית הקרוי באנגלית Band-tailed pigeon (Patagioenas fasciata), מין של סיס לבן גרון הקרוי באנגלית White-throated swift (Aeronautes saxatalis) ומין של נקר הקרוי באנגלית Acorn woodpecker (Melanerpes formicivorus). דורסי יום נפוצים הם: קתרטס תרנגולי, עיט זהוב ועקב מפוספס זנב (Buteo albonotatus). דורסי לילה נפוצים הם: ינשוף צווחן מערבי (Megascops kennicottii), מין ינשוף הקרוי באנגלית Flammulated owl (Psiloscops flammeolus) ומין של תחמס הקרוי באנגלית Mexican Whip-poor-will (Antrostomus arizonae).
מתחת ליערות ההרריים מצויים ערבות דשא וסבך שיחים מדברי. באזורים אלו מקננים: מין ממשפחת החקייניים הקרוי באנגלית Crissal thrasher (Toxostoma crissale), מין ממשפחת הגיבתוניים הקרוי באנגלית Black-chinned sparrow (Spizella atrogularis) ומינים נדירים בארצות הברית דוגמת ציפורי השיר Vireo atricapilla (באנגלית Black-capped vireo), Vireo vicinior (באנגלית Gray vireo) ו-Passerina versicolor (באנגלית Varied bunting).
סבכי השיחים של מדבר צ'יוואווה מתפשטים עד למקומות הנמוכים ביותר בפארק. בנהר, או באחד מהמעיינות המפוזרים ברחבי המדבר, ניתן למצוא בית גידול נוסף וקבוצה שונה של עופות מקננים. חורשות מעטות של עצי צפצפה, אשל וערבה גדלים במקומות שהנהר אינו עובר בקניונים ומשמשים אתרי קינון לעופות ייחודים דוגמת ברווז מקסיקני (Anas diazi) וקוליברי לוציפר (Calothorax lucifer), ולעופות רבים נוספים דוגמת יונה לבנת-כנף, מין קוקייה קוקייה צהובת-מקור (Coccyzus americanus), ינשוף שדוני, מין נקר הקרוי באנגלית Ladder-backed woodpecker (Picoides scalaris) ומין פזאי הקרוי באנגלית Orchard oriole (Icterus spurius).[49]
(Mexican jay (Aphelocoma wollweberi
פזאי מהמין Icterus spurius
יונקים
הפארק הוא ביתם של 75 מינים של יונקים. מתוכם כ-20 מינים של עטלפים, בהם המין זיזף חוטמני גדול (Leptonycteris nivalis) שאיננו מצוי בשום מקום אחר בארצות הברית. טורפים מיוצגים על ידי דוב שחור אמריקני, המצוי בעיקר בהרים, זאב ערבות, שועל מצוי ופומת ההרים. מדי שנה מדווחים כ-150 מקרים של היתקלויות עם פומה, למרות העובדה שברחבי הפארק שוכנים לא יותר מכעשרים פרטים של פומות. אוכלי-צמחים גדולים כוללים את אייל פרדי שחור-זנב, אייל פרדי לבן-זנב ופקארי מגוון. יונקים קטנים כוללים ארנבת שחורת-זנב ועכבר קנגורו (Dipodomys).[50]
מדינת טקסס דחתה תוכניות לקלוט מחדש את הזאב המקסיקני (Canis lupus baileyi) בשטח הפארק הלאומי ביג בנד בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20. דחיית התוכנית לקליטת הזאבים בשטח הפארק נבעה בין השאר מהטענה שאין בשטח הפארק מספיק טרף פוטנציאלי דוגמת איילים ופקארי, על מנת לאפשר אוכלוסייה בת קיימא של זאבים.[51]
ניהול
הפארק הלאומי ביג בנד מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית, יחידה במחלקת הפנים של ארצות הברית. תקציב היחידה השנתי היה 2.924 מיליארד דולר בשנת 2009 והיא אחראית על ניהול אזורים מוגנים בשטח כולל של מעל ל-340,000 קמ"ר.
תפקידו של שירות הפארקים הלאומיים הוא לשמר ולהגן על משאבי טבע ותרבות. בית הנבחרים של ארצות הברית העניק לשירות את התואר "סוכנות פדרלית" עם אשרור "חוק שירות הפארקים הלאומיים" (National Park Service Organic Act) ב-25 באוגוסט 1916. על פי החוק מטרת השירות היא לקדם ולהסדיר את השימוש בפארקים הלאומיים במטרה להגן על הנוף הטבעי, על בעלי החיים ועל האתרים ההיסטוריים ולהשאירם שלמים למען הדורות הבאים. בתחומי הפארקים אסורים הציד, כריית המחצבים וכריתת העצים, כמו גם ליקוט של משאבים טבעיים ותרבותיים. כמו כן אסור לחפש נפט וגז או לנצל משאבים אלו.
בשנת 2009 הפעילו את הפארק הלאומי ביג בנד כ-100 עובדים קבועים וכ-60 עובדים עונתיים. תקציב הפארק משמש לתשלום משכורות לצוות המתפעל את הפארק ולשיקום ושיפור דרכים ומבנים בו. אנשי הצוות אחראים על קבלת המבקרים בפארק והדרכתם, בין השאר באמצעות שילוט ברחבי הפארק. הם גם עוקבים מקרוב אחר ההתפתחות של אוכלוסיות של מינים בסכנה. בנוסף הם גם אחראים על תחזוקת ושיפוץ התשתית והבניינים ההיסטוריים.[52]
תיירות
הפארק הלאומי ביג בנד הוא אחד הפארקים הלאומיים הגדולים ביותר, המרוחקים ביותר, והכי פחות מתויירים ב-48 המדינות היבשתיות הרצופות של ארצות הברית.[53] ב-2008 ביקרו בפארק 364,876 מבקרים, שיא המבקרים השנתי עד אז היה 400,945 ב-2005.[52]
האטרקציות העיקריות הן מסלולי ההליכה הרגליים ומסלולי הטרקים. בולטים בהם "שביל הארובות" (Chimneys Trail), העובר דרך תצורות סלעים מעניינות במדבר, "שביל מארפו וגה" (Marufo Vega trail), מסלול מעגלי העובר דרך קניונים נופיים בדרך הלוך וחזור מהריו גראנדה, ו"שביל הלולאה של ההרים החיצוניים" (Outer Mountain Loop trail). שביל אחרון זה מתחיל באגן צ'יסוס (Chisos Basin) מטפס גבוה להרי צ'יסוס, יורד למדבר לאורך שביל דודסון (Dodson Trail), ואז חוזר לאגן צ'יסוס, תוך השלמת מסלול מעגלי באורך של כ-50 קילומטרים. אתרים בולטים נוספים בתחומי הפארק כוללים את קניון סנטה אלנה, גבעות גרייפווין (Grapevine Hills – גבעות הגפן) ו"אוזני הפרד" (Mule Ears), שני מגדלי אבן מרשימים בלב המדבר. הסיורים בפארק נעשים בעזרת מדריכי טרקים מקצועיים.[54][55][56][57]
ב-2012 הכריזה האגודה הבינלאומית של שמים אפלים (International Dark-Sky Association) על הפארק כ"פארק בינלאומי של שמים אפלים" ("International Dark Sky Park"), אחד מתוך עשרה מקומות בלבד על פני כדור הארץ המאושרים לצפייה בכוכבים בשמים אפלים. בנוסף, הכירה האגודה בפארק כאתר שבו נמדדו השמים האפלים ביותר בכל 48 המדינות הרצופות יבשתית של ארצות הברית. בלילות רבים יכולים המבקרים בפארק להביט בשמי הלילה על מנת לצפות באלפי כוכבים, כוכבי לכת בהירים והתוואי הברור של רצועת שביל החלב. בלילות חסרי ירח ניתן לראות בפארק אסטרונומים, מקצוענים וחובבים, צופים בכוכבים באמצעות טלסקופים ניידים.[58]
צפרות היא פעילות פופולרית נוספת. כאמור תועדו בפארק יותר מ-450 מיני עופות. מינים רבים חולפים בפארק במהלך נדידתם.[59][60]
צפייה במאובנים - בפארק יש מבנה עם תערוכת מאובנים חדשה יחסית, שבגלל בידודו תוכנן כך שניתן להפעילו ללא צורך בחיבור לחשמל וללא צוות.[61]
הפארק מנהל 190 קילומטרים של הריו גראנדה לשם פעילות נופש. בנוסף אחראי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית על שמירת הטבע בקטע נוסף של הנהר שהוכרז כנהר פראי ונופי לאומי הקרוי Rio Grande Wild and Scenic River במורד הזרם, ובסך הכול 394 קילומטרים לאורך הנהר. יש מפעילי סירות מקצועיים המספקים שירותי סיור בנהר. ניתן לשכור סירות לשימוש אישי אבל נדרש רישיון לשם כך. ביוני 2009 החלה המחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית, בראשי תיבות DHS, להתייחס לכל השיוטים בנהר כמסעות שיצאו וחזרו לארצות הברית, ודרשה ממשתתפים בסיור כזה לשאת מסמכי זיהוי כדוגמת דרכונים.[62]
מבקרים חצו לעיתים קרובות את הריו גראנדה על מנת לבקר בכפר המקסיקני בוקייאס דל כרמן (Boquillas del Carmen), ב-2002, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, סגרה ה-DHS את מעבר הגבול. המעבר נפתח שוב באפריל 2013, אם כי תחת הגבלות המוטלות על Class B Port of Entry.[63]
- Gómez, Arthur R. (1990). A Most Singular Country: A History of Occupation in the Big Bend. Charles Redd Center for Western Studies; Brigham Young University.
- Jameson, John R. (1996). The Story of Big Bend National Park. University of Texas Press.
- Maxwell, Ross A. (1968). The Big Bend of the Rio Grande: A Guide to the Rocks, Landscape, Geologic History, and Settlers of the Area of Big Bend National Park. Bureau of Economic Geology; University of Texas.
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי ביג בנד (באנגלית)
הפארק הלאומי ביג בנד, ברשת החברתית פייסבוק
הפארק הלאומי ביג בנד, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפארק הלאומי ביג בנד, ברשת החברתית אינסטגרם- הפארק הלאומי ביג בנד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Big Bend National Park map (568 KB PDF file)
- Extensive travel information at American Southwest
- South and West Texas, a National Park Service Discover Our Shared Heritage Travel Itinerary
- Hike Journal of a trip into the Chisos Mountains includes pictures
- Castolon: A Meeting Place of Two Cultures,a National Park Service Teaching with Historic Places (TwHP) lesson plan
- Big Bend collection guide, Walter Geology Library, The University of Texas at Austin
- Big Bend Overflight 1
- Big Bend Overflight 2
- על הצורה בה יש להגות את השמות, הספרדיים ברובם, של האתרים בפארק ראו את "Talk Like a Local" באתר הפארק
- במקור Marathon Uplift, התרוממות דמוית כיפה של קרום כדור הארץ בקוטר של 126 קילומטרים הקרויה על שם העיירה מרתון בטקסס
- Del Carmen Limestone, שכבת אבן גיר בעובי ממוצע של 135 מטרים.
- Sue Peaks Formation, שכבת אבן גיר בעובי 15 מטרים
- Santa Elena Limestone, שכבת אבן גיר עבה בעובי מ-150 מטרים עד 287 מטרים
- Del Rio Clay, שכבה חרסית וגבס בעובי בין 15 ל-30 מטרים
- Buda Limestone, שכבת אבן גיר בעובי בין 15 ל-30 מטרים
- Boquillas Formation, שכבת אבן גיר בעובי של 178 מטרים
- basin and range topography, טופוגרפיה המאופיינת בשינויים חדים בגובה פני השטח כששושלות הרים צרות מתחלפות לסירוגין בעמקים שטוחים או באגנים צחיחים.
- באנגלית Down-Cutting שלמה שובאל מגדיר זאת "תהליך התעמקות של נהר או נחל שבמהלכו זרמי המים מסירים לאטם את הסלעים בקרקעית אפיק, ומסלקים בסחיפה את החומר שהוסר."
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
