מושית השבע

מושית השבע
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	פרוקי-רגליים
מחלקה:	חרקים
סדרה:	חיפושיות
תת־סדרה:	Polyphaga
משפחה:	מושיתיים
סוג:	מושית
מין:	מושית השבע
שם מדעי
	Coccinella septempunctata; ‏ליניאוס, 1758
תחום תפוצה

מוֹשִׁית הַשֶּׁבַע (שם מדעי: Coccinella septempunctata, מילולית: "שָׁנִית^[1] שבע הנקודות"; מכונה "פרת משה רבנו") היא מין חיפושית בעלת גלגול מלא בסוג מושית (Coccinella) שבמשפחת המושיתיים. מושית השבע היא מין המושית הנפוץ ביותר באירופה ומין החיפושיות המוכרות ביותר בעולם.

עובדות מהירות מושית השבע, מיון מדעי ...

סגירה

כשאר החרקים, למושית שלד חיצוני (קוטיקולה). גופה של מושית השבע סגלגל-כדורי בצורתו. למושית השבע זוג כנפי חפייה אדומות המנוקדות בשמונה נקודות שחורות, ארבע על כל כנף. כאשר זוג הכנפיים סגור, "מתלכדות" שתים מהנקודות ונראות כאחת, ומכאן המספר שבע המופיע בשמותיה בכמה שפות (כאמור, בעברית "מושית השבע", בלטינית "שָׁנִית שבע הנקודות", ובשפות רבות אחרות השם נובע במלואו או בחלקו מהשם המדעי, בפרט "שבע הנקודות").

שאר חלקי המושית - הגפיים, הראש ותחתית הגוף - שחורים, אולם בצדי קדמת החזה שני כתמים לבנים. למושית השבע 6 גפיים בסך הכל, 3 בכל צד. הגפיים קצרות יחסית לשאר הגוף, ובעת תעופה או מנוחה הן מקופלות ואינן נראות. מושית השבע היא חיפושית קטנה יחסית - אורך פרט בוגר נע בין 4 ל-8.5 מילימטרים.

המושית היא טורפת; יש לה גפי פה נושכות, והיא ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות לגידולים חקלאיים; במשך חייה מסוגלת נקבת מושית השבע לאכול כ-7,080 כנימות ובכך היא מסייעת לחקלאות (ראו בפסקה "מושית השבע והאדם"). גם הפגית ("זחל") של מושית השבע היא טורפת יעילה של כנימות.

מושית השבע נפוצה מאוד בחלקים נרחבים מיבשות כדור הארץ, אירופה, אסיה, צפון אפריקה ואמריקה הצפונית. המושיות נפוצות באזורים מיוערים ופתוחים כאחד, ולרוב הן חיות בקרבת צמחים או על גבי עלים, משום שעליהן לחיות בקרבת מושבות של כנימות עלים, המהוות את עיקר מזונן. גם בארץ ישראל וסביבתה נפוצות המושיות מאוד, וניתן לראותן במיוחד בעונת האביב, אז הן פעילות יותר מבשאר השנה (ראו להלן).

עם תום האביב נישאות מושיות השבע הבוגרות, בעיקר על ידי הרוח (שכן אף על פי שהן מסוגלות לעוף מהר יחסית, מעופן מגושם), לאזורים גבוהים יותר (בישראל בסביבות החרמון והרים גבוהים אחרים) שם הן שוהות בקיץ במושבות-ענק, ועם בוא הסתיו הן חוזרות לאזורים הנמוכים יותר.

מושית השבע פעילה במיוחד בעת האביב, אז ניתן לראות אותה רבות. היא בעלת גלגול מלא - ארבעה שלבים עוברים מהביצה ועד מושית השבע הבוגרת. בסוף האביב או תחילת הקיץ, לאחר ההזדווגות, מטילה הנקבה אשכולות של כ-6000 ביצים צהובות בצִדם התחתון של עלים, בקרבת מושבת כנימות, מהן ניזונים הזחלים שבוקעים מהביצים, שצבעם שחור-כתום והם מפוספסים בצדי גופם. כעבור מספר שבועות, לאחר שאכלו די צרכם, מתגלמים הזחלים, ולאחר כשבוע הם בוקעים כמושיות בוגרות. בעת היציאה מהגולם צבע כנפי החפייה של המושית נע בין צהוב לכתום בהיר ורק אחרי זמן מה הופך לאדומות ומופיעות הנקודות השחורות על הכנפיים. את החורף מעבירות המושיות הצעירות בתרדמת חורף מתחת לאבנים.

למושית השבע אין דו-צורתיות זוויגית מובהקת; הנקבה והזכר זהים במראהם, אך הזכר מעט קטן יותר.

כשאר מיני המושיתיים, צבעיה הבוהקים של מושית השבע מטרתם להרתיע אויבים פוטנציאליים, שכן בעולם הטבע צבעים כאלה מסמלים, לרוב, רעל או חומרים מזיקים. בין טורפיה של מושית השבע ניתן למנות עופות שניזונים מחרקים, וכן חרקים-טורפים אחרים. בעת סכנה נוקטת מושית השבע בטכניקה מיוחדת – גופה מתקשה והיא אינה זזה ומתחזה למתה, עד שהאיום חולף. במקרה הצורך, מסוגלת מושית השבע להתיז חומר דוחה בטעמו שצבעו צהוב מבלוטות באחורי גופה. בנוסף, מושיות מייצרות את האלקלואיד הרעיל קוקסינלין,^[2] שבכמויות גדולות יכול להיות מסוכן לאדם.

תוחלת חייה של מושית בין שנתיים לשלוש שנים.

בשל העובדה שמושית השבע ניזונה בעיקר מכנימות עלים שמזיקות מאוד לחקלאות, היא מסייעת עד מאוד לאדם ומהווה מעין "מדביר טבעי"; חקלאים רבים הגדילו לעשות והם משתמשים בה ככלי להדברה ביולוגית של חרקים – מושיות השבע משוחררות על ידי החקלאים בכמויות גדולות בשדות ומחסלות את המזיקים לגידולים מבלי להשתמש בחומרי הדברה כימיים.

בשל היותה יפת מראה ולא מזיקה לאדם, צברה מושית השבע מוניטין של בעל חיים חמוד המביא מזל, וזאת בניגוד לתחושות הסלידה והגועל שמעוררים לעיתים חרקים אצל האדם.

שמה המדעי של מושית השבע הוא "Coccinella septempunctata" - מלטינית: Coccine = ארגמן, septem = שבע, punctus = נקודה. ובתרגום לעברית היא יכולה להיקרא "ארגמנית שבע הנקודות". למושית השבע 8 נקודות: 4 על כל חיפוי כנף, אבל כאשר כנפיי החפייה סגורות שתי נקודות סמוכות מתלכדות ונראה לכאורה שיש רק 7 נקודות.

למושית השבע שמות עממיים בשפות רבות, רובם מבטאים יחס של קדושה לחיפושית:

עברית: פרת משה רבנו. השם העממי בעברית הוא תרגום ישיר מיידיש, שלשם היא באה מרוסית. ההנחה היא שהשם משה נבחר כתחליף לשמות הקדושים הנוצריים (וכן להימנע משם אלוהים).^[3]^[4]^[5]
אנגלית: Seven Spotted Ladybug,‏ Ladybug ו-Ladybird.
ערבית: دعسوقة ذات سبع نقاط.
רוסית: "פָּרַת־אלוהים".
יידיש: "פָּרונֶת משה רבנו" (משה־רבנוס קיִעלע).
גרמנית: "חיפושית מרים" (Marienkäfer) על שם מרים אמו של ישו.
צרפתית: "חיית אלוהים הטוב" (bête a bon dieu).
ספרדית: "פרת אנטוניוס הקדוש" (vaca de san anton).
רומנית: "שורו של אלוהים" (boul lui dumnezeu).
פורטוגזית: "ג'ואנינה" (Joaninha) על שמו של קדוש נוצרי.

השיר פרת משה רבנו שכתב אפרים סידון וזכה לשני לחנים: לחן אחד של דתיה בן דור שבצעו אותו בין היתר: נירה רבינוביץ' וכוכבי פרפר נחמד ולחן נוסף של רוני וייס שבצעו אותו בין היתר: רבקה מיכאלי, להקת איזולירבנד, שרית סרי, ביצוע משותף של חני נחמיאס ועירית ענבי, וביצוע נוסף של אורי בנאי. השיר מספר על פרת משה רבנו שמתלוננת על שמה הארוך ביחס לגודלה. היא מורידה את ה"רבנו" מהשם ולא מרוצה מהתוצאה (משום שכולם חושבים שהיא פרה), ואחרי שהיא משאירה את השם "משה" היא שוב לא מרוצה (משום שהיא הנקבה היחידה שנושאת את השם "משה", שהוא שם שניתן לבנים בלבד), ולבסוף היא מחליטה שזה שתבוא למי שיקרא לה לבוא.