Remove ads
עגינות היא מונח ביהדות שמלכתחילה יוחד לציון מצבה של אישה שבעלה הלך למרחקים ואין ידוע מה עלה בגורלו והאם הוא חי או מת, כלומר, לאישה הנשואה כהלכה, שאבדו עקבות בעלה, ועל כן היא לא חיה עם בן זוגה, והיא אסורה להינשא לאחר. אולם, השימוש במושג התרחב בלשון ובספרות ההלכתית[1], לכלול מצבים אחרים בהם אישה או איש נמצאים בזיקה לנישואין קודמים שלא ממומשים בפועל אך מונעים מהם נישואין אחרים בהתאם להלכה, לרבות מקרים שבהם אחד מבני הזוג לקה במחלה קשה (תרדמת, אובדן שפיות וכדומה) המונעת ממנו להתגרש, לתופעות של סרבנות גט וכן לשומרת יבם שאינה יכולה מסיבה כלשהי לקיים מצוות חליצה, ואף למקרה הנדיר של יבם המסרב לחלוץ לאלמנת אחיו.
בעוד שבעבר הדגש במושג העגינות היה על העלמות הבעל, תופעה שהייתה שכיחה בגלל עזיבת הגברים את מקום מגוריהם לתקופות ארוכות לצורך פרנסה או מלחמה והיעדר אמצעי קשר מהירים, הרי שבימינו נדיר שאדם נעלם ללא השארת עקבות שלא עקב היעלמות מכוונת, ועיקר בעיית העגינות נובעת ממקרים בהם גבר מסרב לתת גט לאשתו או היא מסרבת לקבלו.
בתי הדין הרבניים מחזיקים קרן כספים לצורך סיוע לעגונות. רובו של הכסף מוקדש לאיתור בעלים שנעלמו, וחלק ממנו מוקדש לתשלום לסרבני גט כדי לשכנעם לתת גט לנשותיהם.
Remove ads
השימוש בשורש עג"נ לתיאור היקשרות נמשכת של אשה בקשר נישואין מופיע במקרא בהקשר הקרוב לזה של ייבום: במגילת רות, כאשר נעמי מסבירה לכלותיה רות וערפה כי אל להן להמתין לבנים נוספים שאולי תוליד נעמי כדי להנשא להם, באמרה: ”הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ”[2]. ברם, המילה "עגונה" מופיעה לראשונה בתלמוד, בהקשר של הקלות בדיני גיטין שנועדו להקל על בעל הנמצא במקום רחוק או היוצא לדרך רחוקה לגרש את אשתו כדי שלא תישאר עגונה. ואילו במקרא שימש המושג "אלמנות חיות" לציין את מצב העגינות של פלגשי דוד שהורחקו מעליו ולא יכלו להתחתן עם אדם אחר[3]. בספרי השו"ת התייחס מושג ה"עגונה" בעיקר להעלמות הבעל. בעוד שהמונח עגונה חיה יוחד למקרה בו הבעל החי מסרב לגרש את אשתו.
חוק הביטוח הלאומי[4] מגדיר עגונה כ"אשה נשואה שזה שנתיים נעלמו עקבות בן זוגה, לרבות אשה שבן זוגה נמצא, שלא בהסכמתה, תקופה כאמור בחוץ לארץ ולא נשא באותו זמן במזונותיה".
עגינות גברים
בניגוד לנשים, גברים שנשותיהם אינן מסכימות לקבל גט היו רשאים על פי עיקר הדין לגרש את האישה בעל כרחה, וזאת בהסתמך על הכלל (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ"ט, עמוד ב'): "אשה יוצאה לרצונה ושלא לרצונה והאיש אינו מוציאה אלא לרצונו". לחלופין, הם רשאים לשאת אישה נוספת. ברם, חרם דרבנו גרשום אסר על שני הדברים הללו, והוא התקבל כמחייב בפסיקת ההלכה האשכנזית. גם ביהדות ארצות האסלאם, שלא קבלו את תקפו של החרם, מקובל שהגבר מתחייב בכתובה שלא לנצל את אפשרויותיו אלה. גם חוקי מדינת ישראל אוסרים על בעלים, אפילו הם מסורבי גט, לגרש את נשותיהן בעל כורחן בהיעדר פסק דין מוסמך המחייב את האישה לקבל גט[6]. בשל סיבות אלה, מושג העגינות התרחב וכיום משמש גם לתיאור בעלים שנשותיהם מסרבות לקבל גט.
עגינות כתוצאה מסרבנות גט
ערך מורחב – סרבנות גט
בלשון המאוחרת ובהלכה, התרחב השימוש במונח עגינות, והוא מתייחס עתה גם למסורבי ומסורבות גט, כלומר למקרים בהם בן או בת הזוג ניתנים לאיתור אך אלה מסרבים לתת או לקבל את הגט, המירו את דתם, או דבקו באידאולוגיה השוללת גירושין. ואכן, לעיתים, בעל שנעלם הוא סרבן גט והיעלמותו נובעת מאי רצונו לתת גט (לא מוכרים מקרים של אישה שנעלמה מתוך סירוב לקבל את הגט שלה).
מקרים קרובים לסרבנות גט הם אלו של "סחטנות גט", אשר בהם גברים ונשים אינם מסרבים קטגורית לתת גט או לקבלו, אלא מציבים תנאים מוקדמים, לעיתים קשים, לכך, למשל מתוך רצון לשפר את מעמדם במאבק הרכושי בסכסוכי גירושין, או את מצבם בסכסוכים על ענייני משמורת וילדים.
תביעת "שלום בית" עשויה להסוות סרבנות גט[7]. על פי הדו"ח השנתי של בתי הדין הרבניים משנת 2009 מוגשות כ-1,000 תביעות מסוג זה בשנה, אך רק כ-4% מתוכן מתקבלות. יש המבקרים את התנהלותם של בתי הדין הרבניים במקרי עגינות, וטוענים כי הם מסרבים להכיר באישה כעגונה במשך זמן רב וכן לא פועלים באמצעים נחרצים מספיק כדי לדרוש מהבעלים את מתן הגט לנשותיהם[8], או להפך, שהם מתיימרים לבטל קידושין על סמך סברות קלושות וגורמים לעבירה על איסורים חמורים ולריבוי ממזרים[9].
עגינות ויבום
מקרה נוסף המתויג לעיתים כעגינות הוא זה של שומרת יבם, האסורה להינשא על פי ההלכה עד לקבלת חליצה, כאשר אחי הבעל שנפטר אינם יכולים או מסרבים לקיים את טקס החליצה.
Remove ads
העגונה והעגון נחשבים, הן על פי ההלכה והן על פי חוקי מדינת ישראל, לנשואים ועל כן הם אינם יכולים להתחתן בשנית. אישה נשואה, ובכלל זה עגונה, המקיימת יחסי אישות עם בן זוג אחר, מוקעת יחד עם בן זוגה כנואפים. לפי ההלכה עונש העוברים על חטא זה בזדון הוא מיתת בית דין ובשוגג קורבן חטאת קבועה. אומנם, ההלכה אינה מאפשרת יישום של עונשים אלו בימינו. ההלכה גם אוסרת על האישה ובעלה את המשך הנישואים אף אם ירצו בכך, באיסור סוטה לבעלה, אלא שאיסור זה אינו נאכף. דינים אחרים החלים על האישה ובן זוגה מחוץ לנישואים ויש להם השלכות סטטוטוריות במדינת ישראל הם:
- הם נאסרים להינשא זו לזה אף לאחר סיום הנישואים הנוכחיים (איסור סוטה לבועלה).
- צאצאים הנולדים כתוצאה מיחסים אלו יחשבו לממזרים ואפשרות הנישואים שלהם תוגבל. מסיבה זו במיוחד, יש שאף עגונות שאינן נשמעות לאיסור ההלכתי, נמנעות מללדת ילדים בתקופת עגינותן.
- האישה מאבדת את כתובתה.
גבר נשוי ובכלל זה עגון, המקיים יחסי מין מחוץ לנישואים אינו נחשב הלכתית לנואף ועל כן לא חלים עליו דינים מקבילים. לכן בקרב ציבור שאינו רואה עצמו מחויב להלכה, מצבו של העגון נחשב קל מזה של העגונה.
מאידך, גבר נשוי ובכלל זה עגון, מחויב במזונותיה של אשתו כל עוד הם נשואים, ואפילו הם חיים בנפרד ואין ביניהם יחסי אישות.
מכל מקום, השיח הציבורי נוטה להדגיש יותר את בעיית העגונות לעומת בעיית העגונים; ישנה קואליציה של 27 ארגונים שונים העוסקים בבעיית העגונות ומסורבות הגט[10], אך אין ארגונים העוסקים בבעיית העגונים ומסורבי הגט.
Remove ads
על פי מדגם מתיקי בתי הדין הרבניים, נכון לסוף שנת 2006, 20% מתיקי הגירושים הפתוחים למעלה משנתיים מתעכבים בשל סרבנות האישה לגט (190 מסורבי גט) ו-18% מתעכבים בשל סרבנות הבעל (180 מסורבות גט)[11]. לפי הנתונים המלאים הנכונים ליוני 2007, מספר העגונות בישראל שבעליהן נעלמו בישראל ומחוצה לה היה 69[11]. מתוכן, 45 בעלים ברחו לחו"ל, 23 בעלים נעלמו בארץ, ועגונה אחת שבעלה איבד את ההכרה בתאונה. מספר העגונות שבעליהן נמצאים בחו"ל בכתובת ידועה הוא 19. עדכון באתר האינטרנט של בתי הדין הרבניים ממאי 2008[12] קובע כי מספר העגונות הצטמצם והגיע לכדי 30 נשים בלבד. על פי מנכ"ל בתי הדין הרבניים[13] היו בישראל בשנת 2009 180 מסורבות גט ו-20 עגונות שבעליהן נעלמו.
במהלך קיומה של מדינת ישראל היו מקרים רבים של נעדרים שגופותיהם לא נמצאו. כמעט כולם הוכרזו כחללים שמקום קבורתם לא נודע ונשותיהם הוכרזו כאלמנות. תקופת העגינות הייתה ברוב המקרים לא יותר משנה. המקרים המפורסמים ביותר הם אלו של הצוללת אח"י דקר והמשחתת אח"י אילת שאנשי צוותיהם שלא נמצאו הוכרזו כחללים[14]. מספרם של העגונים (ללא מסורבי גט) אינו ידוע, והוא כפי הנראה נמוך ממספר העגונות ואולי אף אפסי, שכן סף הראיות הנדרשות על מנת להתיר את עגינותם הוא נמוך מזה של הסף הנדרש לנשים.
Remove ads
הכרעה שהבעל מת
ההלכה רואה חשיבות רבה למצוות התרת עגונה והספרות התורנית מתארת עדויות רבות על גברים ונשים שיצאו למסעות בעקבות אדם שנעלם כדי לברר את גורלו במטרה להתיר את עגינותה של אשתו. על הרב צבי פסח פרנק נאמר למשל כי "עניין תיקון העגונות עמד בראש דאגותיו" וכי "הוא הלך בעקבותיהם של גדולי הדורות ... אשר מסרו נפשם להתרת עגונות ועגונים". גם בספרות השו"ת שאלת העגינות זוכה לתשומת לב רבה בגלל ההכרעה כבדת המשקל הקשורה בה. מצד אחד מצבה של העגונה נחשב קשה ביותר והיה רצון גדול להתיר לה להינשא בשנית. מצד שני, איסור אשת איש הוא מהחמורים ביותר בתורה. על כן במקרים של עגינות התקיימו התייעצויות רבות עם רבנים שנחשבו גדולי הדור ותשובותיהם נרשמו ושימשו את הבאים אחריהם. בניגוד לשאר ענייני אישות הדורשים שני עדים כשרים, בעיגון הקלו חכמים, להתיר לעגונה להינשא אף על פי עד אחד פסול המעיד על מות הבעל, בין השאר מתוך התחשבות בסנקציות שיוטלו עליה אם בסופו של דבר יתברר שבעלה חי[15].
התרת העגינות יכולה לכלול אחת או יותר מהפעולות:
- ניסיונות לאתר את הבעל או פרטים אודותיו.
- שכנוע הבעל לתת גט או לחזור לאשתו אם הוא נמצא בחיים.
- כאשר העגינות נובעת מסרבנות יש צורך לקיים דיון בשאלה האם הסרבנות מוצדקת. במקרה שנקבע שהסרבנות אינה מוצדקת, אם הדבר אפשרי, מופעלים אמצעי כפייה על הבעל כדי שייתן גט.
- הבאת הראיות למותו של הבעל בפני רב שיכריע האם הן עונות על דרישות ההלכה כדי לקבוע שהוא מת.
דיונים משמעותיים נסובו סביב מקרים בהם:
- יש עדות על מות הבעל, אך יש צורך לברר האם ניתן לסמוך על העדות. לדוגמה גוי אינו נאמן בעדותו, אך אם הוא "מסיח לפי תומו" בלי לשער שהאישה תותר להינשא על סמך דבריו, ניתן לסמוך עליהם.
- נראתה גופה שעשויה להיות גופת הבעל. יש צורך לברר האם הזיהוי עומד בקריטריונים הקבועים בהלכה, לרבות באשר לזמן שחלף בין המיתה לזיהוי.
- יש עדות על תקרית הצפויה להוביל למיתה, כגון התרסקות מטוס. יש להכריע האם המיתה אכן ודאית באמצעות דימוי שלה למקרים שנידונו בהלכה, כגון פסק הרמב"ם (על פי ברייתא במסכת יבמות}:
ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן אין מעידין עליו. אפשר שלא יאכלוהו. נפל לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה רותחת מלאה יין או שמן או ששחטו בו שני סימנין או רובן אפילו עמד וברח מעידין עליו שמת. שודאי סופו למות. וכן כל כיוצא בזה מדברים שאי אפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אלו מעידין עליו.
במדינת ישראל, מקרים כאלו נידונו לרוב בעקבות מלחמות. הרב שלמה גורן בתפקידו כרב הצבאי הראשי נודע בפעילותו להתרת עגונות הרוגי מלחמת העצמאות, הצוללת אח"י דקר שעקבותיה אבדו והמשחתת אח"י אילת שטובעה מול חופי מצרים. הרב עובדיה יוסף כיהן כאב בית הדין שדן בהתרת עגינותן של אלמנות הרוגי מלחמת יום כיפור.[16][17]
איתור סרבני גט ושכנועם
לפי ההלכה, בעל שאינו מקיים את חובותיו כלפי אשתו חייב להסכים לגרשה. בית הדין מוסמך לכפות זאת עליו, כפי שהוא מוסמך לכפות קיום חובות אחרות, לרבות באכיפה פיזית. כיום, ישראל היא המדינה היחידה בה לבתי הדין הרבניים יש סמכות חוקית לאכוף מתן גט וקבלתו. סמכות זו מתמצה בסנקציות מנהליות, שהחמורה שבהן היא מאסר. מערכת בתי הדין מפעילה את האמצעים הבאים לשם איתור סרבני גט ושכנועם:
- מערכת חוקרים פרטיים בתשלום לאיתור סרבני הגט בארץ ובעולם (הנתונים מיוני 2007 מורים כי ל-40 תיקים מונו חוקרים פרטיים לעשות כן).
- שכנוע הסרבנים אם באמצעות שתדלנים, ואם באמצעות העברת כספים אליהם מתוך תקציב של מערכת בתי הדין שיוחד לשם כך.
- מערכת איסוף מידע מהציבור על מקומם של בעלים מעגנים[18].
- שליחת שליחי בית דין לחו"ל לשכנוע הסרבן (44 תיקים בשנת 2007).
בתקציב בתי הדין הרבניים לשנת 2007 הוקצו לעניין הטיפול בעגינות כחצי מיליון ש"ח[19].
בשנת 2009 מונו חוקרים פרטיים ב-28 מקרים לאיתור סרבני גט בישראל ומחוצה לה, וניתנו 44 פסקי דין לסנקציות נגד סרבני גט, מתוכם 6 צווי מאסר. נכון למאי 2013, כל צווי המאסר שהוצאו היו נגד בעלים ולא נגד נשים.
ב-2018, נתן בית הדין הרבני פסק דין חריג, שהתיר לבייש ב"שיימינג" את סרבן הגט עודד גז שלא נענה, היה צפוי למאסר, ונמלט לחו"ל בזהות בדויה. בית הדין ביטל את הנישואים והאישה נישאה לאדם אחר. גז שב לארץ, בית משפט השלום בראשון לציון גזר עליו 17 חודשי מאסר בפועל (ועוד שישה על תנאי), אותם החל לרצות בכלא הדרים ב-4 באפריל 2022[20].
נשיאת אישה שנייה
חרם דרבנו גרשום האוסר על גבר לישא אישה שנייה אינו מוחלט. בתי הדין הרבניים מוסמכים לאשר חריגה ממנו בהליך המכונה היתר מאה רבנים, ומיועד לפטור בעלים מעגינותם. לדברי הרב אלי בן דהן שהיה מנהל בתי הדין הרבניים בישראל, מדובר בנוהל חריג שמתבצע בממוצע כ-11 פעמים בשנה[21].
פגמים בטקס הקידושין
מציאת פגם בטקס הקידושין נחשב, ביהדות האורתודוקסית למוצא אחרון להתרת עגינות. לשם כך בודקים את העדים לטקס הקידושין ומנסים לתרץ מדוע אחד מהם פסול לעדות (טקס קידושין תקף רק אם מעידים עליו שניים). אפשרות אחרת היא להראות כי האישה לא הביעה את הסכמתה לקידושין בצורה ברורה ומקובלת ולכן הם אינם תקפים. הגדרת הקידושין כמקח טעות או כקידושי אונס תביא גם היא לביטול הקידושין.
לביטול הקידושין אין השלכות על מעמדם של ילדי הזוג, אולם הוא עלול ליצור בעיות הלכתיות אחרות.
ביטול הנישואים בידי גורם שלישי
ביהדות הרפורמית, דעת רוב הרבנים היא שהנישואים חלים ומסתיימים בהתאם לחוק המדינה, אף ללא גט. מכאן שבמדינות בהם בית משפט מוסמך לסיים את הנישואים אף ללא הסכמת שני הצדדים, קטן הסיכון לעגינות.
ביהדות הקראית יש צורך בגט, אך גם בית הדין מוסמך לתיתו לאישה, אם הבעל מסרב לכך מסיבה שאינה תקפה.
ביהדות הקונסרבטיבית, מוסמך מאז 1968 בית הדין המשותף של התנועה הקונסרבטיבית, כמוצא אחרון, להפקיע את הקידושין[22]. הפקעת הקידושין הוצעה גם ביהדות האורתודוקסית[23] אך ככלל נדחתה[24].
Remove ads
שיטות אחדות הוצעו לשם הקטנת הסיכון לעגינות:
- קידושין על תנאי: היו שהציעו שתוקפם של הנישואים יותנה מראש בכך שבית הדין הרלוונטי לא ישלול אותם למפרע משיקולי עגינות, או לחלופין, שבני הזוג יתחייבו מראש להסכים לגט במקרה של פירוד ושהימנעות מקיום ההבטחה מוכיחה שהקידושין נעשו בטעות והם חסרי תוקף.
- גט על תנאי: למניעת עגינות הנובעת ממלחמה או משבי, הוצע שכל חייל קרבי נשוי יפקיד בידי הרבנות גט על תנאי, והרבנות תפעיל גט זה אם ורק אם החייל הפך לנעדר והותיר את אשתו עגונה. הצעה זו יושמה בפלשתינה בימי מלחמת העולם השנייה, אך ההצעה ליישמה במדינת ישראל נדחתה, בין השאר עקב החשש מהשפעתה השלילית על מורל החיילים.
- הסכם קדם נישואין: למניעת עגינות הנובעת מסרבנות גט, הוצע שבני הזוג יחתמו על הסכם המחייב אותם לגט במקרה של פירוד. הסכמים אלו נפוצים בעיקר מחוץ לישראל, היכן שלרבנות אין סמכות לאכוף גט. ביהדות הקונסרבטיבית הסכם זה שולב בכתובה במסגרת 'פיסקת ליברמן', המחייבת את הזוג לגט במקרה של גירושים אזרחיים. מאחר שבחלק מהמקרים פיסקה זו לא כובדה בידי בתי המשפט בארצות הברית, בנימוק שהיא נוגדת את העיקרון החוקתי של הפרדת דת ומדינה, הונהג להחתים את בני הזוג על מסמך נפרד המתקף את הפיסקה. ביהדות האורתודוקוסית בארצות הברית הונהג להחתים את בני הזוג טרם נישואיהם על הסכם בוררות המחייבם להסדיר את כל העניינים הנוגעים לגט בפני "בית הדין של אמריקה", בית הדין הרבני של ה-"Rabbinical Council of America"[25]. ההסכם כולל התחייבות של החתן לשלם סכום תקופתי קבוע במקרה של פירוד, עד לסידור הגט. לדברי מנכ"ל בית הדין הרב יונה רייס, ההסכם הוכיח עצמו כאפקטיבי בסידור הגט בכל המקרים המוכרים. גרסאות אחרות של הסכמי קדם נישואים המחייבים לגט הוצעו גם בישראל, כגון ההסכם לכבוד הדדי. על הסכמים אלו נמתחה ביקורת, הן מצד פגיעה אפשרית ברומנטיקה שבנישואים והן מצד ההלכה, הואיל ונחלקו הפוסקים בשאלת כשרותו של גט שניתן בשביל להינצל מקנס כספי[26]. כתחליף, הציעו חלק מהמתנגדים את ההסכם לכתובה הדדית, שגם הוא הסכם קדם נישואין הבא לפתור את תופעת סרבנות גט[27], אך מתנה את הקנס הכספי בקבלת מרות בית הדין וכן בתנאים נוספים שלדבריהם מבטיחים את כשרותו של הגט[28].
- גט מאהבה: יש שהציעו, כחלופה להסכמי קדם-נישואין, שלאחר החתונה הבעל ייתן גט-מותנה לאשתו. היתרון שבהצעה זו הוא שגט מותנה מאפשר את גירושי האישה בחלק ממקרי העגינות ולא רק הפעלת לחץ על הבעל. ההצעות מתייחדות זו מזו בהגדרת התנאי, יש שהציעו להחיל את הגט לאחר הייחוד האחרון בין בני הזוג,[29] יש שהמליצו על "גט משעה אחרונה" שיחול זמן קצר לפני מצב מסוים שהוגדר,[30] אחרים דווקא העדיפו שהבעל ייתן הרשאה למתן גט במידת הצורך[31] ואחרים הציעו לתלות את הגט בהחלטת בית הדין שרשאי להחילו לבקשת האישה.[32]
- הימנעות מהנישואים: כתחליף לנישואים הלכתיים המסתיימים רק במות אחד מבני הזוג או בסידור גט, יכול הזוג להינשא מחוץ לישראל בנישואים אזרחיים. כשההימנעות מנישואים הלכתיים היא מכוונת, סיום הקשר אינו מצריך גט[33], אך עדיין מחייב אישור של הרשויות. ניתן לייתר גם אישור זה באמצעות שימוש במעמד ה"ידועים בציבור". הלכתית, קשרים אלו מקבילים למעמד הפילגשות ההלכתי, האסור לדעת הרמב"ם אך מותר לדעת מספר פוסקים אחרים[34].
Remove ads
- שמעון כץ ("מתיר העגונות")
- יום העגונה
- עגונות מלחמת העולם השנייה
- יד לאישה
- נועה ששר, גברים נעלמים: עגונות במרחב האשכנזי 1850-1648, הוצאת כרמל, 2020[35].
- אסתר פרבשטין, בסתר רעם, מוסד הרב קוק, 2002, פרק שמיני "'מה זה סוביבור' - סוגיית העגונות לאחר השואה";
- איתמר לוין, אותיות של אש, ידיעות אחרונות, 2002, פרק ה' - "'עיניה זולגות מאין הפוגות' - לאחר השואה (א): עגונות, עגונים ואישות";
- שלמה גורן, עגונות דקר: היתר עגונות צוות הצוללת דקר, הוצאת ראובן מס, 2008[36];
- הרב עובדיה יוסף, יביע אומר, חלק ו', אבן העזר סימן ג';
- מנחם אלון, מעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 297-372;
- ירון זילברשטיין, 'תקנת עגונות והעיתונות המודרנית: להשפעותיו של "הכפר הגלובלי" במשפט העברי', קשר 40 (2010), עמ' 109–114. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- חוה קליין, מתיר העגונות, סטימצקי חממה ספרותית, 2011;
- חיים שפרבר, 'תופעת הנשים העגונות בחברה היהודית במזרח אירופה וביטוייה בעיתונות יהודית 1896-1857', קשר 40 (2010), עמ' 102–108 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- חיים שפרבר, 'ספרי שאלות ותשובות כמקור לחקר תופעת הנשים העגונות בחברה היהודית (1850–1896 לערך), Quntres: An Online Journal for History, Culture and the Art of the Jewish Book, 2, No.1 (2011), pp. 47-58
- הרב יצחק שילת, 'אישות הלכה וכוונות התורה', לתקנת עגונות
- ארז אדלר, "הצעת פתרון לעגינות על ידי מתן גט זמן התלוי ברצון האישה", תחומין לט
Remove ads
- יצחק זאב כהנא, ספר העגונות, ירושלים תשי"ד 1954, באתר היברובוקס
- יהודה ברנדס, עגונות – עקרונות־על בהלכה, אקדמות י"ח, מרחשוון תשס"ז, עמ' 55–72
- יעקב מעסקין הכהן, שו"ת בעניין טביעת הספינה טיטניק (בית יעקב - סימן מט), באתר היברובוקס
- יהודה עזריאל עפשטיין, הצעה למען תקנת עגונות, ניו יורק תרץ 1930, באתר היברובוקס
- יהודה עזריאל עפשטיין, לשאלת העגונה, ניו יורק ת"ש 1940, באתר היברובוקס
- שלמה זלמן קליין, עטרת שלמה (ספר תקנת עגונות של מלחמת העולם), בודפשט תש"ו 1946, באתר היברובוקס
- יעקב משה טולידאנו, בת עמי, תל אביב תש"ז 1947, באתר היברובוקס
- צבי הירש מייזליש, קונטרס תקנות עגונות, ברגן-בלזן 1945, באתר היברובוקס
- התרת עגונות השואה, אתר 'זכור' של מכללה ירושלים
- אסתר פרבשטין, לבנות החרבות עגונות השואה, אתר 'זכור' של מכללה ירושלים
- מבצע ליקוט העצמות, היתר העגונות של גוש עציון, אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון
- ניל הנדל, עגונות מגדלי התאומים, באתר "דעת"
- עגונה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מאמרים בנושאי גירושין, עגינות וחליצה, מפתח תחומין
- יצחק זאב כהנא, לתקנת העגונות מהות הבעיה והשתלשלותה, באתר "דעת"
- אריה כץ, דיני עגונות בפסיקתו של מרן הבית יוסף – עיקרון מול הלכה למעשה, המעין ניסן תש"ע
- ערן י' דאום, הכרזה על נעדרים כעל חללים שלא נודע מקום קבורתם, באתר של ישיבת הר עציון
נעם ברקן, איריס ליפשיץ־קליגר, "נשים עגונות סובלות מאוד, אבל יש הרבה גברים עגונים שסובלים לא פחות", באתר "ידיעות אחרונות", 11 ביוני 2019- עגינות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
עגונות, דף שער בספרייה הלאומית- מאמרים בנושא עגינות, באתר ספריית אסיף
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
Remove ads