Loading AI tools
סיפור קצר של גוגול מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האדרת (ברוסית: Шинель) הוא סיפור קצר פרי עטו של הסופר הרוסי יליד אוקראינה ניקולאי גוגול, שראה אור בשנת 1842. לסיפור ולמחברו הייתה השפעה רבה על הספרות הרוסית, כפי שניתן להביא מהאימרה הידועה שנוטים לייחסה לפיודור דוסטויבסקי:
"כולנו יצאנו משולי 'האדרת' של גוגול."
עטיפת הספר "האדרת", שנות התשעים של המאה ה-19, צייר איגור גרבר | |
מידע כללי | |
---|---|
מאת | ניקולאי גוגול |
שפת המקור | רוסית |
סוגה | סיפור קצר |
מקום התרחשות | סנקט פטרבורג |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | 1842 |
הסיפור עובד פעמים רבות לבמה ולקולנוע.
הסיפור מגולל את חייו ומותו של אקאקי אקאקייביץ' בשמאצ'קין, פקיד ממשלה דל אמצעים בעיר הבירה הרוסית סנקט פטרבורג. מזה שלושים שנה הוא יושב בשולחן אחד במשרד אחד ותפקידו להעתיק מסמכים. הוא עובד כיועץ טיטולארי (בסולם הדרגות האזרחיות זוהי הדרגה ה-9 מבין 12 הדרגות, אחת הדרגות הנמוכות ביותר). הוא אוהב מאוד את עבודתו, אולם זוכה עליה להכרה מועטה. במקום זאת, עמיתיו הצעירים לעבודה לועגים לו בניסיון להרגיזו כל אימת שהם יכולים. אדרתו הבלויה משמשת נושא מרכזי להלצותיהם, האדרת גם אינה מחממת אותו מספיק בחורף הרוסי הקר.
בוקר אחד אקאקי מגלה חור באדרתו ופונה אל החייט פטרוביץ' בבקשה שיתקן את החור. החייט משיב לו שאדרתו היא חסרת תקנה ומציע לתפור לו אדרת חדשה. מכיוון שלאקאקי, שמשתכר מעט, אין את הסכום הדרוש לשלם בעד האדרת הוא נרתע מכך. לאט-לאט הוא מתרגל לרעיון והחלום על האדרת ממלא את ליבו ומחשבותיו. במשך חודשים רבים הוא חוסך פרוטה לפרוטה, מקמץ באוכל ובשתייה, עד שיש בידו די כסף לרכישת האדרת. כשהחייט מגיע לביתו עם האדרת החדשה הוא פורץ בבכי. למחרת בעבודה, מעילו החדש והמרשים מהווה מושא להתפעלות עמיתיו. הממונה עליו בעבודה שמבחין בהתרגשותו הרבה מחליט לארח בביתו מסיבה חגיגית לכבוד האדרת. בתום המסיבה אקאקי הולך בחזרה לביתו, באמצע הדרך מתנפלים עליו שני שודדים שגונבים ממנו את האדרת.
בניסיון להשיב לעצמו את האבדה, הוא מתרוצץ מפקיד משטרה אחד למשנהו, אולם ללא הועיל. לבסוף, בעצת חברו למחלקה, הוא מגיע לביתו של הגנרל גרומוטרובוב. הגנרל שזועם על כך שהגיע עם עניין כה פעוט למעונו הפרטי, במקום להגיש בקשה רשמית דרך אחד הפקידים בלשכתו, נוזף באקאקי.
אקאקי שב לדירתו מושפל מהתלאות שעבר וחולה מצינת החורף וכעבור זמן מה מת. לאחר מותו, שבה רוח הרפאים של אקאקי לסנקט פטרבורג, גונבת אדרות מעוברים ושבים. המשטרה אינה מצליחה לתפוש את הגזלן. הגנרל גרומוטרובוב מתחיל לחוש רגשות אשמה לאחר מותו של אקאקי. רוחו של אקאקי גונבת את אדרתו של הגנרל, נוקמת את נקמתה ואינה מגיעה יותר לעיר. רוח רפאים אחרת פוקדת חלק אחר של העיר.
ולדימיר נבוקוב במאמרו "עלייתה השמיימה של מסכה" חולק את התשבחות הבאות לגוגול וסיפורו הידוע ביותר:
"פושקין היציב, טולסטוי הענייני, צ'כוב המסוגר, לכל אחד מהם יש רגעים של הארה לא-הגיונית אשר מטשטשת את המשפט ובד בבד חושפת משמעות סודית שמצדיקה את הפוקוס. אבל אצל גוגול הסטה זו היא-היא בסיס אמנותו, ובכל פעם שניסה לכתוב בכתב-ידה העגול של המסורת הספרותית ולהתייחס לרעיונות הגיוניים באופן שכלתני, איבד כל שריד של כישרון. כאשר כמו ב"אדרת" בת-האלמוות שלו, הניח לעצמו להשתולל בלי רסן והתמזמז לו להנאתו על פי התהום הפרטית שלו, היה לאמן הגדול ביותר שהוציאה רוסיה מקרבה עד עצם היום הזה." [1]"
מספר סרטים השתמשו בסיפור, הן בברית המועצות והן בארצות אחרות:
סרט אחד נמצא כעת בשלבי הפקה בבימויו של במאי ההנפשה יורי נורשטיין. הוא מתוכנן להיות סרט באורך מלא. ניתן לצפות בכמה קליפים של הפרויקט. [2]
1. האדרת, תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 4 באפריל 1956
2. האדרת, תיאטרון הקאמרי – הצגת בכורה: 29 במאי 1966
3. האדרת, תיאטרון החאן - הצגת בכורה: 27 ביולי 2013
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.