Loading AI tools
שחקן צרפתי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרסל מַרסוֹ (בצרפתית: Marcel Marceau; 22 במרץ 1923 – 22 בספטמבר 2007) היה פנטומימאי יהודי-צרפתי, מהפופולריים ביותר באמנות הפנטומימה בעולם. נודע בעיקר בדמותו "ביפ". במהלך השואה הצטרף ביחד עם אחיו למחתרת היהודית-צרפתית האנטי-נאצית, ה-"OJC".
 | |
| מרסל מרסו, 1971 | |
| לידה |
22 במרץ 1923 שטרסבורג, הרפובליקה הצרפתית השלישית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בספטמבר 2007 (בגיל 84) קאור, צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| שם במה |
Bip |
| שם לידה |
Marcel Marceau |
| מדינה |
 צרפת |
| תקופת הפעילות | 1947–2007 (כ־60 שנה) |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
אלה ג'רוסביץ' |
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
.jpg)
נולד בשם מרסל מנגל (Marcel Mangel) בשטרסבורג שבצרפת, למשפחה יהודית בעלת שורשים פולניים (בן דודה של אמה של ירדנה ארזי). אביו קלמן (Charles) בן יעקב מנגל היה שוחט מבנדין, אמו חנה לבית ורצברג (Werzberg) נולדה ביאבלונוב (היום חלק מאוקראינה), פולין. בשנת 1940, לאחר כיבוש צרפת בידי גרמניה הנאצית כשמרסל היה בן 17, נאלצה משפחתו להימלט מביתה והגיעה לעיר לימוז'. בשנת 1942 ובהשפעת בן דודו ז'ורז' לואנז'ה הצטרף מרסל ביחד עם אחיו למחתרת היהודית-צרפתית האנטי-נאצית ה-"OJC" בעיר . תקופת מה הסתתר בבית הספר של איבון אגנואר, לימים חסידת אומות העולם, בפרברי פריז, מוסווה בתור אחד מעובדי המוסד החינוכי.
במסגרת ה OJC עסק בין היתר בזיוף תעודות, בהצלת יהודים מפני שליחה למחנה ריכוז ובהברחתם של ילדים יהודים מצרפת לשווייץ.[1]בזמן ההברחה, השתמש בכישוריו כפנטומימאי כדי לשמור על השקט[2]. מרסו התגייס מאוחר יותר לצבא צרפת החופשית בפיקודו של שארל דה גול, ומאחר ששלט בשפות אנגלית וגרמנית בנוסף לצרפתית, שימש כקצין קישור בצבאו של הגנרל ג'ורג' פטון. אביו של מרסל נעצר על ידי הגסטפו בשנת 1944 ונרצח באושוויץ. בעת חברותו במחתרת האנטי-נאצית מרסל מנגל אימץ לעצמו את שם המשפחה הצרפתי "מרסו" והוציא לעצמו תעודה מזויפת בשם זה.
מרסו הושפע עוד בילדותו מסרטיו של צ'ארלי צ'פלין, אשר עוררו בו עניין במשחק. בשנת 1946, אחרי המלחמה, נרשם ללימודים בבית הספר של שארל דולן לאמנות הדרמה בתיאטרון על שם שרה ברנאר בפריז. בשנותיו שם למד אצל מורים כמו שארל דולן וכמו רב-האמן הגדול אטיין דקרו, שז'אן-לואי בארו נמנה אף הוא עם תלמידיו. בארו הבחין בכישרונו יוצא הדופן של מרסו, צירף אותו ללהקתו ונתן לו את תפקיד "ארלקין" בהצגת הפנטומימה "באטיסט". הופעתו של מרסו זיכתה אותו בשבחים ובעידוד להציג את ה"מימודרמה" הראשונה שלו, שנקראה "פראקסיטל ודג הזהב", בתיאטרון ברנאר, עוד באותה שנה. אחדות הדעים באשר לכישרונו ביססה את הקריירה שלו כפנטומימאי ללא עוררין.
בשנת 1947 יצר מרסו את הדמות "ביפּ", באפודה מפוספסת ובצילינדר משי חבוט מעוטר בפרח - אות לשבריריות החיים - שהיה ל"אלטר אגו" שלו, ממש כמו ש"הנווד הקטן" של צ'אפלין היה לאישיותו של הכוכב. חוויות הביש של ביפ עם כל דבר שבעולם, מפרפרים ועד לאריות, באוניות וברכבות, באולמות ריקודים ובמסעדות, אינן יודעות גבולות. כפנטומימאי אופי, הוכר מרסו כאמן שאין שני לו. תרגיליו הדוממים, הכוללים יצירות קלאסיות כמו "בכלוב", "הליכה כנגד הרוח", "יוצר המסכות" ו"בפארק", וסאטירות על כל נושא, מפסלים ועד מטאדורים, תוארו כיצירותיו של גאון. על תמצות גילאי האדם בקטע המפורסם, "נעורים, בגרות, זקנה ומוות", אמר מבקר אחד, "הוא משיג בפחות משתי דקות מה שרוב הסופרים אינם מצליחים לעשות בכרכים שלמים."
בשנת 1949, אחרי קבלת פרס דבורו (לזכר אמן הפנטומימה בן המאה ה-19, ז'אן-גאספאר דבורו) על המימודרמה השנייה שלו, "מוות בטרם שחר", הקים מרסו את "להקת הפנטומימה של מרסל מרסו" - להקת הפנטומימה היחידה בעולם באותם ימים. ההרכב הופיע בתיאטראות הראשונים במעלה של פריז - תיאטרון שאנס-אליזה, תיאטרון הרנסאנס ותיאטרון שרה ברנאר, וכן באולמות אחרים ברחבי העולם. במהלך שנת 60–1959 הוצגה רטרוספקטיבה של יצירות המימודרמה שלו, בהן "האדרת" לפי גוגול במשך שנה שלמה בתיאטרון אמיביגו בפריז. הוא הפיק עוד 15 מימודרמות, בהן "פיירו ממונמארטר", "שלוש הפאות", "בית העבוט", "14 ביולי", "הזאב של צו קו מי", "פריז בוכה-פריז צוחקת", ו"דון חואן" עיבוד מיצירתו של הסופר הספרדי טירסו דה מולינה.
מרסל מרסו הרבה לסייר בעולם. אחרי ביקורו הראשון באמריקה בשנת 1955, חזר והופיע שם לפני אולמות מלאים בערים העיקריות של ארצות הברית. בשנים הבאות סייר בדרום אמריקה, אפריקה אוסטרליה, סין, יפן, דרום מזרח אסיה, רוסיה ואירופה. בין השאר ביקר גם בישראל בשנת 1960. בשנת 2006 חזר שוב לביקור באוסטרליה.
מרסל מרסו הופיע גם בסרטי קולנוע, בין השאר ב"ברברלה" ובתפקיד עצמו ב"סרט אילם" של מל ברוקס (בסרט זה, כמתבקש משמו, איש אינו מדבר, מלבד מרסו, שבאופן פרודי אומר את המילה היחידה בסרט "NON" ("לא" בצרפתית). כמו כן הוציא ספרי ילדים ללימוד אלף-בית וחשבון וכן ספרי שירה מאוירים, "הבלדה של פריז והעולם" בשנת 1966 ו"עלילות ביפ" שיצא לאור ב-1976. בשנת 1982 יצא בפריז הספר "העין השלישית", קובץ של עשר ליתוגרפיות מקוריות, בלוויית טקסט מאת מרסו. בשנת 1987 יצא לאור "פימפורלו" ובשנת 2001 התפרסם ספר צילומים חדש לילדים בשם "ביפ בספר".
בשנת 1978 פתח בית ספר בינלאומי לפנטומימה בפריז. בשנת 1996 ייסד קרן לקידום הפנטומימה בארצות הברית.
בשנת 2000 הביא מרסו את חבורת הפנטומימה המלאה שלו לניו יורק להצגת המימודרמה החדשה שלו, כובע הבאולר, שנראתה בעבר בפריז, לונדון, טוקיו, טייפה, קראקס, סנטו דומינגו, ולנסיה (ונצואלה) ומינכן. משנת 1999, כאשר מרסו חזר עם הצגת היחיד הקלאסית שלו לניו יורק ולסן פרנסיסקו לאחר היעדרות של 15 שנים עבור ריצות סולד-אאוט שזכו לשבחים, הקריירה שלו באמריקה זכתה לרנסאנס יוצא דופן עם משיכה חזקה לדור שלישי. מאוחר יותר הוא זכה לשבחים עצומים על התקשרויות ממושכות בתיאטראות אמריקאיים אגדיים כמו תיאטרון פורד בוושינגטון, התיאטרון הרפרטוארי האמריקני בקיימברידג', מסצ'וסטס ובית המשחקים של גפן בלוס אנג'לס, מה שהוכיח את המשיכה הנצחית של העבודה ואת השליטה של מרסו.
9 שנים לאחר מותו, בפברואר 2017 הוענק לו אות המציל היהודי על פעילותו להצלת יהודים בשואה מטעם המרכז העולמי של "בני ברית" בירושלים והוועד להוקרת גבורתם של יהודים שהצילו יהודים בשואה.[3] מרסל מרסו זכה להכרה ולאותות כבוד במולדתו צרפת ובגרמניה ובתוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות שונות בארצות הברית על בריאת צורת אמנות חדשה, שהיא מורשת ממסורת עתיקה.
החל משנת 1990, התאריך 18 במרץ הוכרז בניו יורק כ"יום מרסל מרסו". מרסו קיבל עליו את הכבוד והאחריות שבשירות כשגריר רצון טוב לוועידת האו"ם השנייה בנושא ההזדקנות, שהתקיימה במדריד, ספרד באפריל 2002.
ב-2020 יצא הסרט "Resistance" (אנ'), המבוסס על חייו, ובו מככב בדמותו השחקן האמריקאי ג'סי אייזנברג.
בשנותיו האחרונות החל מצבו הבריאותי של מרסו להידרדר, וב-22 בספטמבר 2007 נפטר בביתו שבקאור בגיל 84. מרסו קבור בבית הקברות פֵּר לָשֵז שבפריז.
הוא נישא שלוש פעמים, ולו ארבעה ילדים.
מרסל מרסו, ברשת החברתית פייסבוק
מרסל מרסו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מרסל מרסו, באתר AllMovie (באנגלית)
מרסל מרסו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית).svg){kind=logo}
מרסל מרסו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מרסל מרסו (1923-2007), דף שער בספרייה הלאומית
ביפ של מרסו בן חמישים, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 1997 טקס האשכבה של מרסו, בארכיון הסרטונים של Associated Press, 26 בספטמבר 2007Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
