עמק יזרעאל

עמק יִזְרְעֶאל (בערבית: مرج ابن عامر (מרג' אבּן עאמר), "עמק בן עאמר", וגם سهل زرعين (סַהְל זִרְעין), "מישור זרעין") הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, תחומיו בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני.

עמק יזרעאל

מפת תבליט של עמק יזרעאל
מידע כללי
סוג	עמק
מיקום
מדינה	ישראל ישראל
מיקום	בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, ובין מישור החוף ועד לבקעת הירדן
קואורדינטות	32°35′47″N 35°14′31″E
(למפת הכרמל מוגדלת)   עמק יזרעאל (למפת הכרמל רגילה)   עמק יזרעאל (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום עמק יזרעאל (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום עמק יזרעאל מפת סכמטית של צפון ארץ ישראל ובה עמק יזרעאל
מפת סכמטית של צפון ארץ ישראל ובה עמק יזרעאל

העמק במבט מהמוחרקה

עמק יזרעאל, כפי שנראה מנוף הגליל.

ערפל בעמק מגידו

עמק יזרעאל ממצפור טייסת העמק על הכרמל

עפולה וגבעת המורה

עמק יזרעאל מהגלבוע

היסטוריה

ערכים מורחבים – תל מגידו, תל יקנעם, תל יזרעאל, תל קשיש, תל שמרון

בעמק יזרעאל נמצאו שרידים ארכאולוגיים המעידים על התיישבות קדומה באלף השביעי לפנה"ס. באתר באר עינות ניסנית, נמצאה באר קדומה מתקופה זו. אתר נוסף הוא עין אל-ג'רבה המתוארך לתקופה הכלקוליתית ותקופת הברונזה הקדומה (האלף הרביעי לפנה"ס).

עמק יזרעאל היה חבל ארץ חשוב ברוב התקופות הודות לדרך הנוחה שהוא מאפשר בין מישור החוף לבקעת הירדן, דרך זו הייתה המשכה של "דרך הים" למן המאה ה-15 לפנה"ס.

בתקופת התנ"ך נתחמה הדרך על ידי הערים מגידו ויזרעאל, ובעמק התרחש סיפורה של דבורה הנביאה וסיסרא^[1]. בתקופת שבטי ישראל התחלק העמק בין נחלותיהם של שבט יששכר, שבט זבולון, שבט נפתלי ושבט אשר, בתקופת מלכי ישראל היה העמק מחוז חשוב ואחאב אף הקים בו את ארמון החורף שלו. שם העמק מבוסס גם על הפסוק בספר הושע בנביאים ממש:׳׳והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל׳׳(הושע, פרק א׳ פסוק ו׳)

במהלך התקופה ההלניסטית ירדה חשיבותו של העמק בעקבות התפתחותה של "דרך החוף" על חשבון "דרך הים" וככל הנראה בתקופת הרומאים החל האזור להתכסות בביצות. בעקבות הביצות וההצפות בעמק ההתיישבות בו פחתה והאזורים היחידים שנותרו מיושבים ומעובדים הם שולי העמק.

ההתיישבות המחודשת בעמק החלה באמצע המאה ה-19, כאשר בעמק התיישבו גרמנים טמפלרים. בתחילת המאה ה-20 החלו מוסדות ציוניים לרכוש אדמות בעמק מן הערבים. היישוב היהודי הראשון שעלה על הקרקע בעמק הייתה הקואופרציה במרחביה שהוקמה ב־1911 על 10,000 דונם מאדמות הכפר הערבי אל-פולה שרכש ב-1909 ממשפחת סורסוק הלבנונית, "גואל אדמות העמק", יהושע חנקין. על המתיישבים הראשונים בעמק הוטלה המשימה של ייבוש הביצות. באוקטובר 1913 הקימו חברי ארגון השומר יישוב בתל עדשים (תל עדס). עם סיום מלחמת העולם הראשונה התחדשו המאמצים לרכוש קרקעות בעמק וב-1921 הוקמו נהלל ועין חרוד ולאחריהם עוד עשרות יישובים על הקרקעות החדשות שנרכשו והוכשרו^[2].

גאוגרפיה

עמק יזרעאל נתחם על ידי הגליל התחתון בצפון, הר תבור, גבעת המורה ועמק בית שאן במזרח, הרי השומרון בדרום ורמות מנשה ורכס הכרמל במערב. הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל מתחלקת לשני אזורים עיקריים, המופרדים על ידי קו פרשת המים הארצי – בקעת מגידו ועמק חרוד. בקעת כסולות מהווה שלוחה של העמק מצפון-מזרח, ועמק זבולון ממשיך אותו לצפון-מערב. מדרום משתרע השומרון, שגבולו הוא הר הגלבוע.

בקעת מגידו

בקעת מגידו היא הבקעה המרכזית של עמק יזרעאל, צורתה כמשולש בין הכרמל, הרי השומרון והר תבור ושטחה כ-380 קמ"ר. הבקעה מנוקזת על ידי נחל קישון אל מפרץ חיפה. הקרקע שטוחה ואטומה ומורכבת ברובה מאדמת סחף – תנאים אלו היוו בעבר קרקע פורייה להתהוות ביצות ושיטפונות, עד להקמת מפעלי הניקוז עם תחילת ההתיישבות בעמק בראשית המאה ה-20. אל בקעת מגידו מצטרפים בקעת כסולות מצפון וחבל תענך מדרום. בקצהה המזרחי יושבת עפולה, הגדולה בין יישובי עמק יזרעאל.

בקעת חרוד

ערך מורחב – עמק חרוד

חלקו המזרחי של עמק יזרעאל, היינו זה שממזרח לעפולה, בואך קו השבר של עמק בית שאן, כולל כמה מן היישובים הוותיקים – שהם גם המייצגים ביותר – של זרם ההתיישבות הקואופרטיבית בסְפר החקלאי של מדינת ישראל טרם קומה.

טופוגרפיה

לפני שאירע השבר הסורי אפריקני, הרי השומרון, הרי נצרת והרי הגליל היו מחוברים ברצף לגוש אחד. חלק מהאנרגיה של השבר התפזרה מערבה באזור הכנרת, מעמיעד בצפון ועד בית שאן בדרום, קרעה את השטח ההררי, ויצרה שברי משנה נוספים ממזרח למערב בניצב לשבר הראשי. השברים המזרחיים מצפון לדרום הם: בקעת גינוסר, בקעת ארבל, בקעת יבנאל, ועמק בית שאן, כאשר ביניהם שארים מהרכס המקורי בדמות אזורים מוגבהים כמו הר ארבל, הר תבור, גבעת המורה, הר תורען והר נטופה. עדות נוספת לשבר היא תלילותו של הגלבוע שניצב כמו קיר, ותוחם את עמק בית שאן מדרום.

שיוך מוניציפלי

מרבית שטחו של עמק יזרעאל מחולק בין שתי רשויות: מועצה אזורית עמק יזרעאל בחלקו המערבי (ממערב לכביש הסרגל שבין צומת מגידו ועפולה) ומועצה אזורית הגלבוע בחלקו המזרחי. במרכז העמק שוכנת העיר עפולה, המכונה "בירת העמק". בנוסף לה נמצאות בתחום העמק המועצה המקומית רמת ישי והמועצה המקומית אכסאל. בשולי העמק ניתן למצוא (ממזרח בכיוון השעון) את המועצה המקומית דבוריה, המועצה האזורית בוסתן אל מרג' המורכבת ממספר כפרים למרגלות גבעת המורה, העיר ג'נין שבתחומי הרשות הפלסטינית, המועצה המקומית מעלה עירון ויישובי המועצה האזורית מגידו בחלקו המערבי של העמק, העיר יקנעם עילית, המועצה המקומית קריית טבעון, המועצות הבדואיות זרזיר וכעביה-טבאש-חג'אג'רה, והעיר מגדל העמק.

לקריאה נוספת

• אסף זלצר (עורך), עמק יזרעאל וכל נתיבותיו, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2007(הספר בקטלוג ULI)
• יעקב מרקוביצקי, מול שדות בוערים ופולמוס בחדרים - ביטחון והתיישבות בעמק יזרעאל (1920 - 1940), הוצאת מכון כנרת, 2019
• "רכישת אדמת עמק יזרעאל", מזכרונות א. רופין, תר"פ (1920). בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל; תל אביב: הוצאת מסדה, 1947, חלק שני, פרק קח, עמ' 1157–1162.

מאמרים

• נדב נאמן, אדמות המלך בעמק יזרעאל בתקופה הכנענית המאוחרת ובימי בית ראשון, ארץ ישראל (מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה) טו, 1981, עמודים 140–144
• מיכל אורן נורדהיים, רכישת אדמות על ידי יהודים בעמק יזרעאל מראשית המאה ה-20 עד קום מדינת ישראל, אופקים בגאוגרפיה 63, 2005, עמודים 32–56

• Shamai, S., Bar-Gal, Y., The swamps of the Jezreel Valley: a struggle over the myth, Sociologia Internationalis, 1987, Vol. 25, pp. 193–206

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: עמק יזרעאל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עמק יזרעאל

• עמק יזרעאל (ישראל), דף שער בספרייה הלאומית

בול לכבוד יובל להתיישבות בעמק יזרעאל, 1971

• אתר המועצה האזורית עמק יזרעאל
• שלומית שרביט, אל אל יזרעאל: טיול אל העמק שמביא את החשק, באתר ynet, 18 בפברואר 2011

היסטוריה

• עמק יזרעאל, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• מרדכי נאור (עורך) ,עמק יזרעאל, 1967-1900 : מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשנ"ג 1993
• מיכל אורן-נורדהיים, "רכישת אדמות על ידי יהודים בעמק יזרעאל מראשית המאה ה-20 עד קום מדינת ישראל", אופקים בגאוגרפיה, 63, 2005, עמודים 32–56
  • נתן שור, עמק יזרעאל בתיאורי נוסעים במאה ה-19, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  • צבי שילוני, רכישות הקרקע וההתיישבות הציונית בעמק יזרעאל עד מלחמת-העולם הראשונה, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  • רינה אידן, מנהלל לכפר-יהושע: התפתחות רעיון מושב העובדים ויישומו בשנות ה-20 בעמק יזרעאל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• יורם בר-גל ושמואל שמאי, ‏ביצות עמק-יזרעאל – אגדה ומציאות, קתדרה 27, דצמבר 1982, עמודים 174-163^[3]
  • הלל בירגר, ‏ייבוש המיתוס, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמודים 175-161
  • מנחם צנטנר, ‏ביצות עמק-יזרעאל – ההיו או חלמנו מיתוס?, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמודים 178-176
  • גדעון ביגר ואמנון קרטין, ‏ביצות עמק-יזרעאל – אגדה או מציאות?, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמודים 182-179
  • אליהו הכהן, ‏הערות על ייבוש הביצות והזמר העברי, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמודים 184-183
  • יורם בר-גל, ‏עמק-יזרעאל וביצותיו – תשובה לתגובות, קתדרה 30, דצמבר 1983, עמודים 195-185
    • צבי סליטרניק, ‏הביצות והקדחת בעמק-יזרעאל, קתדרה 32, יולי 1984, עמודים 189-182
    • שרגא אירמאי, ‏ייבוש ביצות בעמק-יזרעאל אינו אגדה, קתדרה 32, יולי 1984, עמודים 197-190
    • יורם בר-גל, ‏חידת הביצות בעמק-יזרעאל, קתדרה 32, יולי 1984, עמודים 201-198
    • מפות עמק יזרעאל מן המחצית הראשונה של המאה העשרים. אוסף המפות ע"ש ערן לאור, הספרייה הלאומית.
• רותם כהנר, רכישת אדמות עמק יזרעאל, באתר הארכיון הציוני, דצמבר 2021

הערות שוליים

1. ספר שופטים, פרק ד'-פרק ה'
2. מפת עמק יזרעאל. חברת הכשרת היישוב. מאוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית., ‏1922
3. בספרות העברית: מאיר שלו, רומן רוסי, הוצאת עם עובד, תל אביב, 1988, עמודים 288–294 (= 2002, עמודים 344-337)