Loading AI tools
מדינה באירופה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בּוּלְגַרְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַבּוּלְגָרִית (בבולגרית: Република България) היא מדינה בחצי האי הבלקני, במזרח אירופה. היא גובלת ברומניה בצפון, בים השחור במזרח, ביוון ובטורקיה מדרום, ובמקדוניה הצפונית ובסרביה במערב. מבחינה מנהלית, מחולקת בולגריה ל-28 מחוזות, סופיה היא בירת בולגריה וב-2011 נמנו בה 1.2 מיליון תושבים, מתוך 6 מיליון בבולגריה כולה. לאורך גבולה הצפוני של המדינה עובר תוואי הדנובה ובמזרחה היא גובלת בים השחור. בבולגריה שני רכסי הרים מרכזיים: הרי הבלקן והרודופי.
| |||||||||||||||||
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |||||||||||||||||
| מוטו לאומי | הכוח הוא באיחוד | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| המנון לאומי |
מולדת יקרה | ||||||||||||||||
| ממשל | |||||||||||||||||
| משטר | רפובליקה | ||||||||||||||||
| ראש המדינה |
נשיא בולגריה  | ||||||||||||||||
| נשיא בולגריה | רומן ראדב | ||||||||||||||||
| ראש הרשות המבצעת |
ראש ממשלת בולגריה | ||||||||||||||||
| ראש ממשלת בולגריה |
ניקולאי דנקוב | ||||||||||||||||
| שפה רשמית | בולגרית | ||||||||||||||||
| עיר בירה |
סופיה 42°42′N 23°20′E (והעיר הגדולה ביותר) | ||||||||||||||||
| רשות מחוקקת |
האספה הלאומית הבולגרית | ||||||||||||||||
| גאוגרפיה | |||||||||||||||||
| יבשת | אירופה | ||||||||||||||||
| שטח יבשתי[1] | 110,879 קמ"ר (106 בעולם) | ||||||||||||||||
| אחוז שטח המים | 0.3% | ||||||||||||||||
| אזור זמן | UTC +2 | ||||||||||||||||
| היסטוריה | |||||||||||||||||
| הקמה | |||||||||||||||||
|
- עצמאות - נסיכות בולגריה - הכרזה |
מהאימפריה העות'מאנית 3 במרץ 1878[2] 22 בספטמבר 1908[3] | ||||||||||||||||
| ישות קודמת |
 הרפובליקה העממית של בולגריה | ||||||||||||||||
| דמוגרפיה | |||||||||||||||||
|
אוכלוסייה[4] (הערכה 1 בנובמבר 2024) | 6,743,123 נפש (110 בעולם) | ||||||||||||||||
| צפיפות | 60.82 נפש לקמ"ר (154 בעולם) | ||||||||||||||||
| דת |
נצרות 71.5% אסלאם 10.8% חסרי דת 5.2% | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
| כלכלה | |||||||||||||||||
| תמ"ג[6] (2023) | 101.58 מיליארד $ (71 בעולם) | ||||||||||||||||
| תמ"ג לנפש | 15,065$ (82 בעולם) | ||||||||||||||||
|
מדד הפיתוח האנושי[7] (2022) | 0.799 (70 בעולם) | ||||||||||||||||
| מדד ג'יני |
40.3 (נכון ל־2019) | ||||||||||||||||
| מטבע | לב (BGN) | ||||||||||||||||
| בנק מרכזי |
הבנק הלאומי של בולגריה | ||||||||||||||||
| שונות | |||||||||||||||||
| סיומת אינטרנט | bg | ||||||||||||||||
| קידומת בין־לאומית | 359 | ||||||||||||||||
| סמלים לאומיים |
אריה | ||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
שבטים תראקים התיישבו באזור בולגריה עוד במהלך המאה ה-12 לפנה"ס, אך ההיסטוריה הלאומית הבולגרית החלה בשלהי המאה ה-7, תקופת האימפריה הבולגרית הראשונה אשר בראשית המאה ה-9 הפכה למעצמה אזורית וליריבתה של האימפריה הביזנטית. במקביל אימצו הבולגרים את הנצרות האורתודכסית. ב-1018 עלה בידי הביזנטים להכריע את הבולגרים והם איבדו את עצמאותם המדינית למשך 167 שנים. ב-1185 הוקמה האימפריה הבולגרית השנייה אשר הייתה לפרקים עצמאית ולפרקים וסלית של אורדת הזהב והאימפריה הביזנטית. בשלהי המאה ה-14 פלש צבא האימפריה העות'מאנית לאזור בולגריה והכריע את הבולגרים. העות'מאנים שלטו בבולגריה עד לתבוסתם על ידי צבא האימפריה הרוסית במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). לאחר המלחמה, הוקמה נסיכות בולגריה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין[3].
ב-1908 הפכה בולגריה לממלכה תחת המלך פרדיננד הראשון. הבולגרים לחמו במלחמת הבלקן הראשונה, השנייה ובמלחמת העולם הראשונה ובכולן, לאחר הצלחות ראשוניות הובסו ואיבדו שטחים נרחבים ובכלל זה המוצא לים האגאי. במרבית שלבי מלחמת העולם השנייה, הייתה בולגריה בעלת בריתה של גרמניה הנאצית ואף חתמה על ההסכם התלת-צדדי. עם זאת, צבא בולגריה לא השתתף בפועל בקרבות לצד הוורמאכט. במהלך תקופה זו אימצה בולגריה מדיניות גזע והחילה על יהודי בולגריה את החוק להגנת האומה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים לטרבלינקה את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט ונכשל ניסיון גירושם של יהודי בולגריה "הישנה". בספטמבר 1944 הופל השלטון המלוכני בהפיכת חזית המולדת הבולגרית ובהמשך עלה בידי המפלגה הקומוניסטית להשתלט באלימות על המדינה והיא הפכה לרפובליקה עממית. בולגריה הייתה גרורה נאמנה של ברית המועצות וחברה בברית ורשה. טודור ז'יבקוב היה שליטה בפועל של בולגריה למשך מרבית שנות השלטון הקומוניסטי והוא הפך לסמלה של התקופה. אירועי סתיו העמים לא פסחו על המדינה, ב-1989 הודח ז'יבקוב וב-1991 הפכה המדינה לרפובליקה והונהגה חוקה חדשה. בולגריה היא דמוקרטיה פרלמנטרית, נשיאה נבחר אחת ל-5 שנים ובפרלמנט הבולגרי 240 חברים.
לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי עברה בולגריה מכלכלה מתוכננת לכלכלה חופשית. המעבר המהיר לווה במשבר כלכלי חריף שהוביל גם למשברים פוליטיים. בשנת 2004 הצטרפה בולגריה לברית נאט"ו[8], ב-2007 הפכה לחברה באיחוד האירופי[9], הצטרפות שהובילה לתנופת פיתוח ובכלל זה פיתוח תשתיות כגון חיבורה של המדינה לנתיבי התעבורה הפאן-אירופיים[10].
בשלהי העשור הראשון של המאה ה-21 הושפעה כלכלת בולגריה מהמשבר הכלכלי העולמי, אחוזי האבטלה האמירו ונרשמה הגירה משמעותית מהמדינה, בעיקר הגירת עבודה, שצמצמה את אוכלוסייתה לכ-7 מיליון לעומת כ-9 מיליון שהתגוררו במדינה באמצע שנות ה-80[11].
ערך מורחב – היסטוריה של בולגריההגם שאזור בולגריה יושב עוד במהלך המאה ה-12 לפנה"ס בידי שבטים תראקים, הרי שההיסטוריה הלאומית הבולגרית מתחילה עם כינונה של האימפריה הבולגרית הראשונה על ידי הנסיך אספרוך ב-680. בראשית המאה ה-9 הפך אותה החאן טרבל למעצמה אזורית ובהמשך ב-866 הוטבל בוריס הראשון לנצרות האורתודוקסית, תוך שהבולגרים מאמצים את האלפבית הגלגוליטי. החל מאמצע המאה ה-10 החלה דעיכה הדרגתית בכוחה של הממלכה הבולגרית, תוך שהביזנטים נוגסים בשטחיה. ב-1018 נכנע הצאר הבולגרי פרסיאן השני לצבאו של בסיליוס השני קיסר האימפריה הביזנטית ואזור בולגריה הפך לישות וסלית ביזנטית למשך 167 שנים.
ב-1185 מרדו האחים איוון ופטר אסן בשלטון הביזנטי וייסדו ישות עצמאית שנודעה בהמשך כאימפריה הבולגרית השנייה. בראשית המאה ה-13 חלשה האימפריה על שטחי בולגריה של ימינו וכן תראקיה ומקדוניה הווארדארית. ב-1242 הפכה האימפריה לוסלית של אורדת הזהב ובהמשך נחלש כוחה מאוד בשל מלחמת אזרחים. ב-1362 פלש צבא האימפריה העות'מאנית בראשות הסולטאן מוראט הראשון וב-1396 נכבשה העיר הבולגרית האחרונה וידין.
ב-1422 הוצא להורג בבלגרד קונסטנטין השני, קיסר בולגריה שליט הישות החצי עצמאית צארות וידין ובולגריה נכבשה כולה בידי העות'מאנים, אשר פעלו למיגור משפחות האצולה הבולגריות, ביצעו טרנספר אוכלוסיות ותהליך אסלום מואץ של האזור. לאחר תקופתו של מהמט הרביעי החל תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית ובולגריה הפכה לאזור קרבות מול האימפריה הרומית הקדושה מחד והאימפריה הרוסית מאידך.
במהלך המאה ה-19 איבד השלטון העות'מאני המרכזי את אחיזתו ובולגריה הייתה נתונה בידי ואלים שנחשבו מושחתים ונקטו במדיניות עצמאית, תוך התמרמרות גוברת של האוכלוסייה הנוצרית. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכבשה בולגריה בידי צבא האימפריה הרוסית ובולגריה הוכרה כנסיכות עצמאית מתוקף סיכומי חוזה סן סטפנו. בהמשך, צומצמו גבולותיה מתוקף סיכומי קונגרס ברלין עניין שהיווה אחד מהגורמים למלחמות האזוריות ב-66 השנים שבאו לאחריו.
ערכים מורחבים – מלחמת הבלקן הראשונה, מלחמת הבלקן השנייה, בולגריה במלחמת העולם הראשונה, בולגריה במלחמת העולם השנייהב-1879 נבחר הנסיך הגרמני אלכסנדר בטנברג לנסיך בולגריה והוא החל במלאכת שיקום הנסיכות החדשה ופיתוחה לאחר כ-500 שנות שלטון עות'מאני. רשמית, כפופה הייתה הנסיכות לסולטאן העות'מאני, אך ב-1885 סיפח בטנברג את פלך רומליה המזרחית, דרום בולגריה של היום אשר היה חלק מהאימפריה העות'מאנית, בעקבות ועידת ברלין מ-1878. הדבר הוביל למלחמת בולגריה–סרביה (1885) שהסתיימה בניצחון בולגריה, אך בטנברג נאלץ להתפטר לאחר הפיכה והפיכת נגד בשל חוסר גיבוי מהמעצמות. במקומו נבחר כנסיך בולגריה (המאוחדת) פרדיננד הראשון. הוא פעל להקמת תשתיות מודרניות במדינה והחל בפעולות פיתוח נרחבות בעיקר בבירה סופיה. מיד אחרי מהפכת "הטורקים הצעירים" ב-1908 הכריז על עצמאות בולגריה והפיכתה לממלכה[3]. פרדיננד נטל לעצמו התואר של מלך (צאר). הוא נקט במדיניות חוץ הרפתקנית תוך שהוא מסתייע בקצונה צבאית לאומנית במטרה להחזיר את ממלכתו לגבולות שנקבעו בחוזה סן סטפנו. לאחר הצלחות במלחמת הבלקן הראשונה תקפה בולגריה את בנות בריתה והובסה במלחמת הבלקן השנייה. פחות משנתיים מאוחר יותר חזר פרדיננד על טעותו והצטרף למעצמות המרכז במלחמת העולם הראשונה, בשל הבטחות עותמאניות לתוספת שטח לבולגרים[12]. פרדיננד היה שותף לתבוסתן. בהתאם לחוזה ניי שכפו מדינות ההסכמה, הפסידה בולגריה לא רק את מעט השטחים בהם זכתה בסוף מלחמות הבלקן אלא גם שטחים נוספים שחויבה למסור לסרביה, ליוון ולרומניה. פרדיננד נאלץ לוותר על הכתר ובנו בוריס השלישי הומלך תחתיו.
בולגריה שלאחר מלחמת העולם הראשונה נקלעה למשבר כלכלי, חברתי ופוליטי קשה שלווה במעשי אלימות רבים ומספר הפיכות וניסיונות הפיכה כושלים, תוך שהמלך עצמו ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו. מאמצע שנות ה-30, החלה בולגריה להתקרב לגרמניה הנאצית במטרה לזכות בתמיכתה להשבת השטחים שנגרעו ממנה במסגרת חוזה ניי[12]. בראשית מלחמת העולם השנייה הכריזה בולגריה על נייטרליות, אך ב-1 במרץ 1941 הצטרפה להסכם התלת-צדדי והפכה לבת ברית של מדינות הציר. בוריס הכריז מלחמה על בריטניה הגדולה וארצות הברית אך לא על ברית המועצות וסירב להענות לדרישותיו של היטלר לשלוח את צבאו להילחם בחזית המזרחית. באוגוסט 1943 נפטר המלך בוריס, בנו בן ה-7 הומלך כסימאון השני והוקמה מועצת עוצרים[13]. בלחץ התבוסות הגרמניות והתקדמות בעלות הברית בכל החזיתות, החלה בולגריה לשנות בהדרגה את עמדותיה והתהליך הואץ בראשית 1944, כאשר חילות האוויר של בנות הברית החלו להפציץ את סופיה ומטרות אחרות בממלכה. ב-5 בספטמבר 1944 הגיע הצבא האדום לנהר הדנובה וצלח אותו לשטח בולגריה תוך הכרזת מלחמה עליה. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית, בה הייתה למפלגה הקומוניסטית עמדה דומיננטית שנסמכה על הצבא האדום, אשר כוחותיו הגיעו לסופיה בו ביום. הצבא הבולגרי הצטרף הפעם לצד המנצח בהתקדמות הצבא הסובייטי בעקבות הגרמנים הנסוגים והשתתף בכיבוש הונגריה וחלקים מאוסטריה. ב-15 בספטמבר 1946 בוטלה המלוכה בבולגריה במשאל עם.
בין 1944 ל-1947 התחולל מאבק אלים על אופייה הפוליטי של בולגריה בין מרכיבי חזית המולדת והוא הסתיים בניצחון המפלגה הקומוניסטית, בולגריה הפכה לרפובליקה עממית ובהדרגה לגרורה סובייטית. עם מותו של גאורגי דימיטרוב לגרורה מלאה. בהמשך, נטל טודור ז'יבקוב בהדרגה את השליטה על מוסדות המפלגה ומנגנוני השלטון והפך לשליט אבסולוטי במדינה.
ב-1971 הונהגה בבולגריה חוקה חדשה ויחסית ליברלית יותר, תוך שבמקביל ממנה ז'יבקוב את עצמו לתפקיד יושב ראש מועצת המדינה. סתיו העמים לא פסח על בולגריה ובנובמבר 1989 החלו בסופיה הפגנות המונים בדרישה לשינוי המשטר. ז'יבקוב הודח ובמקומו מונה פטר מלאדנוב ליושב ראש מועצת המדינה. בבחירות שנערכו ב-1990 זכתה המפלגה הסוציאליסטית הבולגרית שהונהגה בידי הקומוניסטים לשעבר ואנדריי לוקאנוב נבחר לראש הממשלה. בעקבות מהומות על רקע כלכלי התפטר ראש הממשלה לוקאנוב, נערכו שוב בחירות שבהן ניצחה קואליציה אנטי קומוניסטית, אך המצב הפוליטי המשיך להיות בלתי יציב והשלטון התחלף תכופות.
הציבור הבולגרי מאס בשני הכוחות הפוליטיים המרכזיים וב-2001 הקים סמיון סקסקובורגותסקי, בנו של המלך בוריס השלישי, תנועה פוליטית חדשה[14]. סקסקובורגותסקי רץ בראשה לבחירות ונבחר לראשות הממשלה[15]. גם מהלך זה לא ייצב את הכלכלה הבולגרית וב-2005 נבחר סרגיי סטאנישב אשר הצליח להעלות את רמת החיים בבולגריה, אך הואשם במעשי שחיתות. על סטאנישב נמתחה ביקורת קשה גם מצד האיחוד האירופי וב-2009 נבחר בויקו בוריסוב לראש ממשלת בולגריה. ב-2013 התפטר בוריסוב על רקע גל מחאות בבולגריה בשל יוקר המחיה[16]. המערכת הפוליטית הבולגרית נכנסה לתקופת אי יציבות וב-2014 התפטר גם מחליפו של בוריסוב פלמן אורשרסקי[17].
ב-5 באוקטובר 2014 נערכו בחירות כלליות לפרלמנט ובהן זכתה מפלגתו של בויקו בוריסוב ל-32.66% מקולות הבוחרים וחזית "הקואליציה למען בולגריה" בהנהגת המפלגה הסוציאליסטית ל-15.4% מהקולות. התנועה לזכויות וחירות בהנהגת ליוטבי מסטאן הפועלת לזכויות המיעוטים בבולגריה (טורקים ובני רומה), שמרה על כוחה והשיגה כ-15% מקולות המצביעים. המפלגה הלאומנית והאנטישמית "אטאקה" זכתה ל-4.52% מקולות הבוחרים לעומת 9.36% בבחירות 2009[18].
בנובמבר 2016 נערכו הבחירות לנשיאות בבולגריה ובהן זכה רומן ראדב אשר נתמך על ידי המפלגה הסוציאליסטית והידוע כפרו רוסי מובהק[19]. ראדב גבר על מועמדת מפלגת השלטון צֶצֶקָה צָצֶ'בָה. בעקבות תוצאות הבחירות התפטר בוריסוב. בבחירות שנערכו במרץ 2017 הגדילה מפלגתו של בוריסוב את כוחה. ב-4 במאי החל בכהונתו השלישית כראש ממשלה.
בקיץ 2020 פרץ גל מחאה במדינה שנמשך חודשיים רבים, וכלל הפגנות ועימותים בערים המרכזיות בין שוטרים למפגינים שדרשו את התפטרות ראש הממשלה בוריסוב, על רקע אישומים בשחיתות, התערבות במערכת המשפט והתרפסות בפני אילי הון[20]. לאחר הבחירות באפריל 2021 המערכת הפוליטית הבולגרית נכנסה לתקופת אי יציבות שכללה 4 מערכות בחירות בפחות משנתיים[21].
בראשית ימיה, הייתה המדינה הבולגרית המודרנית מונרכיה חוקתית. ב-28 באפריל 1879 אומצה חוקת טרנובו והנהיגה איזונים ובלמים למניעת השגת כוח אבסולוטי על ידי המלך הבולגרי. המערכת הפוליטית הבולגרית הייתה רב מפלגתית והתחולל מאבק בין מצדדי הפרלמנטריזם ובין תומכי המלוכה. ב-1893 נכשל ראש הממשלה סטפן סטאמבולוב שכיהן גם כיושב ראש מפלגת העם של בולגריה, בניסיונו לשנות את החוקה ולהגביל עוד את סמכויותיו של השליט. ב-1908 עם ההכרזה הרשמית על עצמאות בולגריה וכינון הממלכה, שונתה החוקה ומוסד המלוכה התחזק בהדרגה.
במאי 1934 התחוללה הפיכה צבאית בממלכה על ידי הליגה הצבאית והפרלמנט פוזר. בינואר פירק המלך בוריס השלישי את הליגה הצבאית והשיב את הפרלמנט לפעילות, אך בפועל הנהיג משטר אוטוקרטי. ב-4 בדצמבר 1947 בוטלה חוקת טרנובו על ידי גאורגי דימיטרוב והונהגה חוקה חדשה שכונתה חוקת דימיטרוב והייתה במתכונת החוקה הסובייטית מ-1936. הונהג משטר חד-מפלגתי ועל אף שבאופן רשמי מפלגת חזית המולדת המשיכה להתקיים, המדינה נשלטה בידי המפלגה הקומוניסטית. ב-1971 הונהגה חוקת ז'יבקוב שהייתה מעט יותר ליבראלית מקודמתה בנושא זכויות האזרח, אך בעיקר התוותה שינויים במנגנוני השלטון ואת יצירתו של תפקיד יושב ראש מועצת המדינה עבור טודור ז'יבקוב. ב-1991 בוטלה חוקת ז'יבקוב.
ב-12 ביולי 1991 אושרה חוקה חדשה במדינה שהגדירה מחדש את בולגריה כרפובליקה בה מונהגת דמוקרטיה פרלמנטרית. נשיא בולגריה נבחר בצורה ישירה לכהונה בת חמש שנים, והוא משמש כראש המדינה והמפקד העליון של הכוחות המזוינים. הנשיא עומד בראש "המועצה המייעצת לביטחון לאומי", וכאשר אינו יכול ליזום חקיקה הוא יכול להחזיר את הנושא לדיון נוסף, אולם הפרלמנט יכול לעקוף את רצון הנשיא בעזרת רוב פשוט.
הפרלמנט הבולגרי הוא בית יחיד המכונה האספה הלאומית (בבולגרית: Народно събрание). הוא מורכב מ-240 נציגים שנבחרים לתקופה של ארבע שנים ואילו נבחרים באמצעות מפלגותיהם או על ידי קואליציות של כל אחד מ-26 האזורים המנהליים. המפלגה או הקואליציה חייבת לעבור את אחוז החסימה שעומד על 4 אחוזים כדי להשיג מושב בפרלמנט. הפרלמנט אחראי על חקיקת חוקים, אישור התקציב, תכנון הבחירות הנשיאותיות, בחירת ראש הממשלה ושרים אחרים ופיטוריהם, הכרזת מלחמה, פרישת חיילים מחוץ לבולגריה ואישור חתימה על חוזים בינלאומיים.
ערך מורחב – יחסי בולגריה–ישראלבסוף ספטמבר 1944 פורסמה בעיתונות וברדיו הבולגרים הצהרה מטעם דימו קזאסוב שר האינפורמציה בממשלת חזית המולדת ובה הובעה אהדתו של השלטון הבולגרי להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל[22]. ב-1 בדצמבר 1944 ביקר בבולגריה דוד בן-גוריון, נפגש עם ראשי המשטר ודן עימם בחידוש הפעילות הציונית במדינה, השבת הרכוש לבני הקהילה וחידוש ההיתר לעלייה לישראל. עם תום מלחמת העולם השנייה ולקראת כינוס ועידת האו"ם בסן פרנסיסקו (1945), פנה ראש הממשלה הבולגרי קימון גאורגייב ליושב ראש ארגון בני ברית בבולגריה זכריה אלקלעי בבקשה שהארגון יפעיל את השפעתו בארצות הברית, כדי שבולגריה לא תקופח במסגרת חוזה השלום.
ב-29 בנובמבר 1948 הכירה ממשלת בולגריה בראשותו של גאורגי דימיטרוב במדינת ישראל, וב-4 בדצמבר כוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות. ב-1952 נפתחה צירות בולגרית בתל אביב ובראשה עמד מיופה כח. כגרורה נאמנה של ברית המועצות פיתחה בולגריה את יחסיה עם ארצות ערב וצמצמה עד למינימום את קשריה עם ישראל. ביוני 1955 הפילו מטוסי קרב בולגרים מטוס נוסעים של אל על שסטה מנתיבו אל תוך שטח בולגריה. כל הנוסעים ואנשי הצוות נספו בהתקפה. האירוע החריף את המתיחות ביחסי שתי המדינות. ב-10 ביוני 1967, לאחר מלחמת ששת הימים ובעת כהונתו של טודור ז'יבקוב כראש הממשלה, ניתקה בולגריה את יחסיה עם מדינת ישראל כשאר חברות ברית ורשה. לאחר ניתוק היחסים טיפלה שגרירות אוסטריה בישראל בקשרים הרלוונטיים בין המדינות. עם עלית גורבצ'וב לשלטון בברית המועצות החלה בולגריה להפשיר באיטיות את קשריה עם ישראל וקוימו מגעים בלתי רשמיים בין נציגויות שתי המדינות במרכז האו"ם בניו יורק, שהובילו בין 1985 ל-1986 לפגישות לא רשמיות של שרי החוץ שלהן יצחק שמיר ופטר מלאדנוב.
ב-1989, לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי החליטה ממשלתו של אנדריי לוקאנוב לחדש את יחסיה הדיפלומטיים של בולגריה עם ישראל, ובטקס שנערך בסופיה ב-3 במאי 1990 חתמו שר החוץ הישראלי משה ארנס ועמיתו הבולגרי בויקו דימיטרוב על חידוש היחסים בדרג של שגרירויות. מערכת היחסים בין המדינות מוגדרת כאסטרטגית ובאה לידי ביטוי בתחומי הביטחון, הכלכלה והפוליטיקה האזורית, תוך תמיכה הדדית בפורומים בינלאומיים. בדצמבר 2010, במהלך השרפה בכרמל, שלחה בולגריה שני מטוסי כיבוי ו-120 כבאים כדי לסייע בכיבוי האש.
כלכלת בולגריה עברה טלטלה עם התפרקות הגוש הקומוניסטי בשנות ה-90 של המאה ה-20. התוצאה המיידית של העצמאות הכלכלית הייתה אינפלציה גבוהה וזליגת נכסים ומוצרים לטובת מדינות אירופה המערבית ולטובת יזמים ומקורבי שלטון. במחצית שנות ה-90 נוצר מחסור לאומי בשמן בישול, כאשר יזמים זריזים רכשו את כל תפוקת שמן החמניות לשם שילוחה לגרמניה. בשנים 1999–2000 הוחלט על תוכנית כלכלית חדשה, שהביאה לייצוב המשק ולאחר מכן לצמיחה בתמ"ג ובתוצר לנפש.
בולגריה הצטרפה לאיחוד האירופי ב-1 בינואר 2007, יחד עם רומניה[23]. חיבורה של המדינה לרשת נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים סייע לפיתוח הכלכלי והקשר עם מדינות אירופה.
כעיקרון, מתבססת בולגריה על כלכלת שוק, אך עם גרעין של חברות ממשלתיות. למרות פיתוח כלכלי ושיפור בנתוני התמ"ג, השכר הממוצע במשק הבולגרי והתמ"ג לנפש הם מן הנמוכים באיחוד האירופי. ב-2009 עמד התמ"ג לנפש בבולגריה על שיעור הקטן ב-55 אחוזים מהממוצע באיחוד האירופי. שער הלב עומד על כ-2 לב לאירו בממוצע. ב-2016 עמד התמ"ג בבולגריה על כ-143 מיליארד דולר אמריקני, כ-20,000 דולר לנפש. השכר הממוצע החודשי עמד ב-2016 על 491 יורו.
כ-63% מהתמ"ג מגיעים ממגזר השירותים, כ-30% ממגזר התעשייה ו-7% ממגזר החקלאות.
ב-2009, כתוצאה מהמשבר הכלכלי העולמי עלה שיעור האבטלה בבולגריה ל-9.1 אחוזים, התמ"ג נפגע למשך מספר שנים וחזר לרמתו הקודמת רק ב-2014.
מסילת הברזל הראשונה במדינה הוקמה בשנת 1864 והיא קישרה את סופיה עם רוסה. בהמשך הוקם רכבת לקונסטנטינופול. מערכת הרכבות הקיימת מנוהלת על ידי חברת הרכבות הממלכתית הבולגרית.
אוצרות הטבע העיקריים של בולגריה הם נפט, גז טבעי, עופרת, מנגן, עפרת ברזל, ליגניט, פחם קשה ועץ. בתחום התעשייתי המעסיק קרוב ל-30% מסך המועסקים, מייצרת בולגריה ברזל גולמי, סגסוגת ברזל, פלדה, דשן, חומצה גופרתית, מלט, נייר, בדי כותנה ואריגי צמר.
במגזר החקלאות חלה ירידה הדרגתית בתמ"ג לאורך שלהי המאה העשרים וירידה משמעותית בעשור הראשון של המאה ה-21. בתחום החקלאי מגדלת בולגריה בעיקר חיטה, תירס, שעורה, סלק, סוכר, זרעוני חמניה, כותנה, טבק, עגבניות, תפוחי אדמה, ענבים וורדים. מבחינת משק החי מייצרת בולגריה בשר, צמר, דבש, ביצים וחלב.
ענף כלכלי משמעותי נוסף הוא התיירות, אזור הים השחור עובר פיתוח מואץ כתוצאה מתיירות נכנסת הולכת וגוברת. ב-2015 ביקרו במדינה כ-10 מיליון תיירים, בהשוואה ל-5.2 תיירים ב-2009. מרבית התיירים מגיעים מהמדינות הסמוכות, רומניה, רוסיה, יוון וגרמניה. מישראל נכנסו לבולגריה כ-155,000 תיירים בשנה זו.
בולגריה מייבאת פלפל, נייר עיתון, כותנה, צמר, צנורות ברזל ופלדה, אוטובוסים, מכוניות, משאיות, סוכר, אנתרציט, פחם, נפט גולמי, בנזין וגז טבעי מרוסיה, איטליה, גרמניה ויוון. היא מייצאת בשר חזיר, עופות, עגבניות, גבינה, יין, טבק, פחממות, נתרן גולמי, קרבאמיד, אמוניום חנקתי, פוליאתילן, נעליים, מוצרי ברזל ופלדה, אבץ ומנועים חשמליים, לרוסיה, לגרמניה, ליוון ולאיטליה.
קיים מס חברות אחיד, לחברות מקומיות בגובה 10% בגין כל הכנסה ללא קשר למקום הפקתה או צמיחתה, חברות זרות חייבות במס זהה על הכנסתן בבולגריה. תושב בולגריה חייב במס פרוגרסיבי על כל הכנסותיו ללא קשר למקום הפקתן. לעומתו, תושב זר חייב במס בבולגריה רק בגין הכנסות שנצברו בבולגריה. ב-18 בינואר 2000 נחתמה אמנת המס בין ישראל לבולגריה, שנכנסה לתוקף ב-1 בינואר 2003.
צריכת החשמל בבולגריה עמדה ב-2006 על 38.07 מיליארדי קילו ואט שעה. ליד העיר קוזלודוי פועלת תחנת כוח גרעינית בהספק של 2,000 מגה ואט המספקת 34 אחוזים מתצרוכת החשמל של המדינה ומתוכננת תחנת כוח נוספת בהספק דומה. במדינה מיוצרת אנרגיה הידרו אלקטרית בהספק כולל של 1,980 מגה ואט והשאר מיוצר באמצעות תחנות פחמיות ובגז טבעי.
החל משנת 1951 מופק נפט משדה הנפט טיולנובו.
במדדים שונים שנעשו במהלך העשור הראשון והשני של המאה ה-21 המודדים את רמות האושר או הסבל של אנשים על פי מדינות דורגה בולגריה במיקומים מדאיגים. במדד האושר העולמי משנת 2012 דורגה בולגריה במקום השני מהסוף אחרי גאורגיה[24]. בדו"ח דומה מאותה שנה שהגיש ארגון האומות המאוחדות דורגה בולגריה במקום ה-146 מתוך 155, מה שהופך אותה לאחת מעשר המדינות הכי פחות מאושרות בעולם ולמדינה האירופית האחרונה ברשימה, כאשר מעליה נמצאת שוב גאורגיה[25].
סקר שערך ארגון ESS בין מדינות אירופה מצא כי הרווחה האישית בבולגריה היא בין הנמוכות ביבשת לצד פולין עם ציון של -0.7 בערך (הציון הגבוה ביותר היה 0.68, אותו קיבלה דנמרק), כשמתחתיה נמצאות צ'כיה וקפריסין עם ציון של -0.15[26]. בשנת 2015 נערך פעם נוספת מדד האושר העולמי, ובו בולגריה הגיעה למקום ה-134, כלומר היא המדינה האירופית הנמוכה ביותר ברשימה[27]. עם זאת מדובר במגמת שיפור מבחינתה, כאשר עקפה מספר מדינות, כגון מדגסקר, גאורגיה וסוריה.
בשנים 2010–2012 סבלה בולגריה מדירוג במקום הראשון בעולם במדד הסבל העולמי[28]. במסגרת סקר שערך ארגון גלאופ האמריקאי נמצא כי 39% מתושבי בולגריה אינם מרוצים מאורח חייהם ומוגדרים כמי שחיים "חיי סבל"[28]. היו שטענו כי בעקבות הנתונים הגבוהים הללו פרצו בשנת 2013 מחאות הענק בבירה סופיה שהובילו להחלפת הממשלה, והיו להפגנות הגדולות ביותר במדינה מאז נפילת הקומוניזם[29].
נכון להיום (ינואר 2021) בולגריה מדורגת במקום 109 במדד האושר העולמי[30]. היא נמצאת במקום האחרון בדירוג סיפוק החיים של מדד האושר האירופי, כך גם בדירוג הרווחה האישית. בנוסף, היא נמצאת במקום 26 מתוך 30 במדד האושר הכללי האירופי[31].
בולגריה נמצאת בדרום-מזרח אירופה, בחלקו המזרחי של חבל הבלקן. היא גובלת עם רומניה בצפון (608 ק"מ), עם הים השחור (354 ק"מ) במזרח, עם טורקיה (240 ק"מ) ויוון (494 ק"מ) מדרום, ועם מקדוניה הצפונית (148 ק"מ) וסרביה (318 ק"מ) במערב.
שטחה של בולגריה 110,910 קמ"ר, מתוך שטח זה 360 קמ"ר הם מים ו-110,550 יבשה.
בולגריה היא מדינה קטנה, המאופיינת על ידי מגוון של נופים ואזורי אקלים, החל בפסגות אלפיניות מושלגות בהרי הבלקן, הרי רילה, הרי פירין והרי רודופי, ועד לחופים שטופי השמש של הים השחור.
שני רכסי הרים עיקריים, חוצים את בולגריה לרוחבה, ממזרח למערב:
מישור רחב ידיים, הנקרא המישור התראקי או השפלה התראקית (בבולגרית: גורנוטראקיסקה ניזינה), משתרע בין שני רכסי ההרים הללו. הוא מתחיל באזור סופיה במערב ומתרחב ככל שהוא נפרש מזרחה, עד שהוא מגיע אל חופי הים השחור.
נהר הדנובה, הקרוי בבולגרית דוּנַי, מסמן את רובו של הגבול בין בולגריה לרומניה בצפון. נהר מריצה, הנהר הארוך ביותר בבלקן (480 קילומטרים), תחילתו בהרי רילה בבולגריה והוא זורם דרך המישור התראקי וגבול טורקיה-יוון עד הים האגאי. נהר איסקר, הנהר הארוך ביותר (368 קילומטרים) הזורם רק בתחומי בולגריה, מתחיל בהרי רילה, זורם צפונה ונשפך לנהר הדנובה. נהר סטרומה מתחיל בהר ויטושה, מדרום לסופיה, וזורם דרומה, דרך יוון לים האגאי.
ערך מורחב – מחוזות בולגריה
מ-1987 ועד 1999 הייתה בולגריה מחולקת ל-9 מחוזות ומ-1999 הורחבה החלוקה ל-28 מחוזות (אובלסט) שונים. כל המחוזות קרויים על שם הבירה המחוזית כאשר העיר עצמה מהווה תת-מחוז במחוז שבו היא נמצאת. מטרופולין סופיה היא מחוז עצמאי בשל חשיבותה וכמות האוכלוסין הגדולה שבה. מחוז בורגס הוא הגדול בשטחו ומשתרע על פני 7,748.1 קמ"ר והעיר סופיה היא המחוז הקטן בשטחו 1,349 קמ"ר, אך הגדול ביותר מבחינת כמות האוכלוסין. המחוז הקטן ביותר מבחינת כמות האוכלוסין הוא מחוז וידין אשר נכון ל-2009 מנה 108,067 נפשות.
נכון לשנת 2022, האוכלוסייה בבולגריה מונה 6.8 מיליון תושבים, ירידה של 22% לעומת שיא כמות האוכלוסין שנרשם בשנת 1985[32]. תוחלת החיים היא 71.4 שנים ושיעור הפריון הוא 1.6 ילדים לאישה. נכון לשנת 2021, בולגריה מדורגת במקום 153 בעולם בשיעורי התמותה בלידה עם ממוצע של 8.1 מיתות ל-1,000 לידות.[33]
ההתפלגות האתנית בבולגריה היא: 83.9% בולגרים, 9.4% טורקים, 4.7% בני רומה ו-2% הם מקבוצות אתניות אחרות או שלא שייכו עצמם לאחת הקבוצות. 96.3% דוברים בולגרית כשפת אם. ההתפלגות הדתית בבולגריה היא: 59.5% אורתודוקסים, 9.3% חסרי דת, 7.9% מוסלמים, 0.9% פרוטסטנטים, 0.7% קתולים
נכון לשנת 2022, רוב הבולגרים (72.5%) מתגוררים באזורים עירוניים. כשישית מהם חיים בסופיה, שאוכלוסייתה עולה על 1,200,000 איש.
לאחר קבלת עצמאותה מהעות'מאנים מנתה אוכלוסיית בולגריה כ-3 מיליון נפשות. לאחר מלחמת הבלקן השנייה ובעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדו הבולגרים שטחים בתראקיה, מקדוניה הווארדארית ואת חבל דרום דוברוג'ה. התהליך לווה בטרנספר אוכלוסיות והגירת אלפי תושבים ממוצא בולגרי אל תוך שטחי בולגריה. המשבר הכלכלי והחברתי שפקד את ממלכת בולגריה לאחר מלחמת העולם הראשונה, הוביל גם להגירה פנימית לערים הגדולות ובעיקר לבירה סופיה. ב-1940 הוחזר לבולגריה חבל דרום דוברוג'ה הכולל את מרכזי האוכלוסין בסיליסטרה ודובריץ' והחבל נותר בחזקת הבולגרים גם לאחר מלחמת העולם השנייה.
מראשית שנות ה-80 של המאה ה-20 רדף משטרו של טודור ז'יבקוב את בני המיעוט הטורקי במדינה ומעריכים שעד סוף העשור, כ-300,000 תושבים נאלצו להגר מבולגריה בעיקר לטורקיה. לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי במדינה התחולל משבר כלכלי חריף שלווה בהיפר-אינפלציה, עלייה חדה בשיעור האבטלה ותסיסה חברתית. המשבר הכלכלי הוביל להגירת עבודה משמעותית מבולגריה למערב אירופה וחבר המדינות. בראשית העשור השני של המאה ה-21 מצויה בולגריה במשבר דמוגרפי חריף, תוך ירידה מתמשכת בכמות האוכלוסין, המשתווה לכמות האוכלוסין שהייתה במדינה בשלהי שנות ה-40 של המאה ה-20. ב-31 בדצמבר 2013 התגוררו בבולגריה 7,245,677 תושבים ו-73% מהם התגוררו באזורים אורבניים[34]. ב-2015 התגוררו בבולגריה 7,168,009 תושבים, וב-2021 ירד המספר לכדי 6,520,314 תושבים[35][36].
ערך מורחב – צבא בולגריהנשיא בולגריה הוא מפקדו העליון של צבא בולגריה ומשרד ההגנה הבולגרי אחראי פוליטית על התנהלותו. לצבא שלוש זרועות מרכזיות, האוויר, הים והיבשה. בולגריה הצטרפה לנאט"ו ב-29 במרץ 2004[8].
התרבות הבולגרית מבוססת בעיקרה על המורשת התראקית, הסלאבית והבולגארית תוך השפעות של התרבויות הרומית, הביזנטית והעות'מאנית. חפצי אמנות ותכשיטים תראקים בני אלפי שנים נתגלו באתרים שונים בבולגריה ושרידי יישובים שנתגלו תוארכו לתקופה הרומית. נדידת השבטים הסלאבים והבולגארים אשר הקימו את האימפריה הבולגרית הראשונה הביאה למיזוג תרבותי שיצר תרבות חדשה ומשולבת ובכלל זה סגנונות אדריכליים, אשר הושפעו לא מעט מאדריכלות ביזנטית.
400 שנות השלטון העות'מאני ביססו בבולגריה אדריכלות עות'מאנית, אך גם סגנונות מוזיקה וציור. תנועת התחייה הבולגרית של אמצע המאה ה-19 החזירה לבולגריה את התרבות הסלאבית ובנוסף הושפעה מסגנונות שונים מרחבי אירופה ובכללם מרוסיה וגרמניה.
אזור בולגריה בעל ההיסטוריה העשירה בת אלפי השנים רווי באתרים ארכאולוגיים. בולגריה היא המדינה השלישית באירופה לאחר איטליה ויוון בכמות האתרים הארכאולוגיים שנחפרו. ארגון אונסק"ו הכריז על 9 אתרים בבולגריה כאתרי מורשת עולמית והם: כנסיית בויאנה, הרוכב ממדרה, העיר העתיקה של נסבר, הפארק הלאומי פירין, מנזר רילה, כנסיות איבאנובו, שמורת סרברנה, הקבר התראקי בקאזאנלק, הקבר התראקי בסוושטארי.
שורשי המוזיקה העממית הבולגרית נטועים בימי הביניים ולאורך השנים הם ספגו השפעות עות'מאניות, יווניות, סלאביות ושל בני רומה. המוזיקה עשירה בנגינת כלי נשיפה כגון חמת חלילים, הקשה ומיתר כגון הגוּדוּלְקָה הדומה במבנה שלה ללאוטה. ב-1987 זכתה מקהלת הנשים של הטלוויזיה הממלכתית הבולגרית בפרסום עולמי נרחב עם הפקת אריך הנגן הראשון שלה שנקרא "מסתרי הקול הבולגרי" וב-1990 זכתה בפרס גראמי בקטגוריית אלבום המוזיקה העממית הטוב ביותר. המקהלה ליוותה את הזמרת קייט בוש בעת הקלטת אלבומיה עולם חושני (1989) ונעליים אדומות (1993).
מבין המלחינים הקלאסיים הבולגרים בולטים: פאנצ'ו ולדיגרוב ומארין גולמינוב ומבין זמרי האופרה בלט בוריס כריסטוף. היצירות הספרותיות הראשונות נכתבו במהלך המאה ה-9 תקופת האימפריה הראשונה והן עסקו בעיקר בסוגיות תאולוגיות. בתקופת התחייה הבולגרית של אמצע עד שלהי המאה ה-19 חלה התעוררות תרבותית שלוותה בפריחה ספרותית ומהעת הזו נודעו הסופרים איוואן ואזוב ופנצ'ו סלאבייקוב. ב-1981 זכה הסופר אליאס קנטי, שנולד בעיר רוסה, בפרס נובל לספרות. מבין המשוררות הבולטות בבולגרית במאה ה-20 ניתן למנות את אליסבטה בגריאנה ודורה גאבה.
ערך מורחב – המטבח הבולגרי
המטבח הבולגרי הוא בעיקרו מטבח בלקני ובעל השפעות מהמטבח העות'מאני, היווני, הרומני והרוסי. ישנם מוצרים ומאכלים הייחודיים למטבח הבולגרי כגון:
מבין הגבינות ניתן למנות את הקשקבל, והגבינה המלוחה המכונה בישראל גבינה בולגרית.
הבישול מבוסס על אידוי, אפיה, על האש והכנת נזידים. צריכת הבשר המרכזית היא של בשר חזיר ואחריו בשר עוף ובשר כבש. בנוסף, מאכלים פופולריים הם, מתאבנים: נקניק דם, מרקים: צ'ורבה, מרק קיבה, מנות עיקריות: מוסקה, גיובץ', סרמאלה, פילאף המלווים בבשרים שונים אם בבישול או על האש כגון קבב או קציצות המכונות כּיוּפְתֶה, קציצות כרישה ופשטידות שונות כגון פָּטַטְנִיק המבוססת על תפוחי אדמה או קָצַ'אמָאק המבוססת על קמח תירס. לקינוח מגישים בקלווה, קוּזוּנָאק שהוא סוג של לחם מתוק, חלבה, לפתני פירות כגון חבושים ורחת לוקום. מבחינת משקאות חריפים, נפוצים סוגים שונים של ערק (רקיאה) המבוססים גם על מגוון פירות, יין העשוי ממסטיקא, יין ענבים וליקרים.
ערך מורחב – בולגריה במשחקים האולימפייםנסיכות בולגריה השתתפה עוד באולימפיאדת אתונה (1896), להוציא שלוש אולימפיאדות השתתפה בכולן וספורטאיה זכו ב-212 מדליות, 51 מהן מזהב.
בבולגריה נפוצים ענפי ספורט הנחשבים מזרח אירופים מסורתיים כגון היאבקות, סמבו, הרמת משקולות ושחמט וגם ענפי ספורט שנטמעו במדינה ברבות השנים כגון כדורגל, כדורסל, כדור עף, התעמלות, אתלטיקה וסומו כאשר קאלויאן מָכְלִיָאנוֹב הידוע בשמו הספורטיבי קוֹטוֹשוּ קָאטְצוּנוֹרִי הגיע לדרגת אוֹסְזֶקִי בליגה הבכירה ביפן ובמאי 2008, היה לאירופי הראשון שזכה בגביע הקיסר היפני. מרים המשקולות הנודע יליד בולגריה נעים סולימנוגלו, שנחשב לאחד ממרימי המשקולות הטובים בכל הזמנים החל את הקריירה במדינה, אך נאלץ להגר לטורקיה בשל רדיפות המשטר ושם זכה בעיקר תהילתו.
ענף הכדורגל הוא הפופולרי ביותר בבולגריה. במונדיאל 1994 הגיעה נבחרת בולגריה בכדורגל להישגה הטוב ביותר, כאשר העפילה לחצי הגמר לאחר ניצחון על גרמניה ושם נוצחה על ידי איטליה. מבין הכדורגלנים הבולגרים בולטים ניתן לציין את גאורגי אספרוחוב, חריסטו סטויצ'קוב ודימיטר ברבאטוב. כדורגלנים בולגרים שיחקו גם בישראל ומביניהם בלטו אמיל ולב ודימיטאר מקרייב. שתי הקבוצות הבולטות במדינה הן צסק"א סופיה ולבסקי סופיה.
ערך מורחב – יהדות בולגריהראשוני היהודים באזור בולגריה היו הרומניוטים ומקורות ראשוניים מהכפר גיגן ומהעיר פלובדיב מתארכים את תחילת התיישבות היהודים באזור בין אמצע המאה ה-2 לראשית המאה ה-4. מתקופה זו ועד לתקופת האימפריה הבולגרית השנייה העדויות הן רק שניוניות ומתבססות על השפעות נוכחותם של יהודים באזור, כגון היותם מתווכים בין האימפריה הבולגרית לממלכת הכוזרים והשפעת הכתב העברי על יסוד האלפבית הגלגוליטי.
מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה קיימות עדויות ראשוניות רבות להתיישבות יהודים בבולגריה. היהודים התרכזו בבירה טרנובו וזכו לחופש פולחן ומסחר, שהיו חריגים לעת ההיא באירופה. החופש היחסי לו זכו בני הקהילה גרם לכך שבראשית המאה ה-13 קרא האפיפיור גרגוריוס התשיעי למסע צלב כנגד איוון אסן השני, קיסר בולגריה. על מעמדם של היהודים בעת הזו ניתן ללמוד גם מנישואיו של איוון אלכסנדר, קיסר בולגריה לשרה או תמרה בת הקהילה היהודית מטרנובו אשר התנצרה והפכה למלכה תיאודורה.
לאחר כיבוש בולגריה בידי האימפריה העות'מאנית החלו גלי הגירת יהודים לאזור. בשלהי המאה ה-14 הגיעו יהודים שגורשו מהונגריה על ידי המלך לאיוש הראשון, באמצע המאה ה-15 הגיעו יהודים שגורשו בצו שארל השביעי, מלך צרפת וב-1474 מגורשי בוואריה שגורשו על ידי לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה. בשלהי המאה ה-14 החלו להגיע מגורשי ספרד אשר הוזמנו לשטחי האימפריה העות'מאנית על ידי הסולטאן באיזיט השני. בכמותם הרבה החלו יהודי ספרד לשנות את אופי הקהילות בבולגריה אשר קיבלו בהדרגה צביון ספרדי. היהודים עסקו במסחר ונהנו מחופש פולחן. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית שהפך את בולגריה לאזור קרבות, לווה בפגיעות רבות בקהילות היהודיות השונות והוביל גם למשבר כלכלי חריף.
לאחר קבלת העצמאות מהעות'מאנים חוקקה בבולגריה חוקת טרנובו שהייתה ליבראלית ומתקדמת לזמנה וכללה זכויות רבות למיעוטים ובכלל זה לבני הקהילה היהודית. בני הקהילה זכו לחופש פולחן, עיסוקים והתאגדות קהילתית. בראשית המאה ה-20 התגוררו בנסיכות הבולגרית כ-33,000 יהודים ב-47 יישובים שונים, אשר ב-34 מהם הייתה קהילה מאורגנת, ממוסדת ובעלת פעילות ציונית ענפה. בני הקהילה נטלו חלק במלחמות הבלקן ובמלחמת העולם הראשונה ובמהלכן נפלו כ-1,000 חיילים יהודים.
החל מאמצע שנות ה-30 החלה בולגריה מתקרבת לגרמניה הנאצית ובמקביל התיר השלטון להקים ארגונים אנטישמים ואף נקט באנטישמיות ממוסדת. בספטמבר 1939 גורשו כ-4,000 יהודים מבולגריה במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים" ובינואר 1941 חוקק החוק להגנת האומה. היהודים הוכרחו לענוד כוכב צהוב ו-9,000 גברים בגילאי 20–40 נשלחו לעבודות כפייה. בראשית מרץ 1943 גירשו הבולגרים את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה הווארדארית ופירוט אל מותם במחנה טרבלינקה. במקביל נכשל ניסיון גירושם של 48,000 יהודי "בולגריה הישנה" בשל מאבק עיקש של הנהגת הקהילה היהודית וראשי הקהילות בערים השונות שנעזרו בפוליטיקאים והנהגת הכנסייה הבולגרית. במאי 1943 גורשו כ-20,000 ביהודי סופיה לערי השדה, אך לא אל מחוץ לבולגריה.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, הייתה ציפייה בקרב יהודי בולגריה להשבת זכויות הפרט והרכוש שהופקע, אך ציפיות אילו לא התממשו. העובדה שמדובר היה בקהילה בעלת אופי ציוני מובהק, בשילוב אי השבת הרכוש שהופקע כגון מפעלים וקרקעות והפגיעה בחופש הפרט על ידי השלטון הקומוניסטי, הובילה לעלייה ההמונית למדינת ישראל, במסגרתה עלו 45,000 מתוך 51,000 בני הקהילה. השלטון הקומוניסטי הגביל את חופש הפולחן של יהודי בולגריה שנותרו במדינה. ב-1961 הוחרם מבנה בית הכנסת בסופיה. הרב הראשי לבולגריה הרב ד"ר אשר חננאל המשיך לקיים במקום תפילות בניגוד לדרישת השלטונות, נעצר, נכלא ובהמשך נשפט ונדון לשלוש וחצי שנות מאסר. ב-1962 הידרדר מצב בריאותו ולאחר לחץ בינלאומי כבד נערך לו "משפט חוזר" והוא שוחרר מכלאו[37][38][39]. ב-1989 לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי היה גל עלייה נוסף של יהודים מבולגריה. ב-2011 התגוררו בבולגריה 4,000 יהודים, מחציתם בסופיה ועוד כ-500 בפלובדיב.
אתר האינטרנט הרשמי של בולגריה (בבולגרית)
יניב דוידסון, מסע מצולם לבולגריה, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
