Loading AI tools
אטלס לאומי של ארץ ישראל ומדינת ישראל בשפה העברית בנושאי כרטוגרפיה, טבע, היסטוריה, אוכלוסייה, כלכלה, תרבות ועוד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אטלס ישראל (בשמו המלא: אטלס ישראל: מכלול מפות של ארץ-ישראל ומדינת ישראל) הוא אטלס לאומי של ארץ ישראל ומדינת ישראל בשפה העברית בנושאי כרטוגרפיה, טבע, היסטוריה, אוכלוסייה, כלכלה, תרבות ועוד, שהופק כמפעל גדול של מחלקת המדידות (לימים "המרכז למיפוי ישראל") בראשות יוסף אלסטר בשיתוף מוסד ביאליק בראשות משה גרדון, ויצא לאור לראשונה בעשרה קונטרסים מאוקטובר 1956 ועד יוני 1964 (תשט"ז–תשכ"ד).
 | |
| מהדורת 1956 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | אטלס |
| הוצאה | |
| הוצאה | מוסד ביאליק |
| תאריך הוצאה | 1956 (מהדורה ראשונה) |
| עורך | נפתלי קדמון |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות | ראו מהדורות נוספות |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001167107 |
בעקבות עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ זרם גדול של מהגרים בעלי השכלה גבוהה ומיומנויות מקצועיות, שחיפש את עתידו במסגרות הכלכליות והתרבותיות שהיו בארץ. בזרם המהגרים מגרמניה היו כמה אנשי "מדעי כדור הארץ"- הידרולוגים, מטאורולוגים וגאוגרפים שאפשר לכנותם "החבורה הגרמנית" ("הייקים"). בין אנשי חבורה זאת, בלטו אנשי המטאורולוגיה שהמשיכו לשמור על קשר עם המחקר הגאוגרפי: רודולף פייגה, מרטין גוטפלד (מרדכי גלעד) אדגר רוזנאו (נפתלי רוזנן) באותו זרם מהגרים הגיעו לירושלים גם שני גאוגרפים: הורסט קלנר (דוד עמירן) ואייזק (יצחק שטנר).
הרוח החיה והסוכן המרכזי של מקצוע הגאוגרפיה, היה דוד עמירן שנולד בברלין, 1910, ולאחר סיום בית הספר התיכון החליט לצאת ללמוד גאוגרפיה בפרייבורג בשנת 1929.
כשנתיים (1937) לאחר שהגיע לארץ, דוד עמירן הגיש את הרעיון 'לאטלס ארץ ישראל' כפרויקט לקבלת מעמד של עמית מחקר, באוניברסיטה העברית בירושלים.
את המימון השיג בהמלצת יהודה ליאו פיקרד, מקרן קיימת לישראל ו"מהמשרד המרכזי להתיישבות של עולי גרמניה". במשך כשלוש שנים, אסף אינפורמציה, שיתף במטלות את מכיריו "מהחבורה הגרמנית", והגיש לקק"ל טיוטה חלקית של האטלס שערכה תצוגה פומבית של המפות הראשונות בחודש מאי 1939. את מהותו וחשיבותו של אטלס לאומי, למד עמירן ממוריו בגרמניה דרך המקרה של אטלס פינלנד[1].
פרוץ מלחמת העולם הביא לביטול המימון, עמירן התגייס לצבא הבריטי. בינתיים תפסו אנשי החבורה הגרמנית תפקידים חשובים במוסדות הבריטים השונים: מחלקת המדידות והשירות המטאורולוגי. לאחר קום המדינה בשנת 1949, עמירן קיבל מינוי להקים את המחלקה לגאוגרפיה באוניברסיטה העברית, ויחד עם עמיתיו "מהחבורה הגרמנית", החליטו בראשית שנות החמישים להמשיך את פרויקט האטלס, ולמעשה יישמו את תוכניתו של עמירן שעוצבה עשרים שנה קודם. בא לעזרתם, יוסף אלסטר, יליד ורשה וידידו האישי של שר העבודה הראשון מרדכי בנטוב שמינה אותו לעמוד בראש מחלקת המדידות. הם גייסו אנשים נוספים לעבודה, רובם "ייקים" שאליהם נקשרו דרך 'הבריגדה', 'ההגנה' או על רקע יחסים אישיים ומקצועיים. אין פלא כי עורכי האטלס וראשי המדורים הם מהגלעין של "החבורה הגרמנית". מתוך 14 עורכי המדורים כעשרה הם 'ייקים': עמירן, פיקרד, רוזנן, גולדשמידט, בודנהיימר, שטנר, גלעד, אבי יונה, קרמון, מיוזם[2].
תפקידו של האטלס היה לכנס בקובץ של מפות את כל הנתונים היסודיים של טבע הארץ, ושל התפתחות האוכלוסייה, הכלכלה והתרבות. כל מפה באטלס הציגה פן אחר של הענפים האלה, ועל ידי השוואת המפות אפשר היה לעמוד על השפעות הגומלין שבין הענפים, ועל טיב הנוף בכללו. זו גם הדרך להגיע להבנה מלאה ועמוקה של הגאוגרפיה של ארץ ישראל.
האטלס הודפס על גיליונות גדולים של 70x50 ס"מ. מאה ואחד גיליונות חובקים כחמש מאות מפות ודברי הסבר. תהליך ההוצאה לאור, שתוכנן להימשך כשלוש–ארבע שנים, ארך בפועל[3] יותר מ-7.5 שנים, מאוקטובר 1956 ועד יוני 1964, שבמהלכן הופצו הגיליונות למנויים מדי מספר חודשים[4]. המנויים קיבלו אוגדן קשיח לכריכה עצמית של הגיליונות. הכרך השלם, מידותיו גדולות במיוחד - 5x40x50 ס"מ ומשקלו 7.5 ק"ג.
לאטלס היו עורכים רבים, על פי תחומי מומחיותם. לכל פרק עורך ראשי, וחלק מן העורכים היו גם חברי המערכת הכללית. חברי המערכת וההנהלה היו: משה גרדון, אורי צידון, נפתלי קדמון, יוסף אלסטר, ד"ר דוד עמירן, מרדכי גלעד.
ואלה פרקי האטלס ועורכיהם:
המהדורה השנייה, בשפה האנגלית ([5]Atlas of Israel), הופיעה בשנת 1970 בשיתוף ההוצאה ההולנדית "אלסוויר".
המהדורה השלישית, דו-לשונית (עברית ואנגלית), ראתה אור ב-1986 בשיתוף הוצאת כרטא בישראל והוצאת מקמילן בארצות הברית ובריטניה.
בשנת 1995 ראתה אור המהדורה הרביעית, שנקראה אטלס ישראל החדש. מהדורה זו, שהופקה ביוזמתו של פרופ' אריה שחר, חבר מערכת ההוצאה השלישית, נועדה להתאים לתלמידי בית הספר; היא הודפסה בפורמט קטן יותר, שכלל רק מפות, הסתייעה בחידושים טכנולוגיים וכללה מפות חדשניות.
בשנת תשס"ח-2008, לרגל מלאת 60 למדינת ישראל, הופיעה המדורה החמישית: "אטלס ישראל החדש: האטלס הלאומי", ובה חידושים רבים – תוכניים (נוספו נושאים רלוונטיים התופסים מקום בסדר היום הציבורי, כגון מפת הגבולות של ישראל ומעמדם הבינלאומי), דידקטיים (הטמעת הערותיהם של מורים לגאוגרפיה) וטכנולוגיים (מחשוב מלא הכולל שימוש במערכת מידע גאוגרפי ועיבוד תמונות), וכן, לראשונה, מפת ישראל בשפה הערבית.
'אטלס ישראל' עוצב על פי הגישה של הגאוגרפיה הרגיונלית, בגרסה המכונה "הגישה הפוסיבליסטית". על פיה, תנאי הטבע יוצרים מגוון אפשרויות, וכל תרבות תגיב אחרת למגוון. הגישה הזאת התאימה יותר לתיאור התמורות שהביאה הציונות לארץ ישראל: האדם העברי הכניע את טבע הארץ, בעוד הפלח הערבי נשלט על ידי תנאים אלה. מחברי האטלס הביאו להוכחת הטיעון הזה שפע מפות משוות כגון: "נוף הארץ במאה ה-19" ולידה מפת "נוף הארץ במאה ה-20" - לאחר התפשטות ההתיישבות הציונית.
הגאוגרף הרגיונלי מאמין כי על ידי רצף המפות הוא מציג את המנגנון שמייצר את "ייחודו של האזור", ובסיומו של כל מחקר הוא מצהיר על "אישיותו של המקום". אם כך מהו ייחודה של 'ארץ ישראל'? יוצרי האטלס סיכמו את הייחוד במאפיינים הבאים:[6]
עורכי האטלס הדגישו את היותו של האטלס כלי עזר לניהולה התקין של המדינה. האטלס מהווה "מכשיר מעשי שימושי לקידומה הכלכלי והדמוגרפי של ארצנו". אמנם, הגאוגרפיה הרגיונלית שהתפתחה בראשית המאה העשרים לא ראתה בצד היישומי מטרה בפני עצמה, אך במהלך שנות העשרים והשלושים גברה הנטייה לראות במחקר רגיונלי כלי תכנוני.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, המתח הפוליטי-אינטלקטואלי הביא גאוגרפים גרמניים רבים לתמוך באחד הרעיונות שצצו באותם ימים הוא הרעיון של הבחנה בין שלושה סוגי גבולות במרחב: גבולות טבעיים, גבולות היסטוריים-תרבותיים וגבולות פוליטיים .
כאשר ניגש דוד עמירן להציע תוכנית ליצירת האטלס בשנת 1937, בתקופה שהמתח הפוליטי סביב תוכנית החלוקה היה בשיאו, נראה לו מובן מאליו ליצור את "אטלס ארץ ישראל". מנקודת מבט של אותה תקופה: האטלס הנ"ל צריך היה לשקף את ארץ ישראל המנדטורית ואת התפיסה הציונית של הגדרת המרחב של ארץ ישראל, כפי שהוצגה בועידת וורסאי 1919[7].
הקמת המדינה, יצרה את המתח בין "הגבולות הטבעיים", "הגבולות ההיסטוריים", ו"הגבולות המדיניים". קיימת, איפוא, דו משמעותיות באטלס הנ"ל: "אטלס ישראל", בשמו מציין את המדינה שהוציאה אותו לאור, אך במפותיו משקף גם תפיסת עולם אחרת של הציונות והיהדות: המפות כוללות גם את "עבר הירדן", ו"הגדה המערבית“.
קווי הגבול המדיניים - הקו המנדטורי, ו"הקו הירוק", מופיעים במפות מסוימות, אך במפות הפיזיות של הארץ - גאולוגיה, גאומורפולוגיה, הם מופיעים במטושטש. לכן המתבונן באטלס יכול בקלות לקלוט את הגישה שישנם לארץ "גבולות קבועים" והם הגבולות הפיזיים, וישנם גבולות ארעיים - הקו הירוק או המנדטורי.
בגרסה האנגלית של האטלס, שיצאה בשנת 1970, בהתאם למדיניות הממשלה הושמט "הקו הירוק" מהמפות של מחלקת המדידות, ולכן גם "ממפה הבסיס" של הארץ. האירועים הפוליטיים והצבאיים אחרי 1970, הביאו את עורכי המהדורה השלישית (1985) להתייחס גם לנושא הגבולות בסדרה של ארבע מפות, המראות את שינויי הגבולות המדיניים והמנהליים בארץ, ובפירוט את שינויי הגבול הצפוני והדרומי.
שלטון מנכס לעצמו מרחב על ידי הענקת שמות חדשים, תהליך שכיח מאז ומעולם, כפי שניתן לראות זאת בעת העתיקה ובתקופה המודרנית. כך לדוגמה, במרכז אירופה, השתלטות התרבות הגרמנית על אזורים של לאומים אחרים (צ'כים או פולנים) הביאה להתפשטות שמות המקומות הגרמניים ואלה הונצחו בקרטוגרפיה הגרמנית; התמוטטות העולם הקומוניסטי, החזיר למפות שמות מקומות שהועלמו מאז מלחמת העולם השנייה[8].
הפיכת מפת הארץ למפה עברית - היא למעשה קביעת ממשות התרבות העברית והשאיפות הפוליטיות הציוניות על הטריטוריה של ארץ ישראל. יש בכך השלמה להשגים הצבאיים והמדיניים. לאחר מלחמת העצמאות, פעולות העברות של מפת הארץ, היו לא פחות חשובות מפעולות התיישבות הפיזית, והן נותבו מ"ועדת השמות" שליד משרד ראש הממשלה, כפי שכותבים עורכי האטלס: "[…] בעיית מיוחדת במינה היו המונחים הגאוגרפיים וכן שמות המקומות בארץ ישראל. 'אטלס ישראל' משתמש במונחים שהוצעו בידי הוועדה למונחי הגאוגרפיה שליד האקדמיה ללשון העברית, ובשמות הגאוגרפיים שאושרו על ידי ועדת השמות שליד משרד ראש הממשלה.[…]"[9]
ביטויי העבריות של האטלס, ניכר במדור כרטוגרפיה. שם מופיעה מפת "ישראל 1:250.000", המלווה באינדקס של שמות יישובים ואתרים גאוגרפים. רשימה זו כוללת כ 4000 שמות וממויינת בשני אינדקסים נפרדים: שמות בתחום מדינת ישראל, ושמות מחוץ לשטח המדינה. ברור כי 2000 השמות בתחומי המדינה הם שמות עבריים, כולל שמות הרים, נחלים ואתרים גאוגרפים שונים. כפי שרשימה זו מציינת את העבריות, באותה העת מציינת גם את מחיקתם של השמות ערביים שהיו נהוגים בארץ. עברות השמות בולט מאוד כשמשווים רשימת המקומות בתחומי מדינת ישראל לרשימה השמות שמחוץ לתחומיה - בה לאתרים הגאוגרפים בדרך כלל שמות ערביים. אך גם כאן, אתרים שהיה להם שם עברי, הוא הועדף על השם הערבי, כגון: שכם, חברון, הר גריזים או עמק דותן.
במהדורה האנגלית, 1970, נעשה תרגום השמות מעברית לאנגלית, על פי התרגום הרשמי, ואילו במהדורה השלישית, שהיא מהדורה דו-לשונית, הוסיפו גם את השם העברי בכתיב לועזי, לדוגמה: ירושלים=Yerusalyim = Jerusalem ; שכם =Nablus = Shekem ; ים כנרת=Yam Kinneret = Sea of Galilee . במהדורה זו לא נכתבו השמות הערביים של המקומות בארץ, באותיות עבריות או לועזיות (ירושלים = אל-קודס או חברון = אל-חליל)
האטלס, כייצוג גרפי המשרת את הציונות והלאומיות, לא יוצא דופן מייצוגים אחרים שנוצרו להנצחת הערך של חזרה לאדמה "בתקופת היישוב": שירה, ספרות, חגים, קולנוע ועוד. ואמנם, ישנה באטלס התייחסות יתר לנושא החקלאות, בהשוואה לענפי כלכלה אחרים: לעומת כ-70 מפות העוסקות באספקטים שונים של התעשייה העברית, הרי החקלאות מיוצגת בקרוב ל-100 מפות ותרשימים. זאת בנוסף למפות המוקדשות ליישובים הכפריים העבריים, המבנה הפנימי ותפוצתם בארץ. ברור שהמפות מדגישות את החקלאות והתעשייה העבריים. עם זאת חלק מהמפות כוללות גם את ענפי החקלאות ביישובים הערביים (כזיתים, טבק ותבואות).
מיפוי "שימושי הקרקע החקלאיים" בפירוט רב כל כך, הוא חלק מהמסורת הגרמנית שעליה צמחו אנשי המערכת, מאחר שהכפר והחקלאות מציינים את "השורשיות" בלאומיות מחד, ואת "הנוף הכפרי האופייני" לאזור מסוים מאידך.
האתנוצנטריות הציונית של האטלס, ניכרת גם בסימולה של האוכלוסייה הערבית. כך לדוגמה ברב המפות המציגות את תוצאות מפקד האוכלוסין הנתונים המוצגים הם של האוכלוסייה היהודית ולא את הנתונים המקבילים של האוכלוסייה הערבית. העבריות מוצגת בהדגש המיפוי של המוסדות והארגונים שמציינים את האוכלוסייה היהודית: כך לדוגמה זוכה "ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים", ומוסדותיה השונים ל-19 מפות בתוך האטלס. והארגונים השיתופיים היהודיים לעוד 14 מפות, ואילו היישובים הערביים בנושאים אלה מוצגים בשתי מפות.
עם הופעת המהדורה השלישית, ב-1985, התעורר פולמוס סביב הגישה להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. הוויכוח נסב סביב הפרשנות הפוליטית להתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ודרכי כינויה באטלס. את הערך המקורי כתב פרופ׳ דוד עמירן. פרשנותו של עמירן לא עלתה בקנה אחד עם התפיסה הממשלתית, והתוצאה הייתה הפסקת הפצת האטלס, והחלפת דפי ההסבר של פרופ׳ עמירן בדפי הסבר שנכתבו על פי התפיסה הפוליטית של הממשלה באותם ימים[10].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
