מערך ההגנה האווירית
הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערך ההגנה האווירית (בראשי תיבות: מערך ההגנ"א, בעבר: מערך הנ"מ) הוא הגוף המאגד את יחידות הקרקע של ההגנה האווירית של צבא הגנה לישראל. המערך, אשר כפוף לחיל האוויר, אחראי על הגנת המרחב האווירי של ישראל לצד כלי הטיס של החיל. דוקטרינת הגנת המרחב האווירי הישראלי קובעת כי חיל האוויר נסמך בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית ואל מול זאת מערך ההגנה האווירית מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים הכוללים כלי טיס וקו ההגנה הראשון כנגד איומים אוויריים הכוללים טילים בליסטיים, טילי קרקע־קרקע ורקטות ארטילריות.
  סיכת לוחם הגנה אווירית ותג המערך  | |
| דגל מערך ההגנה האווירית | |
| אנשים עם מטרה | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי | הגנ"א |
| מדינה |
 ישראל |
| שיוך |
 צה"ל |
| סוג | מערך ההגנה האווירית |
| בסיס האם | ביסל"א |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 1951 כפיקוד הנ"מ – הווה |
| מלחמות | כל מלחמות ישראל מאז 1951 |
| נתוני היחידה | |
| ציוד עיקרי | טילי קרקע־אוויר |
| פיקוד | |
| יחידת אם |
 חיל האוויר הישראלי |
| דרגת המפקד |
 תת־אלוף |
| מפקדים | רשימה בהמשך |
| עיטורים | |
 אות הערכה מטעם הרמטכ"ל | |
.JPG)
בראש מערך ההגנה האווירית עומד קצין בדרגת תת־אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר. עם איחוד מערך תותחנות הנ"מ עם מערך טילי ה"הוק", תחת פיקודו של חיל האוויר ב-1 בדצמבר 1970, הוקמה מִפְקֶדֶת כוחות הנ"מ 516 (מכהנ"מ 516), שנקראה גם מִפְקֶדֶת קצין הגנת נ"מ 516 (מקהנ"מ 516)[1]. החל משנת 2011, לאור השינוי הגדול בסוגי האמל"ח אותו מתפעל המערך, ועל מנת להדגיש את שינוי הייעוד של המערך מ"מגן מפני מטוסים" בלבד למגן מפני כלי טיס, טילי קרקע קרקע ורקטות קרקע קרקע, שוּנה שם המערך, ובהתאם, מפקד המערך נקרא מהגנ"א (מפקד מערך ההגנה האווירית). מפקדו הנוכחי של המערך הוא תת-אלוף גלעד בירן.
צבעי הדגל של המערך הם כחול כהה ושחור והמוטו שלו הוא "טכנולוגיה קרבית", "השמיים הם הגבול" ו"אנשים עם מטרה".
מערך ההגנה האווירית הישראלי מתבסס על ממספר סוגי מערכת הגנה אווירית אקטיביות וסוללות טילים נגד טילים. היחידה הבסיסית ביותר היא הפלגה – (מחלקה) צוות הגנה אווירית בסיסי. מספר פלגות מאוגדות בסוללה (פלוגה). הסוללות מאורגנות ביחידות (גדודים). כלל גדודי ההגנה האווירית המבצעיים נמצאים תחת פיקודו הישיר של מפקד מערך ההגנה האווירית. בנוסף, קיימת כנף היערכות 168.
למערך ההגנה האווירית גדודים מבצעיים המתפעלים מגוון מערכות לחימה והגנה:
| מבנה מערך ההגנה האווירית | |||
|---|---|---|---|
| סמל | שם | מספור | הערות |
 |
רם | 66 | מפעיל את מערכת קלע דוד |
 |
חרב מגן | 136 | מפעיל את מערכות חץ 2 וחץ 3 |
 |
137 | גדוד כיפת ברזל צפון | |
 |
138 | מפעיל את מערכת הMIM-104 פטריוט | |
 |
139 | גדוד כיפת ברזל | |
 |
947 | גדוד כיפת ברזל דרום | |
 |
533 | גדוד קשר 533 נייד של חיל האוויר | |
 |
ביסל"א | 883 | בית הספר להגנה אווירית |
בית הספר להגנה אווירית ממוקם בצפון הנגב המערבי בסמוך לקיבוץ משאבי שדה. בעבר שכן במרכז הארץ, סמוך לשדה התעופה הרצליה, הועבר לנגב כחלק ממדיניות צה"ל ומחסור בשטחי אש לאימונים. בקרקע שהתפנתה, הוקם ב־31 באוגוסט שנת 1993 המרכז הבינתחומי הרצליה. על בית הספר מפקד קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה. בבית הספר מספר מגמות הכשרה, טייסות וגדוד קשר מבצעי. על כל אחד מהם מפקד קצין צה"ל בדרגת סגן אלוף.
מערך ההגנה האווירית מפעיל ארבע מערכת ההגנה הרב־שכבתית המגבות האחת את השנייה[2] אל מול האיומים של ירי תלול מסלול ויירוט כלי טיס (נ"מ).
מערך ההגנה הרב־שכבתית בנוי מ־5 שכבות הגנה המשלימות ולרוב מגבות אחת את השנייה. מערכת משלימה היא מערכת המסוגלת לתת מענה לאיום הנמצא מתחת לטווח היירוט של המערכת הקודמת ובכך משלימה אותה בשכבת הגנה נמוכה יותר במתחם האווירי המוגן. מערכת מגבה מיועדת למקרה שזו שמעליה נכשלה ביירוט.
| שם המערכת | כניסה לשירות מבצעי | טווח מקסימלי | הערות |
|---|---|---|---|
| מגן אור | בפיתוח | 7 ק"מ | שכבת הגנה חמישית בישראל והנמוכה ביותר – מערכת הגנה אקטיבית מבוססת על נשק לייזר להגנה מפני רקטות ופצצות מרגמה בטווחים קצרים וכלי טיס לרבות גלשני־אוויר וכלי טיס בלתי מאוישים. מערכת דומה, שככל הנראה בעלת יכולות קטנות יותר נקראת "להב אור". באוקטובר 2023 התקבל אישור לניסויים בתנאים מבצעיים[3][4][hebrew 1] |
| כיפת ברזל | מרץ 2011 | 120 ק"מ | שכבת הגנה רביעית – מערכת המיועדת ליירוט טילי קרקע־קרקע ורקטות קרקע־קרקע קצרות טווח ובגובה נמוך כדוגמת הקסאם, הקטיושה והגראד אך יכולה ליירט גם רקטות כבדות יותר דוגמת פג'ר 5, M-75 ו־M-302. מתנהל פיתוח להרחבת טווח ל־250 ק"מ. גרסה ימית של המערכת נקראת "כיפת מגן" ומונעת תקיפה של תשתיות ימיות או אסדות גז ונכסים אסטרטגיים ימיים אחרים |
| קלע דוד | פברואר 2016 | 300 ק"מ | שכבת הגנה שלישית – בעבר נקראה שרביט קסמים, מערכת שמכסה את טווח האיומים שבין "כיפת ברזל" ל"חץ 2" ומיועדת לספק הגנה מפני רק"ק ארוכת טווח וטילים בליסטיים בינוניים, הנמצאים ביד חזבאללה והחמאס, וכן כלי טיס כולל כטב"מים. |
| חץ 2 | נובמבר 1998 | 1,500 ק"מ | שכבת הגנה שנייה – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים כדוגמת הסקאד הסורי והשיהאב האיראני. פותחה על ידי חברות ישראליות (בפרט התעשייה האווירית) בשיתוף פעולה עם חברות אמריקניות ביניהם חברת המטוסים בואינג ובסיוע כספי של ממשלת ארצות הברית. |
| חץ 3 | ינואר 2017 | מעל 2,400 ק"מ | שכבת הגנה ראשונה בישראל והגבוהה ביותר – מערכת המיועדת ליירוט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, ובכך לשפר את סיכויי הצלחת היירוט, וכן את בטיחותו כנגד נשק בלתי קונבנציונלי. זוהי השכבה הגבוהה ביותר של ההגנה הרב־שכבתית.[6] על פי פרסומים זרים טיל החץ מסוגל להפיל גם לוויינים.[דרוש מקור] |
| חץ 4 | בפיתוח | ? | יהיה בעל יכולת יירוט ראשי קרב מתפצלים בחלל, בנוסף שיפור הדיוק והטווח מהגרסה הקודמת. בפברואר 2021 פורסם[7] כי ישראל החלה בפיתוח חץ 4 בשיתוף עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים. |
בעבר היו בשירות המערך מקלעים בקוטר 0.5 אינץ' (12.7x99 מ"מ נאט"ו) ותותחים בקוטר 20 מ"מ, 23 מ"מ, 37 מ"מ ו־40 מ"מ. כמו כן שירתו במערך מערכות טילי קרקע־אוויר ניידות מסוג MIM-72 צ'פרל ("דרקון"), FIM-43 רד־איי ("בזק"), ו"מחבט" וולקן M163, מערכת המכ"ם "רמית", מערכת טילי כתף מונחית תת־אדום לטווחים קצרים בעיקר להפלת מסוקים מסוג FIM-92 סטינגר (ברקן) ומערכת נייחת לשיגור טילי קרקע־אוויר מונחי מכ"ם תוצרת חברת ריית'יאון מסוג MIM-23 הוק.
פטריוט ("יהלום") – מערכת טילי קרקע־אוויר ארוכי טווח מונחי מכ"ם מתוצרת חברת ריית'יאון. הפטריוט יועד במקור ליירוט כלי טיס (נ"מ) אך בהמשך עבר מקצה שיפורים במטרה להרחיב את ביצועיו גם ליירוט טילים (רשמה יירוטי בכורה ב־2014). הפטריוט הוא ככל הנראה מערכת טילי הקרקע־אוויר הראשונה שהפגינה יכולת מסוימת ליירט טילים בליסטיים ושמשה כשכבת גיבוי לחץ 2 נגד טילים בליסטיים, עד לכניסת מערכת קלע דוד לשירות מבצעי אשר לה יכולות יירוט מתקדמות יותר. ב-30 באפריל 2024, במהלך מלחמת חרבות ברזל הודיע חיל האוויר על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.[9]
ערך מורחב – היסטוריה של מערך ההגנה האווירית| כוחות הנ"מ של ישראל לאורך השנים | ||
|---|---|---|
| שנים | שם | שיוך חילי |
| 1948–1951 | כוחות האנטי־אוויר |  חיל התותחנים |
| 1951–1971 | פיקוד הנ"מ | |
| 1971–2011 | מערך הנ"מ |  חיל האוויר |
| החל מ־2011 | מערך ההגנה האווירית | |
מערך הנ"מ החל דרכו בחיל התותחנים הישראלי. במלחמת העצמאות הגיעו לארץ תותחי הנ"מ הראשונים בקוטר 20 מ"מ מתוצרת "היספנו־סוויזה" שיועדו להצבה הן במטוסים והן על הקרקע. כבר במלחמת העצמאות הפילו תותחני נ"מ חמושים במקלעים נגד מטוסים מטוסי ספיטפייר מצריים.
פיקוד הנ"מ הוקם ב־1951 ובמסגרתו שתי יחידות, אחת האחראית לצפון הארץ והשנייה למרכז ולדרום. ב־1953 הוקמה יחידה שלישית שקלטה תותחי 3.7 אינץ מונחי מכ"ם. במלחמת סיני הוכפף לראשונה מערך הנ"מ לחיל האוויר הישראלי.
בשנות השישים קלט חיל התותחנים מערכת של תותחי נ"מ 40 מ"מ מונחי מכ"ם מדגם בופורס L-70 קליבר 40 מ"מ מונחי מכ"ם. כאשר הגיעו המערכות של טילי ה"הוק" בשנת 1965, הן נקלטו ביחידות טילי קרקע אוויר (יטק"א) בחיל האוויר. אחר כך, התמזג מערך הנ"מ כולו בחיל האוויר, בפברואר 1971. המערך כלל אז גם את מערכות תותחי נ"מ L-70, צריחי נ"מ עם ארבעה מקלעים קליבר 0.5 (12.7 מ"מ) לצריח, וצריחי נ"מ עם זוג תותחים "היספנו־סוויזה" בקליבר 20 מ"מ.
במלחמת ששת הימים השתתף תותח נ"מ L-70 בהפלת מפציץ עיראקי מדגם טופולב 16, בעת שניסה להפציץ את שדה התעופה מגידו (ראו: תקיפת מטוס טופולב עיראקי בישראל).
במלחמת ההתשה רשמו כוחות הנ"מ הפלה של מטוס מיג 17 ושל מיג 21 מצריים. במלחמת יום הכיפורים הופלו על ידי המערך 46 מטוסים מצריים ו־7 מטוסים סורים. במהלך המלחמה הגיעו ברכבת האווירית האמריקאית ראשוני טילי ה־MIM-72 צ'פרל.
במבצע חומת מגן התנדבו לוחמי ה"מחבט" (M163 וולקן משופר) לסייע ללוחמת הקרקע, באמצעות כוח האש הגדול של תותח ה־M61A1 וולקן. הם סייעו בשיתוק אש עוינת וטיהור גגות מצלפי אויב.[10]
ב־11 בינואר 2011 שינה מערך הנ"מ את שמו למערך ההגנה האווירית, שם המבטא את העיסוק של המערך לא רק בהגנה נגד מטוסים, אלא גם נגד טילים ורקטות, וכן את השיוך הארגוני לחיל־האוויר.[11] כחלק מהשינוי שעבר המערך, השתנה גם המבנה הארגוני שהיה נהוג מאז תקופת שיוכו לחיל התותחנים. ואגדי הנ"מ לשעבר עברו להיקרא כנף (חטיבה), כמקובל בחיל, וחולקו לכנף הגנת שמיים וכנף ההגנה האקטיבית.
באפריל 2011 הפכה מערכת כיפת ברזל למבצעית בנוהל מזורז ורשמה יירוטי בכורה של רקטות גראד שירו המחבלים הפלסטינים מרצועת עזה. מאז רשמה המערכת עשרות אלפי יירוטים מוצלחים. במבצע עמוד ענן בנובמבר 2012 פעלו 5 סוללות מבצעיות של כיפת ברזל, והללו יירטו למעלה מ־400 רקטות ארטילריות שירו הפלסטינים. במבצע צוק איתן ביולי-אוגוסט 2014 פעלו כבר 8 (ומאוחר יותר 9) סוללות של כיפת ברזל שיירטו בהצלחה רבה למעלה מ־700 רקטות שירו הפלסטינים. מערך טילי הפטריוט יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס.[12]
ביולי 2014 יירט מערך ה"יהלום" (MIM-104D פטריוט) שני כלי טיס בלתי מאוישים של חמאס וב־23 בספטמבר 2014 רשם הפלת בכורה עולמית עבור הפטריוט כאשר סוללת פטריוט ישראלית הפילה מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 מעל רמת הגולן.
בשנת 2016 נערך שינוי ארגוני נוסף, הכנפות פורקו, הוקמה כנף היערכות 168 ו-6 היחידות המבצעיות עברו לפיקוד ישיר של מפקדת המערך.[13]
בספטמבר 2017 הוקם גדוד נוסף של "כיפת ברזל". הגדוד יתמחה בגזרה הצפונית ויערך להגנה מפני איום הארטילריה הרקטית של חזבאללה. בעתיד תוקם בגדוד החדש גם פלוגה ימית שתתמחה בהפעלת המערכת על גבי ספינות טילים ובתווך הימי.[14]
ב־8 בינואר 2020 חשף משרד הביטחון פריצת דרך בייצור לייזר רב עוצמה[דרושה הבהרה], שישמש לפיתוח מערכות הגנה אווירית ויירוט רקטות, בפיתוח משותף של מפא"ת, רפאל - מערכות לחימה מתקדמות ואלביט מערכות. המערכות כוללות גרסה קרקעית נייחת יבילה, גרסה מתנייעת על גבי רכב קרבי משוריין וגרסה אווירית המותקנת על כלי טיס ליירוט טילים מעל גובה העננים. מערכת היירוט תיכנס לניסוי במחצית 2020 ותיקלט בצה"ל כבר בסוף השנה.[15] ביוני 2021 פרסם משרד הביטחון שניסוי ראשוני של המערכת עבר בהצלחה.[16]
ב-25 בנובמבר 2021 הוענק למערך ההגנה האווירית אות הערכה מבצעי מטעם הרמטכ"ל על פעילותו במבצע שומר החומות.[17]
בפברואר 2022 פורסם לראשונה כי נרקמת ברית הגנה אזורית בין ישראל לשכנותיה. מטרת הברית היא לנצל את יכולת הגילוי והיירוט של כל אחת מהמדינות נגד מל"טים מתאבדים.[18]
במהלך מלחמת חרבות ברזל שפרצה ב-7 באוקטובר 2023 בעקבות מתקפת הפתע של ארגוני הטרור הפלסטיניים על ישראל התמודד מערך ההגנה האווירית עם מספר רב של איומים, ששוגרו מזירות שונות ברחבי המזרח התיכון, ומערכת ה"חץ" רשמה יירוטי בכורה מבצעיים באמצעות מיירטי חץ 2 וחץ 3, כולל יירוטים של טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. הפעילות הגיעה לשיא בתקיפה האיראנית על ישראל ב-13 ו-14 באפריל 2024, שבה יירט מערך ההגנה האווירית לצד חיל האוויר כמאה טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים רבים שלראשונה שוגרו מאדמת איראן. מערכות ההגנה האווירית רשמו 99% הצלחה, דבר שנחשב להשיג היסטורי בכלל תולדות הלוחמה האווירית.
ב-30 באפריל 2024, הודיע חה"א על סגירת סוללות היהלום (פטריוט) במערך ההגנה האווירית.
ב-21 במאי 2024, הודיעה צה"ל על פתיחתו מחדש של גדוד 139 במערך ההגנ"א כגדוד ״כיפת ברזל״ נוסף לאור הצורך מבצעי לחלוקת מרחבי הפיקוד בצורה שתאפשר ניהול לחימה מותאם לגזרות הפעילות השונות.
| תאריך | אמצעי הפלה | כלי מופל | הערות |
|---|---|---|---|
| 5 ביוני 1967 | MIM-23 הוק | אוראגן |
הפלה ראשונה בהיסטוריה על ידי אמצעי זה והפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס מסוג זה.[hebrew 2][19] |
| 6 ביוני 1967 | תותח בופורס 40 מ"מ |  טופולב 16 |
בתחקירים שלאחר התקיפה לא היה ברור אם הטופולב העיראקי הופל מאש התותח או בטיל שפריר 1 ששיגר מטוס מיראז' 3. לבסוף החליט מפקד חיל האוויר לזכות את יחידת הנ"מ ב"חצי הפלה" ואת טייס המיראז' ב"חצי הפלה". מאוחר יותר נרשמה ההפלה לזכות כוח הנ"מ.[20] |
| 6 באוקטובר 1973 במלחמת יום הכיפורים | MIM-23 הוק |  מי־8 |
הפלה ראשונה בהיסטוריה של מסוק מסוג זה.[21] |
| 16 במאי 1974 | MIM-72 צ'פרל |  מיג 17 |
הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[22] |
| מבצע שלום הגליל | M-163 חובט | מיג 21 |
הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[דרוש מקור] |
| 11 ביוני 1982 | FIM-43 רד-איי | מיג 23 |
הפלה מטוס ראשונה בהיסטוריה הישראלית ועד כה האחרונה על ידי אמצעי זה.[23] |
| 31 באוגוסט 1982 | MIM-23 הוק | מיג 25 |
מבצע גוזל - הפלה ראשונה בהיסטוריה ועד כה האחרונה של מטוס מסוג זה.[24] |
| 7 באפריל 2011 | כיפת ברזל |  רקטת גראד |
יירוט מבצעי ראשון בעולם של רקטה לטווח קצר־בינוני. יירוט ראשון על ידי אמצעי זה.[25] |
| 14 ביולי 2014 | MIM-104D פטריוט | כלי טיס בלתי מאויש |
הפלה ראשונה בהיסטוריה של כטב"ם אויב על ידי אמצעי זה.[26] |
| 23 בספטמבר 2014 | MIM-104D פטריוט | סוחוי 24 |
הפלה ראשונה בהיסטוריה של מטוס אויב מאויש על ידי אמצעי זה.[27] |
| 17 במרץ 2017 | חץ 2 | טיל S-200 |
יירוט מבצעי ראשון בהיסטוריה על ידי אמצעי זה.[28] |
| 13 במאי או 14 במאי 2021 | כיפת ברזל | אבאביל |
יירוט מבצעי ראשון של כטב"ם על ידי אמצעי זה.[29] |
| 10 במאי 2023 | קלע דוד |  רקטה |
יירוט מבצעי ראשון של קלע דוד.[30] |
| 31 באוקטובר 2023 | חץ 2 |  טיל בליסטי |
יירוט מבצעי ראשון של טיל בליסטי באמצעות ה"חץ".[31] |
| 9 בנובמבר 2023 | חץ 3 | טיל בליסטי |
יירוט מבצעי ראשון של טיל בליסטי באמצעות ה"חץ 3".[32][33] |
| 13 ו-14 באפריל 2024 | כלל מערך הגנה האווירית לצד מטוסי חיל האוויר |  נחיל של מאות כטב"מים לצד עשרות טילי שיוט ולמעלה מ-110 טילים בליסטיים |
סיכול המתקפה האיראנית על ישראל (2024): יירוט היסטורי בעבור מדינת ישראל ולכלל היסטורית הלוחמה אווירית העולמית. עם יירוט מטח כבד במיוחד של מאות כלי אויב מסוגים שונים שנורו תוך זמן קצר אל עבר מדינת ישראל ובסיומו כמעט שלא נרשמו הצלחות למשטר האיראני שלראשונה תוקף את ישראל משטחו.[34] |
עם קבלת הסעיף הנוסף לחוק שירות הביטחון הקובע כי כל התפקידים בצה"ל פתוחים לנשים (אלא אם כן אופי התפקיד לא מאפשר זאת), החל מערך הנ"מ לקבל לשורותיו גם נשים, ובכך הפך למערך הלחימה השני בצה"ל, לאחר קורס טיס, ששילב בתוכו נשים.
באוגוסט 1998 נפתח מחזור הגיוס הראשון ששילב בקרבו נשים כלוחמות. מרגע זה ואילך החלו הכשרות המערך לכלול בתוכן גם נשים, אשר התנדבו לשרת כלוחמות לכל דבר. התנדבות זו כוללת בתוכה שירות של 32 חודשים וכן שירות מילואים, בהתאם למסמך עליו חותמות הבנות – "דין אישה כדין גבר".
הלוחמות המתנדבות למערך עוברות טירונות ברמת רובאי 03 וכן קורס מקצועי על מערכת הנשק אליה השתבצו, משובצות לסוללות השונות הפרוסות ברחבי הארץ, ומשם ממשיכות לקורסים מקצועיים מתקדמים ולקורסי הפיקוד והקצונה. את כל המסלול הנ"ל עוברות הנשים לצד הגברים המתגייסים למערך, בדגש על שוויון בין המינים, אך עם זאת עדיין קיימות הקלות מסוימות לנשים, בעיקר בתחום הכושר הגופני בו הן צריכות לעמוד בכל האתגרים, אך סולם המאמצים הוא מעט שונה כאשר רף ההצטיינות במשימות נמוך יותר אצל הנשים מאשר אצל הגברים.
מערך ההגנה האווירית פתח לנשים את האפשרויות לשרת במערכות נשק שונות – טילי היהלום (פטריוט), כיפת ברזל וטילי החץ. בעבר הייתה גם מערכות הרמית וטילי הוק פתוחות בפני הנשים אך היא הוצאה משירות. מערכת הנשק ברקן (סטינגר) לא הייתה פתוחה בפני נשים, זאת בשל המאמץ הפיזי הניכר אשר היה כרוך במערכת נשק זו (הכולל בין היתר נשיאת טיל במשקל עשרות ק"ג), אשר לא תאם את סרגל המאמצים הפיזיים שנקבע לנשים.
מחקרים מראים כי מרבית הנשים המתנדבות לשרת כלוחמות במערך ההגנה האווירית הן בעלות מוטיבציה גבוהה לשירות וכן בעלות נתונים ראשוניים גבוהים המסייעים להן בשירותן הסדיר. כיום משרתות עשרות לוחמות במערך הסדיר ומהוות כ־20% מהכוח הלוחם בסוללות ההגנה האווירית,[35] וכן קצינות במערך המשרתות כמסו"ליות (מפקדות סוללה), קמב"ציות ובתפקידי קצונה שונים ומגוונים.
בתקופת היותו חלק מחיל התותחנים, הצטייד מערך הנ"מ במכ"ם חדיש תוצרת גרמניה שהיה למכ"ם הראשון בצה"ל. שמו של המכ"ם היה סופרפלדרמאוס (אנ'), שמשמעותו "עטלף על" בגרמנית. בהשראת שמו של המכ"ם, עוצב סמל הנ"מ – עטלף לבן על רקע שחור. כאשר עבר המערך לחיל האוויר בשנת 1970, הושאר העטלף והרקע הוחלף לפסים כחולים־שחורים המסמלים שילוב חיל האוויר ושטח. גם כשעוצב הסמל מחדש עבור מערך ההגנה האווירית על ידי המעצב יגאל גבאי, נשאר העטלף להיות האלמנט המרכזי בסמל.[36]
| תג פיקוד הנ"מ 1951–1971 | תג מערך הנ"מ 1971–2011 | תג מערך ההגנ"א 2011 עד ימינו |
|---|---|---|
 |
 |
|
|
הערה: רשימת גדודי ויחידות הנ"מ שלהלן, שהתקיימו בחיל האוויר הישראלי, היא חלקית.[37]
|
| שם | תקופת כהונה | אירועים מיוחדים |
|---|---|---|
 אל"ם בוריס סניור | 1950 - 1952 | הקמת פיקוד הנ"מ[46] |
 אל"ם משה תמיר | 1968 – 1970 |  מלחמת ההתשה, מעבר הפיקוד לחיל האוויר |
| שם | תקופת כהונה | אירועים מיוחדים |
|---|---|---|
| אל"ם אריה גור (כקצין טילי קרקע אוויר ראשי) | 1965 – 1970 |  מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשהקליטת מערכת ה-MIM-23 הוק |
| אל"ם משה תמיר | 1970 – 1972 | |
| אל"ם מאיר שריב | 1972 – 1977 |  מלחמת יום הכיפוריםקליטת מערכות ה-MIM-72 צ'פרל ו-M61 וולקן |
| תא"ל רוניה לפיד | 1977 – 1982 |  מלחמת לבנון הראשונה |
| תא"ל מאיר שריב | 1982 – 1984 | מלחמת לבנון הראשונה |
| תא"ל איתן יריב | 1984 – 1988 | |
| תא"ל אורי רם | 1988 – 1991 | הפצצות הסקאדים במלחמת המפרץ |
| תא"ל יצחק בירן | 1991 – 1994 | קליטת מערכת MIM-104 פטריוט |
| תא"ל גלעד רמות | 1994 – 1998 | שילוב נשים שהודחו מקורס טיס וניסוי קליטת נשים כלוחמות |
| תא"ל אריה פישביין | 1998 – 2000 | סיום ניסוי קליטת נשים ושילוב מלא של נשים בתפקידי המערך, קליטת מערכת החץ |
| תא"ל יאיר דורי | 2000 – 2003 | |
| תא"ל אילן ביטון | 2003 – 2006 |  מלחמת לבנון השנייה |
| תא"ל דניאל מילוא | 2006 – 2009 | |
| תא"ל דורון גביש | 2009 – 2012 | שינוי שם המערך למערך ההגנה האווירית, קליטת מערכת כיפת ברזל, מבצע עמוד ענן |
| תא"ל שחר שוחט | 2012 – 2015 |  מבצע צוק איתן |
| תא"ל צביקה חיימוביץ' | 2015 – 2018 | קליטת מערכות קלע דוד וחץ 3 |
| תא"ל רן כוכב | 2018 – 2021 | לימים דובר צה"ל |
| תא"ל גלעד בירן |
2021 – | מלחמת חרבות ברזל ובלימת המתקפה האיראנית על ישראל |
כך סוכל הירי המורכב מעזה. הצטרפנו למיירטים של "כיפת ברזל", באתר צה"ל, 31 במאי 2018
איך נראה אימון ירי טילים חי?, באתר צה"ל, 17 באפריל 2019 אודם כץ, כולם יודעים מה הם עשו ב-11 ימים, אבל מה קרה ב-354 האחרים?, באתר צה"ל, 1 בפברואר 2022
גל וינטר, עוד ישוב הנ"מ הטקטי? הצורך החוזר בהגנה אווירית לכוחות היבשה, בין הקטבים, גיליון 37, 11 באוקטובר 2022.
תא"ל (מיל') פיני יונגמן, על תפיסת ההגנה האווירית של ישראל, אתר מערכות, 2023Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
.jpg)
.jpg)
