Loading AI tools
כלים יקרי ערך ששימשו בפולחן של בית המקדש בירושלים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
על פי המקרא, אוצרות בית המקדש היו כלים יקרי ערך ששימשו בפולחן של בית המקדש בירושלים וכן אבני חן ומתכות יקרות (כגון כסף וזהב) שהיו בו. הכלי בעל המשמעות הגדולה ביותר היה ארון הברית. לא כל כלי הפולחן נכללים בהגדרה "אוצרות" במובנם המטלורגיים. המזבח החיצוני למשל, על אף שהיה בעל משמעות דתית ראשונה במעלה, הרי שהרכבו החומרי לעניין ערכו הכספי עבור מי שחפץ באוצרות סחירים היה נמוך מאוד, לעומתו המזבח הפנימי ושולחן הפנים העשויים עצי שיטים מצופים זהב, היו גם בעל ערך גבוה במתכת ממנו היו עשויים מלבד ערכם הייחודי עקב שימושם.
ראשית ייסודו של המקדש וכליו מקורם במשכן אשר הוקם במדבר מתרומות עם ישראל היוצאים ממצרים. מנין היה להם את החומרים יקרי הערך על כך ישנם תיאורים במקרא ובאגדה העוסקים ביציאת מצרים ובהקמת המשכן. במשך מאות רבות משנות קיומו של המשכן ולאחריו המקדש בארץ ישראל נוספו אל אוצרותיו ממגביות, מנדבות ומתרומות מכבדיו, "אוצרות" רבים, כגון באמצעות מוסד ההקדש. במרוצת השנים נבזזו אוצרות המקדש מספר פעמים על ידי כובשים ואף על ידי שליטים מקומיים שנזקקו לכסף. אך האוצר שב להתמלא מתרומותיהם ומיסיהם (דמי מחצית השקל) של יהודים מיהודה, ישראל ואף מחוץ לארץ ישראל.
כמו מקדשים אחרים בעולם העתיק, נחשב בית המקדש כמקום בטוח שגנבים לא יבואו אליו, ולכן שימש להפקדת כספים וחפצים בעלי ערך על ידי עשירי הארץ[דרוש מקור]. במקורות השונים המדברים על ביזת האוצרות לא נמצאה התייחסות נפרדת לרכוש המופקד.
עקב קדושתם של כלי המקדש, בכל פעם שהייתה נשקפת סכנה, נעשו מאמצים לגנוז לפחות את הכלים החשובים ולשמור אותם לדורות הבאים. על גניזות אלו יש סיפורים ואגדות שונים. בעקבות סיפורים נערכו חיפושים רבים בניסיון למצוא את הרכוש המוחבא.
בספר דברי הימים מתואר העושר של כלי המקדש.
וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה' זָהָב כִּכָּרִים מֵאָה אֶלֶף וְכֶסֶף אֶלֶף אֲלָפִים כִּכָּרִים וְלַנְּחֹשֶׁת וְלַבַּרְזֶל אֵין מִשְׁקָל, כִּי לָרֹב הָיָה, וְעֵצִים וַאֲבָנִים הֲכִינוֹתִי וַעֲלֵיהֶם תּוֹסִיף.
— דברי הימים א, פרק כ"ב, פסוק יד
זָהָב וָכָסֶף נָתַתִּי לְבֵית אֱלֹהַי לְמַעְלָה מִכָּל הֲכִינוֹתִי לְבֵית הַקֹּדֶשׁ; שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים כִּכְּרֵי זָהָב מִזְּהַב אוֹפִיר וְשִׁבְעַת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף מְזֻקָּק לָטוּחַ קִירוֹת הַבָּתִּים; לַזָּהָב לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים
— פרק כ"ט
חז"ל מונים 93 כלים שונים ששימשו בבית המקדש.
במשנה תורה להרמב"ם יש התייחסות ב"ספר העבודה" להלכות כלי המקדש והעובדים בו.
על פי המסופר בתנ"ך נבזז בית המקדש הראשון מספר פעמים:
(25) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, עָלָה שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל יְרוּשָׁלִָם; (26) וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית ה' וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הכֹּל לָקָח.
— מלכים-א פרק י"ד פסוקים כה-כו.
(13) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יְהוֹאָשׁ בֶּן אֲחַזְיָהוּ תָּפַשׂ יְהוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ, ויבאו (קרי: וַיָּבֹא), יְרוּשָׁלִַם וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה; (14) וְלָקַח אֶת כָּל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת, וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹנָה.
— מלכים-ב' י"ד פסוקים יג-יד.
"וַיִּקַּח אָחָז אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב הַנִּמְצָא בֵּית ה' וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶך, וַיִּשְׁלַח לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר שֹׁחַד;"
" (17) וַיְקַצֵּץ הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכוֹנֹת וַיָּסַר מֵעֲלֵיהֶם ואת (קרי: אֶת) הַכִּיֹּר וְאֶת-הַיָּם הוֹרִד מֵעַל הַבָּקָר הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר תַּחְתֶּיהָ, וַיִּתֵּן אֹתוֹ עַל מַרְצֶפֶת אֲבָנִים; (18) וְאֶת-מיסך (קרי: מוּסַךְ) הַשַּׁבָּת אֲשֶׁר-בָּנוּ בַבַּיִת וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה הֵסֵב בֵּית ה', מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר;"— ספר מלכים ב' ט"ז, פסוק 8, פסוקים 17-18
"(15) וַיִּתֵּן חִזְקִיָּה אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה', וּבְאֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ; (16) בָּעֵת הַהִיא קִצַּץ חִזְקִיָּה אֶת דַּלְתוֹת הֵיכַל ה' וְאֶת הָאֹמְנוֹת אֲשֶׁר צִפָּה חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּתְּנֵם לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר."
— ספר מלכים ב' י"ח, פסוקים 15 - 16:
בית המקדש תפקד כמרכז רוחני ופולחני עד לשנת 586 לפנה"ס, תקופת מלכותו של המלך יהויכין, אז הוא נחרב בידי נבוכדנצר מלך בבל. כלי המקדש נבזזו ונלקחו לבבל
"(8) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל; בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם; (9) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ."
— מלכים ב', פרק כ"ה, פסוקים 8 - 9
ערך מורחב – מסכת כלים (כלי המקדש)מסכת כלים היא שמה של מסכת חיצונית (שאינה נכללת במשנה ובתוספתא), המתארת את מקום גניזתם של אוצרות בית המקדש.
לפי שמותיהם של המטמינים תוכן האוצרות ומקומות המחבוא, נראה כי מדובר באוצרות בית המקדש הראשון, אך לדעת בן-ציון לוריא בספרו על מגילת הנחושת מדובר באוצרות בית המקדש של הורדוס.
רוב מקומות הגניזה המוזכרים במגילה נמצאים כנראה בבבל, מקום אחד הנמצא בארץ עורר עניין רב. באחת המשניות מסופר:”ואלו הן משקלי הכסף הגנוזים בעין-כחל על ידי ברוך וצדקיה: ככרי כסף - מאה עשרים רבוא, ושל כסף טוב - מאה שישים רבוא, כלים של נחושת, סירים של נחושת טוב - מאתיים רבוא, ושל ברזל - מאה עשר רבוא.....”
על פי ספר עזרא, פרק א פסוקים 7–11, כורש הוציא את כלי המקדש שהיו בארמונו, אותם כלים שלקח מלך בבל בזמן הכיבוש, ונתן אותם חזרה לגולים על מנת שישימו אותם בבית המקדש. מרשימת הכלים המופיע בהמשך (פסוקים 9–11) אין תיאום מוחלט בין רשימה זו, לרשימת הכלים שנלקחו על פי ספר מלכים. סביר להניח שמלך בבל נתן חלק גדול מהכלים שלקח והשתמש בהם לצרכיו.[דרוש מקור]
”ז וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ, הוֹצִיא אֶת-כְּלֵי בֵית-ה', אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלִַם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו.
ח וַיּוֹצִיאֵם, כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, עַל-יַד, מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר; וַיִּסְפְּרֵם, לְשֵׁשְׁבַּצַּר, הַנָּשִׂיא, לִיהוּדָה.
ט וְאֵלֶּה, מִסְפָּרָם: אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים, אֲגַרְטְלֵי-כֶסֶף אָלֶף, מַחֲלָפִים, תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים.
י כְּפוֹרֵי זָהָב, שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים, אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה; כֵּלִים אֲחֵרִים, אָלֶף.
יא כָּל-כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף, חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת; הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר, עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה--מִבָּבֶל, לִירוּשָׁלִָם.”
בשנת 169 לפנה"ס, כאשר יאסון הכהן הגדול המודח ניסה לכבוש את ירושלים מחדש בעזרת בית טוביה. אנטיוכוס הפסיק את המצור על אלכסנדריה שבמצרים, עלה על ירושלים והר הבית, שינה את שמה לאנטיוכיה, בזז את אוצרות בית המקדש והפך את מקום המקדש למקום פולחן לאל היווני זאוס שאותו זיהה עם אלוהי ישראל. זה היה אחד הגורמים למרד החשמונאים.
בשנת 54 לפנה"ס שדד המצביא הרומי קראסוס את אוצרות בית המקדש אחרי שדיכא מרד של אריסטובולוס השני בנו אלכסנדרוס.
אחרי מותו של הורדוס פרצו מספר מרידות המכונות פולמוס וארוס, במהלכן נציב סוריה פובליוס קווינקטיליוס וארוס הרג במורדים ובזז את אוצרות המקדש.
פונטיוס פילאטוס שהיה נציב יהודה מטעם הרומאים, בין השנים 26 עד 36, נטל מאוצרות בית המקדש והשתמש בכסף להקמת אמת מים לירושלים.
גסיוס פלורוס, נציב יהודה בתקופה שקדמה למרד הגדול, בין השנים 64–66 לספירה, דרש מן העם את כספי המקדש. כאשר התעוררה מהומה עקב המעשה הזה, שלח פלורוס את צבאו לירושלים. נכבדי העם, הכוהנים, יצאו לקראת הלגיונות הרומים. אלה התנפלו עליהם ורמסו אותם בפרסות סוסיהם. העם, אשר הבין כי פלורוס מתכוון עתה לבוז את בית המקדש מיהר והרס את האולמות שחיברו את מצודת אנטוניה אל בית המקדש, וכך מנע מאנשי פלורוס להגיע אל המקדש גופא. זמן לא רב אחרי פרץ המרד הגדול שבמהלכו פלש טיטוס לירושלים, כבש את בית המקדש והחריב אותו לחלוטין (70 לספירה). את אוצרות המקדש הוא לקח איתו לרומא. תמונות השלל עדיין מוצגות לראווה בשער טיטוס שברומא (להלן).
שער טיטוס הוקם על ידי הקיסר דומיטיאנוס לאחיו טיטוס כשתים עשרה שנים לאחר הניצחון על היהודים במרד הגדול, שהסתיים בשנת 70 לספירה. הכתובת האחורית שוחזרה בשנת 1821 ובה נחרט:
פרטים משער טיטוס המתארים את הביזה ואת השלל מירושלים
— שער טיטוס - אחור
בחלקו הפנימי של השער יש תבליט מפורסם ובו שחזור תהלוכת ניצחון בה נראים שבויים מממלכת יהודה נושאים כלים מכלי בית המקדש. נראים מנורת המקדש, שולחן לחם הפנים, וחצוצרות הכסף.
מגילת הנחושת היא אחת ממגילות מדבר יהודה. בשונה מיתר המגילות הכתובות על גבי קלף או פפירוס, מגילה זו עשויה נחושת וחרוטה בה רשימת אוצרות הכוללת כמויות עצומות של זהב, כסף, מטבעות וכלים יקרי ערך, ומקומות מחבואם של אוצרות אלה (שמשקלם הכולל מוערך בכ-100 טונות[1]). בן-ציון לוריא סבר שמדובר באוצרות בית המקדש השלישי שהחל לבנות בר כוכבא.
על פי ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס, הוונדלים בראשות גאיזריק לקחו את אוצרות בית המקדש לקרתגו, לאחר שהם כבשו את רומא בשנת 455. המצביא הביזנטי בליסאריוס נלחם בוונדלים בצפון אפריקה ב-533, הצליח לתפוס את הכלים והציג אותם בטריומף בביזנטיון.[2] חפצי הקודש הוחזרו לירושלים והושמו בכנסיית הניאה. הכנסייה נבנתה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס באזור הדרומי ביותר של ירושלים של ימיו, בשיאו של הר ציון. ההיסטוריון הביזנטי מספר[דרוש מקור] שיוסטיניאנוס בנה מבנה אדיר ומפואר על-מנת לאחסן בו את אוצרות בית המקדש שנחרב כ-470 שנה לפני כן, אך בהתגבר לחץ הצבאות המוסלמים הועברו האוצרות למנזר המצלבה ונקברו במקום מסתור שמיקומו אבד, ושם הם קבורים עד היום.
על פי הרב מנחם בורשטין קיימים סיפורים כבר מימי התלמוד על הסתרת כלי המקדש. הוא ערך מחקר מקיף אודות הניסיונות שנעשו לאורך ההיסטוריה למצוא את כלי המקדש. בין השאר, הוא פנה ישירות לוותיקן ולמוזיאונים בעולם כדי לנסות ולמצוא את הכלים האבודים.[3] להלן מספר מקרים ידועים.
צ'ארלס וורן רצה לחפור מתחת להר הבית, בתקווה להגיע לאוצרות בית המקדש, אולם השלטונות מנעו ממנו זאת.
ערך מורחב – מונטגיו פארקרמונטגיו בראונלו פארקר חפר אף הוא בירושלים,[4] וידוע כי נטל איתו 11 ארגזים שהועברו ללונדון. תכולתם הוצגה במוזיאונים, ולא נכללו בהם ממצאים הקשורים להיסטוריה היהודית.
משה ריישר מדווח על אמונות ושמועות כאמת אמפירית, למשל בכל האמור לגבי אוצרות בית המקדש הטמונים לפי אחת האגדות במערה בגליל. הוא מספר על האמונה כי אוצרות בית המקדש נטמנו בקרבת "עין כחל" בגליל (לפי דברי ר' חיים הורביץ, בספרו "חבת ירושלים" משנת תר"ד (1844), המקום סמוך לעכברה, ליד צפת). הוא מוסיף כי בשנת 1799 חיפש צבא נפוליאון בונפרטה אחר המטמון. וכך הוא מתאר את המקום:
עין-כחל בקעה גדולה ועמוקה מאוד ובה מעין מים טובים ועל שמו נקראת עין-כחל, שם מעט בתים תושבי ישמעאלים ערביים, ולמזרחו הר גבוה ורם ומשופע מאוד ובראשו חצוב כדמות שער סתום, ואומרים כי שם נגנזו כלי בית המקדש, וכן כתוב בספר 'עמק המלך' וכן בספר 'מסכת כלים'...
ומלך צרפת נאפולעאן [=נפוליאון] זה כחמישים שנה, שהיה בארץ-ישראל, וגם אצלו היה ידוע על ידי ספרי דברי הימים, ששם בהר עין-כחל הכלים גנוזים, וחפר את ההר כמעט עד חציו, אך לריק היה יגיעו ולשוא היה עמלו, כי לא ידע שלא יוכלו להתגלות, אליו ולא לאחר, עד שיבוא משיח בן דוד צדקינו בבי"א.
מכון המקדש הוא מוסד ישראלי העוסק בנושא בית המקדש וכליו. בחסות המכון נוצרו כלים רבים לשימוש ככלי המקדש כגון המנורה ומזבח הקטורת, שולחן הפנים והכיור, ונתפרו בגדים הזהים לבגדי הכהנים במקדש.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
