בליסאריוס

פלביוס בליסאריוס (גם בליזריוס, ביוונית: Βελισάριος; בערך: 500 – 565) היה מגדולי המצביאים הביזנטים, שהוביל את המערכה לכיבושה מחדש של הקיסרות הרומית המערבית תחת שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס הראשון.

בליסאריוס- תמונה פרי מכחולו של אנדריי וינסנט (1776)

בליסאריוס
Φλάβιος Βελισάριος

הדמות הזאת בפסיפס בזיליקת סן ויטאלה (547) נחשבת לדמותו של בליסאריוס העומד לצידו של יוסטיניאנוס
לידה	500 ספרבה בניה, מואסיה, האימפריה הביזנטית
פטירה	מרץ 565 (בגיל 65 בערך) כלקדון, ביתיניה, האימפריה הביזנטית
מדינה	האימפריה הביזנטית
בן או בת זוג	אנטונינה
מספר צאצאים	1
השתייכות	הצבא הביזנטי
דרגה	מגיסטר מיליטום
פעולות ומבצעים
המלחמה האיברית המלחמה הגותית (535–554) המלחמה הוונדאלית מרידת ניקה

ראשית דרכו

בליסאריוס נולד ככל הנראה בגרמאניה (Germania), עיר קדומה ששכנה בדרום מערב בולגריה של ימינו, בשנת 505 לערך למשפחה ממוצא יווני ותראקי.

בצעירותו התגייס בליסאריוס לצבא הביזנטי ושימש כאחד משומרי ראשו של הקיסר יוסטיניוס הראשון. לאחר מותו של הקיסר בשנת 527 ועלייתו לשלטון של אחיינו יוסטיניאנוס הראשון מונה בליסאריוס לפקד על כוחות הצבא בגבולה המזרחי של האימפריה והוטל עליו להדוף את התקפותיהם של הסאסאנים. למרות היותם במיעוט מספרי הוא הצליח להביס את הפרסים וכך בפעם הראשונה ניתן ביטוי לכישרונו הצבאי.

בליסאריוס המשיך לפקד על הצבא כנגד הפרסים גם במהלך המלחמה האיברית (אנ'). בשנת 530 הצליח להביס את הפרסים בקרב דרה (אנ'), אולם שנה לאחר מכן הובס על ידם בקרב קליניקום (אנ'). כישלונו בקרב הוביל למשא ומתן שבסופו נחתם הסכם שלום בין ביזנטיון לפרס.

כתוצאה מהסכם השלום, בשנת 532 הוחזר בליסאריוס לקונסטנטינופול והיה הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר בבירה. עם פרוץ מרידת ניקה באותה שנה, שאיימה על שלטונו של יוסטיניאנוס, הוביל בליסאריוס את חייליו בדיכוי המורדים תוך שהם הורגים 30,000 מהמורדים.

המלחמה כנגד הוונדלים

יוסטיניאנוס החל להכין את צבאו לקראת מלחמה כנגד הממלכה הוונדלית, בשנת 533, כתגובה לפשיטות ונדליות על ערים ביזנטיות, לשינוי בהנהגה הפוליטית שבגינו הוונדלים הפכו עוינים לביזנטיון, הרדיפה הדתית שחלק מן הנוצרים הניקיאים סבלו תחת הוונדלים, האריאנים, ורצונו להשתלט על אזור צפון אפריקה.

בליסאריוס מונה לפקד על הכוחות הביזנטים במערכה. הוא נחת בקרבת העיר לפטיס מגנה והחל לעשות את דרכו לעבר הבירה הוונדלית קרתגו. בקרב קרתגו פגשו כוחותיו של בליסאריוס את הוונדלים, בראשותו של מלכם גלימר, ובקרב אד דקימום (אנ') הביס בליסאריוס את הוונדלים והצליח לכבוש את קרתגו, ומאוחר יותר הביס את גלימר שוב בקרב טריקמרום (אנ'). כתוצאה מכך נכנע גלימר בשנת 534.

כתוצאה מניצחונו של בליסאריוס שבו הפרובינקיות בצפון אפריקה לשליטה רומאית. בליסאריוס עצמו קיבל כבוד חסר תקדים, הוא מונה לקונסולאט וזכה לחגוג טריומף, על אף שלא היה בן למשפחה הקיסרית.

המלחמה כנגד האוסטרוגותים

הצלחתו של בליסאריוס עודדה את הקיסר והוא היה נחוש לכבוש מחדש את הקיסרות הרומית המערבית. בליסאריוס יצא למלחמה בשנת 535 כנגד הממלכה האוסטרוגותית, הצליח לכבוש את סיקיליה ופלש בהצלחה לאיטליה, כעבור שנה הוא הצליח בכיבושה מחדש של רומא ונאפוליס (כיום נאפולי).

בשנת 537 צלח בליסאריוס מצור של שנה על רומא(אנ'), שנכפה על ידי הצבא האוסטרוגותי תחת ויטיגס, ואף כבש את מדיאולנום (כיום מילאנו). הבירה האוסטרוגותית ברוונה נכבשה על ידו בשנת 540, תוך שהוא מצליח לשבות את המלך האוסטרוגותי ויטיגס (אנ').

בנקודה זו הוחזר בליסאריוס למזרח על ידי יוסטיניאנוס כדי להתמודד עם פלישה פרסית לסוריה. לאחר שנתיים של מלחמה שבהן לא הצליח להביס את הפרסים, הצליחו הביזנטים להגיע להסכם שלום שבו התחייבו הפרסים להימנע מהתקפות על השטחים הביזנטיים למשך חמש השנים הבאות.

בליסאריוס חזר לאיטליה בשנת 544 ונוכח לדעת שהמצב הצבאי השתנה בהיעדרו. מלכם החדש של האוסטרוגותים, טוטילה, הצליח לכבוש מחדש את רומא וצפון איטליה. בליסאריוס הצליח לכבוש את רומא לזמן קצר אולם בשל העדר אספקה ותגבורת נכשלה המלחמה המחודשת כנגד האוסטרוגותים. ייתכן שהאספקה והתגבורת נמנעו ממנו בכוונה על ידי הקיסר שחשש מכוחו הגובר. כתוצאה מן הכישלון פוטר בליסאריוס בשנת 549 והוחלף במצביא נרסס שהצליח לסיים את המלחמה כנגד האוסטרוגותים בהצלחה. הוא פרש משירות צבאי בשנת 551.

אחרית חייו

פרישתו של בליסאריוס באה לקיצה בשנת 559, כאשר חצו ההונים את הדנובה ופלשו לאימפריה תוך שהם מאיימים על הבירה קונסטנטינופול. יוסטיניאנוס מינה את בליסאריוס למפקד הצבא הביזנטי ולאחר שורה של מערכות מוצלחות הוא הצליח לדחוק את רגלי הפולשים מעבר לדנובה.

גורלו של בליסאריוס לא שפר עליו בימיו האחרונים, ובשנת 562 הועמד למשפט והורשע בשחיתות, על אף שההאשמות היו ככל הנראה מפוברקות. בליסאריוס זכה לחנינה מהקיסר וכך לא סיים את ימיו בבית הסוהר.

בליסאריוס מת ככל הנראה בשנת 565 בסביבות גיל 64. הוא זכור כאחד המצביאים המזהירים ביותר בהיסטוריה הביזנטית, כאשר בזכות הנהגתו הצבאית אוחדו שוב רבים מחלקי האימפריה הרומית תחת שלטון אחד. ידידו, הקיסר יוסטיניאנוס, נפטר כחודשיים אחריו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בליסאריוס בוויקישיתוף

• פרוקופיוס, ההיסטוריה הסודית, ספרים 1–5 שעוסקים בבליסאריוס
• בליסאריוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• בליסאריוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• גידי שינהולץ, ימי יוסטיניאנוס, תל אביב, הוצאת 150 איסט, 2024.