Loading AI tools
מלך יהודה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אריסטובולוס השני (ביוונית: Αριστόβουλος Β΄[1]; 100 – 49 לפנה"ס) היה מלך יהודה וכהן גדול במשך ארבע שנים (67–63 לפנה"ס) והיה טוען לכתר גם בשנים שלאחר מכן. בנם הצעיר של מלכי יהודה, אלכסנדר ינאי ושלומציון אלכסנדרה, ואחיו של הורקנוס השני.
 | |||||||||
| אריסטובולוס השני, איור משנת 1553 | |||||||||
| לידה | 100 לפנה"ס | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח | 49 לפנה"ס (בגיל 51 בערך) | ||||||||
| מדינה | ממלכת החשמונאים | ||||||||
| מקום קבורה | ירושלים | ||||||||
| שושלת החשמונאים | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
.jpg)
לא ידוע אם היה לו גם שם יהודי בנוסף על שמו היווני, אם כי סביר להניח שהיה לו שם עברי, כפי שהיה גם לאביו, לאחיו ולבנו, מתתיהו אנטיגונוס.[2][3]
אריסטובולוס השני נשלח עם בניו לרומא לאחר שנלחם בפומפיוס והובס. הצליח לחמוק מרומא ושב אל יהודה, קיבץ סביבו צבא והסב לרומאים אבידות כבדות לפני שנכנע להם במכוור.[4]
עם מותו של אלכסנדר ינאי והעברת השלטון לידי שלומציון, דאגה שלומציון להרחיק את אריסטובולוס מכל תפקיד בממלכה, כפי שהסביר יוסף בן מתתיהו: "אבל בנה השני אריסטובולוס מפני כי נפשו גחלים תלהט השאירה רק בתור איש פרטי".[5]
במהלך כהונתה של שלומציון, הגיע אריסטובולוס אל המלכה עם משלחת של הצדוקים, ובטענה שהצדוקים חוששים מנקמנות הפרושים דרשו שיתנו להם משרות בניהול מבצרי הממלכה, ואיימו שאם לא תיענה לדרישתם הם יחברו למלך הערבים. המלכה שנבוכה מהאיום הסכימה למסור להם את ניהול רוב המבצרים, למעט שלושה מבצרים מרכזיים שהחזיקו את אוצרות הממלכה.
בהמשך מספר יוסף בן מתתיהו, כי "לאחר זמן לא רב שלחה את אריסטובולוס עם צבא לדמשק נגד תלמי הקרוי בן מניאוס, שהיה שכן קשה לעירם. אולם הם לא עשו דבר הראוי לציון וחזרו".[6] יצחק אייזיק הלוי מסיק מכך שבעקבות האיום על המלכה קיבל אריסטובלוס גם תפקיד כמפקד הצבא.[7]
כאשר חלתה שלומציון, מרד בה אריסטובולוס, תוך ניצול השליטה של בני בריתו הצדוקים במבצרי הממלכה. כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו:
כאשר הורקנוס ונכבדי העם מחו באוזני שלומציון אלכסנדרה היא אסרה את משפחתו של אריסטובולוס ואמרה לשואלים כי עיקר הכח הצבאי ואוצרות המדינה בידם והם יכולים לעשות כחפצם, אך היא לא תתערב בעניין בגלל חולשתה. יצחק אייזיק הלוי מפנה את תשומת הלב לכך שאריסטובולוס נאלץ לשכור לו חיל זר וטען שהדבר נבע מכך שהוא לא היה פופולרי בעיני העם שלא רצה בו אלא בהמשך שלטון הפרושים.[8]
כוחו של מחנה אריסטובולוס, שנטה אחרי הצדוקים, עלה על זה של הורקנוס אחיו. אחרי קרב כושל באזור יריחו האחרון נאלץ להימלט. הוא עלה אל ירושלים. שם נכנע לאחיו וויתר לו על המלוכה ועל הכהונה הגדולה.
אריסטובולוס שלט ארבע שנים ביהודה. המשיך בכיבושי אביו אלכסנדר ינאי וחתר לשעבד את הנוכרים השכנים. במיוחד התפרסם בספינות המלחמה שמיקם על החופים ושרדפו אחרי סוחרים ותבעו מהם תשלום מס.
אנטיפטרוס (אבי הורדוס), התגורר בירושלים, והיה בן למשפחה אדומית מיוחסת. חלה התקרבות בינו לבין הורקנוס, שהחזיק בעמדת "אחי המלך", והוא הזהירו שאריסטובולוס עוד עלול להורגו. לעזרתו של הורקנוס גייס את בעל בריתו, מלך הנבטים חרתת, והשניים יצאו לקרב על יהודה. אריסטובולוס הובס והתבצר בבית המקדש. נשתמר בתלמוד סיפור מימי המצור, על האופן שבו נמשכה תוך כדי כך עבודת הקורבנות:
בינתיים, תוך כדי התמשכות המצור, הגיע בשנת 65 לפנה"ס מפקד הצבא הרומי סקוורוס לאזור סוריה. אריסטובולוס שיחד אותו ולפיכך הוא צידד בו. בעזרת תמיכה זו הבריח אריסטובולוס את הורקנוס ואת ידידיו הערבים והרג בהם. תומכיו שלטו על ירושלים, והוא התיישב במבצר אלכסנדריון (בבקעת הירדן, מצפון לים המלח).
משבא פומפיוס, מפקדו של סקוורוס, בעצמו לסוריה, הגיעו לדמשק שני האחים היריבים והעלו טענותיהם.
מסופר שהגיעה גם משלחת שלישית, אולי פרושית באופייה, שלא הייתה מרוצה כלל מקיומה של מלכות ביהודה, והציעה להשיב את מסורת השלטון של הכוהן הגדול.
נראה שליבו של פומפיוס לבסוף נטה לכיוונו של הורקנוס. לדעתו של יוסף בן מתתיהו, זאת משום שאריסטובולוס היה גאה מכדי להתחנף אליו די הצורך.
אריסטובולוס, אולי משום שהבין לאן הרוח נוטה, אולי משום פזיזותו, שב לירושלים להגן עליה, ועורר את כעסו של פומפיוס שיצא כנגדו. משראה שכוח צבאו דל לעומת הרומאים, הבטיח לפומפיוס הבטחות על שוחד בסכום עתק ועל הפקדת העיר בידיו, לצד כל מבצרי יהודה, אך מבלי שקיימן למעשה. פומפיוס שבה אותו. תומכיו ניסו להגן על העיר, אולם העם בירושלים, מבוהל וחצוי בין תומכי שני האחים, התקומם ופתח את השערים לפני המצביא הרומי. תומכי אריסטובולוס ברחו להר הבית.[12] לפי יוסף בן מתתיהו, ההר היה מוקף בתעלה עמוקה שהרומאים התקשו למלא אותה, מאחר שהיהודים מנעו זאת מהם. אולם בשבתות היו היהודים נמנעים ממלאכה, וכתוצאה מכך הצליחו הרומאים להשלים את סתימת התעלה ולפרוץ לתוך ההר.[13]
כל אותו זמן המשיכה העבודה בבית המקדש כרגיל. כותב יוסף בן מתתיהו:
לפי עדותו, שנים עשר אלף יהודים נהרגו, ביניהם כאלה אשר "הפילו את עצמם מראשי המגדלים, ומקצתם יצאו מדעתם למראה הפורענות ושלחו אש מסביב לחומה ונשרפו חיים".
אולם הדבר שהכאיב לעם יותר מכל היה חילול קודש הקודשים. פומפיוס נכנס אליו, למקום שבו הותרה הכניסה רק לכוהן הגדול ביום הכיפורים, אך לא שלח ידו אל האוצרות וחידש את העבודה כסדרה. את הורקנוס הוא מינה לכוהן גדול.[14]
הערים ההלניסטיות נמסרו לפרובינקיה סוריה, שהשלטון בה נמסר לסקוורוס. על הארץ שנותרה, יהודה והגליל, הוטלו מיסים כבדים. בכך הביאה מריבת האחים לסיומו של השלטון היהודי החשמונאי העצמאי.
אריסטובולוס נשבה,[15][16] הובא עם משפחתו לרומא ובסוף ספטמבר 61 לפנה"ס[17] הוּצעד בחרפה בתהלוכת הניצחון,[18] בראשה נישאו כתובות עם שמות הארצות שנכנעו,[19] אחרי המרכבה של פומפיוס.[20] בנו אלכסנדר השני נמלט, חזר לארץ, אסף צבא והתבצר באלכסנדריון. המצביא הרומי אולוס גביניוס נשלח להתמודד עמו, ואחרי מצור ותבוסות נאלץ אלכסנדרוס להיכנע ולבקש חנינה. בהשגת פשרה סייעה אשתו של אריסטובולוס, אם אלכסנדרוס, שעזרה בהסגרת הורקניה ומכוור, שני מבצרים נוספים של המורדים.[21]
השקט עדיין לא הגיע לארץ, שכן בשנת 57 לפנה"ס אריסטובולוס עצמו ברח מרומא[22] והנהיג מחדש את המרד היהודי. גביניוס מינה את מרקוס אנטוניוס למפקד הפרשים ושלח אותו כנגד אריסטובולוס. אף על פי שברשות אריסטובולוס היה צבא גדול הרבה יותר, הקרבות הסתיימו במהרה אחרי כמה אלפי הרוגים נוספים מבין היהודים ובשנת 56 לפנה"ס אריסטובלוס הושב לרומא[22] יחד עם בנו, אנטיגונוס השני.[23] גם מרד נוסף של הבן אלכסנדר הסתיים בצורה דומה.
בינתיים הגיע קראסוס לסוריה ויצא למלחמה על הפרתים, לא לפני שעשה מה שלא עשה פומפיוס וחמס את אוצרות בית המקדש. קראסוס נהרג, אבל ממלא מקומו קסיוס הצליח להימלט ושב ליהודה, שם הרג מתקוממים אוהדי אריסטובולוס, ביניהם פתואל, מנהיג צבאי יהודי, שבעבר השתייך למחנה הורקנוס והפך לעמוד התווך של תומכי אריסטובולוס.
ברומא עלה אז יוליוס קיסר. בשנת 49 לפנה"ס הוא שחרר את אריסטובולוס ושלח אותו עם צבא להילחם על יהודה כדי להיות לו בן ברית במלחמתו עם פומפיוס,[24] בתקוה שימשוך אליו את תמיכתה של האוכלוסייה ביהודה והארצות סביבה, אולם תומכים של פומפיוס הצליחו להרעיל אותו. גופתו הוצפנה בדבש זמן רב עד שנשלחה לבסוף על ידי מרקוס אנטוניוס אל קברות המלכים ביהודה. גם בנו אלכסנדר השני מת באותו זמן, כאשר נידון להמתה בעריפת ראש בידי בית דין רומאי, ביוזמתו של פומפיוס. את בנו אנטיגונוס השני ושתי אחיותיו, אסף אליו תלמי בן מנאוס ששלט בכלקיס. הוא שלח את בנו פיליפיון אל אשקלון להוציאם מידי אמם, וזה לקח את אחת הבנות, אלכסנדרה, לאשה. מאוחר יותר הרג תלמי את בנו ונשא את אלכסנדרה בעצמו.[25][26] מילדיו של אריסטובולוס שנותרו, עתיד היה אנטיגונוס השני לרשת את המלוכה ביהודה.
אריסטובולוס ה-2, (100-49 לפנה"ס), מלך וכהן גדול, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
