תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע
תחנת רכבת היסטורית בבאר שבע מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע היא תחנת רכבת היסטורית[1] שהוקמה על ידי העות'מאנים ב-1915.[2] התחנה ממוקמת מצפון לעיר העתיקה של באר שבע.
 | |||
| מידע על הבנייה | |||
|---|---|---|---|
| חנוכת התחנה | אוקטובר 1915 | ||
| סגירת התחנה | 1927 | ||
| מיקום | |||
| מיקום | בסביבת העיר העתיקה של באר שבע, בסמוך לכביש 25 | ||
| מדינה |
 ישראל | ||
| קואורדינטות | 31°14′43″N 34°47′06″E | ||
| מידע על התחנה | |||
| קווים העוברים בתחנה |
מסילת הדרום  | ||
|
(למפת באר שבע רגילה)   תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע  מצפון, ממזרח ומערב: __ מועצה אזורית בני שמעון ממזרח: __ עומר, __ תל שבע מדרום: __ שגב שלום, __ מועצה אזורית מרחבים לחצו כדי להקטין חזרה
 | |||
| |||
  | |||
רקע
התחנה הייתה חלק מהמיזם הלוגיסטי של צבא האימפריה העות'מאנית לחיבור העורף בדמשק, באמצעות שלוחתה מנחל שורק לקוסיימה של המסילה המזרחית הצבאית, לקראת מסע המלחמה השני למרחב תעלת סואץ כחלק מהמערכה על תעלת סואץ במלחמת העולם הראשונה מול הבריטים. משנה חשיבות לוגיסטי קם לתחנה החל מן המחצית השנייה של 1916, לאחר נסיגת העות'מאנים ושותפיהם הגרמנים ממרחבי חצי האי סיני – מיקוד המערכה על שערה הדרומי של ארץ ישראל לאורך קו עזה-באר שבע, אליו שונעה אספקה, כלי נשק, ולוחמים שהגיעה לתחנה מקצוות האימפריה העות'מאנית.
המסילה לבאר שבע כונתה גם המסילה האורכית, משום שהייתה המסילה הראשונה שחצתה את ארץ ישראל - חבלי השרון, השפלה והנגב, לאורכם וגם 'המסילה המצרית' מפני שעל פי התכנון המקורי תחנת הקצה המערבית יועדה להיות בעיר אסמאעיליה שבמצרים. בעשורים שקדמו הוקמו בארץ שתי מסילות רוחב - מסילת הרכבת יפו–ירושלים ורכבת העמק - והמסילה האורכית נועדה גם כדי לחבר ביניהן.
הקמת התחנה וחנוכתה
מהנדס הרכבות הגרמני היינריך אוגוסט מייסנר, שתרם רבות להקמת רשת המסילות העות'מאנית (ובפרט להקמתה של מסילת הרכבת החיג'אזית), מונה למנהל העבודות להנחת המסילה.
התחנה בבאר שבע נבנתה כתחנה ראשית ברשת המסילות העות'מאנית בארץ ישראל. לכן נבנו בה בית נתיבות, מבנה למנהל תחנה, מגדל מים לצינון דוודי הקטרים, בית מלאכה לקטרים.
באוקטובר 1915 נחנכה המסילה האורכית בטקס חגיגי. רכבת מיוחדת יצאה מדמשק דרומה ובתחנת הרכבת נחל שורק (נקודת הפיצול של מסילת הרכבת יפו–ירושלים והמסילה האורכית) עלו עליה אישים רמי-מעלה, וביניהם המפקד הטורקי העליון ג'מאל פאשה, קצינים בכירים של צבא האימפריה הגרמנית וצבא האימפריה העות'מאנית וקונסולים אירופאיים. עם הגעתם לתחנת באר שבע שקושטה בדגלי האימפריה העות'מאנית, עברו דרך "שער כבוד" והשתתפו בטקס רב-רושם שכלל מסדר צבאי, תזמורת וקהל רב. כמו כן, נישאו כמה נאומים ונערכה תפילה לשלומו של סולטאן האימפריה. היינריך מייסנר, מהנדס המסילה, זכה לקבל מדליה על פועלו.
באר שבע הייתה למרכז צבאי גדול ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה במהלך שנות המלחמה. רוב המתיישבים בה היו ערבים מחברון ומעזה, אך גם עובדי הרכבת ומניחי המסילות - שהיו ברובם יהודים - היגרו אליה.
מדרום לבאר-שבע עברה מסילת הברזל מעל גשר הרכבת הטורקי על נחל באר שבע ושרידי סוללה שניתן לראות עד היום בצד היציאות הדרומיות של העיר לכיוון משאבי שדה. המסילה הגיעה לניצנה ומשם לקוסיימה בקדמת סיני. אורכו של קו הרכבת מעפולה ועד סיני היה כ-300 קילומטר.
בתחילת שנת 1917 הופצצה התחנה על ידי כוחות חיל האוויר הבריטיים, ונהרגו בה 16 פועלים יהודים, שנקברו בקבר אחים.
התחנה בימי המנדט הבריטי
בסוף אוקטובר 1917 נכבשה באר שבע על ידי הצבא הבריטי. עם סיום מלחמת העולם הראשונה בארץ ישראל, הושלמה מסילת הרכבת רפיח – באר שבע וכך חוברו המסילה האורכית שנסללה על ידי הצבא הטורקי להתקדמות דרומה ומסילת הרכבת שנסללה על ידי הבריטים לאורך חוף הים התיכון בצפון חצי האי סיני. בשנת 1918 נחנך קו באר שבע-רפיח, ובמשך כשנה שימשה תחנת הרכבת של באר שבע כתחנה ראשית וסואנת ממנה יצאו רכבות לתחנות יפו לירושלים, לניצנה ולרפיח (ומשם הלאה למצרים).
זמן קצר לאחר תום המלחמה חזרה באר שבע להיות עיירת ספר. כדאיות הפעלת הרכבות אל העיר וממנה ירדה באופן משמעותי. כמו כן, הבריטים החליטו להפסיק את השימוש במסילת הרכבת שהונחה על ידי הטורקים, שהייתה צרה (ברוחב 105 סנטימטר) מהמסילה שהניחו הבריטים (רוחב תקני - 143.5 סנטימטר). לכן, בשנת 1919 נסגרו רוב קווי הרכבת מתחנת באר שבע, ורק קו הרכבת לרפיח נותר פעיל. בשנת 1927 נסגר אף הוא בשל חוסר רווחיות, ותנועת הרכבות לתחנה פסקה. מבני התחנה עברו לידי מערכת הפקידות של ממשלת המנדט הבריטי ונעשה בם שימוש למגורים.
התחנה לאחר קום המדינה
עם סיום המנדט נכבשה באר שבע על ידי המצרים, אז שימשה התחנה כמפקדתם של האחים המוסלמים. באוקטובר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, נכבשה באר שבע על ידי כוחות צבא הגנה לישראל. לאחר כיבוש באר שבע (21 באוקטובר) איפשר מפקד חטיבת הנגב נחום שריג למרדכי (מוטקה) בנצור לתפוס את תחנת הרכבת הטורקית בעיר. בנצור הציב בה חוליית האזנה שהתפתחה לבסיס האזנה של יחידה 8200 שנקרא "בסיס דרום".
בסיס דרום מילא תפקידים משמעותיים במהלך מלחמת העצמאות. חיילי יחידה ש"מ 2 (שירות מודיעין 2) נטלו חלק חשוב במתן מודיעין לכוחות הלוחמים בלחימה מול המצרים. הכיסוי המודיעיני כלל פעילות האזנה בבסיס ופעילות באמצעות חוליות האזנה, שיצאו מהבסיס ופעלו בשטח בכיסוי מלווה לפעילות צה"ל. להלן מספר מקצת הפעילות:
- חוליית האזנה סופחה לחטיבת גולני במבצע עובדה לכיבוש אילת מרץ 1949 במבצע נקבעה ריבונות מדינת ישראל על הנגב, כולל אילת.
- בדצמבר 1950 סופחה חוליית האזנה לכוח של חטיבה 7 שיצא לבלום כוח ירדני שניסה לחסום את הדרך לאילת בק"מ ה-78. דיווחי החוליה הועברו בזמן אמת למפקד המבצע, מפקד פיקוד דרום אלוף משה דיין. זה הביע בה בעת את הערכתו לאנשיה.
- ב-23 ביולי 1952 התחוללה מהפכת הקצינים החופשיים במצרים, שבה הודח המלך פארוק על ידי מוחמד נגיב. הידיעה על ההפיכה התקבלה בבסיס והייתה המידע הראשון על התרחשותה.
- אנשי הבסיס נטלו חלק בכיסוי מלווה בפעולות התגמול בשנות ה-50.
- בשנת 1954 החלו לקיים בבסיס הכשרות של אלחוטנים במסגרת קד"צ (החינוך הקדם צבאי לבני נוער שנשרו ממערכת החינוך). הוכשרו מחזורי אלחוטנים שהיו בהמשך משמעותיים בתחום קליטת התקשורת המבצעית. בנות החלו לשרת בבסיס רק משנת 1965.
- במבצע קדש לכיבוש סיני (אוקטובר 1956) העניק הבסיס כיסוי מלווה למבצע. כמו כן חוליות האזנה שסופחו לכוחות בשטח, באזורי רצועת עזה וניצנה, העבירו מודיעין לכוחות הלוחמים.
במהלך השנים החל הבסיס לסבול מהפרעות קליטה. אלה נבעו, בין היתר, מהתפתחות העיר באר שבע סביב לבסיס. בניסויי קליטה שנערכו באזור נמצא מקום מתאים יותר מבחינת תנאי הקליטה. בתחילת 1967 החלה פעילות האזנה במיקום החדש. במהלך מלחמת ששת הימים פעלה היחידה בשני האתרים במקביל, ובדצמבר 1967 הסתיימה פעילות ההאזנה בבסיס דרום. כל רכיבי ההאזנה עברו לפעול בבסיס החדש תחת השם "מוריה".[3]
לאחר מכן אוזרחו מבני התחנה ושימשו במשך כעשרים שנה כבית מלאכה אומנותי לנייר בהנהלת ג'ויס שמידט, המרכז לאמנות חזותית וכתחנת בית ספר שדה של החברה להגנת הטבע. כיום התחנה היא אתר לאומי מוכרז ומבניה הנטושים המתינו לתהליך שימור. בביקור במתחם התחנה היה ניתן להבחין בשני מבנים - מבנה מנהל התחנה ובית הנתיבות. בסמוך למתחם, בין מגדלי מגורים, נחבא מגדל המים ששימש למילוי מנועי הקיטור של הקטרים.
בשנת 2013 החלה עיריית באר שבע בשיתוף עם רכבת ישראל בשיקום מתחם תחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע, שלושה מבנים במתחם תועדו ושומרו. הפרויקט תוקצב ב-20 מיליון ש"ח, ובמסגרתו הוסב המתחם (כ-7.5 דונם) למוקד תרבות, בילוי ופנאי, בו שולבו מיני מוזיאון לתולדות רכבת ישראל, ארכיון למורשת העיר באר-שבע, כמו כן מוקם במתחם בית קפה.
האדריכל שנבחר לתכנן את הפרויקט הוא אייל זיו והפרוגרמטור צביקה מינץ, שניהם עבדו במשותף, בפרויקט מתחם "התחנה" בתל אביב. לאורכו של המתחם הוצבו מסילות ברזל אותנטיות, ו-3 קרונות היסטוריים בני יותר ממאה שנים שהושאלו ממוזיאון הרכבת בחיפה ושופצו על ידי החברה הכלכלית של עיריית באר שבע בשיתוף רכבת ישראל, והם ישמשו כחללים לתערוכות מתחלפות.
- קרון טרקלין מס' 97 - תוצרת Birmingham RC&W, אנגליה, 1922, בשנות ה-50 הוסב לקרון בית ספר נייד, לאחר הוצאתו מהשירות שימש כמשרד נייח בסדנאות הקישון. קרון מס' 6 במתחם.
- קרון מחלקה 3/כבודה מס' 316 - תוצרת חברת הרכבת LSWR הבריטית, 1893-1894. היה במקור מחלקה 1, אחר כך הוסב למחלקה 3. במלחמת העולם הראשונה הוסב לקרון אמבולנס ונשלח למזרח התיכון, בשנות ה-20 הוסב בחזרה לקרון נוסעים. לאחר הוצאתו מהשירות, בשנות ה-50, שימש כמשרד נייח בסדנאות הקישון. קרון מס' 5 במתחם.
- קרון קירור שבעה טון - נבנה סביב 1917 כקרון ארגזי עשרה טון עבור הצבא הבריטי במזה"ת, הוסב על ידי רכבת המנדט לקרון מבודד להובלת בשר.
- בבית הנתיבות מוצגת תערוכתו של גואל דרורי "תולדות באר שבע 1900-1948" שסוקרת בצילומים את התקופה העות'מאנית ואת התקופה הבריטית בעיר. תערוכה זו היא תערוכה מצומצמת של התערוכה שחנכה לאחר פסיקת הבג"ץ את המוזיאון לתרבות האסלם ועמי המזרח שבמסגד הגדול של באר שבע.
במרכז התחנה הוצב קטר קיטור היסטורי המפורסם שעל שמו קרוי המתחם המתחדש – קטר 70414, על פי שירו של חיים חפר, בביצוע אריק לביא. בינואר 2019 נוסף לצידו קרון משא מתקופת מלחמת העולם השנייה הבנוי בחלקו מעץ, שהוצג בעשורים האחרונים בחצר מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב והועבר לבאר שבע.
תולדות קטר הקיטור 70414
בסרטון המפורסם עם פסקול שיר הקטר של אריק לביא מככב קטר קיטור מדגם 8F עם מספר 70414 (ברכבת המנדטורית מספרו היה WD414). כמה קטרים מהדגם הזה הובאו לארץ ישראל על ידי בריטים ושירתו ברכבת ישראל עד שנת 1958. אחרי שהוצאו מהשירות, כל הקטרים הועברו לגריטה והותכו. היום בעולם קיימים רק כ-14 קטרים כאלה, רובם בבריטניה ומקצתם בטורקיה, איראן ועיראק.
ניסיון הראשון לפנות ישירות לטורקיה על מנת לרכוש קטר מהדגם הזה בשנת 2008 לא צלח, עקב המתיחות הדיפלומטית בין שתי המדינות.
בשנת 2012 אותר קטר ברשות חברת חובבי רכבת מבריטניה (ויילס), "The Churchill 8F Group", שמשפצת ומשקמת את קטרי הקיטור. הקטר היה קטר קיטור טורקי מקורי מס' 45166 (WD341) מדגם TCDD 45151 Class (הרכבה טורקית של 8F), שהגיע לאחרונה לבריטניה. הוא נרכש מהחברה, הועלה על אונייה בנמל סאות'המפטון באנגליה והוא הגיע לישראל ב-20 בדצמבר 2012.
אף על פי שקטרי קיטור מדגם הזה מעולם לא ביקרו בתחנת הרכבת הטורקית בבאר שבע, הוחלט להציב את הקטר במתחם בעקבות השיר שהפך אותו לאחד הסמלים המזוהים עם העיר. פרט מעניין נוסף הוא שבעצם צולם בסרטון קטר עם מספר אחר ששונה לו מספר כדי להתאים למילות השיר.
ערך מורחב – מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע
ב-21 באוקטובר 2002, במהלך משותף של עיריית באר שבע וטורקיה, הוקמה בסמוך לתחנה הטורקית אנדרטה לזכר 298 חיילי הצבא הטורקי שנפלו בקרבות על באר שבע במלחמת העולם הראשונה.
מבנה התחנה לפני שיפוץ המתחם
שלט אבן הנושא את שם התחנה, 9/08
האנדרטה לזכר חיילי הצבא העות'מאני שנפלו בקרבות על באר שבע במהלך מלחמת העולם הראשונה, וברקע תחנת הרכבת הטורקית
חיילי בסיס דרום של יחידה 8200 על רקע התחנה
- יוחאי כורם, באר שבע - בירת הנגב, טיול באתרים נבחרים בעיר באתר "טיולי"
- אתר עיריית באר שבע - למידע על התחנה יש לגלוש לפרק ההיסטוריה
- אתר הרכבת החיג'אזית - תמונות של התחנה והסברים אודותיה
- סרטון של מינהל ההסברה על קטר 70414. כתב וביים: חיים חפר, מוזיקה יוחנן זראי.
- מאור חגי, קטר הקיטור ההיסטורי חזר לבאר שבע, באתר News1 מחלקה ראשונה, 24 בדצמבר 2012
- סרטון הטלוויזיה הקהילתית "תערוכתו של גואל דרורי תולדות באר שבע 1900-1948" במתחם הקטר
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
