Loading AI tools
ממפקדי הפלמ"ח ומפקד חטיבת הנגב במלחמת העצמאות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום ("סרגיי") שריג (וייספיש) (25 בנובמבר 1915 – 27 ביולי 1999) היה ממפקדי הפלמ"ח הבולטים ומפקד חטיבת הנגב במלחמת העצמאות, שלאחריה פרש מצה"ל ושב לקיבוצו, בית השיטה. שימש כמזכיר הקיבוץ המאוחד וכראש המועצה האזורית הגלבוע.
 | |
| סא"ל נחום שריג, מפקד חטיבת הנגב ראשון מימין, לשמאלו: יצחק רבין. מרץ 1949. | |
| לידה |
25 בנובמבר 1915 ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
27 ביולי 1999 (בגיל 83) בית השיטה, ישראל |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | סרגיי |
| בן או בת זוג |
תקוה שריג |
| צאצאים |
יוסף שריג, רן שריג |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| דרגה | סגן אלוף |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מזכיר הקיבוץ המאוחד, ראש המועצה האזורית הגלבוע, יוזם תנועות ביטחוניות התנדבותיות | |
| הנצחה | |
| רחוב על שמו בבאר שבע | |
  | |
שריג נולד בירושלים, על גבול שכונת מאה שערים, לשרגא ויוכבד וייספיש, משפחה חרדית, דור שביעי בירושלים, מצאצאי הרב נחום לעוי משאדיק. אביו יצא לארצות הברית לצורכי פרנסה ונחום גדל ללא אביו. מצעירותו נמשך אל פעילות ההגנה ותנועות הנוער החילוניות. בנעוריו הצטרף לתנועת המחנות העולים, במסגרתה יצא להגשמה ב"קבוצת החוגים" שייסדה את קיבוץ בית השיטה. נישא לסופרת תקוה שריג, בתו של הרב ד"ר יוסף הלוי זליגר, מייסד תחכמוני. אחד ממנהיגי נטורי קרתא, לייב וייספיש, היה בן דודו[1]. שריג ווייספיש שמרו על קשר בבגרותם ובמקביל, ניהלו ויכוחים על הנושאים בהם היו חלוקים בדעותיהם.
כשהוקם הפלמ"ח ב-1941 הצטרף אליו שריג ושירת כמ"מ בפלוגה א' תחת פיקודו של יגאל אלון. בסוף 1944, בעת הארגון הראשוני של פלוגות הפלמ"ח בגדודים, מונה למפקד הגדוד הראשון של הפלמ"ח. הוא פיקד על הפעולה לשחרור המעפילים במחנה עתלית[2], באוקטובר 1945, ועל הפשיטות על מתקני הרדאר הבריטיים על חוף הים התיכון[3]. לאחר מכן, מונה למפקד הגדוד הרביעי של הפלמ"ח שהיווה אז למעשה את המפקדה של היחידות המיוחדות של הפלמ"ח.
עם פרוץ מלחמת העצמאות, קיבל שריג את האחריות על פעילות הפלמ"ח בנגב ומאוחר יותר, כשאורגנה חטיבת הנגב, קיבל את הפיקוד עליה והיה מפקדה במשך כל מלחמת העצמאות. בעת פלישת הצבא המצרי והקרבות הקשים שהתחוללו סביב נקודות היישוב העבריות בנגב, התנגד שריג לפינוי הילדים והנשים מהנקודות שבמצור מחשש שצעד כזה יביא לירידה בכושר העמידה של היישובים[4].
שלושת המבצעים הגדולים בהם נטלה חלק חטיבת הנגב בפיקודו היו: מבצע יואב בו הצליחו כוחות החטיבה וכוחות נוספים לפרוץ את המצור על הנגב ולכבוש את באר שבע, מבצע חורב בו השתלטה החטיבה על קו ביר עסלוג'-עוג'ה אל-חפיר ועל חלקים במזרח חצי האי סיני ומבצע עובדה בו נכבש הנגב הדרומי בואך אילת.
עם הגעת החטיבה לחופי הים האדום השתתף נחום שריג בטקס הנפת דגל הדיו באום רשרש. הוא היה זה שפקד על חייליו להכין את הדגל לקראת סיום מבצע עובדה, ומסר אותו לאברהם אדן (ברן) על מנת שיגיע רגלית לאום רשרש ויניף אותו שם. נחום שריג יצא אחריו עם שני ג'יפים, חצה את גבול מצרים תוך הסתכנות בתקרית צבאית, ואסף את אדן עם שניים מחייליו על מנת שיגיעו ראשונים לאום רשרש.
בתום מלחמת העצמאות שוחרר מצה"ל ושב לקיבוץ בית השיטה. בשנת 1962 הוענקה לו אזרחות כבוד של באר שבע[5].
בין תפקידיו בשנים שלאחר מכן: כהונה כמזכיר תנועת הקיבוץ המאוחד (בשנים 1967–1972) וכהונה כראש המועצה האזורית הגלבוע. כמו כן, מילא בקיבוצו את תפקיד המזכיר ב-10 קדנציות.
לאחר מלחמת יום הכיפורים, בה נהרג בנו, המשורר והמלחין יוסף שריג, היה היוזם המרכזי להקמת התנועה ההתנדבותית שכונתה אז "הבריגדה הכחולה" ופעלה בבסיסי צה"ל לשיקום מערך הלוגיסטיקה[6]. כמו כן, יזם הקמת תנועה התנדבותית נוספת, "אביץ", לסיוע בביצור יישובי הצפון.
בן נוסף של נחום שריג הוא רן שריג, מפקד חטיבה 179 במלחמת יום הכיפורים, ולאחר מכן סגן מפקד אוגדה.
לנחום שריג גם בתו רות, ושני בניו הצעירים אייל ויצחק.
ב-1984 היה ממקימי עמותת דור הפלמ"ח שמטרתה הייתה הנצחת פעולות הפלמ"ח ואף שימש כיושב ראש שלה עד פטירתו.
נחום שריג נפטר בי"ד באב תשנ"ט ונטמן לצד רעייתו תקוה בקיבוצו בית השיטה.
העיר באר שבע קראה רחוב על שמו בשכונת רמות.
על שמו מגדל תצפית ברמות יששכר, מעל קיבוץ בית השיטה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
