Loading AI tools
רב ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב עובדיה הדאיה (חנוכה[1] תר"ן, סוף דצמבר 1889 – כ' בשבט תשכ"ט, 8 בפברואר 1969), היה דיין ומקובל, ומחבר שו"ת ישכיל עבדי. שימש ראש ישיבת המקובלים בית אל, כחבר מועצת הרבנות הראשית וכחבר בית הדין הרבני הגדול, רבה הספרדי של פתח תקווה וחתן פרס ישראל לספרות תורנית לשנת תשכ"ח.
הרב עובדיה הדאיה, אב"ד בית הדין הגדול לערעורים של הרבנות הראשית, שנת 1959 | |
לידה |
דצמבר 1889 תר"ן חלב, האימפריה העות'מאנית |
---|---|
פטירה |
8 בפברואר 1969 (בגיל 79) כ' בשבט תשכ"ט ירושלים, ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
מדינה | ישראל |
מקום פעילות | ירושלים |
תקופת הפעילות | ? – 8 בפברואר 1969 |
השתייכות | ישיבת המקובלים בית אל |
תחומי עיסוק | קבלה, הלכה |
תפקידים נוספים | רבה הספרדי של פתח תקווה, חבר בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת המקובלים בית אל |
רבותיו | רבי שלום בוחבוט, רבי יצחק שרים, רבי יצחק אלפייה, רבי שלום הדאיה |
תלמידיו | הרב מאיר יהודה גץ, הרב מרדכי אליהו |
חיבוריו | שו"ת "ישכיל עבדי", "עבד המלך, עבדא דרבנן", שו"ת "דע"ה והשכל", "שלום עבדו" |
אב | שלום הדאיה |
פרסים והוקרה |
|
נולד בחלב שבסוריה, לרב שלום הדאיה ולשרה לבית לבטון. משני צדדיו היה נצר למשפחות רבנים ידועות. סב סבו, הרב חיים מרדכי לבטון, היה הרב של העיר. אביו עלה לזמן קצר לארץ ישראל בשנת תרמ"ז. בשנת תרנ"א יצא האב לאלכסנדריה לצורך ניתוח עיניים ולבסוף עלה עם משפחתו לארץ ישראל בסוף שנת תרנ"ח[2][3].
התחנך בתלמוד תורה "דורש ציון" ולאחר מכן בישיבות "חסד אברהם" ו"תפארת ירושלים", בהמשך שכר אביו את הרב המקובל שלום בוחבוט שילמדו. למד גם מפיהם של המקובלים רבי יצחק שרים ורבי יצחק אלפייה.
בשנת ה'תרס"ז נשא לאישה את צלחה (שולמית) בת הרב עזרא שרים. בזמן מלחמת העולם הראשונה נמלט לחלב מאימת הגיוס לצבא הטורקי לכארבע שנים[4][5].
בשנת תרפ"ג, עת הוקמה ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, התמנה הרב הדאיה לר"מ ללימודי הפשט והסוד שם. היה פעיל גם בישיבת "עוז והדר", ישיבת מקובלים שפעלה במסגרת פורת יוסף ובה התפללו על פי כוונות האר"י, ושם שימש שליח ציבור במשך שנים רבות.
בשנת ה'תרפ"ה התמנה להיות חבר בית הדין של העדה הספרדית בירושלים[6], ובשנת ה'תרצ"ט התמנה להיות דיין בבית הדין בפתח תקווה[7] וכיהן דה פקטו כרב העדה הספרדית במקום[8]. על נייר המכתבים שלו היה רשום "רב ראשי בפתח תקווה"[2].
בשנת ה'תש"ה לאחר פטירת אביו התמנה במקומו לראש ישיבת המקובלים בית אל. באותה השנה השתתף בבחירות למועצת הרבנות השלישית, הגיע למקום הרביעי ולא נכנס למועצה. עם פטירת חבר המועצה הרב יוסף הלוי בט"ו אלול תש"ז, נבחר לממלא מקומו, אולם עקב בעיות הביטחון והמצור בירושלים נדחתה כניסתו לתפקיד בחודשים אחדים[9].
בשנת תשי"א נתמנה לחבר בית הדין הרבני הגדול לערעורים בירושלים. בשנת תשט"ו נבחר שוב למועצה[10].
בשנת ה'תשכ"ד התמודד על כהונת ה"ראשון לציון" מול הרב יצחק נסים, אך לא נבחר[11].
בשנת ה'תש"ה מונה לראש ישיבת המקובלים בית אל כממלא מקומו של אביו הרב שלום הדאיה. במלחמת העצמאות הרסו הירדנים את מבנה הישיבה, והישיבה חדלה מלהתקיים.
בשנת תשי"ד שיקם את ישיבת המקובלים בית אל, הוא אסף את תלמידיה והקים את הישיבה מחדש. בתחילה פעלה הישיבה כארבע שנים בבית כנסת "מדרש מטלון" הדמשקאי בשכונת רוחמה בירושלים[12] ובשנת תשי"ח העבירה למבנה חדש שהקים על גג ביתו שבמערב העיר בשכונת יגיע כפיים, ובנוסף בנה לצידה ישיבה ללימוד נגלה - "שלום עבדו", על שם אביו. בסוף ימיו תכנן כנראה להעביר את הישיבה חזרה לעיר העתיקה[13].
חיבורו המרכזי הוא שו"ת ישכיל עבדי הכולל שמונה כרכים, שבעה נדפסו בחייו והשמיני במלאת עשר שנים לפטירתו. כרך א' בשו"ת זה נושא הסכמות של אביו, הרב יעקב מאיר, הרב אליהו קלצקין, הרב יוסף חיים זוננפלד, הרב קוק והרב איסר זלמן מלצר.
זכה בפרס הרב קוק בספרות רבנית מקורית - על חלקו החמישי של שו"ת 'ישכיל עבדי' בשנת תשי"ט, ובפרס ישראל לספרות תורנית (תשכ"ח)[14], כמו כן זכה באות "איש ירושלים" בשנת 1967[15].
הרב הדאיה נפטר בכ' בשבט ה'תשכ"ט ונקבר בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות. רחוב על שמו נקרא בנחלאות בירושלים (בשכונת "שבת צדק") ובשכונת הדר גנים בפתח תקווה.
בנו, הרב שלום מרדכי חיים הדאיה, ירש את מקומו בתור ראש ישיבת המקובלים בית אל במערב העיר[16].
אוסף על שמו שמור בספרייה הלאומית[17].
התנגד להתקנת תקנות שנועדו לקרב את ההלכה למקובל בעולם המודרני, כמו הצעתו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג שהבת תירש עם הבנים, בטענה שתקנות מעין אלו עלולות להוביל לדרישה שהרבנים יבטלו את כל התורה[18].
תמך בהיתר המכירה בשנת שמיטה, וכתב: "והנח להם לישראל שלא להרהר אחרי המכירה, ושלא לפרוש מן הציבור, שרב ככל סומכים על הפוסקים שהנהיגו עניין המכירה בשופי..."[19].
סבר שקום המדינה ובמלחמת ששת הימים, בהן חזרה שליטת עם ישראל על ארץ ישראל - נפדו מקומות הקודש מידי הסטרא אחרא וחזרו "לגבול הקדושה". ומכח כך אסר למסור מאדמות ארץ ישראל שנכבשו על ידי צה"ל לגויים, בין היתר בטענה כי זו נתינת חלק לסטרא אחרא, מלבד הנימוק ההלכתי של "לא תחנם" האוסר למסור שטח מארץ ישראל לידי נכרים. מנימוקים אלו אסר למסור אפילו את חבל סיני[20].
כתב תשובה התומכת בזכותה ההלכתית של מדינת ישראל לגבות מסים[21].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.