Loading AI tools
כינוי לבית דין הגבוה מתקופת בית שני עד תקופת התלמוד מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סַנְהֶדְרִין (או סנהדרֵי גדולה או בית דין הגדול; מיוונית: Συνέδριον) היא בית דין של שבעים ואחד דיינים ששימש ערכאה עליונה לפסיקת הלכה ומשפט בעם היהודי.
הסנהדרין החלה לפעול בתחילת ימי בית שני. היא פעלה בעם ישראל עד שנת 425 לערך. בדרכי וכללי פעולתה עוסקת מסכת סנהדרין.
מקור המילה ביוונית: συνέδριον (תעתיק: סִינְהֶדְרִיוֹן), ופירושה המקורי "מועצה" או "מקום כינוס" (מילולית: ישיבה ביחד). כך נקראו מועצות ובתי דין שפעלו בשווקים של ערי יוון העתיקה. המילה התקבלה בלשון חז"ל, שהושפעה מהלשון היוונית, ומבחינה דקדוקית נוקטים לגביה לשון נקבה ("הסנהדרין יושבת", "הסנהדרין דנה" וכדומה). בכמה מקומות בספרות חז"ל מכונה הסנהדרין גם בית ועד[1]. בתקופות מאוחרות יותר, נדרש השם כנוטריקון של "שונא הדרת-פנים בדין"[2].
התורה עוסקת במקרה שבו מתעורר ספק הלכתי שאין לו פותר ומצווה כי במקרה כזה יש לפנות אל הסמכות ההלכתית הנמצאת במקום שבחר ה'. התורה מצווה להישמע לפסיקת ההלכה המתקבלת על ידי אותה סמכות, ואף מאיימת בעונש מוות על מי שלא יקבל אותה:
כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט; בֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ – וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.
וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה', וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ – תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל.
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט – וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד.
בתורה שבעל-פה, "המקום אשר יבחר ה'" מתפרש כבית המקדש שבירושלים, והסמכות ההלכתית שהייתה שם בתקופת חז"ל היא הסנהדרין שישבה בלשכת הגזית שבעזרת בית המקדש, ושאבה את סמכותה ממקום זה. לכן, כאשר הסנהדרין אינה יושבת שם היא מאבדת את סמכותה[3].
חז"ל פירשו שעונש המוות מתייחס למקרה של "זקן ממרא" – אחד מן החכמים הסמוכים שאינו מקבל את הסמכות העליונה של הסנהדרין, ומורה הלכה למעשה בניגוד לדבריה.
הסנהדרין היא חלק ממערך בתי הדין, המורכב משלושה סוגי בתי דין, ולכל אחת מהן סמכות שונה:
בתלמוד הבבלי, פירט רבי יוחנן מהן התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין:
"דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן..."
על סמך הנאמר בתלמוד, אפיין הרמב"ם (בספרו משנה תורה) את התכונות הנדרשות מחברי הסנהדרין. עיקרן הוא:
הכהנים והלוויים שימשו בהיסטוריה גם כדיינים בסנהדרין, ולהלכה נפסק שמצווה (אך לא חובה) למנות אותם בכל הרכב של הסנהדרין[7].
יש שטענו כי רצוי למנות כהן כנשיא הסנהדרין, שיכהן כסמכות הרוחנית העליונה אליה פונים בשאלות קשות[8].
הקשר בין כוהנים ולויים לבין הסנהדרין מופיע לראשונה בפסוק מספר דברים: ”... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט.” (ספר דברים, פרק י"ז, פסוק ח'.)
קשר זה מופיע במקורות מקראיים נוספים:
מקור נוסף להלכה זו נמצא במדרש תנאים, שם כתוב: "כל סנהדרין שהיא משולשת הרי זו משובחת". לפי פירוש המלבי"ם, כוונת המדרש היא שמומלץ לסנהדרין כי שליש מהדיינים בה יהיו כוהנים, שליש – לויים ושליש – ישראלים[9].
הסנהדרין, או בשמה המקורי "מועצת הזקנים", הייתה המוסד הדתי העליון ביהודה בימי בית שני, אך שימשה גם כהנהגה מדינית. המוסד התפתח ממוסד קדום לו – כנסת הגדולה. בידיה רוכזו סמכויות משפטיות ומדיניות. היא הנהיגה את העם וייצגה אותו, והיוותה גם בית מדרש עליון ללימוד תורה. את הבסיס לסנהדרין נטלו חז"ל מ־70 הזקנים שסייעו ביד משה רבנו במשפט (במדבר, י"א, ט"ז–י"ז).
מקומו של בית דין הגדול (של 71 חכמים) היה בתחילה בלשכת הגזית אשר בבית המקדש; מלבדה, ישבו שתי סנהדריות קטנות (23 חכמים כל אחת) בפתח העזרה ובפתח הר הבית. 40 שנה לפני חורבן בית המקדש השני גלתה הסנהדרין הגדולה ממקומה לשטח החיצוני של הר הבית[10], ומאותו זמן ואילך בטלה סמכותה להוציא עבריינים להורג, מפני שרשאים בתי־הדין לפסוק גזר־דין מוות רק כשבית־הדין הגדול יושב במקומו בלשכת הגזית.
לאחר החורבן נדדה הסנהדרין ממקום למקום:[11]
גלתה סנהדרין… מלשכת הגזית לחנות ומחנות לירושלים, ומירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושה ליבנה, ומיבנה לאושה, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית־שערים, ומבית־שערים לציפורי, ומציפורי לטבריא.
הדעה הרווחת היא שהסנהדרין הפסיקה לפעול סמוך לזמן ביטול הנשיאות, בשנת 425 בהסתמך על חקיקה רומית שביטלה את סמכותה[דרוש מקור]. עם זאת, ישנן ראיות המרמזות על שרידי סנהדרין עד מסע הצלב הראשון.
לאחר חורבן הבית, ישבה הסנהדרין ביבנה עד מרד בר כוכבא (הסתיים ב־135), בעקבות המרד והגזרות שגזרו הרומאים בעקבותיו על יהודה, עברה הסנהדרין לגליל. היא ישבה בכפרים קטנים כמו אושא ושפרעם, כדי להרחיק ממנה את עינה של הקיסרות הרומאית. רבי יהודה הנשיא – נשיא הסנהדרין, שישב בבית שערים, העביר לעירו את הסנהדרין, וכאשר חלה ועבר לציפורי, עברה איתו לשם גם הסנהדרין. בימי רבי יהודה נשיאה, עברה הסנהדרין לטבריה למשך תקופה ארוכה.
לצד חוקרים המצדדים בהמשך קיום הסנהדרין לאחר ימי מרד בר כוכבא[12], קיימים גם חוקרים הטוענים כי אין כל ראיה לקיומו של גוף מרכזי הקרוי "סנהדרין" לאחר המרד. י' לוין טוען: "השם 'סנהדרין' כמעט שאיננו מופיע בתיאורי תקופה זו. השימוש במונחים העשויים להעיד על קיומו של מוסד כזה הוא נדיר למדי, ואף מוגבל לסוף המאה הראשונה או לראשית השנייה."[13]. לטענתו, לא נזכר במקורות גוף עליון דתי או שיפוטי, ומונחים, כגון ועד, בית הוועד, בית מדרש ועוד ביטויים דומים – מכוונים כולם להתכנסויות של בתי דין מקומיים, או להתכנסויות חכמים לשם לימוד.
71 חברי הסנהדרין היו העילית הרוחנית של העם היהודי. רבן גמליאל השני הוא מהבולטים שבחברי הסנהדרין הגדולה, ולפי המסורת מרדכי היהודי היה בין חברי כנסת הגדולה, גלגולה הקודם של הסנהדרין.
לאחר ביטול הסנהדרין, היו ניסיונות שונים במהלך השנים לחדש את הסמיכה ואת הסנהדרין.
במחצית השנייה של המאה ה-11 הפכה חיפה למרכז יהודי חשוב ליהודי הגליל, לאחר שישיבת גאון יעקב בראשותו של ר' אליהו הכהן גאון גלתה מירושלים לצור, וחיפה נבחרה כמרכז הסמלי לריבונות הגאונות הארץ-ישראלית בראשות ר' אליהו הכהן. באירוע רב רושם שנערך בחיפה בהושענא רבה ד'תתמ"ג (1082) הכריז ר' אליהו הכהן על לוח השנה של אותה שנה, חידש את הגאונות והסמיך 'חברים בסנהדרין הגדולה'. תיאור המאורע המופיע במגילת אביתר, שחוברה בידי אביתר בנו של ר' אליהו הכהן ונמצאה בגניזה הקהירית, מספר על הגעתו של ר' אליהו הכהן לחיפה "לקדש את השנה, ויחדש את הגאונות ואת הסמיכה בבית הוועד נגד כל בני ישראל, וישם אלות נמרצות וקללות נחרצות על כל חולק ומפליג ועל כל גוזל ומשיג גבולין, וכתוב בספר התקנה והסמיכה, וחותם ידו ויד כל החכמים בו". אך למרות אירוע זה המצביע על חשיבות המקום בעיני יהודי ארץ ישראל, הביא הכיבוש הצלבני בשנת 1100 לחורבן היישוב היהודי בחיפה, ור' בנימין מטודלה שעבר בה בסביבות 1170 (ד'תתק"ל) כבר לא הזכיר קהילה יהודית במקום.
קרוב לחמש מאות שנים מאוחר יותר הוביל מהר"י בירב ניסיון נוסף לחידוש הסמיכה. מהר"י בירב סמך, על פי שיטתו, ארבעה חכמים, שסמכו חכמים נוספים, אך לא התיימרו לחדש את הסנהדרין. בניסיונות חידוש הסנהדרין המאוחרים יותר לא נסמך בפועל איש. מהר"י בירב, וכן הבאים אחריו, נתלו במה שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה[14], וגם בהלכות סנהדרין שבמשנה תורה: "שאם יסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינים ולסמוך אותם, הרי אלו סמוכים ויש להם רשות לדון דיני קנסות ולסמוך חכמים אחרים"[15].
ב-2004 נעשו ניסיונות לחדש את הסנהדרין, על ידי קבוצה של רבנים ואקדמאים[16], כגון הסנהדרין החדשה וסנהדרין לישראל[17]. הרב מרדכי אליהו הקים סנהדרין בה נכחו 23 דיינים[18].
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.