Loading AI tools
רב וחוקר ספרות חז"ל (1899–1967) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב פרופ' שמואל קלמן מירסקי (Samuel Kalman Mirsky; ב' באב תרנ"ט, יולי 1899 – כ"ו באלול תשכ"ז, אוקטובר 1967) היה רב וחוקר ספרות חז"ל, הגאונים והראשונים, מאנשי הציונות הדתית.
 | |
| לידה |
15 בפברואר 1899 דובסרי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
1 באוקטובר 1967 (בגיל 68) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית, האימפריה הרוסית |
| השכלה | |
| מעסיק |
ישיבה יוניברסיטי |
  | |
נולד לאביו, משה צבי מירסקי, בעיירה בלאסור שברוסיה, על גדות הדנייסטר. בגיל חמש עלה עם הוריו ואחותו הגדולה לירושלים, לבית ישראל, בה התגוררו כבר הורי אמו (הרב יהודה לייב קוליק, ואשתו דינה). לאחר תקופה קצרה בתלמוד תורה בשכונה, החל בגיל 7 או 8 ללכת ללמוד יחד עם סבו בישיבת תורת חיים בעיר העתיקה. הוא למד שעתיים ביום עם רב מהישיבה שנשכר ללמוד איתו ובשאר הזמן למד לבדו[1]. בשלב מסוים ביקש ללמוד עם בני גילו ולמד בתלמוד תורה של ישיבת עץ חיים במשך כחצי שנה. אולם לאחר שראה שההספק הרבה פחות, שב ללמוד בישיבה ולמד עם הרב מרדכי דוד לוין. בהמשך למד בבית המדרש לרבנים של "חברת עזרה". שם למד אצל הרבנים בן-ציון מאיר חי עוזיאל ובן ציון אברהם קואינקה. לימודי חול למד אצל יוסף יואל ריבלין. לאחר הבר מצווה למד כשנה בבית מדרש רבנים בגבעת שאול. בגיל 16 נסמך לרבנות על ידי הרב מתיתיהו מדינצקי (מחבר השו"ת "מתת ידו").
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשאר מירסקי בארץ ישראל, בזכות האזרחות האמריקאית של אביו וגילו הצעיר. הוא למד בחבורה של זרח ראובן ברוורמן בעיר העתיקה. לקראת סוף המלחמה בעת שארצות הברית נכנסה למלחמה, התחבא מירסקי זמן מה עד שהחליט להתייצב במשטרה הטורקית. הוא היה מאחרוני המוגלים לדמשק, שכן בזמן שהוא הוגלה נכבשה ירושלים על ידי הבריטים. בדמשק הוא נפגש עם דוד ילין[1], ובהשפעתו נכנס ללמוד בבית המדרש העברי למורים, כאשר שבו לירושלים לאחר המלחמה. לאחר שהוסמך למורה, נכנס ללמד בבית הספר תחכמוני כמחנך הכיתה הבוגרת[2]. על פי בקשת מורו אליעזר מאיר ליפשיץ, נבחן מירסקי בשנית, וקיבל סמיכה לרבנות מהרב יוסף גרשון הורוביץ.
ב-1920 נישא לשולמית, בת יוחנן דוד סלומון בנו של יואל משה סלומון.
מירסקי היה בן המחזור הראשון של הלומדים בבית הספר המנדטורי למשפטים, שם למד בין השאר אצל השופט העליון גד פרומקין וד"ר יעקב ישראל דה האן. בשנת 1924 קיבל את הדיפלומה במשפטים והיה פעיל באגודת בוגרי בית הספר[3] ובהנחלת המשפט העברי[4].
ב-1922 ירד אביו לניו יורק עם בני משפחתו, ובאוגוסט 1926[5], לבקשת המשפחה, הצטרפו אליו מירסקי ומשפחתו. הוא קיבל משרת הוראה בישיבת רבי יצחק אלחנן, במוסד זה ובמוסדות המסונפים אליו, הוא שימש בתפקידי הוראה וניהול עד סוף ימיו, תוך עבודה מחקרית של ההדרת כתבי הגאונים והראשונים. במקביל הוא ניהל זמן מה את תלמוד התורה של יהודי חלב ובית הספר שולמית לבנות. באותו זמן הוא קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת ניו יורק ואת התארים השני והשלישי מאוניברסיטת קולומביה. עבודת הדוקטורט שלו הייתה בנושא "שאילתות דרב אחאי, מהותו וטיבו, והשוואת כתבי היד של ספר בראשית מן השאילתות, יחד עם תרגום באנגלית של הטקסט".
היה פעיל בתנועת המזרחי בארצות הברית וקנדה, ואף שימש מטעמם ציר בקונגרס הציוני בז'נבה בשנת 1939. שימש כרב קהילת בית הכנסת של קהילת ישראל הצעיר בשכונת בורו פארק בברוקלין.
שימש בתפקידים רבים, בעיקר בארגונים הקשורים לשפה העברית ותרבותה[6], כן היה נשיא ועד הרבנים של שכונת בורו פארק. היה קשור מאוד לארץ ישראל ונהג לבקר בה כמעט מדי שנה. בשנת 1951 הוא הוציא את ספרו "בין שקיעה לזריחה" בהוצאת "סורא"[7] ובשנת 1953 הקים בשיתוף פעולה של ישיבה יוניברסיטי ומשרד הדתות את "מכון סורא" שייעד להיות גשר בין ירושלים של מעלה וניו יורק של מעלה[8]. המכון הוציא מאסף, שיצא ארבע פעמים בין השנים תשי"ד ותשכ"ד[9] ועסק בהוצאת כתבי קדמונים וענייני משפט עברי[10]. לנשיא הכבוד של המכון גייס מירסקי את נשיא המדינה, יצחק בן-צבי[11], ולאחר מותו את זלמן שזר[12]. באמצע שנות ה-60 הוא פעל להקים מבנה למכון סורא בגבעת מרדכי[13][14] ותרם את ספרייתו הפרטית למכון[15].
בעיצומה של עבודתו המדעית, חלה מירסקי ונפטר בניו יורק בכ"ו באלול, תשכ"ז (1 באוקטובר 1967)[16].
אשתו הראשונה, שולמית, הייתה בתו של יוחנן דוד סלומון ונכדתו של יואל משה סלומון.
בנו פרופ' דוד מירסקי שימש כדקאן קולג' שטרן של הישיבה יוניברסיטי. חתנו פרופ' מאיר חבצלת ההדיר גם הוא ספרי קדמונים.
בין נכדיו: אהוד חבצלת, סופר יהודי אמריקאי ופרופסור לכתיבה יוצרת באוניברסיטת אורגון; ויהודה מירסקי, פרופסור חבר בחוג למדעי היהדות והמזרח הקרוב ומרכז שוסטרמן לחקר ישראל באוניברסיטת ברנדייס שבמסצ'וסטס[17].
אשתו השנייה הייתה פני בירנבאום, נכדה של יוסף אלטר אפשטיין, מחבר ״גנזי יוסף״.
עבודתו הבולטת הייתה הוצאה מחדש של שאילתות דרב אחאי, שיצאה לאור בחמישה כרכים.
כתבים נוספים:
כמו כן היה, עורך הרבעון "תלפיות" שיצא בשנים תש"ד-תשכ"ה וחיבר מאמרים רבים שנתפרסמו בכתבי עת שונים.
בשנת תשי"ט, בהגיעו לגיל 60, יצא לכבודו ספר יובל:
בשנת תשל"א יצא לזכרו ספר זיכרון:
| נפתלי צבי פרוש | לאה פרוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שלמה זלמן פרוש | גרשון פרוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נפתלי צבי פרוש-גליקמן | עקיבה פרוש | אהרן יעקב פרוש | אליהו נחום פרוש | יוחנן דוד סלומון | הרב חיים יהודה לייב אוירבך | שינא גיטל | מנחם מנדל פרוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| משה פרוש | מרדכי ליבר פרוש | זונדל קרויזר | בנימין זאב חשין | הרב שמואל קלמן מירסקי | אברהם סלומון | נפתלי סלומון | המשך ענף זה ראו: עץ חיים יהודה לייב אוירבך | מרדכי ליבר פרוש | ירוחם פישל קרלנשטיין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מנחם פרוש | חיים קמיל | דוד חשין | רבי אליעזר אייכלר | הרב נחמן י. יגלניק | הרב מנחם וילהלם | שרה | כתריאל שלמון | יוחנן דוד סלומון | משה מנדלבאום | שלום חיים פרוש | רבי דב צבי קרלנשטיין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מאיר פרוש | אשר טננבוים | הרב ניסן דוד קיוואק | הרב נחמיה וילהלם | אהוד חבצלת | הרב משה שמידע | הרב ברוך מרדכי אטינגר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ישראל פרוש | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ביבליוגרפיה:
כתביו:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
