סיימון ראסל ביל

סיימון ראסל ביל CBE (באנגלית: Simon Russell Beale; נולד ב-12 בינואר 1961) הוא שחקן, סופר והיסטוריון מוזיקה אנגלי.

סיימון ראסל ביל
Simon Russell Beale

לידה	12 בינואר 1961 (בן 63) פננג, מלזיה
סוגה מועדפת	קומדיה שייקספירית
מדינה	הממלכה המאוחדת, מלזיה
תקופת הפעילות	מ-1985
מקום לימודים	אוניברסיטת קיימברידג' בית ספר קתדרלת סנט פול בלונדון בית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה מכללת קליפטון קולג' גונוויל וקאיוס
פרסים והוקרה	Knight Bachelor (2019) מפקד במסדר האימפריה הבריטית פרס אוליבייה
פרופיל ב-IMDb

ביל תואר באינדפנדנט כמי שהוא "שחקן התיאטרון הגדול בדורו".^[1] הוא השתתף בסרט"אורלנדו" (1992), "אהבה כמוסה" (1995), "טיפוס חברתי" (2003), "דנקרק" (2004), "ים כחול עמוק" (2011) ובתפקיד ג'ון פלסטף בעיבוד של ה-BBC למחזות הנרי הרביעי, חלק ראשון וחלק שני במסגרת הסדרה הכתר החלול (2012). הוא מופיע בסדרת הדרמה של שואוטיים "פני דרדפול".

ביוגרפיה

ביל נולד בפננג שבמלאיה הבריטית. הוא בנו של לוטננט ג'נרל סר פיטר ביל (אנ') ושל ג'וליה וינטר.^[2] אביו שרת בחיל הרפואה והיה קצין רופא בדרגת "Surgeon-General". לכמה מבני משפחתו הייתה קריירה רפואית מצליחה.

הוא התחיל להימשך להופעות על הבמה בגיל שמונה, כששר במקהלה בקתדרלת סנט פול והיה תלמיד בבית הספר של הקתדרלה. לדבריו תפקידו הראשון היה היפוליטה ב"חלום ליל קיץ" כשלמד בבית הספר יסודי. הוא למד בקליפטון קולג' שם שיחק במחזה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", מחזה שבו כיכב שנים אחר כך בתיאטרון הלאומי.

אחרי סיום לימודיו בקליפטון קולג' למד ב"גונביל וקאיוס קולג'" שבאוניברסיטת קיימברידג'. הוא המשיך ללמוד בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה וסיים את לימודי התואר ב-1983.

קריירה

לראשונה משך את תשומת הלב של קהל צופי התיאטרון בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, בסדרה של מופעים קומיים במחזות כמו "The Man of Mode" מאת ג'ורג' את'רג' (אנ') ובמחזה "Restoration" מאת אדוארד בונד עם הלהקה השייקספירית המלכותית (RSC). טווח התפקידים שלו התרחב בתחילת שנות התשעים כשהופיע בתפקידים כמו קונסטנטין במחזה "השחף" מאת צ'כוב, בתפקיד אוסוולד ב"רוחות" מאת איבסן, כפרדיננד במחזה "הדוכסית ממאלפי" ובתפקיד אדגר במחזה "המלך ליר". בינואר 1991 בטקס הראשון של הענקת פרסי איאן צ'ארלסון זכה לציון לשבח על הופעותיו בשנת 1990.

בהופעותיו עם הלהקה השייקספירית המלכותית עבד לראשונה עם הבמאי סם מנדס שביים אותו במחזה "טרוילוס וקרסידה" בתפקיד תרסיטס, בתפקיד ריצ'רד השלישי במחזה באותו שם, ובהופעה מרשימה בתפקיד אריאל במחזה "הסערה". במחזה זה התגלה קול הטנור המשובח שלו. עוד ביים אותו מנדס במחזה "אותלו" בתפקיד יאגו בתיאטרון המלכותי הלאומי ובהפקות שלו בדונמאר ורהאוס משנת 2002: "הדוד וניה" ו"הלילה השנים עשר" בו גילם את מלווליו. ב-2003 זכה ביל בפרס אוליבייה על תפקידו במחזה "הדוד וניה".

משנת 1995 ביל הוא חבר בתיאטרון הלאומי. בין תפקידיו היו מוסקה במחזה "השועל" מאת בן ג'ונסון לצדו של מייקל גמבון, ג'ורג' במחזה "Jumpers" מאת טום סטופארד, והתפקיד הראשי במחזה "Humble Boy" שנכתב במיוחד עבורו על ידי שארלוט ג'ונס.

ב-1997 גילם ביל בטלוויזיה את תפקיד קנת' וידמרפול בעיבוד הטלוויזיוני לסדרת הרומנים "A Dance to the Music of Time" מאת אנתוני פאוול (אנ'). על תפקיד זה זכה בשנת 1998 בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר.

בשנת 1999 היה ביל חלק מהאנסבל של טרוור נאן, ושיחק במחזה "קנדיד" מאת ליאונרד ברנשטיין, במחזה "כסף" מאת אדוארד בולוור-ליטון, ובמחזה "Summerfolk" מאת מקסים גורקי שהועלו בתיאטרון הלאומי. בסתיו 2006 גילם את דמותו של גלילאו גליליי בעיבוד של דייוויד הר למחזה "חיי גליליאו" מאת ברטולט ברכט, ואת פייס במחזה "האלכימאי". מדצמבר 2007 ועד מרץ 2008 הופיע בתפקיד בנדיק במחזה "מהומה רבה על לא דבר" בבימויו של ניקולס הייטנר (אנ'), ומפברואר ועד יולי 2008 שיחק בתפקיד אנדרו אנדרשאפט בהפקה של הייטנר למחזה "מייג'ור ברברה" מאת ג'ורג' ברנרד שו. אחר כך השתתף במחזות "A Slight Ache" ו-"Landscape" מאת הרולד פינטר.

בשנת 2000 גילם את המלט בהפקה של התיאטרון הלאומי בבימויו של ג'ון קאירד.^[3] ב-2005 שיחק בתפקיד קסיוס במחזה "יוליוס קיסר" בבימויה של דבורה וורנר לצדו של רייף פיינס בתפקיד אנטוני. באותה שנה שיחק בתפקיד הראשי במחזה "מקבת'" בתיאטרון אלמיידה. ב-2007 חזר ושיחק בדמות המלך ארתור, תפקיד בו הופיע בשנת 2005 בברודוויי, במחזה המוזיקלי "ספאמלוט" המבוסס על הסרט של מונטי פייתון שהועלה בתיאטרון פאלאס שבלונדון.

הופעת הבכורה שלו כמנחה טלוויזיה הייתה ב-2008 כשהגיש את הסדרה "Sacred Music" בערוץ BBC Four יחד עם המנצח הארי כריסטופרס ועם אנסמבל השישה-עשר. התוכנית עסקה במוזיקה כנסייתית מערבית. באביב 2010 שודרה העונה השנייה של הסדרה.

באביב 2009 שיתפו פעולה שוב ביל וסם מנדס במחזות "אגדת חורף" ו"גן הדובדבנים", בהם גילם ביל את לאונטס ואת לופכין בהתאמה. המחזות הועלו ב-"Brooklyn Academy of Music" ואחר כך בתיאטרון האולד ויק.^[4][5]

בשנים 2009 ו-2010 גילם ביל את דמותו של ג'ורג' סמיילי בעיבודים של רדיו ה-BBC לרומנים של ג'ון לה קארה שבהם מופיעה הדמות.^[6]

ממרץ ועד יוני 2010 שיחק בתפקיד הרקורט קורטלי במחזה "London Assurance" בתיאטרון הלאומי. באוגוסט 2010 הופיע ביל בחידוש של הווסט אנד לקומדיה "מלכודת מוות" מאת איירה לוין. במרץ 2011 הופיע לראשונה עם הרויאל בלט בעיבוד ל"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות". באוקטובר 2011 חזר להופיע בתיאטרון הלאומי בתפקיד יוסיף סטלין במחזה "Collaborators", עליו זכה ב-2012 בפרס איבנינג סטנדרד לשחקן הטוב ביותר.

בשתי העונות האחרונות של סדרת הריגול "ספוקס" של BBC One לוהק ביל לתפקיד שר הפנים ויליאם טאוורס.^[7]

מיולי עד אוקטובר 2012 גילם ביל את התפקיד הראשי במחזה "טימון איש אתונה" בתיאטרון הלאומי. המחזה שודר באולמות הקולנוע ברחבי העולם ב-1 בנובמבר 2012. הוא כיכב בהפקה המחודשת של "Privates on Parade" מאת פיטר ניקולס בתיאטרון נואל קאוורד מדצמבר 2012 ועד מרץ 2013.^[8]

ב-2013 זכה ביל בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר על תפקידו כג'ון פלסטף בסדרת "הכתר החלול" של ה-BBC, סדרת סרטי טלוויזיה של המחזות ההיסטוריים של שייקספיר, ריצ'רד השני, הנרי הרביעי, חלק ראשון, הנרי הרביעי, חלק שני ו"הנרי החמישי".^[9]

ממאי ועד אוגוסט 2013 הופיע ביל לצדו של ג'ון סים במחזה "The Hothouse" מאת הרולד פינטר בטרפלגר סטודיוס בבימויו של ג'יימי לויד.

החל מינואר 2014 גילם את המלך ליר במחזה "המלך ליר" שהועלה בתיאטרון הלאומי כשהבמאי הוא שוב סם מנדס.

ממאי ועד יולי 2015 כיכב ביל במחזה "Temple" בדונמאר ורהאוס. בספטמבר ובאוקטובר 2015 שיחק בתפקיד סמואל פוט במחזה "Mr Foote's Other Leg" בתיאטרון המפסטד.^[10]

ב-2014 מונה ביל לפרופסור בסנט קתרין קולג' שבאוניברסיטת אוקספורד.^[11]

חיים אישיים

ביל היה בעבר נשיא אגודת אנתוני פאוול (אנ'), כהוקרה על גילום הדמות קנת' וידמרפול (אנ').^[12][13]

ב-2006 כלל עיתון האינדפנדנט את ביל במקום ה-30 ברשימת הלהטב"ים המשפיעים ביותר בבריטניה (אנ').^[14]

ביל הוא פטרון של הארגונים הבאים:

• English Touring Theatre
• South London Theatre
• London Symphony Chorus
• For Short Theatre Company

תפקידים בתיאטרון

• קוסטנטין, "השחף", רויאל שייקספיר קומפני, תיאטרון רויאל שייקספיר, סטרטפורד-אפון-אייבון, אנגליה, 1991
• אריאל, "הסערה", סטרטפורד, אנגליה, 1994
• "הדוכסית ממאלפי", גריניץ' והווסט אנד, 1995
• מוסקה, "השועל" (Volpone) מאת בן ג'ונסון, התיאטרון המלכותי הלאומי, לונדון, 1995
• "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1996
• יאגו, "אותלו", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1997–1998
• אלפרד אוולין, "כסף", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1999
• "Battle Royal", התיאטרון המלכותי הלאומי, 1999–2000
• המלט, במחזה "המלט", Brooklyn Academy of Music, ניו יורק, 2001
• "Humble Boy" מאת שארלוט ג'ונס (אנ'), התיאטרון המלכותי הלאומי, 2001
• התפקיד הראשי במחזה "הדוד וניה", דונמאר ורהאוס, לונדון, 2002, ואחר כך Brooklyn Academy of Music, ניו יורק, 2003
• מלווליו, "הלילה השנים עשר", דונמאר ורהאוס, 2002
• סר הרקורט קורטלי, "London Assurance", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2010
• יוסיף סטלין, "Collaborators", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2011^[15]
• טימון, "טימון איש אתונה", התיאטרון המלכותי הלאומי, 2012
• קפטן טרי דניס, "Privates on Parade", תיאטרון נואל קאוורד, 2012–2013
• דין, "Temple", דונמאר ורהאוס, 2015
• סמואל פוט, "Mr. Foote's Other Leg", תיאטרון המפסטד, 2015

פרסים ואותות כבוד

• 1998 - פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר - "A Dance to the Music of Time"
• 2000 - פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר במחזמר - "קנדיד"
• 2003 - תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) ביום ההולדת של המלכה
• 2003 - פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר על תפקידו במחזה "הדוד וניה"
• 2005 - דוקטור לשם כבוד (Hon DLitt) אוניברסיטת ווריק^[16]
• 2010 - Honorary Bencher - מידל טמפל
• 2010 - דוקטור לשם כבוד (Hon DUniv) האוניברסיטה הפתוחה^[17]
• 2011 - תואר כבוד "Freedom of the City of London" על תרומתו לתחום הדרמה
• 2013 - פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר - "הנרי הרביעי, חלק ראשון", "הנרי הרביעי, חלק שני"
• 2015 - תואר פרופסור אורח בקולג' סנט קתרין שבאוניברסיטת אוקספורד (Cameron Mackintosh Visiting Professor of Contemporary Theatre)

פילמוגרפיה

שנה	שם	שם באנגלית	תפקיד	הערות
1988		A Very Peculiar Practice	מארק סטיבס	בפרק "Art and Illusion"
1992	אורלנדו	Orlando	רוזן מוריי
1992		Downtown Lagos		מיני-סדרה
1993		The Mushroom Picker	אנתוני	מיני-סדרה
1995	אהבה כמוסה	Persuasion	צ'ארלס מאסגרוב
1996	המלט	Hamlet	קברן
1997		The Temptation of Franz Schubert	פרנץ שוברט	סרט טלוויזיה
1997		A Dance to the Music of Time	קנת וידמרפול	מיני-סדרה
1999	בלקאדר	Blackadder: Back & Forth	נפוליאון
1999	בעל אידיאלי	An Ideal Husband	סר אדוארד
1999	אליס בארץ הפלאות	Alice in Wonderland	מלך הלבבות / איש חברה	סרט טלוויזיה
2002	המפגש	The Gathering	לוק פרייזר
2003	טיפוס חברתי	The Young Visiters	נסיך ויילס
2004	דנקרק	Dunkirk	וינסטון צ'רצ'יל	דוקו-דרמה
2006		John and Abigail Adams: America's First Power Couple	ג'ון אדמס	סדרת טלוויזיה
2010–2011	ספוקס	Spooks	שר הפנים	סדרת טלוויזיה
2011		The Deep Blue Sea	ויליאם קולייר
	השבוע שלי עם מרילין	My Week with Marilyn	מר קוטס-פרידי
2012	הכתר החלול הנרי הרביעי, חלק ראשון וחלק שני	Henry IV, Parts I & II	ג'ון פלסטף	סרט טלוויזיה פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקן המשנה הטוב ביותר
2014 –	פני דרדפול	Penny Dreadful	פרדיננד לייל	סדרת טלוויזיה
2014	אל תוך היער	Into the Woods	אבי האופה
2016	האגדה של טרזן	The Legend of Tarzan	מר פרום
2017	סטלין מת!	The Death of Stalin	לברנטי בריה
	דודנית רחל	My Cousin Rachel	מאמן
2018	מרי, מלכת הסקוטים	Mary Queen of Scots	רוברט בייל
	מוזיאון	Museum	פרנק גרייבס	סרט קולנוע מקסיקני
	יריד ההבלים	Vanity Fair	ג'ון סדלי	מיני-סדרה
2019	מאדאם קירי (אנ')	Radioactive	גבריאל ליפמן	סרט קולנוע
2020	מזמור חג המולד	A Christmas Carol	סקרוג'	סרט קולנוע
2022	האיש שלא היה	Operation Mincemeat	וינסטון צ'רצ'יל	סרט קולנוע
		Benediction	רובי רוס	סרט קולנוע
	החליפה	The Outfit	רוי בויל	סרט קולנוע
2024	מרי וג׳ורג׳ (אנ')	Mary & George	ג׳ורג׳ וילרס (אנ')	מיני-סדרה
	מבטלים את דאגלס (אנ')	Douglas Is Cancelled	בנטלי	3 פרקים
	בית הדרקון	House of the Dragon	סר סיימון סטרונג	תפקיד ראשי (עונה 2); 8 פרקים
	המלכה השישית	Firebrand	סטיבן גרדינר (אנ')	סרט קולנוע
TBA		Kill the Light	ג'ימי הרסקיין	סרט קולנוע

לקריאה נוספת

• Trowbridge, Simon. The Company: A Biographical Dictionary of the Royal Shakespeare Company. Oxford: Editions Albert Creed, 2010. ISBN 978-0-9559830-2-3.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סיימון ראסל ביל בוויקישיתוף

• סיימון ראסל ביל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סיימון ראסל ביל, באתר AllMovie (באנגלית)
• סיימון ראסל ביל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• סיימון ראסל ביל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סיימון ראסל ביל, באתר Discogs (באנגלית)
• סיימון ראסל ביל במסד הנתונים IBDB (באנגלית)

הערות שוליים

1. David Lister (22 בפברואר 2008). "Inside the World of Theatre's Most Reluctant Hero". The Independent. London. נבדק ב-27 בינואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
2. "Biography". filmreference. 2008. נבדק ב-22 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
3. Dominic Cavendish, ‏The 10 Great Hamlets of our Time, The Telegraph, 28 February 2017
4. Bradley, Ben (23 בפברואר 2009). "Alas, Poor Leontes (That Good King Has Not Been Himself of Late)". New York Times. נבדק ב-25 ביוני 2009. {{cite news}}: (עזרה)
5. Spencer, Charles (10 ביוני 2009). "The Winter's Tale, The Cherry Orchard at the Old Vic, review". The Daily Telegraph. London. נבדק ב-25 ביוני 2009. Simon Russell Beale, for my money this country's greatest stage actor, stars in both shows {{cite news}}: (עזרה)
6. "The Complete Smiley". BBC Radio 4. BBC. 19 במאי 2009. נבדק ב-21 במאי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
7. "BBC One – Spooks – Full Credits". BBC.
8. "The West End revolution: Judi Dench, Jude Law, David Walliams and Daniel Radcliffe... for ֲ£10 a seat!". Daily Mail. London.
9. "TV Baftas 2013: all the winners". The Guardian. London. 12 במאי 2013. נבדק ב-13 במאי 2013. {{cite news}}: (עזרה)
10. http://www.whatsonstage.com/london-theatre/news/hampstead-theatre-russell-beale-david-hare_37821.html
11. "The Cameron Mackintosh Professor of Contemporary Theatre". ox.ac.uk. אורכב מ-המקור ב-2016-01-06. נבדק ב-2015-12-28.
12. www.anthonypowell.org
13. Curtis, Nick (10 באוגוסט 2010). "Simon Russell Beale: Some people say that I'm a national treasure. I'd rather be a Bond villain". London Evening Standard. נבדק ב-15 בספטמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
14. Gay Power: The pink list, Sunday 2 July 2006
15. Charles Spencer, ‏Collaborators, National Theatre, review, The Telegraph, 2 November 2011
16. www.warwick.ac.uk
17. "Conferment of Honorary Degrees and Presentation of Graduates" (PDF). Open University. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2010-10-08. נבדק ב-12 בנובמבר 2010. {{cite web}}: (עזרה)