נישואים (מקובלת גם המילה הארמית "נישואין") הוא מערכת חיים זוגית ממוסדת על מנת לחיות יחדיו ולהקים משפחה, ותחולתו הוא בטקס משפטי, דתי, או חברתי.
ההגדרה המדויקת של נישואים השתנתה לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, אך לרוב ההגדרות מאפיינים משותפים: נישואים יוצרים קשר פומבי ומחייב, מקנים סטטוס חוקי וחברתי שונה ומוגבלים לבני זוג שאינם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. להסדרת נישואים בעת המודרנית יש שתי דרכים נפוצות: הראשונה והותיקה יותר מסדירה את הקשר במסגרת דתית, בה בני הזוג מקיימים את התהליך הנדרש לנישואים מתוקף דתם או שמוסד דתי מקנה לנישואים את מעמדם. הדרך השנייה היא באמצעות מושג המדינה המודרני המאפשר נישואים אזרחיים, שבהם המדינה, כגוף חילוני, מקנה לנישואים את מעמדם. לקשר הנישואים השלכות פסיכולוגיות חברתיות, משפטיות ודתיות.
הבטים משפטיים של נישואים
הנישואים מסדירים שלושה מישורים של סטטוס הנישואים:
- דרך יצירת הנישואים
- מערכת זכויות וחובות המהוות את תוכן הנישואים
- דרך להפקעת הנישואים
הבטים פסיכולוגיים וגנטיים של נישואים
נישואים משפיעים על בני הזוג הבוחרים למסד את הקשר ביניהם, אך טיב ההשפעה הפסיכולוגית ומשכה מורכב.
קשר בין נישואים ותחושת סיפוק
ידוע כי אנשים נשואים מרוצים יותר מחייהם,[1] אך לפחות בצורה חלקית תחושות אלו מוסברות על ידי תהליך בחירת בני הזוג. בממוצע, אנשים המרוצים מחייהם נוטים מראש יותר להתחתן.[2] מחקרים אשר נתנו דעתם להטיה זו מציינים כי השפעות הנישואים הן כנראה חולפות וקצרות מועד. מחקר שבוצע על אוכלוסייה בריטית מצא כי מיד לאחר הנישואים ישנה עלייה ברמת הסיפוק מהחיים, אך לאחר זמן מועט עליה זו שוככת לרמת הסיפוק בה היה האדם טרם נישא[3] תוצאות המחקר תוקפו שנתיים מאוחר יותר על אוכלוסייה אוסטרלית.[4] עוד ידוע כי התכונות האישיות של האדם יכולות להיות קשורות לצורה בה הנישואים ישפיעו עליו. שיטה ידועה למדידת היבטים באישיות של האדם נקראת מדידת חמש התכונות הגדולות. תכונות אלו נוטות להישאר יחסית קבועות והן נמצאו כבעלות כושר הסברה טוב להתנהגות האדם בסיטואציות שונות.[5] במחקר אחד[6] נמצא למשל כי נשים, אך לא גברים, אשר היו גבוהות בתכונת המכוונות (Conscientiousness) נטו לחוות סיפוק מתמשך גם זמן רב לאחר הנישואין. דבר זה עולה בקנה מידה אחד עם הידוע על אנשים בעלי ציונים גבוהים בתכונה זו: הם נוטים לייחס ערך רב יותר ליעדים של מערכות יחסים חברתיות,[7] והם יותר מרוצים ממערכות היחסים שיש להם.[8]
גנטיקה בנישואין וגירושין
ידוע כי ישנם גורמים גנטיים המשפיעים על הנטייה להתחתן,[9] השפעתם מקסימלית באמצע החיים אך היא שוככת עם ההגעה לבגרות המאוחרת.[10] באופן דומה מחקר שבחן עד כמה מסבירה שונות גנטית גירושין בן בני זוג מצא כי השונות המוסברת הייתה מעל 50%.[11] מחקר נוסף תימך את התוצאות בכך שהראה כי ילדים להורים ביולוגיים גרושים היו בעלי נטייה לחוסר יציבות בזוגיות.[12]
צורות שונות של נישואים
הנישואים קיימים כמעט בכל תרבות וחברה בצורה אחת או אחרת. ישנן מספר צורות של נישואים:
- נישואים מונוגמיים כוללים שני בני זוג. זוהי צורת הנישואים המותרת היחידה במרבית מדינות העולם המערבי, כאשר נישואים ליותר מבן זוג אחד נקראים ביגמיה ואסורים על פי החוק.
- נישואים פוליגמיים הם נישואים שבהם אדם אחד נשוי למספר בני זוג.
- ביהדות מעיקר הדין גבר אינו מחויב לאישה אחת ויכול לשאת מספר נשים, אך לפני כאלף שנים תוקן חרם דרבנו גרשום האוסר על גבר לשאת אישה נוספת. חרם זה התקבל על ידי קהילות אשכנז, אולם בקהילות רבות אחרות, כגון הקהילות היהודיות בתימן ובמרוקו, לא התקבל החרם עד שלב מאוחר יותר.
נישואים פוליגמיים מתחלקים לשתי צורות:
- פוליגניה: נישואים שבהם גבר אחד נשוי למספר נשים. נישואים אלו קיימים בתרבות פטריארכלית בה הגברים הם השולטים בחברה, והנישואים למספר נשים מעידים על מצב כלכלי וחברתי גבוה של הגבר. כמו כן קיימים נישואים אלו בחברות המתפרנסות מחקלאות אקסטנסיבית בהן כל אישה נוספת מעלה את ההכנסה המשפחתית- להפך מהחברות בהן האישה תלויה כלכלית בבעל ולכן רק מעט גברים יכולים להרשות לעצמם ריבוי נשים. בנוסף לכך, צורת נישואים זו מאפשרת לגבר להעמיד מספר רב יותר של צאצאים מאשר בנישואים מונוגמיים. נישואים למספר נשים מותרים בדת האסלאם ולפיכך מותרים בחלק ממדינות האסלאם. מקרה פרטי של פוליגניה הוא ביגמיה - נישואים של גבר אחד לשתי נשים.
- פוליאנדריה: נישואים שבהם אישה אחת נשואה למספר גברים. אף שהתופעה נדירה, היא קיימת בתרבות פטריאכלית או מטרילינאלית החיה במחסור - האדמות הראויות לגידולים חקלאיים קטנות. כיוון שלראש משפחה אין מספיק אדמות לחלק לכל בניו, בניו מקבלים את האדמה כאחד, ונישאים לאישה אחת בלבד.
- גם בפוליגמיה וגם בפוליאנדריה, בדר"כ מעמד הגבר גבוה ממעמד האשה. בפולגמיה הגבר מחזיק מספר נשים. בפוליאנדריה מספר גברים מתחלקים באשה אחת.
מבחינה סוציולוגית ניתן לסווג את סוגי הנישואים לשתי צורות:
- אנדוגמיה - נישואים בין בני זוג מאותה קבוצה חברתית (דת, גזע, מעמד, שבט, אידאולוגיה).
- אקסוגמיה - נישואים בין בני זוג, אשר אינם מאותה מסגרת חברתית.
לעיתים ישנו שילוב בין אנדוגמיה ואקסוגמיה, לדוגמה, נישואים בין משפחות מלוכה ממדינות שונות (על מנת ליצור קשרים כלכליים) הם מקבוצה שונה מבחינת הלאום, ולעיתים מבחינת הדת, אך הם נמצאים באותה הקבוצה מבחינת המעמד החברתי והכלכלי.
נישואים הם בדרך כלל, אך לא תמיד, בין גבר לאישה. מספר מדינות מאפשרות נישואים חד-מיניים, שבהם בני הזוג הם שני גברים או שתי נשים. במהלך המאה ה-20 נכתבו הגדרות אלטרנטיביות רבות לנישואים, ועורערו רבות מן ההנחות החברתיות לגבי אופי ומטרת הנישואים והמשפחה.
בני אדם נשואים מנהלים לרוב יחידה כלכלית אחת ונושאים באחריות כלכלית זה כלפי זה. עם זאת, כיום ישנם העורכים הסכם ממון בטרום הנישואים למקרה של גירושים, אז אחד מבני הזוג לא יהיה זכאי לקבל רכוש שנצבר בתקופה שלפני הנישואים.
סיום הנישואים
את הנישואים ניתן לבטל במרבית התרבויות המערביות (למעט איסור גרושים בדת הקתולית, שאינו מתבטא בדרך כלל בחוקי המדינה) באמצעות גירושים, ולהגיע לסטטוס משפחתי של "גרוּשים". צעד, לעיתים פורמלי ולעיתים בלתי פורמלי, בדרך אל הגירושים הוא פרוד - מצב שבו בני הזוג חדלים לחיות ביחד, אך עדיין אינם גרושים.
סיום נישואים מתרחש גם במקרה של פטירת אחד מבני הזוג. במקרה זה בן הזוג הנותר משתחרר מזיקת הנישואים, ומעמדו המשפחתי הופך להיות "אלמן" או "אלמנה". מעמדם החברתי וההלכתי של האלמן או האלמנה בתרבויות המערביות, טוב יותר בדרך כלל ממעמדם של הגרושים, שבחרו מרצונם לסיים את הנישואים. לאלמן (ולאלמנה) זכויות קנייניות ברכושו של בת הזוג - הוא יורש אותו וזכאי לחלק מסוים מרכושו לפחות. במדינות מסוימות הוא אף זכאי לרשת רכוש אחר כגון קרנות פנסיה. בישראל יהיה זכאי לפחות למחצית הרכוש שנצבר במהלך הנישואים.
דרך נוספת לסיום הנישואים הוא ביטול הנישואים אם מלכתחילה נמצא בהם פגם משפטי או דתי שיכול להביא לביטולם, אם כי דרך זו איננה שכיחה.
נישואים ביהדות
ערך מורחב – נישואים בהלכה
ביהדות המקור לנישואים של בני נח, כלומר גויים, הוא בפסוקים הראשונים של המקרא: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד." (ספר בראשית, פרק ב', פסוק כ"ד). המקור לנישואים בין יהודים הוא בספר דברים "כי ייקח איש אשה" (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א').[13]
חופה וקידושין
- ערך מורחב – חופה וקידושין
על פי ההלכה, על בני הזוג המתכוונים להנשא לעבור שני שלבים נפרדים: הקידושין (בלשון התורה "אירושׂים") והנישואין. בשלב הקידושין מקדש הגבר את האישה באמצעות כסף, שְווה כסף, שטר אירוסין או ביאה תוך אמירת "הרי את מקודשת לי בביאה/שטר/כסף/חפץ זה כדת משה וישראל". מקרים שכאלו בגיל צעיר וכילדים אינם נחשבים לנישואים. לעומת זאת, ביהדות הרפורמית, טקס הקידושין נערך באופן שוויוני.
לאחר הקידושין נחשבת האישה "אשת איש" ואסורה להינשא לאחר. גויה אינה יכולה להינשא ליהודי ויהודיה אינה יכולה להינשא לגוי[14].
שלב הנישואים הוא ההתייחדות של שני בני הזוג בביתם שלהם. כיום נהוג לשלב מספר שיטות להשגת מטרה זו בתהליך החופה: הכניסה תחת לחופה וכניסה ל"חדר ייחוד".
מגבלות על התקשרות בנישואים
ביהדות יש מגבלות אחדות על התקשרות בנישואים איסורי חיתון, כך שאנשים מסוימים אינם רשאים להינשא זה לזה. ממזר אינו רשאי להתחתן עם מי שאינו ממזר למעט עם גרים. זו מגבלה קשה מאוד, שחלה על אוכלוסייה קטנה של אנשים שנקבעו כממזרים. צאצאיו של הממזר או הממזרת הם ממזרים עד סוף כל הדורות.
מגבלות אחרות: כהן אינו רשאי לשאת סוגים אחדים של נשים (ראו איסורי נישואים לכהן); קרובי משפחה דוגמת אח ואחות, אב ובתו, סבתא ונכד, אחיין ודודתו אינם רשאים להתחתן זה עם זה; איש שמערכת הרבייה החיצונית שלו (אבר המין או האשכים) נפגעו בצורה הגורמת לו עקרות, אינו רשאי לשאת אישה יהודייה.
כמו באסלאם ובמרבית הזרמים בנצרות, על פי היהדות שני בני זוג מאותו המין אינם רשאים להינשא.
זכויות וחובות
במקרא מוגדרות שלוש חובות בסיסיות של הגבר כלפי האישה: שאר, כסות ועונה, כלומר מזונות, ביגוד ויחסי אישות. "אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ, שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע:" (שמות, כ"א י'). חז"ל הוסיפו עוד שבעה ובהם: רפואתה, פדיונה וקבורתה וקבעו ארבע מחויבויות של האישה כלפי הבעל והם מעשי ידיה, מציאתה, פירות מנכסיה, וירושתה.[15] חובתה של האישה היא סיפוקו המיני של הבעל בעת שירצה,[16] בדומה למחויבותו כלפיה בכל עת שתרצה ותרמז לו, ובנוסף הוא גם חייב במצווה מהתורה, לקיים עימה יחסים בזמנים קבועים אלא אם כן אינה חפצה בכך, וזו היא מצוות עונה.
החובות והזכויות של בני הזוג נידונים במשפט העברי בעיקר במסכת כתובות במשנה ובתלמוד, ובחלק אבן העזר של השולחן ערוך. נהוג שבני הזוג מחלקים ביניהם את מטלות משק הבית והכלכלה באופן כלשהו ומשתתפים ביחד בגידול הילדים.
על פי החוק העברי לאישה אין זכויות על רכוש בעלה, והיא אינה יורשת את בעלה, אלא רק בניה.[17] על פי החוק הישראלי, לבני זוג נשואים יש זכויות זה על רכושו של זה, כך שאם אחד מבני הזוג נפטר, בן הזוג וילדיהם המשותפים יורשים את רכושו.
בשנה הראשונה לאחר הנישואים מצווה הבעל לשמח את אשתו. בשנה זו נוהגים שהבעל לא יתרחק מהבית למשך יותר מיממה. בספר דברים מופיעה התייחסות מפורשת לכך:
- "כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא, וְלֹא-יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל-דָּבָר: נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ, שָׁנָה אֶחָת, וְשִׂמַּח אֶת-אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-לָקָח" (ספר דברים כ"ד)
כלל זה חל בזמן מלחמת רשות, אך למלחמת מצווה "הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה פ"ח מ"ז).
הפקעת הנישואים
לפי ההלכה, אין אפשרות להפקיע נישואים אלא באמצעות גט. הנישואים פוקעים גם עם פטירת בן / בת הזוג. עם זאת, במקרים קיצוניים מסוימים, שבהם התברר שהבעל הסתיר מידע קריטי מאשתו, יכול בית הדין להפקיע את הנישואים. הדבר נעשה בכמה דרכים:
- באמצעות הקביעה כי הקידושין היו "קידושי טעות" מעיקרם, מאחר שהוסתר מידע קריטי על ידי אחד הצדדים.
- באמצעות שימוש בכלל 'אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה', שמשמעו הפקעת הקידושין וביטולם. במקרים של עגינות יהיה לעיתים שימוש בכלי משפטי זה על מנת להתיר אישה מעגינותה, אך בכל הדורות נעשה שימוש מועט בלבד בכלי זה.
- לעיתים נעשה פשפוש בפרטי הקידושין וניסיון לבטלם על ידי מציאת פגם כלשהו בעדים.
- בפסק דין האח והאחות נעשה שימוש בכלי נוסף. שם באמצעות הפקעת גרות של הבעל, קבעו שהוא לא היה יהודי בשעה שקידש את אשתו, וממילא הקידושין לא חלו.
נישואים בנצרות
נישואים בנצרות הפרוטסטנטית
נישואים בנצרות הקתולית
נישואים קתוליים הם נישואים לכל החיים, עד שהמוות יפריד בין בני הזוג. הטקס נערך בדרך כלל בכנסייה על ידי כומר קתולי. בטקס הנוצרי, לעומת היהודי והאסלאמי, כל אחד מבני הזוג מביע נכונות להתחתן. בנוסף, צריך לפחות שני עדים מלבד הכומר המחתן. בטקס נהוג גם לאפשר למי שבקהל המתנגד לנישואים, מכל סיבה שהיא, לעשות זאת לפני תום הטקס.
הכנסייה הקתולית גם מכירה בנישואים וגם רואה אותם כמקודשים, בתנאים שלהלן:
- שני בני הזוג נוצרים-קתולים
- שני בני הזוג נוצרים-פרוטסטנטים שהוטבלו
- שני בני הזוג נוצרים-אורתודוקסים שהוטבלו
הכנסייה הקתולית אמנם מכירה בנישואים אך לא רואה אותם כמקודשים, בתנאים שלהלן:
- נישואים בין נוצרי-קתולי לבת זוג נוצרייה מזרם אחר שהוטבלה (וגם להפך: חתן פרוטסטנטי שהוטבל וכלה קתולית) - הערה: במקרה זה נדרש אישור מבישוף כדי לקבל חריגה כדי שיחשבו כנישואים מקודשים
- נישואים בין נוצרי-קתולי לבת זוג מדת אחרת (וגם להפך: חתן מדת אחרת וכלה קתולית) - הערה: במקרה זה נדרש אישור מבישוף כדי לקבל חריגה, אך עדיין לא ייחשבו כנישואים מקודשים
- נישואים בין שני בני זוג מדת אחרת (למשל: חתן מוסלמי וכלה מוסלמית)
נישואים באסלאם ובדת הדרוזית
- ערך מורחב – נישואים מוסלמים
באסלאם הסוני הגבר יכול לגרש את האישה בעל כורחה, ואף לשאת ארבע נשים. דמיון להלכה זו ניתן למצוא ביהדות. עד חרם דרבנו גרשום חז"ל התירו לשאת עד ארבע נשים.[18]
באסלאם, נישואי הנאה, המכונים "מסיאר" (בערבית: المسيار) בסונה ו"מֻתעה" (בערבית: المتعة) בשיעה, הם נישואים לפרק זמן מוגבל ולמטרות הנאה בלבד ולמעשה נחשבים למעין זנות ממוסדת באסלאם.[19]
נישואים בישראל
- ערך מורחב – נישואים בישראל
חוק גיל הנישואין מתיר נישואים רק לאחר ששני בני הזוג הגיעו לגיל 18 שנה (בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להתיר נישואים בגיל צעיר יותר).
בישראל ניתן להתחתן באופן חוקי רק בנישואים דתיים, על פי דתם של בני הזוג: יהדות, נצרות, אסלאם והעדה הדרוזית. חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) קובע כי "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". אין אפשרות חוקית להתחתן בישראל בנישואים אזרחיים. זוגות שאינם מעוניינים להתחתן במסגרת הרבנות, יכולים להתחתן בחו"ל (קפריסין היא יעד פופולרי על שום קרבתה וההליך המהיר), ונישואים אלו יוכרו בישראל. המדינה אינה מכירה גם בטקסי נישואים דתיים רפורמיים וקונסרבטיביים או בטקסי נישואים פרטיים הנערכים על ידי עורכי טקסים חילוניים.
בני זוג שאינם נשואים הגרים יחד ומנהלים משק בית משותף מוכרים כידועים בציבור, והם זכאים לרבות מהזכויות להן זכאים בני זוג נשואים.
כחלק מההסכם הקואליציוני דרשה מפלגת שינוי, הרואה במצב זה משום כפייה דתית, מציאת פתרון חוקי לבעייתם של אלה שאינם יכולים להינשא בישראל. הוועדה שישבה על המדוכה, הציעה פתרון שאינו זהה לנישואים אזרחיים, והוא ברית הזוגיות. גרסה מצומצמת של הצעה זו אושרה כחוק ברית הזוגיות לחסרי דת.
נישואים חד-מיניים
- ערך מורחב – נישואים חד מיניים
נישואים חד-מיניים הם נישואים בין בני זוג המשתייכים לאותו מין. דהיינו נישואים בין שני גברים או בין שתי נשים.
החל מסוף המאה העשרים ניכרת מגמה להתייחס לנישואים אזרחיים כאל זכות שהמדינה מחויבת להעניק לכל אזרחיה ללא הבדל נטייה מינית. נישואים ברוב המדינות כרוכים בשורה של הטבות חוקיות וכלכליות, בין השאר בתחום הפנסיה, משכנתא, מיסים, הגירה, זכות למזונות ואחריות הורית על ילדי בן-הזוג.
ב-28 מדינות מאפשר החוק רשמית לקיים נישואים אזרחיים בין בני אותו המין בה (נכון לשנת 2019): אורוגוואי, אוסטריה, אוסטרליה, איסלנד, אירלנד, אקוודור, ארגנטינה, ארצות הברית, בלגיה, ברזיל, גרינלנד, גרמניה, דנמרק, דרום אפריקה, הולנד, הממלכה המאוחדת, טאיוואן, לוקסמבורג, מלטה, נורווגיה, ניו זילנד, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת, קולומביה, קנדה, שוודיה. במספר מדינות נישואים חד-מיניים מתקיימים רק בחלק מהאזורים, למשל מקסיקו בה נישואים אלו מוכרים בחלק מהמחוזות וכן בבירה מקסיקו סיטי.
זוגות חד מיניים שנישאו מחוץ לישראל, זכאים להירשם כנשואים בישראל על ידי מנהל האוכלוסין. זאת על סמך פסק דין תקדימי של בית המשפט העליון אשר קבע בנובמבר 2006 כי על מנהל האוכלוסין לרשום כנשואים בני זוג מאותו המין שהתחתנו בקנדה (בג"ץ יוסי בן ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים). בדומה לפסיקתו בנושא נישואים בין גבר לאישה מחוץ לישראל, גם כאן הדגיש בית המשפט כי מדובר בהחלטה לעניין רישום ולא בקביעת סטטוס:
"איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל (הן בין תושבי ישראל והן בין מי שאינם תושבי ישראל)".
נישואים בין-דתיים
- ערכים מורחבים – נישואים בין-דתיים, ברית זוגיות
יום נישואים
- ערך מורחב – יום נישואים
יום נישואים הוא היום בשנה בו התקיימה חתונת הזוג. בתרבויות שונות קיימים מנהגים שונים לציון יום הנישואים אך ככלל נהוג שהבעל מעניק לאשתו מתנה ביום זה. באירופה נהוג יחס סמלי בין ערך המתנה למניין שנות הנישואים. שרידיו של מנהג זה מצויים גם כיום בתרבות הישראלית, והם חגיגות 'חתונת כסף' במלאת עשרים וחמש שנות נישואים ו-'חתונת זהב' במלאת יובל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- המדריך לחתונה היהודית, באתר בית חב"ד (הסבר למנהגים השונים בטקס החתונה, מקבלת הפנים ועד לשבע הברכות)
- נישואין באתר מכון עתים (ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי)
- מנעם חדאד, אמונות, מנהגים וטקסים הקשורים בנישואין בפקיעין, קתדרה 32, יולי 1984
- חן מלול, הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 7 באוגוסט 2017
- מאיר בר-אילן, נישואין ושאלות-יסוד אחרות בחברה היהודית בעת העתיקה, קתדרה 121, ספטמבר 2006, עמ' 52-23
- מאמרים בנושא נישואין, באתר "דעת"
- דיאנה בחור-ניר, נישואים בבני אדם, באתר כלכליסט, 3 ביוני 2010
איתי סגל, לא הלילה יקירתי, יש לי כאב ראש, באתר "ידיעות אחרונות", 3 ביולי 2019- דני בר-און, נישואים נוטים להישחק? בנג'מין קרני מנפץ מיתוסים על טבע הקשר הזוגי, באתר הארץ, 17 במאי 2023
- האשם סואעד, קשר הנישואין באסלאם ודרכי התרתו, עת סיוע 3, חורף תשע"ד (הקישור אינו פעיל, 20/11/22)
- נישואים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
נישואין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
