ניו אורלינס

ניו אורלינס
**New Orleans**
סמל ניו אורלינס סמל ניו אורלינס	דגל ניו אורלינס דגל ניו אורלינס
	פוטומונטז' של ניו אורלינס
	פוטומונטז' של ניו אורלינס
מדינה	ארצות הברית
מדינה	לואיזיאנה
ראש העיר	לה טויה קנטרל
תאריך ייסוד	1718
על שם	פיליפ השני, דוכס אורליאן
שטח	907 קמ"ר
גובה	2- עד 6 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	383,997 (2020)
‑ במטרופולין	1,235,650 (2009)
‑ צפיפות	973 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	29°57′53″N 90°4′14″W
אזור זמן	UTC -6
	www.cityofno.com
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; ניו אורלינס ; מיקום ניו אורלינס במדינת לואיזיאנה
דמוגרפיה
אוכלוסייה לפי גזעים
	לבנים: 28.05%; שחורים: 67.25%; אסיאתים: 2.26%; אינדיאנים: 0.2%; מעורבים, פולינזים ואחרים: 2.24%;
3.06%	היספנים ולטינים (מכל מוצא גזעי)
	מבנה המשפחות
משקי בית	188,251
משפחות עם ילדים מתחת; לגיל 18	29.2%
אחוז הזוגות הנשואים	30.8%
אחוז האימהות החד הוריות	24.5%
גודלה של משפחה ממוצעת	3.23
	אוכלוסייה לפי גילאים
מתחת לגיל 18	26.7%
גילאים 18 - 24	11.4%
גילאים 25 - 44	29.3%
גילאים 45 - 64	20.9%
מעל גיל 65	11.7%
גיל ממוצע	33
	אוכלוסייה לפי מגדר (על כל 100 נשים יש:)
יחס הנשים לגברים	88.2
יחס מעל גיל 18	83.3
	אוכלוסייה לפי הכנסה (דולרים לשנה)
הכנסה חציונית לבית אב	27,133$
הכנסה חציונית למשפחה	32,338$
הכנסה לנפש	$17,258
	שיעור האוכלוסייה מתחת לקו העוני
שיעור כללי	27.9%
שיעור המשפחות	23.7%
שיעור האוכלוסייה; מתחת לגיל 18	40.3%
שיעור האוכלוסייה; מעל לגיל 65	19.3%
	הכנסה לפי מגדר ($ בשנה)
הכנסה חציונית לגברים	$30,862
הכנסה חציונית לנשים	$23,768

ניו אורלינס (באנגלית: New Orleans) היא העיר הגדולה ביותר במדינת לואיזיאנה שבדרום ארצות הברית, ובעבר הייתה בירת המדינה. לפני הוריקן קתרינה ב-2005 התגוררו בעיר כ-460,000 תושבים, ובעקבות ההוריקן פונתה העיר, ומאז חזרו רוב התושבים אליה. העיר שמשתרעת על גדות נהר המיסיסיפי ידועה בססגוניותה ובפתיחות התרבותית שלה. כמו כל מדינת לואיזיאנה יש לה עבר צרפתי שמתבטא במורשת קולינרית, ובשמה של העיר הנושא את שם העיר אורליאן שבעבר נהגה 'אורלינס'. כמו כן היא גם מרכז מוזיקה חשוב ומדי שנה מתקיימות בה חגיגות המרדי גרא. בניו אורלינס התפתח לראשונה סגנון המוזיקה ג'אז.

עובדות מהירות מדינה, ראש העיר ...

סגירה

את העיר הקימו מהגרים צרפתים שהגיעו במאה ה-18. מקימי העיר קראו לה נוּבֵל אורלאן (Nouvelle Orléans, בעברית: "אורליאן החדשה"), על-שם העיר אורליאן בצרפת. עד היום שמה של העיר בצרפתית הוא השם המקורי, אך השם הנפוץ הוא תרגום לאנגלית של השם הצרפתי.

לעיר מספר כינויים:

"עיר הסהר" ("Crescent City") בשל צורתה הנובעת מעיקול נהר המיסיסיפי.
"Big Easy" - "הנינוחה הגדולה"
"City that Care Forgot" - העיר שהדאגות שכחוה.

מוטו העיר הלא רשמי הוא "Laissez les bons temps rouler" שמשמעו - "שהזמנים הטובים יימשכו".

התקופה הקולוניאלית

העיר נוסדה בשנת 1718 על ידי מתיישבים צרפתיים בראשותו של ז'אן באפטיסט לה מויין דה ביינוי (Jean-Baptiste Le Moyne de Bienville) ונודעה בשם La Nouvelle-Orléans על שם העיר אורליאן שבצרפת. העיר נבנתה על גדות נהר המיסיסיפי, ליד אגם פונטצ'ארטריין, בקרבת נתיב סחר ששימש את האינדיאנים המקומיים. בשנת 1722 החליפה ניו אורלינס את בילוקסי והייתה לבירת לואיזיאנה הצרפתית.

בשנת 1763 הוחכרה העיר והועברה לשליטה ספרדית, אולם המתיישבים הצרפתיים התנגדו לשלטון הספרדי ופנו מספר רב של פעמים לשלטונות צרפת בבקשה להשיב את העיר לשליטה צרפתית.

השריפה הגדולה של שנת 1788 הרסה את מרבית בתי העיר, ושריפה נוספת פגעה בעיר בשנת 1795. לאחר השריפות נבנתה העיר מחדש. הרובע הצרפתי הידוע נבנה מחדש בתקופה זו והוא בנוי בסגנון ספרדי.

בשנת 1795 העניקה ספרד לארצות הברית זכות לסחור ולהשתמש בנמלי העיר. בשנת 1801 חזרה העיר לשליטת צרפת לאחר כיבוש ספרד על ידי נפוליאון. ב-1803 מכר נפוליאון את העיר לארצות הברית במסגרת רכישת לואיזיאנה. בעת הרכישה התגוררו בעיר כ-10,000 תושבים.

המאה ה-19

במהלך המאה ה-19 התפתחה העיר והפכה למטרופולין רב תרבותי. אוכלוסיית העיר כללה אמריקאים, צרפתים קריאולים ומהגרים רבים שברחו מהאיטי לאחר המהפכה שהייתה שם.

ניו אורלינס שימשה כבירת לואיזיאנה עד 1849 ולאחר מכן בין השנים 1865 ל-1880. במלחמת 1812 שלחו הכוחות הבריטיים כוח צבאי גדול שניסה לכבוש את העיר, אולם הם נבלמו סמוך לעיר באזור צ'אלמט על ידי כוחות צבא אמריקאים בהנהגת אנדרו ג'קסון (לימים, נשיא ארצות הברית) ב-8 בינואר 1815 בקרב שנודע בשם "קרב ניו אורלינס".

בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19 הוכפלה אוכלוסיית העיר והגיעה ל-102,000 תושבים. בתקופה זו הייתה ניו אורלינס העיר הרביעית בגודלה בארצות הברית, והעיר השנייה בגודלה במדינות הדרום, אחרי בולטימור. אולם עם פרוץ מגפת הקדחת הצהובה בשנת 1853 נפגעה אוכלוסיית העיר, ולמעלה מ-10,000 תושבים נפטרו מהמגפה.

עד מלחמת האזרחים שימשה העיר כנמל חשוב שהיה מרכז של סחר עבדים מחד, והייתה בה האוכלוסייה הגדולה ביותר בארצות הברית של שחורים חופשיים מאידך. במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית נכבשה העיר ללא קרב על ידי כוחות האיחוד,^[1] ועל כן לא ניזוקה במהלך המלחמה, בניגוד לערים אחרות במדינות הדרום. בשנת 1884 נערך בעיר היריד הבינלאומי שמשך אליה תיירים רבים. בעיר היה רובע חלונות אדומים נודע שמשך אליו מבקרים רבים.

המאה ה-20

מאחר שרוב העיר נבנתה בגובה נמוך מפני הים בין אגם פוטצ'ארטריין לנהר המיסיסיפי, עד תחילת המאה ה-20 הותרה הבנייה רק באזורים הגבוהים שלא הוצפו. מסיבה זו הייתה לעיר צורה של חצי סהר (והיא קיבלה את הכינוי "עיר חצי הסהר"). בשנת 1910 פיתח המהנדס והמדען א. בולדווין ווד מערכת משאבות ותעלות שאפשרו את ייבוש השטחים שהאגם הציף מדי שנה וכך התאפשרה בנייה נוספת מתחת לגובה פני הים. לצורך הרחבת שטח העיר היא הוקפה בסוללות עפר ששימשו כסכר. פעולת השאיבה גרמה לשקיעה של מפלס מי התהום ובעטייה גם לשקיעה של הקרקע עליה נבנתה העיר, דבר שהגדיל את הסכנה לפגיעה במקרה של פגיעה בסכרי העפר.

ניו אורלינס הפכה למרכז תיירות חשוב, בגלל הרובע הצרפתי, מועדוני הג'אז הרבים ונהר המיסיסיפי. בנוסף נבנה בעיר אצטדיון הסופרדום, אחד מן הגדולים בעולם לפוטבול.

בשנות ה-20 של המאה ה-20 נעשו ניסיונות להפוך את מראה העיר ל"מודרנית" ו"מתקדמת". השלטונות המוניציפליים החליטו להסיר את מעקי הברזל הישנים ברחוב קנאל. בשנות ה-60 הוחלט להפסיק את פעולת החשמלית החוצה את רחוב קנאל ולהפעיל במקומה רשת אוטובוסים. שתי פעולות אלה נחשבות בפרספקטיבה מאוחרת לטעויות היסטוריות אשר פגעו באופייה וביופייה של העיר. בשנות ה-90 הוחזרה החשמלית לחלק מרחוב קנאל, ובאפריל 2004 שוחזר קו החשמלית במלואו.

ברבע האחרון של המאה ה-20 הפך ענף התיירות לענף עיקרי בכלכלת העיר, ואזור הרובע הצרפתי הפך מאזור עסקים ומגורים לאזור תיירותי.

בשנת 1984 נערכה בעיר התערוכה העולמית, מאה שנה אחרי התערוכה שנערכה בעיר ב-1884.

ב-14 בדצמבר 1996 פגעה אוניית משא בקניון ובמלון ששכנו על רציף על גדת נהר המיסיסיפי. על אף שהמלון הכולל 456 חדרים ומרכז הקניות הכולל 15 חנויות נהרסו כליל, אף אדם לא נהרג.^[2]

המאה ה-21: הוריקן קתרינה

ערך מורחב – הוריקן קתרינה

ב-29 באוגוסט 2005 פגע בעיר ההוריקן הקטלני קתרינה. עם התקרב הסופה צוו תושבי העיר להתפנות, שכן 70 אחוז מן העיר נמצאים מתחת לגובה פני הים. עוצמת הפגיעה בעיר לא נצפתה בתחילה, מכיוון שעין הסערה הייתה מרוחקת כ-25 קילומטרים מהעיר. ב-30 באוגוסט נפרצו שתיים מסוללות העפר, ליד רחוב 17 בעיר, ומי אגם פוטצ'ארטריין החלו להציף את העיר. לעיר נגרמו נזקים רבים הן מההצפה אשר כיסתה 89% משטחי העיר, ובחלק מהמקומות הגיעה לגובה של 7.6 מטרים, הן מכמות המשקעים הרבה, והן מהרוחות העזות ששברו חלונות, העיפו גגות ותמרורים ועקרו עצים. הנזק לעיר עצמה הוערך בסכום שבין 10 ל-25 מיליארד דולר.^[3]

לפחות 1,836 בני אדם נספו כתוצאה מהסופה, ובכך היא הפכה לאחת הסופות הקטלנית בתולדות ארצות הברית. רוב הנספים היו בני מיעוטים עניים אשר לא הצליחו להיחלץ מהעיר בכוחות עצמם. בנוסף לכך, היו דיווחים על תופעות של ביזה ופשע. על פי הערכות, הסופה גרמה לנזק של 81 מיליארד דולר (במחירי שנת 2005), אסון הטבע היקר בהיסטוריה של ארצות הברית. אזורים רבים שנפגעו, בעיקר שכונות עוני, לא שוקמו מההריסות עד היום (2010).

ניו אורלינס ממוקמת על גדות נהר המיסיסיפי, במרחק 150 קילומטר צפונית למפרץ מקסיקו. שטחה הכולל של העיר 907 קילומטר רבוע מתוכם 467.4 קמ"ר שטחי יבשה ו-439.4 קמ"ר (48.45%) שטחי מים.

העיר ממוקמת באזור דלתת נהר המיסיסיפי בין הנהר הנמצא מדרום לעיר לאגם פונטצ'ארטריין הנמצא בצפונה של העיר.

הנקודה הנמוכה ביותר במדינת לואיזיאנה נמצאת בתחומה של העיר ניו אורלינס (זו אחת הנקודות הנמוכות ביותר בארצות הברית, אחרי עמק המוות וימת סלטון). רוב שטח העיר נמצא בין 30 ס"מ לשלושה מטרים מתחת לפני הים. על מנת למנוע הצפת העיר, מוקפת העיר בסכרים עשויים אדמה, וסדרה של משאבות שואבת את מי הגשמים אל האגם. בשל מי התהום הגבוהים והסכנות של הצפת העיר (שעלולה להתרחש במקרה של סופה, או גשם פתאומי של יותר מ-30 מ"מ בזמן קצר), נמצאים כל בתי הקברות של העיר על עמודים.

פני העיר

מרכז העסקים הראשי של ניו אורלינס ממוקם מצפון וממערב לנתיבו של נהר המיסיסיפי - באזור הקרוי "הרובע האמריקאי". אזור זה נחשב מרכזה של העיר, ואזורים מצפון לו נקראים "מעלה העיר (uptown) ואזורים מדרום לו נקראים "מורד העיר" (downtown). אזור הרובע הצרפתי ובו מרכז אתרי התיירות נמצא מדרום למרכז העסקים, ואזור רובע הגן נמצא מצפון לו.

אקלים

אקלים העיר סובטרופי, עם חורפים מתונים וקיצים חמים ולחים.

הטמפרטורות הממוצעות:

בחודש ינואר - בין 6 - 17 מעלות צלזיוס.
בחודש יולי - בין 23 - 33 מעלות צלזיוס.

הטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה הייתה 11.6 מעלות צלזיוס מתחת ל-0 (ב-23 בדצמבר 1989). הטמפרטורה הגבוהה ביותר שנמדדה הייתה 38.9 מעלות צלזיוס (ב-22 באוגוסט 1980). כמות המשקעים הממוצעת היא 1,520 מילימטרים גשם בשנה.

שלג יורד בעיר לעיתים נדירות. הפעם האחרונה בה ירד שלג בעיר הייתה חג המולד של שנת 2004. לפני כן ירד שלג בעיר רק בשנת 1954.

ב-2009, התגוררו בעיר 336,644 תושבים. בתחילת 2005, לפני הוריקן קתרינה, התגוררו בעיר כ-460,000 תושבים, בעקבות ההוריקן פונתה העיר, ומאז חזרו אליה רוב תושביה.

תקשורת

העיתון היומי העיקרי של העיר הוא "ניו אורלינס טיימס - פיקאיון" המוצא לאור מאז שנת 1837. כמו כן מוצאים לאור בעיר מספר שבועונים.

אזורי בילויים

רחוב בורבון ברובע הצרפתי הוא אזור בילויים הידוע בחיי הלילה ומועדוני הג'אז שבו. הרחוב נמצא בלב אזור התיירות, המכונה "הרובע".

מוזיאונים

ברובע הצרפתי נמצאת מטבעת ניו אורלינס - שהייתה בעבר סניף של מטבעת ארצות הברית וכיום משמשת כמוזיאון. ב-6 ביוני 2000 נפתח ברובע הצרפתי המוזיאון הלאומי די - דיי המתאר את פלישת בעלות הברית לנורמנדי שבצרפת במלחמת העולם השנייה.

מוזאוני האומנות בעיר כוללים את מוזיאון ניו אורלינס לאומנות (NOMA) ומוזיאון אוגדן לאומנות דרומית. בעיר נמצא גם גן חיות - גן החיות אודובון, ואינסקטריום.

מטבח מקומי

ניו אורלינס ידועה במטבח הקייג'ון המקומי שלה. בין מאכליו הידועים: בינייטים - מיני מאפה מרובעים המוגשים עם קפה, כריכים בסגנון סיציאליני (Muffuletta), מאכלי ים (ג'מבליה, גמבו ואטופי שמקורם במטבח הקראולי), ומאכלי אורז ושעועית אדומה. ישנו שימוש רב גם בתבלין הקייג'ון המפורסם של לואיזיאנה.

תרבות

בעיר ניו אורלינס נערכים מדי שנה אירועי המרדי גרא (יום שלישי השמן) וכן פסטיבל הג'אז והמסורת של ניו אורלינס. אירועי המרדי גרא כוללים תהלוכות ומסיבות רבות, ונערכים ברובם באזור הרובע הצרפתי של העיר.

מוזיקה

שמה של ניו-אורלינס מתקשר עם מוזיקת הג'אז. מאז היווסדה של העיר הייתה העיר מרכז מוזיקלי. בשל מפגש התרבויות - תרבות אירופאית, אמריקה הלטינית, אפריקה והאיים הקריביים הפכה העיר מקום ליצירת מוזיקה חדשה ומקורית. הבלוז, שמקורו במוזיקה האפרו אמריקאית, התפתח בין היתר בניו אורלינס. בשנים מאוחרות יותר, התפתח לראשונה סגנון הג'אז, שבהמשך יושפע רבות מהבלוז שקדם לו. כמו כן תרמה העיר רבות להתפתחות מוזיקת הרוק. ביום ובלילה נשפכים צלילי ג'אז של עשרות להקות ותזמורות מתוך בתי הקפה והאולמות הקטנים והעתיקים אל סמטאות הרובע הצרפתי של העיר.

במהלך השנים נוצרה בעיר מוזיקה ייחודית ללוויות הכוללות תזמורת כלי נשיפה מתכתיים, המכונות "לוויות ג'ז".

העיר מהווה מרכז למספר קבוצות ספורט מקצועניות:

ניו אורלינס סיינטס ("הקדושים של ניו אורלינס"), קבוצת פוטבול, מליגת ה-NFL, משחקים בסיזרס סופרדום.
ניו אורלינס פליקנס, קבוצת כדורסל מליגת ה-NBA משחקים בארינה של ניו אורלינס.
הוודו של ניו אורלינס (New Orleans VooDoo), קבוצת פוטבול נוספת בעיר המשחקת בליגת ה-AFL.
הזפירים של ניו אורלינס (New Orleans Zephyrs) חברים בליגת הבייסבול הנמוכה.

ניו אורלינס היא מרכז תעשייתי ומסחרי, ועיר נמל מרכזית בארצות הברית. נמל ניו אורלינס הוא אחד הנמלים העיקריים בארצות הברית בפרט ובעולם כולו. צבא ארצות הברית בנה את תעלת מוצא נהר המיסיסיפי למפרץ בשנות ה-50 של המאה ה-20 על מנת להקל על עומס התנועה הרב של ספינות המשא במורד נהר המיסיסיפי, בו עוברות כ-50,000 רפסודות ואוניות משא מדי שנה. דרך הנמל עוברים כ-145 מיליון טונות מטען מדי שנה, והוא הנמל הרביעי בגודלו בעולם מבחינה זו. כ-5,000 ספינות מ-60 מדינות עוגנות בנמל מדי שנה.

עיקר מוצרי הייצוא הם חיטה ודגנים מאזור המערב התיכון של ארצות הברית, מוצרי היבוא כוללים בעיקר נפט, כימיקלים, קקאו וקפה. ניו אורלינס היא מרכז של תעשיית הנפט של ארצות הברית, וקידוחי נפט רבים נמצאים על רפסודות במפרץ מקסיקו בקרבת העיר. בעיר עצמה מצויים משרדי חברות הנפט הגדולות. לנאס"א יש מתקנים רבים בקרבת העיר, וכן ללוקהיד מרטין מפעל גדול בפרוורי העיר, המייצר את הדלק של מעבורות החלל.

ניו אורלינס היא אחת הערים המתוירות ביותר בארצות הברית, ועיקר כלכלת העיר מתבססת על התיירות. הקרנבל נערך בעיר מדי שנה - המרדי גרא מביא לעיר מבקרים מכל העולם.

מועצת העיר ניו אורלינס, בראשה עומד ראש העיר לה טויה קנטרל מורכבת משבעה חברים (נוסף על ראש העיר): חמישה חברי מועצה הנבחרים אחד מכל רובע בעיר, ושני חברי מועצה הנבחרים בהצבעה של כלל תושבי העיר.

מערכת בתי הספר של העיר כוללות כ-100 בתי ספר ציבוריים בעיר עצמה, וכמאה בתי ספר נוספים בפרווריה. בעיר נמצאות מספר אוניברסיטאות ובהן אוניברסיטת טוליין, אוניברסיטת לויולה ניו אורלינס, אוניברסיטת דילרד, אוניברסיטת סאות'רן ניו אורלינס, אוניברסיטת זאבייאר לואיזיאנה, אוניברסיטת ניו אורלינס, בית הספר לרפואה של מדינת לואיזיאנה ומכללת הרזינג. מכללות נוספות, פחות ידועות, המצויות בעיר הן המכללה הקהילתית דלגאדו, המכון הקולינרי של ניו אורלינס והסמינר הבפטיסטי התאולוגי של ניו אורלינס.

שדה התעופה של ניו אורלינס הוא שדה התעופה הבינלאומי לואי ארמסטרונג, הממוקם מערבית לעיר. ב-2016 היו בו 127,753 המראות ונחיתות ועברו בו 11,139,421 נוסעים. שדה תעופה נוסף הנמצא בעיר הוא שדה התעופה לייקפרונט המשמש טיסות מקומיות.

לתחנת הרכבת של העיר מגיעות רכבות מניו יורק ומשיקגו וכן עוברות דרך העיר רכבות בדרכן מג'קסונוויל, פלורידה ללוס אנג'לס, קליפורניה. כמו כן העיר משמשת מרכז לרכבות משא.

מערכת האוטובוסים של העיר מנוהלת על ידי מערכת התחבורה האזורית של ניו אורלינס (New Orleans Regional Transit Authority ("RTA")) המפעילה קווי אוטובוסים רבים המחברים את העיר אל פרווריה, וכן את מערכות החשמליות של העיר. מערכת חשמלית זו מוזכרת במחזה הידוע של טנסי ויליאמס - "חשמלית ושמה תשוקה", הקרויה על שם החשמלית של רחוב דזייר (רחוב תשוקה). חשמלית זו הפכה בתחילת המאה ה-20 לקו אוטובוס, אך בשנת 1948 הוחזרה החשמלית לפעולתה.

לניו אורלינס אחת עשרה ערים תאומות: