Loading AI tools
מתאגרף אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל ג'ררד "מייק" טייסון (באנגלית: Michael Gerard "Mike" Tyson; נולד ב-30 ביוני 1966) שכינויו "Iron Mike" (מייק הברזל) הוא מתאגרף עבר אמריקאי, שהיה אלוף העולם הבלתי מעורער במשקל כבד, ומחזיק בשיא המתאגרף הצעיר ביותר שזכה ב-WBA, ב-WBC וב-IBF במשקל כבד והראשון שהחזיק אותם בו זמנית.
 | |
מייק טייסון,
2019 | |
| לידה |
30 ביוני 1966 (בן 58) ברוקלין, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| מידע כללי | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| משקל |
109 ק"ג |
| גובה | 1.78 |
| בן או בת זוג |
רובין גיבנס (1988–14 בפברואר 1989) |
|
www | |
| ספורט | |
| ענף ספורט | איגרוף |
| משקל | משקל כבד |
| תקופת הפעילות | 6 במרץ 1985 – 11 ביוני 2005 (20 שנה) |
| כניסה להיכל התהילה | 12 ביוני 2011 |
| הישגים | |
| דירוג שיא | אלוף העולם הבלתי מעורער |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
טייסון נחשב לאחד המתאגרפים במשקל כבד הטובים ביותר בכל הזמנים. במהלך הקריירה שלו, הוא נודע בסגנון האיגרוף האימתני ובסגנון התנהגות שנוי במחלוקת, בזירה ומחוצה לה. כונה גם "האיש האכזרי ביותר בעולם".
טייסון זכה ב-19 הקרבות הראשונים שלו בנוקאאוט, מתוכם 12 בסיבוב הראשון.
טייסון דורג במקום ה-14 ברשימת "מתאגרפי המשקל הכבד הטובים ביותר בכל הזמנים" שנערכה בשנת 1998[1], במקום ה-72 ברשימת "80 המתאגרפים הכי טובים של 80 השנים האחרונות" שפורסמה בשנת 2002[2] ובמקום ה-16 ברשימת "100 המתאגרפים הטובים בכל הזמנים" בשנת 2003[3], בדירוגים שבוצעו על ידי מגזין הזירה.
טייסון נולד וגדל בברוקלין, ניו יורק, בשכונות העוני השחורות של ארצות הברית למשפחה בת שלושה ילדים, רודני, מייק ודניס (שנפטרה מהתקף לב בגיל 25). אביו, ג'ימי קירקפטריק, נטש את המשפחה כשמייק היה בן שנתיים, והותיר את אמו, לורנה סמית טייסון, לטפל בילדים. כשטייסון היה בן 16, נפטרה אמו.
טייסון גדל והסתובב בשכונות פשע. הוא נתפס שוב ושוב על ביצוע פשעים קלים וקטטות עם אנשים שהקניטו אותו בשל קולו הגבוה. עד גיל 13, הספיק טייסון להיעצר 38 פעמים. הוא נלקח לפנימייה בניו יורק, בה התגלו יכולות האיגרוף שלו על ידי המתאגרף לשעבר, בובי סטיוארט, שהדריך שם. סטיוארט ראה בטייסון כישרון יוצא דופן ואימן אותו באיגרוף מספר חודשים עד שהציג אותו בפני המאמן קאס ד'אמאטו. ד'אמאטו, לקח אותו תחת חסותו והפך לאפוטרופוסו החוקי. בין ד'אמאטו לטייסון התפתח קשר עמוק כפי שסיפר האחרון בסרטו התיעודי.
טייסון התחרה במשחקים האולימפיים לנוער בשנים 1981 ו-1982, וזכה במדליות זהב בשניהם. הוא מחזיק בשיא הנוקאאוט המהיר ביותר במשחקים האולימפיים לנוער - 8 שניות. בנוסף, הוא ניצח בנוקאאוט כל קרב במשחקים האולימפיים לנוער. טייסון התמודד מול הנרי טילמן כחובב והפסיד פעמיים בניקוד צמוד. טילמן זכה לאחר מכן במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס.
טייסון החל את הופעתו המקצועית בגיל 18, ב-6 במרץ 1985. בשנתו הראשונה כמקצוען התמודד ב-15 קרבות. איכות מתמודדיו עלתה בהדרגה והוא החל להתמודד מול מתאגרפים כג'יימס טיליס ודייוויד ג'קו. ניצחונותיו המרשימים זכו לתשומת לב התקשורת, והובילו אותו להתמודד על אליפות האיגרוף למשקל כבד[4].
בשנת 1985, מת קאס ד'אמאטו, מספר קרבות לפני שטייסון התמודד על תואר האליפות. יש סוברים כי מותו של ד'אמאטו גרם לתחילתן של בעיות רבות שצצו מאוחר יותר בקריירה של טייסון.
אחרי פחות משנה, בגיל 20, זכה טייסון בתואר ה-WBC) World Boxing Council) והפך למתאגרף הצעיר ביותר שזוכה בו, לאחר שניצח את טרוור ברביק בנוקאאוט, בסיבוב השני. ההופעה הדומיננטית של טייסון זיכתה אותו בשבחים רבים. הציפיות מטייסון היו גבוהות מאוד והוא יצא בקמפיין שאפתני להתחרות בכל צמרת המתאגרפים בעולם. טייסון הגן על התואר מול ג'יימס סמית', ניצח והוסיף את תואר ה-WBA) World Boxing Association) של סמית', אליו.
ב-31 במאי 1987, טייסון ניצח את פינקלון תומאס בנוקאאוט, בסיבוב השישי. שהיה הניצחון ה-30 שלו ללא הפסד וה-27 בנוקאאוט[5]. באוגוסט, הוא זכה בתואר ה-IBF) International Boxing Federation) אחרי שניצח את טוני טאקר ב-12 סיבובים. בכך הוא הפך למתאגרף משקל הכבד הראשון שזוכה ב-WBA, WBC, ו-IBF בו זמנית. טייסון המשיך להפגין יכולת טובה בזירה ולנצח קרבות בנוקאאוטים[6].
ב-27 ביוני 1988 התמודד טייסון מול מייקל ספינקס. ספינקס, שלקח את אליפות המשקל הכבד מארי הולמס באמצעות החלטה של השופטים לאחר חמישה-עשר סיבובים בשנת 1985, לא איבד את תוארו בזירה, אך לא הוכר כאלוף על ידי ארגוני האיגרוף הגדולים. אך ורבים ראו שיש לו טענה לגיטימית להיות האלוף האמיתי במשקל כבד. ההתמודדות הייתה, באותה עת, קרב האיגרוף המתגמל ביותר בהיסטוריה עבור המתאגרפים: טייסון קיבל מראש 22 מיליון דולר וספינקס 13 מיליון, והציפיות היו גבוהות מאוד[7]. מומחי איגרוף ניבאו קרב סגנונות טיטני, כאשר הסגנון האגרסיבי של טייסון יתנגש עם סגנון האגרוף המיוחד של ספינקס ורגליו הזריזות. הקרב הסתיים אחרי 91 שניות כשטייסון הפיל את ספינקס בסיבוב הראשון; רבים רואים בקרב את פסגת התהילה ויכולת האיגרוף של טייסון[8].
במהלך תקופה זו, החלו לצוץ בעיות מחוץ לזירת האיגרוף. גירושיו, מריבות על החוזה העתידי שלו, המשמעת האישית והרגלי האימון שהפכו גרועים גרמו לשיח תקשורתי שלילי נרחב.
בפברואר 1990 התמודד טייסון מול בסטר דגלס בקרב על אליפות IBF, WBA WBC שהתקיים בטוקיו שביפן. טייסון היה פייבוריט ברור לניצחון, הוא הפיל את דגלס לקרשים בסיבוב השמיני, אך לא השיג הכרעה. בסיבוב העשירי הצליח דגלס להכות את טייסון בסדרת מכות שהפילה אותו לראשונה בקריירה לקרשים ולהפסד בנוקאאוט באחת ההפתעות הגדולות בתולדות האגרוף[9].
טייסון הורשע באונס דזירה וושינגטון, בת ה-18, בשנת 1992[10] ונכנס לכלא למשך שלוש שנים[11]. בכלא התאסלם ושינה את שמו למאלכ עבד אלעזיז.
לאחר שחרורו מהכלא, קיים קרבות נגד יריבים קלים ובקרב על תואר ה-WBC התמודד מול פרנק ברונו. טייסון ניצח בסיבוב השלישי וזכה שוב בתואר.
בנובמבר 1996, התמודד מול איוונדר הוליפילד. אף על פי שטייסון היה הפייבוריט הברור בהתמודדות, הוא הפסיד בקרב[12]. בשנת 1997, התמודד שנית מול הוליפילד[13]. במהלך הסיבוב השלישי של ההתמודדות נעצר הקרב זמנית לאחר שטייסון נשך את אחת מאוזניו של הוליפילד. לטייסון הורדו נקודות והקרב חודש. לאחר מכן, טייסון נשך את אוזנו השנייה של הוליפילד. הקרב הופסק לאלתר והוליפילד הוכרז כמנצח. נשיכתו של טייסון הסירה חלק מאוזנו הימנית של הוליפילד, חלק שנמצא מאוחר יותר בזירה. כתוצאה מכך, נקנס טייסון ב-3 מיליון דולר והושעה לשנה מתחרויות איגרוף.
בשנת 1999, חזר לזירה וניצח בהתמודדות את בוט'ה, בנוקאאוט בסיבוב ה-5[14]. באותה שנה התמודד טייסון מול אורלין נוריס. הקרב בוטל לאחר סיבוב אחד כאשר נוריס נפגע בברכו. באותה שנה ריצה טייסון שלושה וחצי חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בתקיפת שני רוכבי אופנועים.
בשנת 2000 השתתף טייסון בשלושה קרבות, הוא התמודד בינואר, במנצ'סטר, אנגליה, נגד יוליוס פרנסיס. לטייסון לקח ארבע דקות להפיל את פרנסיס, וסיים את ההתמודדות בסיבוב השני. ביוני הוא התמודד מול לאו סברייס האמריקאי בגלאזגו, סקוטלנד. במהלך הקרב, כאשר טייסון הסתער באגרופים לעבר סברייס, הצליח סברייס לחבק אותו ובכך לעצור את הקרב. טייסון לא נרגע והמשיך להכות בכל הכוח. השופט שבא להפריד חטף חבטה מטייסון ונפל לרצפה. מאוחר יותר, התנצל טייסון. בסיום הקרב, השופט קבע לתדהמת הקהל ניצחון לטייסון. באוקטובר נלחם התמודד מול אנדרו גולוטה[15]. הוא ניצח בסיבוב השלישי, לאחר שגולוטה לא הצליח להמשיך עקב זעזוע מוח ופגיעה בצוואר. התוצאה שונתה מאוחר יותר, לאחר שטייסון סירב לבצע בדיקת סמים לפני הקרב ואז נבדק חיובי למריחואנה בבדיקת שתן לאחר הקרב. טייסון התמודד פעם אחת בלבד בשנת 2001[16], כשהוא מנצח את בריאן נילסן בקופנהגן בסיבוב השביעי[17].
בדצמבר 2001 הוכרז שלנוקס לואיס, שהיה אז אלוף העולם במשקל כבד[18], יתמודד מול טייסון[19]. כששמע שלנוקס לואיס רוצה להתמודד איתו אמר: "אני האלוף האכזרי וחסר המעצורים ביותר אי פעם. אף אחד לא יכול לעמוד מולי. אני רוצה את הלב שלך! אני רוצה לאכול את הילדים שלך!". לאחר מכן, השליך טייסון אבן קריסטל לראשו של אחד העיתונאים במלון בקובה ופצע אותו בראשו. לפני הקרב מול לואיס, כשעלו לשידור בתוכנית אירוח וספורט, הגיע טייסון אל לואיס והחל להכותו לעיני מיליוני צופים. גם לאחר שהפרידו ביניהם, טייסון לא נרגע והמשיך לקלל. בקרב ביניהם, שנערך ב-8 ביוני 2002, ניצח לואיס את טייסון בנוקאאוט בסיבוב ה-8, כאשר טייסון על הרצפה מדמם בעינו ובאפו[20].
טייסון המשיך בהתנהגותו האלימה: השתתף בקטטה המונית[21], הכה צלם[22], התקוטט עם אזרחים וגרם לאשפוז שלושה מהם.
באוגוסט 2003 לאחר שנים רבות של קשיים כספיים, טייסון הכריז על פשיטת רגל[23]. טייסון הרוויח מעל 30 מיליון דולר עבור כל אחד מהקרבות הגדולים שלו בשנות ה-90, ו-300 מיליון דולר במהלך הקריירה שלו עד אז. באותה תקופה דיווחו כלי התקשורת כי יש לו חובות של כ-23 מיליון דולר[24].
בתחילת 2005, ניסה לחזור להתחרות בעיקר בשל בעיות כלכליות שאליהם נקלע. הוא החל להתאמן במרץ, אך טייסון בן ה-38 נראה חלש ותשוש בקרבותיו האחרונים ואף הפסיד שלושה קרבות מתוך ארבעה שקיים. הקרב האחרון שלו נערך ב-11 ביוני 2005 מול מתאגרף בינוני בשם קווין מקברייד[25]. בסוף הסיבוב השישי, דחק מקברייד את טייסון לפינה. טייסון קם לבסוף אך החליט שהוא לא עולה לסיבוב השביעי ובכך הפסיד בקרב. בראיון מיד לאחר הקרב אמר כי החליט לא לבזות את הספורט ושהגיע זמנו לפרוש[26].
בשנת 2012, לאחר הופעת הבכורה שלו בהצגת היחיד בלאס וגאס, טייסון שיתף פעולה עם במאי הסרט ספייק לי והביא את ההצגה לברודוויי באוגוסט 2012[27]. בפברואר 2013 טייסון לקח את המופע שלו "מייק טייסון: אמת בלתי מעורערת" לסיבוב הופעות ב-36 ערים ברחבי ארצות הברית. טייסון מספר במופע על חייו האישיים והמקצועיים על הבמה[28]. המופע שודר בערוץ HBO ב-16 בנובמבר 2013.
בנובמבר 2013 התפרסמה הביוגרפיה שלו, "האמת הבלתי מעורערת של טייסון", שהופיעה ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס[29].
החל מהעשור השני של המאה ה-21 כיכב במספר סרטי פעולה כשחקן ומתאגרף[30].
באפריל 2020, סיפר בריאיון באינסטגרם שהוא רוצה לשוב לזירה ל-3–4 קרבות ראווה על מנת לגייס תרומות למכורים לסמים וחסרי בית[31]. ב-30 בנובמבר 2020 מייק טייסון חזר לזירה ונלחם נגד רוי ג'ונס, קרב שהסתיים בתיקו[32].
טייסון נשוי בפעם השלישית ויש לו שמונה ילדים ממספר נשים.
נישואיו הראשונים היו עם השחקנית רובין גיבנס (אנ'), מפברואר 1988 עד לפברואר 1989[33]. הנישואים עם גיבנס היו סוערים במיוחד עם האשמות של התעללות, אלימות וחוסר יציבות נפשית מצידו של טייסון [34].
נישואיו השניים היו עם מוניקה טרנר מאפריל 1997 עד ינואר 2003. לזוג נולדו שני ילדים: ריינה ואמיר.
במאי 2009, בתו בת הארבע של טייסון, אקסודוס, נהרגה בתאונה כשנחנקה למוות לאחר שצווארה נתפס בלולאה שהשתלשלה מההליכון הביתי עליו שיחקה. אחיה בן ה-7 מצא אותה מחוסרת הכרה ומאוחר יותר היא מתה בבית החולים[35]. עשרה ימים לאחר מכן, טייסון התחתן בפעם השלישית עם חברתו לקייה ספייסר, בת ה-32. לזוג בת (מילאנו) ובן (מרוקו).
בשנת 2009 החליט טייסון לדבוק בתזונה טבעונית כחלק משינוי התנהגותי רחב יותר[36].
במאי 2011, טייסון התמודד בגרסה הארגנטינאית של רוקדים עם כוכבים, ביחד עם אשתו, לייקה. בני הזוג פרשו מהתחרות לאחר הסיבוב השני.
ביוני 2011 נכנס טייסון להיכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף[37].
בשנת 2012 נכנס טייסון להיכל התהילה של ה-WWE. בשנת 2013 הודיע טייסון שמאז פרישתו הוא מכור לאלכוהול וסמים.
בשיאה של הקריירה של טייסון, בשנות השמונים המאוחרות ובמהלך שנות התשעים, טייסון היה אחד מדמויות הספורט המוכרות ביותר בעולם. מלבד הישגיו הספורטיביים, התנהגותו השערורייתית בזירה ומחוצה לה השאירו אותו בתודעת הציבור ובבית המשפט. הוא הופיע בסרטים, בטלוויזיה ובשירים רבים.
בשנת 2003 קעקע טייסון את פניו מעל עינו השמאלית. בתחילה רצה טייסון לקעקע לבבות על פניו, אך המקעקע הביע את התנגדותו ועיצב לטייסון קעקוע בסגנון שבטי[38]. המקעקע רשם את הקעקוע כפטנט ותבע את חברת האחים וורנר כאשר בסרט הקולנוע בדרך לחתונה עוצרים בבנגקוק הופיע השחקן אד הלמס עם קעקוע זהה לשל טייסון[39]. בתאריך 1 באפריל 2013 "צייץ" טייסון כי הוא נמצא במשרדו של רופא לצורך הסרת הקעקוע מפניו, אך זו הייתה מתיחת אחד באפריל[40].
אתר האינטרנט הרשמי של מייק טייסון (באנגלית)
מייק טייסון, ברשת החברתית פייסבוק
מייק טייסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מייק טייסון, ברשת החברתית אינסטגרם
מייק טייסון, ברשת החברתית טיקטוק.svg){kind=icon}
מייק טייסון, סרטונים בערוץ היוטיוב
מייק טייסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מייק טייסון, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
מייק טייסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מייק טייסון, באתר ספוטיפיי
מייק טייסון, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
מייק טייסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מייק טייסון, באתר Discogs (באנגלית)
מייק טייסון, באתר Songkick (באנגלית)Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
