Loading AI tools
תרכובת מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטפורמין (Metformin; שם מסחרי בישראל: גלוקופאג', גלוקומין, מטפורמין-טבע, נמצאת גם בשילוב עם תרופה נוספת ב: יוקריאס, ג'נואט, ג'ארדיאנס דואו, קומפטקט, קומביגלייז, טרג'נטה דואו, ויפדומט, קסיגדו) היא תרופה המשמשת לטיפול בסוכרת. התרופה נלקחת בנטילה פומית (דרך הפה) והיא מהווה קו ראשון לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2, בעיקר אלו הסובלים מהשמנת יתר ותפקודי כליה תקינים. מטפורמין יעילה כתרופה הניתנת לבד (מונותרפיה), אך גם יעילה בשילוב עם עוד תרופות לטיפול בסוכרת[1].
המבנה הכימי של מטפורמין | |
מטפורמין | |
שמות מסחריים בישראל | |
---|---|
Glucomin, Glucophage, Metformin-Teva | |
נתונים כימיים | |
כתיב כימי | C4H11N5 |
מסה מולרית | 129.16 גרם למול |
נתונים פרמוקוקינטיים | |
זמינות ביולוגית | ~50–60%% |
מטבוליזם | איננה עוברת פירוק בכבד |
זמן מחצית חיים | 4-9 שעות |
הפרשה | מופרשת ברובה ללא שינוי בשתן |
בטיחות | |
מעמד חוקי | תרופה המחייבת מרשם |
קטגוריית סיכון בהריון | קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון B |
סיכון לתלות | נמוך |
דרכי מתן | מתן דרך הפה |
מזהים | |
קוד ATC | A10BA02 |
מספר CAS | 657-24-9 |
PubChem | 4091 |
ChemSpider | 3949 |
מטפורמין ניתנת גם לטיפול ב-Polycystic Ovary Syndrome (אולם זאת איננה התוויה רשומה של התרופה) והיא נחקרת בשנים האחרונות גם כאפשרות טיפול למחלות נוספות שמנגנון הפעולה שלהן הוא עמידות לאינסולין, כגון כבד שומני[2]. בנוסף, מטפורמין נבדקת במחקרים שבודקים את יעילותה כתרופה אנטי-סרטנית[3][4].
התרופה עובדת על ידי דיכוי יצירת הגלוקוז על ידי הכבד.
מטפורמין היא התרופה היחידה נגד סוכרת (מלבד מעכבי SGLT2) שהוכחה כיעילה למניעת סיבוכים של כלי הדם והלב עקב סוכרת. היא עוזרת להוריד את הכולסטרול מסוג LDL ואת רמות הטריגליצרידים והיא אינה גורמת לעליה במשקל. התוויה נוספת polycystic ovaries ואי סדירות במחזור החודשי.
נכון לשנת 2010, מטפורמין היא אחת משתי התרופות היחידות שמופיעות ברשימה של ארגון הבריאות העולמי WHO של תרופות חיוניות לטיפול בסוכרת (התרופה השנייה היא גליבנקלאמיד).
למטפורמין פרופיל בטיחותי גבוה, עם יחסית מעט תופעות לוואי (ראו בהמשך). תופעת הלוואי השכיחה היא בחילות, וניתן למנוע אותם על ידי העלאת המינון בהדרגה והדרכה נכונה לטיפול. חמצת לקטית (הצטברות של חומצה לקטית בדם) היא מצב שצריך לקחת בחשבון ולהתייחס אליו במקרה של מינון יתר של התרופה או כאשר התרופה ניתנת לאנשים עם התוויות נגד שלא אמורים לקבל אותה, חוץ מסיבות אלו אין בעיה לתת את התרופה ואין סיכון משמעותי מנטילתה.
התרופה מטפורמין שייכת לקבוצת תרופות הנקראת "ביגואנידים" (biguanides). בעבר שווקו 3 תרופות ממשפחה זאת, אך כיום מטפורמין נותרה הנציגה היחידה של המשפחה, בעוד השתיים האחרות (buformin, phenformin) גרמו לתופעות לוואי כגון חמצת לקטית, בצורה מסיבית ובשכיחות גבוהה יותר, ולכן השימוש בהן הופסק.
כבר בשנת 1919 הופקו תרופות ממשפחת הביגואנידים (כגון Galegine) מצמח הלילך הצרפתי (Galega officinalis, צמח ממשפחת הפרפרניים), אך השימוש בהן הופסק בשנת 1932 בשל תופעות לוואי המשפיעות לרעה על הכבד (הפטוטוקסיות)[5]. בשנות הארבעים של המאה ה-20 חזר השימוש בתרופות ממשפחת הביגואנידים, כאשר השתמשו ב-chloroguanidine לטיפול במלריה ונמצא שיש לו פעילות מפחיתת רמות גלוקוז בדם ובפיליפינים השתמשו ב-(dimethylbiguanide/flumamine) לטיפול בשפעת ונצפה כי גם לביגואניד הזה הייתה השפעה מפחיתת רמות גלוקוז בדם[6][7]. החזרה להתעניינות בביגואנידים, שחלה בשנות ה-40, הביאה לכך שרופא צרפתי שהיה מומחה לסוכרת, בשם ג'אן סטרן (Jean Sterne), התחיל לנסות חומרים שמופקים מצמח הלילך הצרפתי ובעיקר התרכז בנגזרת שנקראה metformin. בשנת 1957, בעקבות עבודתו של סטרן, החל השימוש בתרופה מטפורמין לטיפול בסוכרת באירופה.
השם המסחרי שקיבלה התרופה היה Glucophage, שמשמעותו "אוכל סוכר". התרופה שווקה לראשונה באנגליה בשנת 1958, בקנדה בשנת 1972 ובארצות הברית בשנת 1995 (הסיבה שבארצות הברית היא שווקה מאוחר יותר, מכיוון שבארצות הברית היו דיווחים על חמצת לקטית עם התרופה phenformin שייכת לאותה משפחה של metformin. בארצות הברית חששו להכניס את מטפורמין לשימוש ורק לאחר מחקרים גדולים שנעשו בתחום הסוכרת הביאו להחזרת האישור של מטפורמין בארצות הברית). משנת 1957 שבה הוחל השיווק של מטפורמין ועד לימינו, התרופה חוללה מהפכה בתחום הטיפול בסוכרת, בהיותה תרופה הניתנת דרך הפה (בניגוד לאינסולין שהצריך מתן בזריקות) שאיננה גורמת להיפוגליקמיה. יעילותה של מטפורמין נבדקה בהרבה מחקרים קליניים, כאשר המחקר הגדול ביותר שנעשה על תחום התרופות לטיפול בסוכרת הוא מחקר ה-UK Prospective Diabetes Study (UKPDS). מחקר זה עקב במשך 10 שנים אחרי חולי סוכרת והטיפולים שניתנו להם. המחקר השווה בין יעילות התרופות לטיפול בסוכרת שהיו ידועות אז (אינסולין, מטפורמין וסולפוניל-אוראה) והראה כי למטפורמין יש את היתרונות הבאים בהשוואה לטיפולים שהיו מקובלים בעבר והם השפעה לטובה על משקל הגוף (עוזר להוריד במשקל) ופחות אירועי היפוגליקמיה בהשואה לאינסולין ולתרופות ממשפחת הסולפונילאוריאה[8]. יתרון נוסף שיש למטפורמין שמעמיד אותה כתרופה בחירה, הוא עלות זולה.
נכון לימים אלו מטפורמין מוערכת כתרופה הכי שכיחה בטיפול, הניתנת כקו ראשון לטיפול בסוכרת מסוג 2 ומומלצת כקו על ידי כל ארגוני הסוכרת (לרבות American Diabetes Association). עם זאת, במטא-אנליזה של כלל המחקרים הרפואיים על השפעת מטפורמין בהשוואה לפלצבו, שפורסמה על ידי Boussageon וחבריו ב-2012, נמצא שיחס התועלת לנזק מהתרופה איננו ודאי.[9]
מטפורמין פועלת במיטוכונדריה של התאים כחסם של נשימה-אירובית[10], מפחיתה ייצור של ATP ומעלה רמות של AMP ובכך גם גורמת לשפעול של AMPK (AMP-dependent protein kinase) שהוא אנזים שקשור לניצול אנרגיה בצורה של פחמימות ושומנים[11]. כתוצאה מכך, גובר פירוק גלוקוז בתא, והתא מפחית יצירת גלוקוז וצורך כמות מוגברת של גלוקוז המועבר מהדם.
עליה בכמות הגלוקוז המועברת מהדם אל התא ללא עליה ברמות של אינסולין בגוף (להבדיל מההשפעה שמיוחסת לסולפוניל-אוראה למשל), מוכרת כירידה בתנגודת לאינסולין. מטפורמין פועלת לכן בצורות הבאות:
בנוסף להשפעות על הסוכר, למטפורמין יש גם השפעה חיובית על פרופיל שומני הדם:
מטפורמין מהווה כיום את טיפול הבחירה הראשון בחולים עם סוכרת סוג 2, מהסיבות הבאות:
ייתכן כי מטפורמין יכולה להאריך את חייהם של חולי סוכרת בנוסף לדיכוי יצירת גלוקוז בכבד. מייחסים לה גם אפשרות של הפחתת הסיכון לסרטן, גם בהשוואה לאנשים שאינם חולים בסוכרת שלא נטלו אותה. בנוסף, נחקרת יכולתה להאט תהליכי הזדקנות[14].
על פי המלצות היצרן בישראל[15], אין ליטול מטפורמין במצבים הבאים:
אזהרות בנוגע לשימוש:
תופעות הלוואי השכיחות ביותר הן תופעות לוואי במערכת העיכול: בחילות, שלשולים, כאבי בטן וגזים. נטילת התרופה אחרי האוכל יכולה לסייע במניעת תופעות לוואי אלו.
תופעות לוואי נוספות: טעם מתכתי בפה ושינויים בטעם, כאבי ראש, סחרחורות, כאבי שרירים וחולשת שרירים.
מטפורמין עלולה לפגוע בספיגה של ויטמין B12, ולכן בשימוש ממושך, ייתכן ותהיה ירידה ברמות הוויטמין הזה בדם. מומלץ לבדוק את רמות ויטמין B12 בסרום בזמן נטילת מטפורמין.
תרופות לטיפול בסוכרת פועלות להפחתת רמות הגלוקוז בדם, כאשר החשש הוא שרמות הגלוקוז ירדו מתחת לערכים התקינים ויתפתח מצב של היפוגליקמיה (שעלול להיות מסוכן). כאשר מטפורמין ניתנת כתרופה לבד, הסיכון להתפתחות היפוגליקמיה, נמוך מאוד, וזה מאחר שהיא איננה גורמת לעלייה בייצור אינסולין בלבלב באופן ישיר. יחד עם זאת, כאשר מטפורמין ניטלת עם תרופות נוספות לטיפול בסוכרת (כגון סולפוניל-אוראה ואינסולין) עלול להתפתח מצב של היפוגליקמיה. יש לעקוב אחרי התסמינים האלה ולהיוועץ ברופא במידה והם מתרחשים.
חמצת לקטית היא תופעת לוואי מסכנת חיים שיוחסה למשפחת התרופות של הביגואנידים. תופעת לוואי זאת התרחשה בעיקר עם התרופות buformin ו-phenformin ובמידה פחותה יותר עם metformin. מאחר שמטפורמין היא תרופה שמופרשת בעיקר בכליות, עולה חשש כי באי ספיקת כליות, התרופה עלולה להצטבר בדם ובכך עולה הסיכון להתפתחות של חמצת לקטית (חומצה לקטית נוצרת עקב דיכוי המיטוכונדריה והנשימה האירובית בתא, עקב שימוש במטפורמין). לכן, עד היום היה נהוג להפסיק את הטיפול במטפורמין בכל חולה עם ירידה בתפקוד הכלייתי, כאשר רמות הקריאטינין בדם עלו מעל 1.5 מ"ג/ד"ל בגברים ו-1.4 מ"ג/ד"ל בנשים. לפי הנתונים הידועים כיום, חמצת לקטית הקשורה במטפורמין (Metformin Associated Lactic Acidosis, MALA) היא תופעת לוואי נדירה עד נדירה מאוד, עם שכיחות מאוד נמוכה, ובהשוואה ל-phenformin, השכיחות נמוכה פי 20 במטפורמין[16]. יחד עם זאת, מאחר שמדי פעם מופיעים דיווחים של חמצת לקטית בחולי סוכרת וכנראה שהם קשורים במטפורמין, קיים עדיין חשש להתפתחות חמצת לקטית, בעיקר בחולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי עם גורמי סיכון נוספים.
הסיכון לחמצת לקטית על רקע מטפורמין עולה כאשר לחולה יש אי ספיקת לב, סימנים של התייבשות, צריכה מוגברת של אלכוהול, פגיעה כלייתית, פגיעה כבדית או מצבי שוק.
הנושא של חמצת לקטית נחקר בצורה אינטנסיבית יותר בשנים האחרונות[17]. לדוגמה: לאחרונה פורסם מחקר רטרוספקטיבי גדול שנעשה על מעל 3000 חולי סוכרת בטייוואן והראה כי מטפורמין לא נמצא קשור לתמותה בחולים עם אי ספיקת כליות קלה עד מתונה וכי רק במצבים מתקדמים מאוד של הפרעה בתפקוד הכלייתי (רמות קריאטינין בדם מעל 530 מיקרומול/ליטר = 5.9 מ"ג/ד"ל) יש תמותה גדולה יותר כתוצאה משימוש במטפורמין[18]. בעקבות המחקרים האלו, שונו כיום חלק מההמלצות הנוגעות במתן מטפורמין לחולים עם אי ספיקת כליות או עם מחלת כליות כרונית. ADA הוציאו התייחסות על כל בקווי המנחה שלהם[19] וקדמו להם ההמלצות של ארגון NICE הבריטי[20]. מרבית קווי המנחה החדשים ממליצים על מתן מטפורמין, במינון מופחת בחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה קלה עד בינונית (עם קצב סינון גלומרולרי בין 30-60ml/min/1.73m2), עם מעקב צמוד אחרי רמות קריאטינין בדם. מתן מטפורמין בחולים עם מחלת כליות כרונית הוא התווית נגד כאשר ערכי קצב הסינון הגלומרולרי הן 30ml/min/1.73m2> ומטה.
למרות שמטפורמין איננה עוברת פירוק על ידי אנזימי הכבד, ובכך היא חשופה לפחות אינטראקציות עם תרופות אחרות על רקע עיכוב או השריית אנזימים, עדיין קיימות תגובות בין תרופתיות חשובות עם מטפורמין. מרבית האינטראקציות ניתנות לשילוב, תוך מעקב אחרי המטופל.
הערך "מטפורמין", באתר "ויקיתרופות"
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.