זמינות ביולוגית

זמינות ביולוגית (באנגלית: Bioavailability) הוא מונח מתחום הפרמקולוגיה אשר מבטא את היחס באחוזים בין כמות התרופה שניטלת לבין הכמות מתוכה שמגיעה למחזור הדם.

על פי ההגדרה, הזמינות הביולוגית של תרופה שניתנת בהזרקה תוך-ורידית היא 100%. לעומת זאת, הזמינות הביולוגית של תרופה שתינתן בדרכים אחרות, למשל דרך הפה נמוכה מ-100%, הן בגלל ספיגה החלקית של התרופה במערכת העיכול, הן בשל נוכחות אנזימים במערכת העיכול שמפרקים את התרופה עוד לפני שהיא מגיעה למחזור הדם, הן בשל אינטראקציה עם מזון במערכת העיכול והן בגלל אפקט המעבר הראשון.

ערך הזמינות הביולוגית לא מעיד על הפוטנטיות של התרופה ועל עוצמתה - תרופות יכולות להיות בעלות פוטנטיות גבוהה אך זמינות ביולוגית נמוכה. לדוגמה: דביגטראן, תרופה נוגדת קרישה, היא בעלת זמינות ביולוגית של 3% - 7% בלבד, כלומר מעט מאוד מהתרופה נספג דרך מערכת העיכול ועדיין קיימת השפעה פרמקולוגית של Ziprasidone, במינונים שניתנו.

תרופות מסוימות הן בעלי זמינות ביולוגית פומית כמעט זהה לזמינות ביולוגית במתן תוך-ורידי, מה שמעיד על ספיגה מלאה של התרופה. דוגמאות לכן הן תרופות אנטיביוטיקה ממשפחת הקווינולונים כגון אופלוקסצין (ofloxacin) שיש לה זמינות ביולוגית גבוהה (98%).

מתן של תרופות בדרכים אחרות גם קשור בזמינות ביולוגית נמוכה יותר. לדוגמה: זמינות של rotigotine (תרופה לטיפול בפרקינסון) כשהיא ניתנת באמצעות מדבקה עורית, היא 37%. זה משום שעל מנת שהתרופה תגיע למחזור הדם היא צריכה לעבור דרך שכבות העור, מתן שאיננו אופטימלי. למרות הזמינות הביולוגית הנמוכה, התרופה עומדת ביעילותה.

זמינות ביולוגית היא אחד הכלים החיוניים בפרמקוקינטיקה, והיא מסייעת לקבוע את המנה המומלצת לנטילתה של תרופה מסוימת ובכך משפרת את יעילות מהטיפול התרופתי וגם יכולה לסייע במניעת רעילות של תרופה מסוימת למשתמש עקב נטילת מינון גבוה.

לזמינות הביולוגית יש ערך חשוב לא רק בנטילת תרופות, אלא גם בלקיחת תוספי תזונה. אם הזמינות הביולוגית של תוספי תזונה נמוכה מראש, סביר כי יעילותם נמוכה.

ניתן לחשב מתמטית את היחס המתמטי שבין שני משתנים אלה לקבלת ערך אחוזי של הזמינות הביולוגית (עד 100%), והדבר אפשרי באמצעות הנוסחה להלן:

${\displaystyle Bioavailability(\%)={\frac {AUC(non-IV)}{AUC(IV)}}}$

גורמים המשפיעים על הזמינות הביולוגית של תרופות

מספר רב של גורמים משפיעים על הזמינות הביולוגית של תרופות, בהם:

1. תכונות פיזיקליות של התרופה: מסיסות במים, מסיסות בשומן, דרגת חומציות, מצב יינון במערכת העיכול
2. הפורמולציה בה ניתנת התרופה (יש תרופות שניתנות במספר פורמולות כגון וראפאמיל שקיים בתכשיר לשחרור מיידי וגם בתכשיר לשחרור מושהה).
3. מזון - משפיע על ספיגת התרופה. יש תרופות שנטילתן על קיבה ריקה מעלה את הזמינות הביולוגית ויש תרופות שנטילתן על קיבה מלאה מעלה את הזמינות הביולוגית.
4. קצב פינוי בקיבה - רלוונטי בעיקר לתרופות שנספגות מהקיבה. ככל שקצב פינוי הקיבה יהיה מהיר יותר, כך תהיה ספיגה נמוכה יותר וכתוצאה מכך זמינות ביולוגית נמוכה יותר.
5. אינטראקציות עם תרופות אחרות. לדוגמה וראפאמיל עלול להעלות את הרמות של דביגטראן בדם ולהעלות את הזמינות הביולוגית על ידי עיכוב של אנזימי P-gp במערכת העיכול.
6. אינטראקציות עם מזון - הזמינות הביולוגית של מלחי ברזל (כגון Ferrous sulfate) היא נמוכה ועומדת על 10%. אם נותנים אותה עם מזון חלבי הספיגה יכולה לרדת עד 0% בגלל שהברזל יוצר קומפלקס עם החלב שמונע מהברזל להיספג. דוגמה נוספת לאינטראקציה עם מזון כוללת תרופות שיש להן אינטראקציה עם מיץ אשכוליות. מיץ אשכוליות מכיל מרכיבים שמעכבים פעילות של אנזימים במעי, כתוצאה מכך הזמינות הביולוגית של התרופות כגון סימבסטטין עולה, דבר שעלול להיות מסוכן ולהוביל לעלייה בסיכון לתופעות לוואי.
7. מחלות במערכת העיכול: מחלות מעי דלקתיות כגון מחלת קרוהן ומצבים של גסטרופרזיס על רקע סוכרת, קשורים בספיגה נמוכה יותר של מזון וגם של תרופות. גם מחלות דלקתיות אחרות קשורות בספיגה נמוכה יותר של תרופות וכתוצאה מכך הזמינות הביולוגית פוחתת.

ראו גם

• פרמקוקינטיקה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זמינות ביולוגית בוויקישיתוף