לוקסמבורג (עיר)
בירת לוקסמבורג מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
העיר לוקסמבורג (בלוקסמבורגית: Stad Lëtzebuerg, בצרפתית: Ville de Luxembourg, בגרמנית: Luxemburg Stadt) היא קומונה בעלת מעמד של עיר, וכן עיר הבירה של הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג. העיר שוכנת במקום מפגשם של נהר אלזט (Alzette) ונהר פטרוס (Pétrusse) בדרום לוקסמבורג, ובמרכזה ניצבת מצודת לוקסמבורג ההיסטורית, שנוסדה בידי הפרנקים בימי הביניים המוקדמים.
| |||||
 | |||||
| מדינה / טריטוריה |
 לוקסמבורג | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מחוז |
לוקסמבורג | ||||
| ראש העיר | לידיה פולפר | ||||
| רשות מחוקקת |
המועצה הקהילתית של לוקסמבורג  | ||||
| תאריך ייסוד |
963 | ||||
| שטח | 51.73 קמ"ר | ||||
| גובה | 230-402 מטרים | ||||
| אוכלוסייה | | ||||
| ‑ בעיר | 134,697 (1 בינואר 2024) | ||||
| ‑ במטרופולין | 135,149 (2023) | ||||
| קואורדינטות | 49°36′42″N 06°07′48″E | ||||
| אזור זמן | UTC +1 | ||||
| https://www.vdl.lu/en, https://www.vdl.lu/fr, https://www.vdl.lu/de | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
| |||||
  | |||||
לוקסמבורג, שנוסדה כבר במאה ה-10, מתהדרת בהיסטוריה עשירה. מיקומה בלב אירופה והמצודה האסטרטגית השוכנת בה, הביאו לכך שהעיר החליפה ידיים פעמים רבות משך למעלה מאלף שנות קיומה. חשיבותה ההיסטורית של העיר זכתה להכרה בינלאומית ב-1994 כאשר הרבעים העתיקים ומערכת הביצורים שלה הוכרזו על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, היחיד מסוגו במדינה.
לוקסמבורג סיטי נחשבת לאחת הערים העשירות בעולם, ובמהלך השנים הפכה למרכז בנקאות וניהול חשוב. העיר היא אחת משלושת מקומות המושב הרשמיים של האיחוד האירופי, והיא משמשת כמקום מושבם של כמה ממוסדותיו, ובהם בית הדין האירופי לצדק, בית המשפט האירופי לביקורת ובנק ההשקעות האירופי.
העיר לוקסמבורג שוכנת בדרומו של מישור לוקסמבורג, שנוצר בתחילת תור היורה. המישור עשוי מאבן חול והוא שוכן במרכז גוטלנד, אזור מישורי נמוך המכסה את שני השלישים הדרומיים של המדינה.
מרכז העיר שוכן בראש צוקים תלולים הנישאים בגובה של 70 מטר מעל לעמקי הנהרות אלזט ופטרוס. מספר גשרים נמתחים מעל לערוצי הנהרות, והידועים בהם הם גשר אדולף, גשר הדוכסית הגדולה שארלוט והפסרל.
שטחה הכולל של קומונת לוקסמבורג סיטי הוא 51 קמ"ר, השווים לשני אחוזים משטחה הכולל של המדינה. מבחינה זו העיר היא הקומונה הרביעית בגודלה במדינה והאזור האורבני הגדול ביותר. צפיפות האוכלוסייה אינה גבוהה ושיעורה הוא כ-1,500 תושבים לקמ"ר. חלקים גדולים של העיר הם פארקים ואזורים מיוערים, ובשוליה משתרעים שטחים חקלאיים רבים.
אקלים העיר יבשתי מתון, ומאופיין בכמות משקעים גבוהה יחסית. להלן נתוני הטמפרטורות והמשקעים הממוצעים בעיר:
| אקלים בלוקסמבורג סיטי | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 3 | 4 | 10 | 14 | 18 | 21 | 23 | 22 | 19 | 13 | 7 | 4 | 13.17 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -1 | -1 | 1 | 4 | 8 | 11 | 13 | 12 | 10 | 6 | 3 | 0 | 5.5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 61 | 65 | 42 | 47 | 64 | 64 | 60 | 84 | 72 | 53 | 67 | 81 | 760 |
| מקור: BBC Weather | |||||||||||||
העיר לוקסמבורג מחולקת ל-24 רבעים, החופפים לרוב לשכונותיה ולפרבריה, אך חלק מהמחוזות ההיסטוריים מחולקים בין שני רבעים. רובעי העיר הם:
| תעתיק לעברית | שם באנגלית | מספר תושבים (נכון ל-2001) | הערות |
|---|---|---|---|
| בגן | Beggen | 2,297 | |
| בלאייר | Belair | 8,154 | |
| צפון בונוואה-פרלורנקוסט | Bonnevoie-Nord-Verlorenkost | 3,319 | |
| דרום בונוואה | Bonnevoie Sud | 10,596 | הרובע המאוכלס ביותר בעיר |
| סנט | Cents | 3,228 | |
| ססאנז' | Cessange | 2,169 | |
| קלאוזן | Clausen | 886 | |
| דומלדאנז' | Dommeldange | 1,798 | |
| אייך | Eich | 1,334 | אייך הייתה קומונה בקנטון לוקסמבורג עד 1 ביולי 1920, כאשר מוזגה אל קומונת לוקסמבורג. עד 8 במאי 1849 קומונת אייך כללה את רולינגרגרונד, שהופרדה ממנה בתאריך זה, לפני שמוזגה לעיר לוקסמבורג ב-26 במרץ 1920. |
| גאר | Gare | 7,764 | נקרא על שם תחנת רכבת הנמצאת בו |
| גספריך | Gasperich | 4,396 | |
| גרונד | Grund | 781 | גרונד שוכן בעמק שמתחת למרכז העיר על גדול נהר אלזט, והוא אזור חיי לילה פופולרי שניתן להגיע אליו באמצעות מעלית היורדת מהצוק |
| האם | Hamm | 1,201 | בית הקברות האמריקני נמצא ברובע זה. האם הייתה קומונה בקנטון לוקסמבורג בין ה-20 בדצמבר 1873 (כאשר פוצלה מקומונת סנדווילר) ועד 26 במרץ 1920 עז מוזגה לתוך העיר ביחד עם הולריך ורולינגרגרונד |
| הולריך | Hollerich | 5,569 | הולריך הייתה קומונה בקנטון לוקסמבורג עד 26 במרץ 1920, כאשר היא מוזגה לתוך העיר ביחד עם האם ורולינגרגרונד. מ-7 באפריל 1914 ועד לפירוק הקומונה הייתה הולריך חלק מאזור שזכה למעמד של עיר ונקרא הולריך-בונווי תחנת הרכבת הולריך נמצאת על כביש מספר 70 המחבר את העיר עם דרום-מערב המדינה. התחנה נמצאת במרחק 600 מטרים דרומית-מערבית לתחנת לוקסמבורג, ומערבית לצומת רכבות גדולה. בהולריך נמצא קמפוס גיסקנאפכן הכולל חמישה בתי ספר ואת הקונסרבטוריון העירוני. |
| קירשברג | Kirchberg | 3,435 | ברובע זה נמצאים כמה ממוסדות האיחוד האירופי, ובחלקו המזרחי נמצאים משרדי הנהלות הבנקים ומסלקת קלירסטרים, מרכז קניות גדול, בית קולנוע ובית חולים. כמו כן, ברובע נמצאים מספר מוסדות תרבות חשובים כגון התזמורת הפילהרמונית של לוקסמבורג וחלק מביצורי העיר (מבצר תינגן). |
| לימפרטסברג | Limpertsberg | 7,546 | |
| מרל | Merl | 3,404 | |
| מילבאך | Millebaach | 1,166 | |
| נוידורף-ויימרסהוף | Neudorf-Weimershof | 2,924 | |
| פאפנטאל | Pfaffenthal | 1,208 | |
| פולוורמיל | Pulvermuhl | 340 | הרובע הכי פחות מאוכלס בעיר |
| רולינגרגרונד-צפון בלאייר | Rollingergrund-Belair-Nord | 3,372 | כולל בתוכו את רוב קומונת רולינגרגרונד שפורקה |
| העיר העילית | Ville Haute | 2,686 | |
| ויימרסקירש | Weimerskirch | 1,472 |
ערך מורחב – היסטוריה של לוקסמבורג
בתקופת האימפריה הרומית התבססה הגנת האזור על מחנה מבוצר, ששכן בהצטלבות הדרכים הרומיות במקום. באמצעות הסכם הסחר עם מנזר מקסימין מטריר שנחתם בשנת 963, רכש זיגפריד הראשון מהארדנים, קרוב משפחה של המלך לואי השני, מלך צרפת ושל הקיסר אוטו הראשון, את חלקות האדמה הפאודליות של לוקסמבורג. זיגפריד בנה טירה על צוק סלעי, אותה כינה בשם "לוקילינבורהוק" (Lucilinburhuc - "טירה קטנה"), ורכישה זו זכתה לאזכור בהסכם הסחר שלעיל. ב-987 קידש הארכיבישוף אגברט חמישה מזבחים בכנסיית הגאולה (כיום כנסיית מיכאל הקדוש). בסמוך לדרך רומית ליד הכנסייה החל מתפתח שוק, ומאוחר יותר צמח יישוב סביבו.
במהלך ההיסטוריה זכתה העיר לוקסמבורג לחשיבות צבאית ואסטרטגית בזכות מיקומה והמאפיינים הגאוגרפיים הטבעיים שלה. הביצורים הראשונים נבנו במקום במאה ה-10. בשלהי המאה ה-12, וככל שהעיר התרחבה מערבה לכיוון כנסיית ניקולאס הקדוש (כיום כנסיית נוטרדאם), החלה בניית החומות החדשות שהקיפו שטח בגודל חמישה הקטאר. תחת שלטונו של יוהאן מלוקסמבורג נבנו בשנת 1340 ביצורים חדשים, ואלה שרדו עד 1867.
ב-1443 נכבשה העיר על ידי דוכסות בורגונדיה בהנהגת פיליפ הטוב. העיר הפכה לחלק מארצות השפלה הבורגונדיות, ומאוחר יותר לחלק מהאימפריה הספרדית ומהאימפריה האוסטרית[1]. תחת שלטונו של בית הבסבורג חוזקה טירת לוקסמבורג, ובמאה ה-16 הייתה לאחד המבצרים החזקים באירופה. בשנים שלאחר מכן עברה השליטה בעיר פעמים מספר בין הבורגונדים, הספרדים, הצרפתים, הספרדים האוסטרים, ולבסוף השתלטו עליה הפרוסים.
במהלך המאה ה-17 נבנו חרירי הירי הראשונים; ב-1644 החלו הספרדים בבניית תעלות רצופות באורך 23 קילומטרים[2]. תעלות אלה הוגדלו בתקופת השלטון הצרפתי על ידי מרשל וובאן, ושוב בין 1730 ל-1740, כאשר האוסטרים שלטו באזור.
במהלך המלחמות הנפוליאוניות נשלטה העיר פעמיים על ידי צרפת המהפכנית - לראשונה בין 1792 ל-1793, ושוב לאחר מצור שנמשך שבעה חודשים[3]. העיר עמדה בנחישות כה רבה כנגד הכוחות הצרפתיים עד כי הפוליטיקאי והמהנדס הצבאי הצרפתי לזאר קרנו אמר על לוקסמבורג כי היא "(המבצר) הטוב בעולם, מלבד גיברלטר", ובכך העניק תוקף לכינוי "גיברלטר של הצפון" שהוענק לה[3].
אולם, בסופו של דבר נכנע חיל המצב האוסטרי ששהה בלוקסמבורג, וכתוצאה מכך היא סופחה למחוז הצרפתי פורה (Forêts), והעיר עצמה הייתה למקום מושבו של המושל. לפי חוזה פריז שסיים את המלחמות הנפוליאוניות בשנת 1815, עברה העיר לשלטון צבאי פרוסי כחלק מהקונפדרציה הגרמנית, על אף שהריבונות בה נמסרה לבית אוראנז'-נאסאו באוניה פרסונלית עם הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה.
לאחר משבר לוקסמבורג נקבע בהסכם לונדון בשנת 1867 כי ביצורי העיר יפורקו. הפירוק נמשך 16 שנים, עלה 1.5 מיליון פרנק זהב, ודרש את הריסתם של 24 קילומטרים של ביצורים תת-קרקעיים ו-40,000 מ"ר של קסרקטינים ומבנים אחרים[4]. נוסף על כך נאלץ חיל המצב הפרוסי לסגת מהעיר[5].
לאחר שוילם השלישי מהולנד מת ב-1890 ללא יורש עצר, הפכה הדוכסות הגדולה לישות מדינית עצמאית תחת שלטון הדוכס הגדול אדולף, והעיר הייתה לבירתה וזכתה שוב במעמד שאבד לה ב-1867.
על אף שהנהגת המדינה עשתה מאמצים רבים לשמור על נייטרליות במלחמת העולם הראשונה, העיר נכבשה על ידי האימפריה הגרמנית ב-2 באוגוסט 1914. ב-30 באוגוסט 1914 העביר הלמוט פון מולטקה הצעיר את מפקדתו לעיר שהייתה קרובה אל כוחותיו הפרוסים בצרפת, ולוקסמבורג נותרה מקום המושב של הפיקוד הגרמני העליון במהלך ארבע השנים הבאות. ב-9 בנובמבר 1918, בסוף תקופת הכיבוש, בוצע ניסיון מהפכה קומוניסטית, והקומוניסטים הכריזו על הקמת רפובליקה סוציאליסטית, אך רפובליקה זו שרדה במשך שעות ספורות בלבד[6].
שטחה המוניציפלי של העיר הורחב ב-1921, והקומונות אייך (Eich), האם (Hamm), הולריך (Hollerich) ורולינגרגרונד (Rollingergrund) סופחו אליה. לוקסמבורג הייתה לקומונה הגדולה במדינה, ושמרה על מעמד זה עד שנת 1978.
העיר נכבשה על ידי גרמניה הנאצית ב-1940. הנאצים לא הסכימו להתיר את קיומו של ממשל מקומי עצמי, ובאופן הדרגתי שילבו את לוקסמבורג לתוך הרייך השלישי עד לסיפוח המלא ב-30 באוגוסט 1942. העיר שוחררה מהכיבוש הגרמני ב-10 בספטמבר 1944[7].
לאחר המלחמה הפסיקה לוקסמבורג לדגול במדיניות של נייטרליות והפכה לחברה בכמה ארגונים בינלאומיים. ב-1952 הוקם בעיר בניין הרשות הגבוהה של קהילת הפחם והפלדה האירופית, וב-1967 מוזגה הרשות עם יתר המוסדות האירופיים. על אף שהעיר חדלה מלהיות מקום המושב של קהילת הפחם והפלדה, היא שימשה עד 1981 כמקום ההתכנסות של כמה מישיבות הפרלמנט האירופי[8]. מאז 1981 העיר היא מקום המושב של מזכירות הפרלמנט האירופי, בית הדין האירופי לצדק, בית המשפט האירופי לביקורת ובנק ההשקעות האירופי. חלק ממחלקות הנציבות האירופית שוכנות אף הן בעיר.
הרבעים העתיקים של העיר
אזור זה מוגדר כשטח הכולל את רושה די בוק (Rocher du Bock - "צוק בוק"), רחוב דה לה פוסה (Rue de la Fossé), כיכר קליירפונטיין (Place de Clairefontaine), רחוב רוח הקודש (Rue du Saint-Espri), דרך דה לה קורניש (Chemin de la Corniche), שדרות ויקטור טורן (Boulevard Victor Thorn), רחוב די נור (Rue du Nord) וחלק מרובע אייך. האזור משתרע מצוק בוק לכיוון מערב. באזור זה התיישבה המשפחה הדוכסית הראשונה, ובו שכנה לוקילינבורהוק, שהוקפה על ידי חומה הגנתית לקראת סוף המאה ה-12.
בחפירה ארכאולוגית שנערכה בצוק בוק ב-1992 התגלו שרידיה של הטירה הראשונה שנבנתה בעיר. הסלע עצמו נוקב עת נחפרו בו מחסני תחמושת במאה ה-17 ובמאה ה-18, והמתפרסים על שטח של 1,100 מ"ר. המחסנים נחשבים למערכת הביצורים התת-קרקעיים הגדולה בלוקסמבורג. האזור הסלעי מחובר לעיר העילית באמצעות גשר דו-קומתי שנבנה על ידי האוסטרים ב-1737. כנסיית מיכאל הקדוש, שנבנתה ככל הנראה במאה ה-10 כקפלה של טירת זיגפריד, נבנתה מחדש מספר פעמים. מגדל הכנסייה הוא אחת הנקודות הבולטות בעיר העתיקה. שוק הדגים המודרני היה השוק הראשי בימי הביניים והיה המתחם הפתוח הראשון שנבנה בעיר. בעלי המלאכה עבדו בבתים ששכנו ברחובות הקטנים המסתעפים מרחבת השוק.
ארמון הדוכס הגדול (Palais grand-ducal) שוכן במבנה שנבנה מחדש לאחר שחלקו חרב ב-1683. חזית החלק העתיק ביותר, הנמצא בין שני צריחים, היא בסגנון הרנסאנס והיא מתוארכת ל-1572. החלק המרכזי של הארמון שנבנה בסגנון הבארוק מתוארך לתחילת שנות ה-40 של המאה ה-18. לארמון הוסף ב-1859 אגף שלישי, וזה שימש כחדר השרים (Chambre de Deputes). תהליך הפיכתו של הבניין לארמון הדוכס התרחש בין 1891 ל-1894, וכיום הוא מקום מגוריו הרשמי של הדוכס הגדול של לוקסמבורג, והמקום בו הוא ממלא את רוב חובותיו כראש המדינה. בכל חג מולד משודרת מהחדר הצהוב בארמון הודעה מאת הדוכס לכל תושבי המדינה. ראשי מדינות מגיעים אל הארמון כאורחי הזוג המלכותי, במשך השנה נערכות במקום מספר סעודות, כגון קבלת הפנים לכבוד השנה החדשה.
רחוב וילטהיים (Rue Wiltheim) מוביל מטה, סמוך לדרך הרומית המובילה לטריר, ועדיין ניצבים בו שני שערים מימי הביניים. רחוב לארז' (Rue Large), המוביל אל גרונד, עובר דרך שער הלפורט (Helleport) העילי, שככל הנראה נבנה כחלק ממערך הביצורים במאה ה-10, ודרך שער תחתון שנבנה על ידי השלטון הספרדי בשנת 1632. הבתים באזור דרך דה לה קורניש, המחברת את העיר העילית עם רושה דו בוק, מתוארכים למאה ה-17. הדרך משקיפה לנוף מרהיב של העיר התחתית ובשל האדריכלות המרשימה בה זכתה לכינוי 'המרפסת היפה ביותר באירופה'. בית החולים הצבאי של העיר נמצא על מישור רוח הקודש ומשמש כיום כארכיון הלאומי של לוקסמבורג. הוא נבנה בתקופת השלטון הפרוסי בין 1857 ל-1860, ובמרחק קצר מדרום לו נמצא מבצר רוח הקודש – אחד החלקים החשובים ביותר של מערכת הביצורים שבנה וובאן.
רובע הממשלה
גבולותיו של אזור זה מוגדרים על ידי כיכר ויליאם השני (Place Guillaume II), חלק מרחוב נוטרדאם (Rue Notre-Dam), רחוב דה ל'אנסיין אתנה (Rue de l’Ancien Athenee), שדרות רוזוולט (Boulevard Roosevelt) ומישור רוח הקדוש (Plateau du Saint-Esprit). בנייתה של קתדרלת נוטרדאם דה לוקסמבורג (ראו להלן) החלה ב-1613 ובעבר היא הייתה הכנסייה של מכללת הישועים. הקתדרלה קודשה ב-1621 ונחשבת לדוגמה נאה של האדריכלות הגותית ההולנדית המאוחרת. לידה שוכנת קריית הממשלה, שהייתה, עד שנת 1676, בבעלותם של בני משפחת ברבורג - נושאי הכלים המסורתיים של משפחת המלוכה. המגדלים המלבנים מייצגים את המעבר מסגנון הבנייה הגותי לסגנון הרנסאנס. הבניין המשמש את משרד החוץ, שנבנה ב-1751, היה בעבר המקום שבו שכן מנזר מקסימין הקדוש מטריר, והוא נבנה בסגנון לואי ה-15. הבניין היה מקום המושב של הממשל הצבאי של המצודה מ-1839, עת נרכש על ידי הקונפדרציה הגרמנית, ועד 1867, כאשר עבר לחזקתה של ממשלת לוקסמבורג.
העיר התחתית גרונד ומישור ראם
אזור זה מוגדר על ידי הקו העובר בין רושה די בוק בצפון, חומת ונצסלאס במזרח, מישור רוח הקדוש בדרום והעיר העילית במערב. באזור זה נערכו חפירות ארכאולוגיות החל מ-1990, ובמסגרתן התגלה כי גרונד וראם היו מיושבות במשך 600 שנה לפני שהרוזן זיגפריד רכש את צוק בוק ב-963. חומת ונצסלאס שאורכה 875 מטרים נבנתה במאה ה-14, והייתה חלק מקו ההגנה השלישי של העיר. החומה נקראת על שמו של ונצל מלוקסמבורג שהיה קיסר גרמני ודוכס לוקסמבורג. במהלך השנים בוצעו בחומה כמה שיפוצים שמטרתם הייתה להתאימה לחידושים בתחום הארטילריה. סכר גרונד נבנה על ידי האוסטרים בשנת 1731. הסכר עשוי ממחסומי אבן גדולים ופתחים קמורים הניתנים לסגירה בשעת הצורך. לסכר נודעה חשיבות אסטרטגית כיוון שבאמצעותו ניתן היה להציף את עמקי הנהרות אלזט ופטרוסה. רוב הסכר פורק ב-1878, אך מהשרידים שנותרו נשקפת תצפית פנורמית של העיר. בית החולים סן ז'אן (The Hôpital Saint-Jean) נוסד בשנת 1308, ובשנת 1543 הוקמה במקום קהילה בנדיקטינית, שנודעה בשם נוימינסטר. הבניינים חרבו בשרפה שהתחוללה ב-1684 תוך כדי המצור הצרפתי, ועבודות השיקום של האתר החלו ב-1688. הקלויסטר והכנסייה הנוכחית, שהורחבה בתחילת המאה ה-17, מתוארכים לתקופת השיקום. הכנסייה שימשה כבית חולים צבאי פרוסי בין 1815 ל-1867 ואז הפכה לבית סוהר שפעל עד 1984. סדרת קסרקטינים צבאיים נבנתה על מישור ראם (Plateau du Rham). ואובאן תכנן ארבעה קסרקטינים לאחר שהצרפתים כבשו את המבצר ב-1684, והקסרקטין החמישי הוסף על ידי הפרוסים מאתיים שנים לאחר מכן. כשעזב הצבא הפרוסי את העיר הפכו הבניינים לבית יתומים, וב-1893 היו למעון עבור נזקקים. בבניינים בוצעו מעט מאוד שינויים מאז השלמתם, והם מהווים דוגמה טובה לסגנון האדריכלי שבו נבנו ולחשיבותה הצבאית של העיר.
לוקסמבורג סיטי היא העיר הראשונה שהחזיקה פעמיים בתואר בירת התרבות של האיחוד האירופי. הפעם הראשונה הייתה ב-1995, וב-2007 נשאה בתואר שוב ביחד עם העיר הרומנית סיביו. בעיר ובאזור המקיף אותה התקיימו בשנה זו למעלה מ-600 אירועים ומיזמים בנושא תרבות.
אתרי תרבות בעיר
- מנהרת אם (Am Tunnel) היא גלריית אמנות עכשווית, השוכנת במנהרה בדרום העיר. הגלריה שוכנת בחרכי הירי התת-קרקעיים של המבצר העתיק שבעיר, מתחת למישור בורבון בחלק הצפוני של רובע גאר. הגלריה מחוברת למטה לשעבר של הבנק Caisse d'Épargne de l'État, שהוא הבנק השלישי בגודלו בלוקסמבורג. הנהלת הבנק יזמה תוכנית להרחבת חרכי הירי ב-1987, כך שניתן יהיה לחבר את ארבעת הבניינים של הבנק אל המישור. השימוש המעשי של המנהרה עצמה היה שנוי במחלוקת, ובסופו של דבר הוחלט להופכה לגלריה. הבנייה החלה ב-1992, והגלריה עצמה נפתחה ב-1993. הגלריה מוקדשת בעיקר להצגת יצירותיהם של יותר ממאה אמנים לוקסמבורגיים, ובייחוד של הצלם אדוארד סטייכן שעל שמו נקראת התצוגה הראשית.
- ד'קוק (d'Coque) – מרכז הספורט והתרבות הלאומי (צרפתית: Centre National Sportif et Culturel), הידוע גם בשם ד'קוק, הוא אצטדיון מקורה השוכן ברובע קירשברג שבדרום העיר. ד'קוק הוא מתקן הספורט הגדול ביותר במדינה, ותכולתו היא 8,300 צופים. באולם מתקיימים הופעות אמנותיות ואירועי ספורט שונים.
- מונומנט המילניום הוא אתר ארכאולוגי בחלק הדרומי של העיר. האתר זכה למעמד זה ב-1963, ביום השנה האלף להקמת העיר על ידי זיגפריד. התוכנית המקורית, שנהגתה על ידי ממשלת לוקסמבורג וממשלת הקומונה, הייתה להקים מונומנט על ה'בוק', שהוא הצוק שעליו נבנתה הטירה המקורית על ידי זיגפריד. אולם, במהלך הבנייה נחשפו יסודות המבצר, דבר שגרם לממשלה לנטוש את תוכניתה המקורית ולשקם את השרידים.
- מידאם (Mudam) – המוזיאון לאמנות מודרנית על שם הדוכס הגדול ז'אן (Musée d'art moderne Grand-Duc Jean), הנקרא בקיצור מידאם, שוכן מעל חורבותיו של מבצר טינגן העתיק, ברובע קירשברג שבצפון-מזרח העיר. המוזיאון נחנך על ידי הדוכס הגדול ז'אן ב-1 ביולי 2006, ונפתח לציבור יום אחד לאחר מכן. הבניין תוכנן על ידי האדריכל איי.אם. פיי (I. M. Pei) שזכה בפרס פריצקר. בשנה הראשונה שלאחר הקמתו ביקרו במוזיאון 115,000 מבקרים, דבר המהווה שיא עבור מוזיאון לוקסמבורגי. יצירות האמנות שבמוזיאון מוצגות בשלוש קומות, והן כוללות עבודות מאת אמנים ומעצבים ובהם אלבר אלטו, מרינה אברמוביץ', סופי קאל, נאן גולדין, סטיב מקווין וסינדי שרמן.
- המוזיאון הלאומי להיסטוריה ואמנות (Musée national d'histoire et d'art) שוכן בעיר עילית שבמרכז ההיסטורי של העיר. המוזיאון מוקדש להצגת יצירות אמנות וחפצים עתיקים מכל התקופות בהיסטוריה של לוקסמבורג. ההצעה הראשונה להקמת מוזיאון מסוג זה הועלתה בזמן הכיבוש הצרפתי במלחמות המהפכניות. אולם, המוזיאון לא נפתח אף על פי שמספר חפצי עתיקות הופקעו מהכנסייה. לאחר שלוקסמבורג זכתה לעצמאותה החלו תושביה להתעניין בקידום ההיסטוריה של מדינתם. קבוצת היסטוריונים וארכאולוגים הקימה את "החברה לחקר ושימור המונומנטים ההיסטוריים של הדוכסות הגדולה לוקסמבורג" (ciété pour la recherche et la conservation des monuments historiques dans le Grand-Duché de Luxembourg). חברה זו לקחה על עצמה את האחריות לתחזוקת אוסף העתיקות ההיסטוריות שנלקחו מהמכון העירוני לקידום הלמידה. החברה זכתה לעידוד ב-1868 כאשר הוקם המוסד המלכותי-דוכסי הגדול (Institut royal grand-ducal), שאחת ממשימותיו הייתה לשמר את האוספים הארכאולוגיים של לוקסמבורג.
- המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע (Musée national d'histoire naturelle) שוכן ברובע גרונד על הגדה המזרחית של נהר אלזט, ליד המרכז התרבותי של מנזר ניימינסטר. במוזיאון יש שמונה אגפים נפרדים המוקדשים למדעי הטבע: בוטניקה, אקולוגיה, גאולוגיה ומינרלוגיה, גאופיזיקה ואסטרופיזיקה, פלאונטולוגיה, זואולוגיה של בעלי חוליות, וזואולוגיה של חסרי חוליות.
- בית הקברות הצבאי והאנדרטה האמריקניים בלוקסמבורג (אנגלית Luxembourg American Cemetery and Memorial) שוכן 2.5 ק"מ דרומית-מערבית מנמל התעופה פינדל. בית הקברות מנוהל על ידי הוועדה האמריקנית למצבות קרב והוא שייך לארצות הברית. שטחו של בית הקברות הוא 20.4 הקטאר וקבורים בו 5,076 חיילים אמריקנים שמתו בתפקיד, רובם במהלך קרב הארדנים שהתחולל בסמוך לעיר בין חורף 1944 לאביב 1945. על קו הרקיע של בית הקברות חולשים שני תרני דגלים, וביניהם קבור גנרל ג'ורג' פטון. במרחק קצר מהכניסה לבית הקברות נמצאת קפלת אבן לבנה המקושטת בתגליפים, חלונות צבועים ובתקרת פסיפס. חללי הקרב הגרמנים נקברו בבית הקברות סנדווילר, השוכן במרחק 1.5 ק"מ מבית הקברות האמריקאי.
- מבצר טינגן (Fort Thüngen) נמצא בפארק דריי אישלן (Dräi Eechelen) שברובע קירשברג, בחלק הצפון-מזרחי של העיר. המבצר ידוע גם בשם "שלושת האצטרובלים" על שם שלושת המבנים דמויי האצטרובל הנמצאים מעל כל אחד משלושת מגדליו. רוב המבצר המקורי נהרס ב-1867 לאחר הסכם לונדון, שבו נקבע כי יש להרוס את ביצורי העיר, אך שלושת המגדלים ויסודות המבצר נותרו במקומם. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 שופץ האתר במלואו.
- היכל הקונצרטים על שם הדוכסית הגדולה ג'וזפין-שרלוט (Salle de Concerts Grande-Duchesse Joséphine-Charlotte) הוא היכל קונצרטים ברובע קירשברג. הגוף העיקרי המשתמש בהיכל הוא התזמורת הפילהרמונית של לוקסמבורג (Orchestre philharmonique du Luxembourg). הבניין עוצב על ידי הצרפתי כריסטיאן דה פורטזמפאר, צורתו אליפטית, והמאפיין החיצוני הבולט ביותר שלו הוא 823 עמודים. אורכו המרבי של הבניין הוא 126 מטרים, רוחבו המרבי הוא 109 מטרים, והוא המבנה הבולט ביותר בפלאס ד'ארופ (כיכר אירופה). תכולתו של האודיטוריום הגדול היא 1,506 אנשים, אך בדרך כלל הכניסה מוגבלת ל-1,226 צופים. בבניין שני אולמות קטנים יותר. הבניין הוא חלק מקבוצת מרכזי תרבות ציבוריים שנבנו על ידי ממשלת לוקסמבורג בשנים האחרונים. הפרויקט החל ב-1995 והסתיים ב-26 ביוני 2005. הבניין נקרא על שם הדוכסית הגדולה ג'וזפין-שרלוט, שהייתה המלכה העוצרת של הדוכס הגדול ז'אן, ומתה ב-10 בינואר 2005, חמישה חודשים לפני טקס הפתיחה.
חינוך
בלוקסמבורג יש מספר בתי ספר ומוסדות לימוד על-תיכוניים, ואוניברסיטה בודדת.
- אוניברסיטת לוקסמבורג (Université du Luxembourg) הוקמה ב-13 באוגוסט 2003, והיא האוניברסיטה היחידה במדינה. לומדים בה יותר מ-3,000 סטודנטים. קודם לכן היו בלוקסמבורג מספר מוסדות לימוד על-תיכוניים, וסטודנטים מקומיים נאלצו לנסוע לחו"ל על מנת להשלים את לימודיהם האקדמיים (בדרך כלל לבלגיה, צרפת, גרמניה, אוסטריה והממלכה המאוחדת). בנוסף למקומיים לומדים באוניברסיטה גם סטודנטים מחוץ למדינה.
- מכון הדוכס הגדול (Institut Grand-Ducal) הוא האקדמיה הלאומית של לוקסמבורג. במוסד שש פקולטות שבהן לומדים תחומים שונים של המחקר האקדמי.
- קמפוס גיסנקנאפכן (Campus Geesseknäppchen) הוא קמפוס השוכן ברובע הולריך, ובו נמצאים מספר מוסדות אקדמיים. צורתו של הקמפוס דומה למשולש ישר-זווית, כאשר אורך היתר הוא 800 מטרים ואורך הצלעות הוא 520 מטרים. המוסדות החשובים בקמפוס:
- אטנה דה לוקסמבורג (Athénée de Luxembourg) הוא בית ספר תיכון שהוקם ב-1817, אם כי קדם לו הקולג' הישועי שהוקם כבר ב-1603. בית הספר שוכן ברובע הולריך מאז 1970, ובעקבותיו עברו למקום מוסדות לימוד נוספים שיצרו את הקמפוס. בית הספר היה ממוקם במכון לקידום הלמידה (Athenaeum) של העיר עד ל-1970, ומכאן שמו.
- הקונסרבטוריון למוזיקה (Conservatoire de Luxembourg) שוכן ברובע הולריך שבדרום-מערב העיר, ביחד עם מספר מוסדות חינוך אחרים. הוא נוסד ב-1906, לאחר שתרומה פרטית אפשרה זאת על פי מנדט מטעם הדוכס הגדול ב-1904. במוסד לומדים למעלה מ-2,600 סטודנטים מכ-60 מדינות, ומתקיימים בו 5,000 קורסים שונים.
לפי חוקת לוקסמבורג, הממשל המקומי של העיר מרוכז בידי המועצה המקומית. במועצה חברים מאז 1964 כ-27 תושבים לתקופה של שש שנים[9]. העיר היא מעוזה של המפלגה הדמוקרטית הלוקסמבורגית שהיא המפלגה השלישית בגודלה במדינה[10]. מבין כלל חברי המועצה 11 משתייכים למפלגה, והיא בעלת אחוז הייצוג הגבוה ביותר[11].
הנהלת העיר נתונה בידיו של ראש העיר, שהוא המנהיג של המפלגה הגדולה ביותר במועצה. ראש העיר עומד בראשות הקבינט, הנחשב למועצה העליונה. בניגוד לערים אחרות בלוקסמבורג, שבהן מספר החברים במועצה העליונה מוגבל לארבעה, ללוקסמבורג סיטי מעמד מיוחד ומתוקפו חברים שישה חברים במועצתה[12].
בית העירייה של לוקסמבורג הוא מרכז השלטון המקומי ומשמש גם לאירוח של נכבדים זרים. המבנה שוכן בחלק הדרום-מערבי של פלאס גיום השני, שהיא הכיכר העירונית הראשית של העיר. הבניין הדו קומתי בנוי בסגנון נאו-קלאסי. בבניין לא בוצעו שינויים רבים עד ל-1938, מלבד הוספתם של שני פסלי אריות בכניסה הראשית, ואשר עוצבו על ידי הלוקסמבורגי אוגוסט טרמון. במהלך כיבוש העיר במלחמת העולם השנייה הפכו הגרמנים את המרתף למבנה משרדים. לאחר המלחמה שימש בית העירייה כמקום המפגש הראשון של קהילת הפחם והפלדה האירופית, שנערך ב-8 באוגוסט 1952 בראשותו של ז'אן מונה.
כיום מתגוררים בעיר כ-86,000 תושבים. המאפיין הבולט של אוכלוסיית העיר, בדומה למדינות קטנות כמו ומונקו, הוא שילידי העיר הם מיעוט. מתוך כלל תושבי העיר רק כ-40% הם לוקסמבורגים, ויתר 60% הם מהגרים שהגיעו מכ-140 מדינות שונות. הקבוצה האתנית הגדולה ביותר היא הפורטוגזים, והם מהווים כשישית מתושבי העיר. הקהילות הגדולות לאחר הפורטוגזים הן הצרפתים, האיטלקים, הבלגים, הגרמנים, האנגלים, הספרדים, השוודים ויוצאי יוגוסלביה.
שלוש השפות הרשמיות במדינה הן צרפתית, גרמנית ולוקסמבורגית. מלבד היותה אחת משלוש השפות הרשמיות, לוקסמבורגית נחשבת לשפה הלאומית של המדינה.
החל מ-1979 הממשלה הלוקסמבורגית לא רשאית לאסוף מידע סטטיסטי על אמונות ומנהגי הדת של התושבים. לפי ההערכה בספר העובדות העולמי של ה-CIA, 87% מהלוקסמבורגים הם קתולים, ושאר התושבים הם פרוטסטנטים, אורתודוקסים, יהודים, מוסלמים וחסרי דת.
קתדרלת נוטרדאם מלוקסמבורג (Cathédrale Notre-Dame de Luxembourg) היא הקתדרלה הקתולית בעיר. בעבר שימשה הקתדרלה ככנסייה ישועית, ובנייתה החלה ב-1613. הקתדרלה נבנתה בסגנון גותי, אך יש בה אלמנטים אופייניים לאדריכלות הרנסאנס, כמו הכניסה הראשית שבה מסך צלב. ההשערה היא כי את הפתח בנה אדריכל בשם דניאל מולר מפרייברג שבסקסוניה. היא קודשה בשנת 1621 ובשלהי המאה ה-18 הוענק לה איקונין של מריה קונסולטריקס אפליקטורום (Maria Consolatrix Afflictorum), הקדושה המגנה על העיר ושל האומה. ב-1870 הועלתה הכנסייה לדרגת קתדרלה על ידי האפיפיור פיוס התשיעי, ונקראה על שם הבתולה. בין השנים 1935–1937 התבצעו עבודות להרחבת המבנה, והוקמו הצריחים המחודדים (הבנויים בסגנון שווייצרי חלק) הנחשבים לאחד המאפיינים הבולטים ביותר של לוקסמבורג.
בזמן מלחמת העולם השנייה נהרס בית הכנסת בעיר ולאחר המלחמה הוקם בית הכנסת בלוקסמבורג מחדש.
תחבורה אווירית
נמל התעופה לוקסמבורג-פינדל שוכן מדרום לכביש המהיר A1 ממזרח לעיר. הנמל משמש כבסיס פעולתה של לוקסאייר, חברת התעופה הלאומית של לוקסמבורג, והמטה הראשי שלה שוכן בעיר. בשדה מסלול בודד (06/24) באורך של 4,000 מטר, ויוצאות ממנו טיסות לרחבי אירופה וליעדים לאורך חופי הים התיכון. בשנת 2003 עברו 1,451,140 נוסעים דרך השדה[13], ונמצא בו מסוף מטענים גדול, שטיפל באותה שנה בסחורות בהיקף של 656,638 טון[14].
מסילות רכבת
בלוקסמבורג רשת מפותחת של מסילות רכבת, שהתפתחה במחצית הראשונה של המאה ה-20 בשל הצורך לתמוך בתעשיית הפלדה. תחנת הרכבת הראשית של העיר היא תחנת לוקסמבורג (Gare de Luxembourg), המשמשת כמרכז רשת מסילות הרכבת של המדינה, וכטרמינל עבור כל קווי הרכבת העוברים בלוקסמבורג, מלבד אחד. התחנה נחשבת לתחנת הרכבת הלאומית של המדינה, וניתן להגיע ממנה ליעדים שונים במדינות המקיפות את לוקסמבורג. התחנה שכנה במקור במבנה עץ שהוקם ב-1859 והוחלף במבנה הנוכחי בתחילת המאה ה-20. היא נמצאת כשני ק"מ דרומית למרכז העיר, ורובע גאר ("תחנה") נקרא על שמה. החל מה-10 ביוני 2007 מחוברת העיר ל-TGV מזרח, ומאז התקצר זמן הנסיעה לפריז וממנה מ-3:35 שעות ל-2:05 שעות בממוצע. משרדיה של חברת הרכבות הלאומית של לוקסמבורג (Société nationale des chemins de fer luxembourgeois או CFL) נמצאים גם הם בעיר.
רשת הכבישים
בשל חשיבותה של העיר והודות למיקומה הגאוגרפי במרכז המדינה, שוכנת לוקסמבורג בליבה של רשת הכבישים הלאומית, הנפרסת ממנה לכל הכיוונים. העיר מקושרת בסדרה של מספר כבישים מהירים לגרמניה במזרח (A1), לצרפת בדרום (A3 ו-A4) ולבלגיה במערב (A6). הכביש המהיר A7 הנמצא בסלילה, יקשר את העיר, לכשיושלם, לצפונה של המדינה. הכבישים A1 ו-A6 משמשים ככביש טבעת לעיר, ומקיפים אותה ממזרח, מדרום וממערב. בעיר מספר גשרים, שהחשובים שבהם:
- גשר אדולף (Pont Adolphe) בדרום העיר הוא גשר קשתי החוצה את נהר הפטרוס, ומחבר את שדרות רויאל עם שדרת החירות. רוחב הגשר הוא 17.2 מטרים, ויש בו ארבעה נתיבי תחבורה מדרכות להולכי רגל. הגשר נחשב לאחד מסמליה הלאומיים של לוקסמבורג, והוא מייצג את עצמאותה ואת הפיכת העיר לאטרקציה תיירותית. האדריכלים שתכננו את הגשר היו פול סז'ורן הצרפתי ופאול רודאנג' הלוקסמבורגי, והוא נבנה בין 1900 ל-1903. על אף שהגשר הוקם לפני למעלה ממאה שנים, הוא מכונה על ידי תושבי העיר "הגשר החדש". "הגשר הישן" הוא הפסרל.
- הפסרל (Passerelle) עובר גם הוא מעל עמק פטרוס מדרום למרכז העיר, ומוליך מהעיר העילית לכיוון תחנת הרכבת. אורכו של הגשר הוא 290 מטרים, יש בו 24 קשתות, והוא נישא לגובה של 45 מטרים מעל קרקעית העמק. הגשר נבנה בין 1859 ל-1861, מתוך מטרה לחבר את מרכז העיר עם תחנת הרכבת החדשה ששכנה במרחק רב ממרכז העיר.
- גשר ידוע נוסף בעיר הוא גשר הדוכסית הגדולה שרלוט (Pont Grand-Duchesse Charlotte) שמצפון למרכז העיר. הגשר חוצה את האלזט, ומחבר את שדרת ג'ון קנדי בקירשברג עם שדרת רוברט שומאן בלימפרטסברג. הגשר ידוע גם בשם "הגשר האדום" (Pont Rouge) בגלל צבעו האדום העז. הגשר הוא נתיב התחבורה העיקרי המחבר את מרכז העיר עם קירשברג, שבה נמצאים מוסדות האיחוד האירופי ואטרקציות תיירותיות נוספות.
מתחת למרכז ההיסטורי של העיר נחפרה מנהרת רנה קונן (Tunnel René Konen) המכונה גם מנהרת רוח הקודש. אורכה של המנהרה הוא 655 מטר והתנועה בה היא חד-סטרית מהפסרל שמדרום לה לכיוון צפונה של העיר. המנהרה נחנכה בשנת 1988, והיא נקראת על שמו של השר לעבודות ציבוריות אשר יזם את הקמתה.
תחבורה ציבורית
התחבורה הציבורית בלוקסמבורג מבוססת על אוטובוסים ומופעלת על ידי העירייה (Autobus de la Ville de Luxembourg או AVL). אורכה של רשת הקווים הוא 147 ק"מ, והיא מופעלת באמצעות 143 אוטובוסים[15]. בשנת 2006 עשו 26,685,000 איש שימוש בשירותי התחבורה הציבורית העירוניים. בעיר יש נתיבי תחבורה ציבורית באורך כולל של 23.2 ק"מ.
לוקסמבורג היא מרכז הניהול והבנקאות הראשי של הדוכסות הגדולה. בעיר עובדים כ-100,000 איש המתגוררים בה או בערים אחרות. כלכלת העיר מתבססת על הבנקאות, על מכרות ברזל, על תעשיית ייצור פלדה וכן על ייצור רהיטים וטקסטיל. כלכלתה של העיר מבוססת ויציבה, והיא מאופיינת בצמיחה מתונה, אינפלציה נמוכה, ואבטלה נמוכה. המגזר העסקי, שעד לשנות ה-60 עסק בעיקר בפלדה, עבר לעסוק גם בכימיקלים, גומי ומוצרים אחרים. בעשורים האחרונים פיצתה התפתחותו של המגזר הבנקאי על הדעיכה בתעשיית הפלדה, ובעיר יש ריכוז גדול של בנקים ומוסדות פיננסיים חשובים אחרים, כאשר השירותים הפיננסיים השונים אחראים לרוב התפוקה הכלכלית. החקלאות מבוססת על חוות משפחתיות קטנות.
כיוון שהמדינה היא חלק מהאיחוד האירופי, נהנית העיר מכלכלת השוק החופשית האירופית. רמת החיים וההכנסה בעיר הן גבוהות מאוד, ובשנת 2006 עמד שיעור האבטלה בכל המדינה על 4.8%. לוקסמבורג סבלה מגירעון כספי בשנה הפיסקלית 2005, בגלל הצמיחה הכלכלית האיטית ברחבי העולם. העיר לוקסמבורג מדורגת במקום החמישי בעולם מבחינת איכות החיים.
עבור אירופאים רבים, לוקסמבורג סיטי ידועה גם בזכות תחנות הטלוויזיה והרדיו הנמצאות בה, ובהן רדיו לוקסמבורג וקבוצת RTL שהיא חברת הרדיו-טלוויזיה וההפקות הגדולה באירופה. העיר ידועה גם כמרכז שירותי לוויינות עבור גרמניה והממלכה המאוחדת.
קמדן, הממלכה המאוחדת- וית'נשו, הממלכה המאוחדת
מץ, צרפת
מוסקבה, רוסיה- סנקט פטרבורג, רוסיה
- Kreins, Jean-Marie (2003). Histoire du Luxembourg (3rd ed.). Paris: Presses Universitaires de France. ISBN 978-21-3053-852-3.
- Thewes, Guy (ביולי 2003). Les gouvernements du Grand-Duché de Luxembourg depuis 1848 (PDF) (Édition limitée ed.). Luxembourg City: Service Information et Presse. ISBN 2-87999-118-8.
{{cite book}}: (עזרה)
אתר האינטרנט הרשמי של לוקסמבורג (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של לוקסמבורג (בצרפתית)
- אתר האינטרנט הרשמי של לוקסמבורג (בגרמנית)
לוקסמבורג, ברשת החברתית פייסבוק
לוקסמבורג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
לוקסמבורג, ברשת החברתית אינסטגרם
לוקסמבורג, ברשת החברתית טיקטוק
לוקסמבורג, ברשת החברתית LinkedIn
לוקסמבורג, סרטונים בערוץ היוטיוב
לוכסמבורג (לוכסמבורג), דף שער בספרייה הלאומית- לוקסמבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- האתר הרשמי של קומונת לוקסמבורג
- אתר מידע על העיר
- אטרקציות תיירותיות בעיר
- אתר מוזיאון העיר
.svg){kind=icon}
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
