Loading AI tools
משורר ישראלי יליד סלובקיה (1924–2019) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טוּביה רִיבְּנֶר (Rübner, לעיתים Ruebner; 30 בינואר 1924 – 29 ביולי 2019) היה משורר ישראלי בשפות עברית וגרמנית, מורה, מתרגם, עורך וצלם, פרופסור חבר בגמלאות לספרות באוניברסיטת חיפה, חתן פרס ישראל לשירה עברית לשנת תשס"ח (2008).
ריבנר נולד בשם קוּרְט אֶרִיךְ רִיבְּנֶר בברטיסלאבה שבצ'כוסלובקיה (כיום בירת סלובקיה) בשנת 1924, במשפחה אמידה ומבוססת דוברת גרמנית. אביו היה מנהל אדמיניסטרטיבי בחברת מסחר בינלאומית. בעקבות האנשלוס פוטר אביו מעבודתו והנאצים הנהיגו חוקי גזע. ריבנר הפסיק את לימודיו והצטרף להכשרה של השומר הצעיר, במסגרתה שהה שנה באחוזה ליד העיר באנסקה ביסטריצה ושם החל לכתוב לראשונה שירה. כשחזר מההכשרה החליט אביו לשלוח אותו לארץ ישראל, שם תכנן לרכוש משק במושב שבי ציון[1].
ב-21 באפריל 1941 עזב, והחל במסע העלייה לארץ ישראל ללא משפחתו, יחד עם קבוצה של עוד תשעה נערים יהודים. בנסיעה דרך הונגריה, רומניה, טורקיה, לשם הגיעו ברכבת, דרך חלב שבסוריה לביירות, ומשם באו באוטובוס לראש הנקרה. הוריו, אחותו וסביו, שנשארו בסלובקיה, נשלחו על ידי הנאצים למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נרצחו בשנת 1942[2]. אחרי שלושה ימים בהם שהו במחנה העולים בעתלית, הגיעה הקבוצה לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל, שם היו עתידים לחיות יחד עם עוד קבוצה של נערים ונערות מהונגריה, שהצטרפה אליהם מאוחר יותר, במסגרת חינוכית של חברת נוער מטעם ארגון עליית הנוער[1].
במרחביה החל ריבנר לכתוב שירים בעברית ובגרמנית. הידיעה שיש בחברת הנוער בחור שכותב שירים בגרמנית הגיעה אל אברהם שלונסקי, שהיה באותו זמן בקיבוץ מרחביה. שלונסקי שלח אותו אל לאה גולדברג, שגם היא כתבה בתחילה שירים בגרמנית. מאז היה לתלמידה, והקשר ביניהם, שנהפך לידידות עמוקה, התמיד קרוב לארבעים שנה, עד מותה[1]. לאחר מותה נתבקש על ידי משפחתה לערוך את עיזבונה.
לאחר תקופה עברה הקבוצה של ריבנר לקיבוץ גן שמואל, לתקופת הכשרה לפני שישובו לקיבוץ מרחביה כדי להתקבל לחברות. שם, בספרייה קטנה שתרמה הוצאת שוקן, היו ספרים רבים בגרמנית, אותם קרא ולמד, בעיקר את ספרי פרנץ קפקא. כשחזר למרחביה עבד תחילה כרועה צאן, וכמו כן בכרם ובפלחה. בשנת 1944 נישא לעדה, עולה מהונגריה שהייתה איתו בקבוצה, אם בתו מרים (1949). בפברואר 1950 עדה נהרגה בתאונה בין אוטובוס בו נסעו למשאית. ריבנר נפצע קשה בשריפה שפרצה באוטובוס, ושכב בבית החולים במשך שלושה חודשים, ולכן הקיבוץ החל להעסיקו כספרן וכמורה לספרות[2].
ב-1953 נישא בשנית לגלילה יזרעאלי, פסנתרנית בת עין חרוד, ונולדו להם שני בנים: עידן (1956), שחי בנפאל כבודהיסט מחמיר בתורתו, ומורן (1960), שעקבותיו אבדו בראשית שנת 1983 באקוודור כשבא לבקר את הוריו שהיו בשבתון באוניברסיטת הרווארד[3]. בתו הבכורה מרים הקימה משפחה באיסלנד.
הודות לידע שרכש שלא באמצעות השכלה אקדמית פורמלית, החל ללמד כמורה לספרות בבתי ספר, ומאוחר יותר כמורה לספרות כללית בסמינר למורים ובאוניברסיטת חיפה, שם הגיע לדרגת פרופסור לספרות השוואתית (משנת 1974). במקביל לימד גם בסמינר אורנים ובאוניברסיטת תל אביב.
עד שנת 1950 כתב שירים עדיין בשפת אמו, גרמנית. שיריו העבריים הראשונים בארץ הודפסו בשנת 1953. ספר שיריו הראשון, "האש באבן", יצא לאור בשנת 1957[hebrew 1][hebrew 2]. בנוסף עסק מאז סוף שנות ה-50 בצילום, והציג את צילומיו בתערוכות[4]. הוא הוציא כמה אלבומים שהקנו לו שם של צלם אמן, וצילומיו גם ליוו את ספרי שירתו[5].
ריבנר התקרב במיוחד אל המשורר אריה לודוויג שטראוס, שקירב אותו אל חבורה של יוצרים בגרמנית כמו ורנר קראפט ואחרים[6]. בשנת 1959 ערך והביא לדפוס את הספר "בדרכי הספרות: עיונים בספרות ישראל ובספרות העמים", הסוקר את שירתו של אריה לודוויג שטראוס[7]. ריבנר עצמו חנך את המשורר דן פגיס שהגיע כעולה חדש לחברת הנוער בקיבוץ מרחביה[1]. ריבנר גם קיים קשר ארוך שנים עם המשורר עוזר רבין, שהיה אף הוא תקופה מסוימת חבר בקיבוץ מרחביה.
ריבנר היה חניך התרבות הגרמנית. בגרמניה שיריו זוכים להתעניינות. היה חבר בהתכתבות באקדמיה ללשון ולשירה הגרמנית, באקדמיה למדעים ולשירה במיינץ ובעוד כמה מוסדות ספרותיים גרמניים, כמו חברת פרנץ קפקא, חברת הוגו פון הופמנסטאל, וכמו כן החברה האירופית לתרבות.
בשנות ה-60 תרגם את היצירות של ש"י עגנון לגרמנית והיה לידידו[8]. מגרמנית לעברית תרגם מספר ספרים בהם "פרקים" של יוהאן וולפגנג פון גתה[9]. בשנת 1986 השתתף בתרגום "המניפסטים הסוריאליסטים", ותרגם את הפרק "מבט לאחור על הסוריאליזם", מאת תאודור אדורנו[10].
בשנת 2007 נערך במועדון "צוותא בתל אביב, מופע משיריו שהולחנו[11].
בשנת 2009, בעקבות שיתוף פעולה עם המלחין מוני אמריליו, הולחנו תריסר משיריו של ריבנר, באלבום שוב שמש ירוקה.
בשנת 2013 ערך את הספר "שירים ומאמרות", אוסף של שירים ומאמרים מאת אריה לודוויג שטראוס[12].
בשנת 2015, נערכה התערוכה "טוביה ריבנר - פרשת הדרכים" ובה הוצגו מצילומיו והקלטות וידאו בהן הקריא משיריו על צילומים מאלבום המשפחה. אוצר: גיא רז[13]. באותה שנה יצא בגרמניה ספר מחקר של 30 פרופסורים גרמנים, שניתחו והעריכו את יצירתו.
לאחר מותו
מיצירתו:
"לְהִתְעוֹרֵר כָּל בֹּקֶר חַי – הַפְתָּעָה", באתר הארץ, 31 בינואר 2014 שיר: נוֹסַעַת רַכֶּבֶת הָעֶמֶק אַחֲרֵי מְנוּחַת שִׁבְעִים שָׁנָה, כֻּלָּה חְדָשָה לְמְהַדְּרִין, באתר הארץ, 14 באפריל 2017 טיוטה לחזון אחרית הימים בלי שמץ שירה, באתר הארץ, 16 ביוני 2017 שיר: "מחתרת", באתר הארץ, 31 ביולי 2017 שירים: ההד; הסערה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2017 שיר: עכשיו בדממה, באתר הארץ, 13 בפברואר 2018 אֶרֶץ בָּהּ הָאֶמֶת מַפְנָה עֹרֶף לְעַצְמָהּ, באתר הארץ, 20 במרץ 2018 שיר: ביום הארוך של השנה, באתר הארץ, 11 ביוני 2018 שיר: אחרי מות סידון רוטנברג, באתר הארץ, 10 ביולי 2018 שיר: ארץ הלוואי, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2018 שיר: שְׁנֵי גּוּפִים יְשִׁישִׁים נַעֲשׂוּ גַּן פּוֹרֵחַ, באתר הארץ, 15 ביולי 2019 שלושה שירים אחרונים שכתב טוביה ריבנר: צפור נפשי; גלי ים; מינכהאוזן, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
