Loading AI tools
מערכת אמונות פילוסופיות ודתיות מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הֶרמֶטיציזם (או הרמטיקה) או המסורת ההרמטית המערבית היא מערכת של אמונות פילוסופיות ודתיות[1] הקרויה על שמו של הרמס טריסמגיסטוס, דמות מיתולוגית אשר לה מיוחסים הטקסטים הראשונים של תורה זו, המכונים קורפוס הרמטיקום. אמונות אלה השפיעו רבות על המיסטיקה המערבית, ויוחסה להן חשיבות רבה בתקופת הרנסאנס ובתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית.[2][3] ישנם מספר תחומים להם ההרמטיקה נוגעת במיוחד, בהם כישוף, אלכימיה, אסטרולוגיה ואף על עיסוק בקבלה כתחום-דעת השייך לתחומים הללו.
ההרמטיציזם הופיע לראשונה בשלהי העת העתיקה[4] במקביל לגנוסיס, לנאופלטוניזם ולנצרות המוקדמת. "הוא התאפיין בהתנגדות לדומיננטיות גם של הרציונליות הטהורה וגם לאמונה הדוגמטית"[5].
אוסף החיבורים הידוע כיום בשם הכללי קורפוס הרמטיקום (Corpus Hermeticum) היה חלק מתחייה של הגות אינטלקטואלית פגאנית שהתרחשה בסביבות המאה השנייה לספירה. ביטויים אחרים לתנועה תרבותית זו ניתן לזהות בפילוסופיה הנאואפלטונית, באורקלים הכשדיים, בספרות האורפאית המאוחרת ובספרות הפיתגוראית, וכן בחלק גדול מהספרות הגנוסטית. הטקסטים ההרמטיים שהשתמרו ביוונית עוסקים באחדותו ובטובו של אלוהים, קוראים לטיהור הנשמה ומגנים מנהגים דתיים פוליתאיסטיים כמו עבודה לצלמים. הצורה הספרותית הבולטת בטקסטים הללו הוא דיאלוג שבו מדריך הרמס טריסמגיסטוס את התלמיד הנבוך בנקודה מסוימת של חכמה נסתרת. רבים מהטקסטים היווניים שלא השתמרו וכמה חיבורים ששרדו בתרגום ללטינית כוללים דיונים באלכימיה עטופים במטפורות פילוסופיות. החיבור אסקלפיוס, שאבד ביוונית אבל השתמר בלטינית, בחלקו, כלל נבואה עקובה מדם על סוף השלטון הרומי במצרים ותחיית העוצמה המצרית הפגאנית.
אחרי כמה מאות שנים, שבהן לא היה מקובל, חזר ההרמטיציזם למערב ב-1460, כאשר הנזיר לאונרדו דָה פיסטויה (Leonardo da Pistoia) [6] הביא את הקורפוס הרמטיקום לפיסטויה כדי שפיצ'ינו יתרגם אותו. לאונרדו דה פיסטויה היה שם בדוי של לאונרדו אלברטי דה קנדיה (Leonardo Alberti de Candia), אציל בן משפחת אלברטי, מן השליחים הרבים ששלח שליט פירנצה קוזימו דה מדיצ'י לסרוק מנזרים בחיפוש אחר כתבים עתיקים אבודים[7]. לאונרדו חיפש כתבי יד הרמטיים עתיקים גם סביב קונסטנטינופול, פֶּרָה וגלאטה. כדי לערוך את החקירות שלו קיבל הגנה מהמושל הביזנטי בתקופה של שלטון משותף, ביזנטי ואיטלקי (לפני כיבוש קונסטנטינופול על ידי הטורקים). פלוטרכוס מזכיר את הרמס טריסמגיסטוס, ובכך מתארך אותו למאה הראשונה לספה"נ. גם טרטוליאנוס, יאמבליכוס ופורפיריוס מכירים את הכתבים ההרמטיים[8]. ב-1614 ניתח איזק קזובון פילולוג שווייצרי את הסגנון הבלשני בטקסטים ההרמטיים והגיע למסקנה שהכתבים ההרמטיים המיוחסים להרמס טריסמגיסטוס לא היו יצירתו של כהן מצרי קדום וכי אפשר לתארך אותם למאות השנייה והשלישית לספה"נ[9][10]. במאה ה-19 תארך אותם פלינדרס פיטרי בין 200 ל-500 לספה"נ[11]. ב- 1945 נמצאו ליד נגע חמאדי כתבים הרמטיים הכתובים כשיחות בין הרמס ואסקלפיוס וטקסט על אסכולות המסתורין ההרמטי "על בעל השמינייה והתשיעייה" (On the Ogdoad and Ennead) שנכתב בקופטית[12].
טוביאס צ'רטון (Tobias Churton), פרופסור לאזוטריות מערבית באוניברסיטת אקסטר קובע ש"המסורת ההרמטית הייתה מתונה וגמישה והציעה דת פילוסופית סובלנית, דת של שכל הנמצא בכל מקום, תפיסה מטוהרת של אלוהים, הקוסמוס והאני ועידוד חיובי למחפש הרוחני"[13]. באחרונה העריך הבישוף הלותרני ג'יימס הייסר את כתביהם של מרסיליו פיצ'ינו ופיקו דלה מירנדולה כניסיון לרפורמציה הרמטית[14].
הרמטיציסטים מסכימים שיש 42 ספרים השייכים להרמס טריסמגיסטוס, למרות שיש הרבה יותר כתבים המיוחסים לו. אבל רוב הספרים האלה הושמדו עם חורבנה של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה. יש שלוש יצירות עיקריות שהן הטקסטים הידועים ביותר על הדת ההרמטית:
יש עוד יצירות שאינן חשובות כמו השלוש שהוזכרו אבל יש להן מקום חשוב בנאו-הרמטיציזם ובמחקר שלו.
מחברים נוצרים רבים, ביניהם לקטנטיוס (אנ'), אוגוסטינוס, ג'ורדנו ברונו, מרסיליו פיצ'ינו, תומאסו קמפנלה ופיקו דלה מירנדולה התייחסו להרמס טריסמגיסטוס כנביא פגאני חכם שצפה את בואה של הנצרות[19][20]. הם האמינו בתאולוגיה ראשונית דוקטרינה לפיה קיימת תאולוגיה אחת, אמיתית שמתפשטת בכל הדתות ושניתנה על ידי אלוהים לאדם בתקופה העתיקה[19][20]. כדי להוכיח את אמיתותה של prisca theologia ניכסו הנוצרים לעצמם את התורות ההרמטיות למטרותיהם. על פי תיאור זה של אבות הכנסייה היה הרמס טריסמגיסטוס בן זמנו של משה רבנו[21] או האדם השליש במספר ששמו הרמס, כלומר, חנוך, נח והמלך הכהן המצרי הידוע לנו כהרמס טריסמגיסטוס[22] או הגדול פי שלושה – כהן, פילוסוף ומלך הגדול ביותר[22][23]. הנימוק לכינוי טריסמגיטוס, 'הגדול פי שלושה', עולה גם מהכתוב בלוח הברקת של הרמס טריסמגיסטוס, בו נאמר כי הוא יודע את שלושת חלקי החוכמה של היקום כולו[24]. שלושת חלקי החוכמה הם אלכימיה, אסטרולוגיה ותאורגיה. החיבור פימנדר, שעל פיו עיצב מרסיליו פיצ'ינו את דעותיו, אומר ש"הם קוראים לו טריסמגיסטוס משום שהוא היה הפילוסוף הגדול ביותר והכהן הגדול ביותר והמלך הגדול ביותר[25]
אלכימיה – הפעלת השמש: היא לא רק שינוי עופרת לזהב[26]. "זהו מחקר בהרכב הרוחני או בחיי החומר ובקיום החומרי על ידי יישום של מסתורין הלידה, המוות והתחייה"[27]. השלבים השונים בזיקוק ובהתססה הכימית הם אספקטים של מסתורין זה. כאשר משתמשים בהם מאיצים את התהליכים הטבעיים כדי להביא את הגוף הטבעי לשלמות[28]. שלמות זו היא הגשמת ה Magnum Opus (היצירה הגדולה). את סמלי האלכימיה פרש ק.ג. יונג כסמלי תהליכי הנפש ועל בסיס זה פיתח את תורת הנפש שלו, כשהתהליך האלכימי מתאר את תהליך הטרנספורמציה והאינדיבידואציה של הנפש.
אסטרולוגיה – הפעלת הירח: הרמס טוען שזרתוסטרה גילה חלק זה של חוכמת כל היקום ולימד אותה לבני האדם[29]. על פי החשיבה ההרמטית מתקבל על הדעת שיש לתנועות כוכבי הלכת משמעות מעבר לחוקי הפיזיקה ויש להם, למעשה, ערך מטאפורי כסמלים בשכלו של האחד, או אלוהים. לאסטרולוגיה יש השפעות על כדור הארץ אבל אין היא מכתיבה את הפעולות שלנו. החוכמה נרכשת כאשר אנחנו יודעים מה הן השפעות אלה ואיך לטפל בהן.
תאורגיה – הפעלת הכוכבים: יש שני סוגים של מאגיה על פי ג'ובני פיקו דלה מירנדולה המנוגדים זה לזה. הראשון הוא γοητεια – גוֹאֶטיָה – מגיה שחורה הנסמכת על ברית עם שדים. השני הוא תאורגיה, מגיה אלוהית הנסמכת על ברית עם מלאכים, אלים[30].
ניתן לתרגם תאורגיה כ"מדע או אמנות של המעשים האלוהיים" והיא הפן המעשי של אמנות האלכימיה ההרמטית[31]. ייתר על כן, אלכימיה היא ה"מפתח" לתאורגיה[32]. המטרה הסופית של מה שעתיד להיות מאוחד עם מקבילים גבוהים יותר המוביל להשגת ההכרה האלוהית[31].
כפי שנאמר לעיל בדת ההרמטית מתייחסים לאל הראשי, או העיקרון כ'אלוהים', 'הכול' או 'האחד'. ה'מוחלט' הוא המוקד המרכזי של ההרמטיציזם ולכן קשה להקצות לו עמדה בין הדתות התאיסטיות המסורתיות המונותאיסטיות או על פני הספקטרום המונותאיסטי והפוליתאיסטי. הרמטיציזם מתעלה, גם על מונותאיזם וגם על פוליתאיזם וכן על דאיזם ופנתאיזם בתוך מערכת האמונות שלו שמלמדת שיש אל טרנסצנדנטי, 'הכול' או ה'אחד' שבו אנחנו וכל היקום נוטלים חלק.
באלכימיה משתמשים, לעיתים קרובות, בארבעת היסודות הקלסיים אדמה, מים, אוויר ואש ומזכירים אותם כמה וכמה פעמים בקורפוס הרמטיקום.
מילים אלה נפוצות בתורת הנסתר ובחוגים מאגיים והן מגיעות מהטקסטים ההרמטיים. המושג הובע לראשונה בלוח הברקת[15]. בהתאם לרמות המציאות השונות: פיזית, רגשית ושכלית מתייחס המשפט לכך שמה שקורה ברמה אחת קורה בכל רמה אחרת. משתמשים בו במיוחד בהקשר לדמיון בין המיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס. המיקרוקוסמוס הוא עצמיותו של האדם והמקרוקוסמוס הוא היקום. המקרוקוסמוס הוא כמו המיקרוקוסמוס ולהפך. בתוך כל אחד טמון השני ועל ידי הבנת האחד (בדרך כלל המיקרוקוסמוס) ניתן להבין את האחר[33].
הרמס מסביר בספר התשיעי של קורפוס הרמטיקום ש'הכול' מוליד גם את הטוב וגם את הרע. הדבר תלוי מהיכן הוא מקבל את העוצמה, מאלוהים או מהשדים. אלוהים מביא איתו טוב ואילו השדים – רע.
בין הדברים שמביאים השדים נמנים: ניאוף, רצח, אלימות כלפי האב, חילול הקודש, כפירה, חניקה, התאבדות על ידי קפיצה מצוק ופעולות דומות הנעשות על ידי שדים[34].
יש בהרמטיציזם תודעה של מוסר. אבל משתמשים במילה טוב בצורה מאוד קפדנית והיא מוגבלת בשימוש ל'טוב העליון', אלוהים[35]. רק אלוהים (במשמעות של הטוב העליון) חופשי לגמרי מרוע. בני אדם לא יכולים לקבל ההזדמנות להיות טובים משום שיש להם גוף שיש לו טבע פיזי והם לא בורים בקשר ל'טוב העליון'[36].
בין הדברים הנחשבים כחטאים במיוחד נמצאת ההתמקדות בחיים החומריים שנאמר אליה שהיא הדבר היחיד שחוטא כנגד אלוהים: כפי שתהלוכות העוברות ברחוב אין יכולות להשיג שום דבר בעצמן, אבל מפריעות לאחרים, כך בני אדם שרק הולכים ביקום, מובלים על ידי תענוגות הגוף[37].
אדם מודאג כשאין לו "ילדים". זהו תיאור סמלי ואין כוונתו לילדים ביולוגיים, כי אם יצירות. לפני טענה זו מוסבר שאלוהים הוא "האב" משום שהוא יצר את כל הדברים. בין אם אדם הוא אבא או אמא הוא חייב ליצור, לעשות משהו חיובי בחייו, כמו שהטוב העליון הוא "כוח מוליד". הקללה שלא יהיו "ילדים" היא להיות כלוא בתוך הגוף, לא זכר (פעיל) ולא נקבה (מהורהר) כשהאדם נמצא בסוג של עקרות, כלומר הוא לא יכול לבצע שום דבר[38].
הסיפור הקוסמוגוני מסופר בספר הראשון של הקורפוס הרמטיקום. אלוהים מספר אותו להרמס טריסמגיסטוס, אחרי שקיעה בהרהורים. הוא מתחיל כשאלוהים, בפעולה של רצון בורא את החומר הראשוני שעתיד להיות הקוסמוס. מן החומר הראשוני מפריד אלוהים את היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה. אחרי כן סידר אלוהים את היסודות בשבעת הרקיעים (הגלגלים של כוכב חמה, נוגה, מאדים, צדק, השמש והירח) הסובבים במעגלים ושלוטים בגורל.
ואז הדבר מתפרץ מהיסודות המתגשמים שגרם להם להיות לא נבונים. 'נוּס' גרם למושלים להסתובב ומהחומר שלהם פרצו החוצה יצורים ללא כושר דיבור. הארץ הופרדה, אז, מן המים והחיות נולדו מן הארץ.
אז ברא אלוהים את האדם, זכר ונקבה בדמותו ובצלמו ומסר אותו למה שברא. האדם התבונן בבריאה של אחיו, 'נוּס' הנחות יותר, בדקדקנות וקיבל את המרות ממנו ומאביו על כל הבריאה. האדם התרומם, אז, מעל כל נתיבי הגלגלים כדי לראות טוב יותר את הבריאה ואז הראה את צורת 'הכול' ל'טבע'. ה'טבע' התאהב בו והאדם שראה צורה דומה לעצמו בהשתקפות במים התאהב ב'טבע' והשתוקק לגור בו. מייד נעשה האדם אחד עם ה'טבע' ונעשה עבד למגבלותיו כמו מגדר ושינה. האדם איבד את כושר הדיבור (כשאיבד את ה'מילה') ונעשה זוגי, בהיותו בן תמותה בגופו ובן אלמוות בנשמתו. יש לו סמכות על הכל אבל הוא נתין לגורלו[39].
כשההרמטיציזם לא נתמך יותר על ידי הכנסייה הנוצרית הוא ירד למחתרת ונוצרו כמה אגודות סתרים הרמטיות. המסורת האזוטרית המערבית הייתה, עתה, רוויה בהרמטיציזם. עבודתם של מחברים כמו פיקו דלה מירנדולה שניסו לשלב בין קבלה יהודית ומיסטיקה נוצרית הכניסו את ההרמטיציזם להקשר שהובן יותר על ידי אירופאים בתקופת הרנסאנס.
בימי הביניים המאוחרים וברנסאנס המוקדם נוסדו כמה מסדרים ראשוניים שעסקו באוקולטיזם. הייתה התעוררות של מאגיה הרמטית במערב אירופה במאה ה-19[40]. עסקו בה אנשים וקבוצות כמו השחר המוזהב, Aurum Solis, Ragon, אליסטר קראולי, קנת מקנזי (Kenneth M. Mackenzie), אליפז לוי (שגם השפיע על עיצוב קלפי הטארוט), ויליאם בטלר ייטס[41]. קיימות היום אגודות הרמטיות רבות, או כאלו שהושפעו מהרמטיציזם. רובן יצאו מהשחר המוזהב, מסדר צלב הוורד או הבונים החופשיים.
{{cite book}}
: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link){{cite book}}
: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)ספר הקיבליון, בתרגום לעברית - https://bbooks.co.il/book/%d7%a9%d7%91%d7%a2%d7%aa-%d7%97%d7%95%d7%a7%d7%99-%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%96%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%9f
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.