הפיגוע בכנסיית סווטה נדליה
מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפיגוע בכנסיית סְוֶוטָה נֶדֶלְיַה (בבולגרית: Атентат в църквата Света Неделя) הוא פיגוע הטרור הגדול ביותר בהיסטוריה של בולגריה המודרנית, שהתבצע בצהרי ה-16 באפריל 1925 בכנסיית "סווטה נדליה" אשר בסופיה בירת בולגריה. חברי תא מחתרתי של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית שפעלו בהשראתה של ברית המועצות, הניחו פצצה רבת עוצמה שכוונה להתפוצץ בעת טקס ההלוויה שנערך לגנרל קונסטנטין גאורגייב אשר נרצח יומיים קודם לכן, ונועדה לחסל את המלך בוריס השלישי וראשי ממשלו אשר אמורים היו להשתתף בהלוויה. 160 בני אדם נהרגו, ובכללם אישי צבא וממשל בכירים, ועוד 320 נפצעו.[1] המלך בוריס השלישי, שאיחר לטקס, ניצל.
 | |
| תאריך |
16 באפריל 1925  |
|---|---|
| מקום |
כנסיית סווטה נדליה |
| קואורדינטות | 42°41′48″N 23°19′18″E |
| סוג |
פיגוע |
| נשק |
פצצה |
| הרוגים |
213 |
| פצועים | 320 |
| מבצע |
המפלגה הקומוניסטית של בולגריה |
|
(למפת סופיה רגילה) | |
  | |
.jpg)
הפיגוע עורר טלטלה בממשל ובציבור הבולגרי, ובעקבותיו הכריזה הממשלה הבולגרית בראשות אלכסנדר צאנקוב על משטר צבאי, ובפיקודו של שר הפנים איוון רוסב ננקטו צעדי דיכוי חסרי תקדים בממלכה הצעירה הן באופן רשמי והן על ידי הפעלת מיליציות חצי-צבאיות. בחודשים שלאחר הפיגוע נהרגו בחילופי אש עם כוחות הביטחון, נרצחו או הוצאו להורג לפחות 400 בני אדם, רובם קומוניסטים או כאלו שנחשדו באהדת התנועה. טלטלה עברה גם על יהדות בולגריה בכלל ועל יהדות סופיה בפרט, שכן אחד מחברי מנגנון קבוצת הטרור, חיים מרקו פרידמן, היה יהודי, ועובדה זו הובילה לפרץ אנטישמיות שהתמקד בבירה הבולגרית.
תבוסת בולגריה במלחמת העולם הראשונה ותנאי חוזה ניי שנכפו עליה ונחשבו להשפלה לאומית בציבור הבולגרי, הובילו לתסיסה פוליטית ולמשבר כלכלי קשה שטלטל את החברה בבולגריה. צמצומו של הצבא הבולגרי לכדי ז'נדרמריה פלט אל מעגל האבטלה עשרות אלפי חיילים וקצינים שחלקם התאגדו בקבוצות מחתרתיות לאומניות ששמו להן למטרה להחזיר בכוח לממלכה את השטחים האבודים: תראקיה, מקדוניה הווארדארית ודרום דוברוג'ה. הקומוניסטים ניצלו את חולשתה של הממלכה וניסו לייבא את מהפכת אוקטובר גם לבולגריה.
ממשלו של אלכסנדר סטמבוליסקי רדף את ראשי הצבא והמערכת הפוליטית מתקופת המלחמה משום שראה בהם אחראים לאסון וכן פעל להגבלת פעילותם של הארגונים החצי-צבאיים. בנוסף, החל ממשלו לרקום קשרים עם רומניה ויוגוסלביה. ב-9 ביוני 1923 פרצה בבולגריה הפיכה צבאית, סטמבוליסקי הודח ונרצח ואלכסנדר צאנקוב התמנה לראש הממשלה.[2] בספטמבר 1923 פרצה הפיכה קומוניסטית בבולגריה. ממשלתו של אלכסנדר צאנקוב שנהנתה מאמון הצבא הכריזה על משטר צבאי וכוחות הצבא הבולגרי התנגשו במורדים ודיכאו את ההפיכה ביד קשה. אלפי חיילים ואזרחים נהרגו או הוצאו להורג במהלך ההפיכה ומנהיגי המורדים גאורגי דימיטרוב ווסיל קולארוב נמלטו לברית המועצות. התנועה הקומוניסטית הוצאה אל מחוץ לחוק, רבים מחבריה נאסרו וראשיה גמרו אומר לחסל את בוריס השלישי, מלך בולגריה, להפיל את משטרו ולהשתית בבולגריה שלטון קומוניסטי.[3]
מהלך האירועים
ראשי המפלגה ששהו בגלות הקימו "מנגנון תגמול" שתפקידו היה לארגן קבוצות מחתרתיות שיועדו לביצוע התקפות על יעדים נבחרים ועם ראשי המנגנון נמנה וולקו צ'רבנקוב. בדצמבר 1924 הצליחו הקומוניסטים לגייס לשורותיהם את פטר זאדגורסקי שהועסק כאיש אחזקה בכנסיית סווטה נדליה. כנסיית "סווטה נדליה" נבנתה עוד במהלך המאה ה-10 ובמחצית השנייה של המאה ה-19 נהרס המבנה הקדום והוקמה הכנסייה שהפכה לאחד מסמליה של בירת בולגריה המודרנית. הועלה רעיון לרצוח את מפקד המשטרה ולתקוף את באי הלווייתו עם הגעתם לכנסייה או במהלך הטקס. כך אמורים היו להשיג המפגעים הקומוניסטים פגיעה בבכירים במנגנוני הביטחון ומייד לאחר ההתקפה תוכנן לנצל את האנדרלמוסיה לביצוע הפיכה ותפיסת השלטון. הפעולה אושרה על ידי ראשי המפלגה גאורגי דימיטרוב ווסיל קולארוב אשר שהו בגלות. במקביל, נמשכה פעולת מנגנוני הביטחון הבולגריים כנגד חברי המפלגה וראשיה, מקצתם חוסלו ורבים נאסרו. הקומוניסטים איבדו מכוחם במהירות וחלון הזמן לביצוע תוכניתם הלך והצטמצם. הוקמה חוליה מיוחדת שתפקידה היה להטמין 25 קילוגרמים של חומר נפץ בעליית הגג של הכנסייה בסמוך לאחד מהעמודים התומכים של הכיפה המרכזית והפעולה בוצעה בסיועו של פטר זאדגורסקי.
ב-12 בפברואר 1925 התנקשו הקומוניסטים במפקד המשטרה הבולגרית ולצ'ו איוואנוב (בולגרית: Вълчо Иванов), אך סידורי האבטחה במהלך הלווייתו היו קפדניים במיוחד ומפקדי "מנגנון התגמול" של המפלגה הקומוניסטית החליטו לבחור מועד אחר לביצוע הפעולה. ב-14 באפריל 1925 נרצח הגנרל והפוליטיקאי קונסטנטין גאורגייב בידי מתנקש מטעם "מנגנון התגמול". כאמור, נועדה ההתנקשות לשמש כפתיון לפיגוע המרכזי שכוון לחסל את המלך וראשי מנגנון השלטון. טקס ההלוויה יועד להתקיים יומיים מאוחר יותר בשעה 15:00 בכנסיית "סווטה נדליה" בנוכחות המלך הבולגרי בוריס השלישי, ראשי ממשל ובכירי הצבא.
בראשית אפריל נכשל ניסיון התנקשות בחייו של המלך בוריס השלישי. אש אוטומטית נפתחה לעבר מכוניתו ליד העיר בוטבגרד על ידי חברי הארגון המהפכני המקדוני. שניים מנוסעי הרכב נהרגו, אך בוריס השלישי הצליח להימלט מהמקום. ב-16 באפריל ערך המלך ביקור תנחומים בבית משפחות הנרצחים בניסיון ההתנקשות ואיחר לתחילת טקס ההלוויה בכנסיית סווטה נדליה.[1] וכך, בשעה 15:20 הוחל בטקס ההלוויה בלעדיו. לפי תאום מראש סימן פטר זאדגורסקי לניקולה פטרוב איש "מנגנון התגמול" שנכח בקהל להפעיל את מטען הנפץ. פטרוב הפעיל את מנגנון הנפץ שהיה בעל השהייה קצרה ושניהם עזבו את הבניין. תוך דקות הרעיד פיצוץ חזק את חלל הכנסייה וכיפתה קרסה על נוכחי הטקס. בשל התרחשות הפיצוץ בחלל סגור הועצמה השפעתו.
תוצאות הפיגוע
160 בני אדם נהרגו בפיגוע ו-320 נפצעו רובם מאצולת הצבא והמערכת הפוליטית של הממלכה. בין ההרוגים הגנרל קאלין ניידנוב שכיהן כשר המלחמה בתקופת מלחמת העולם הראשונה, סטפן נרזוב מפקד ארמייה מאותה המלחמה, ראש עיריית סופיה פסקל פסקלב, מפקד המשטרה הבולגרית וכן קצינים בכירים נוספים וחברי פרלמנט. בין הפצועים ראש הממשלה אלכסנדר צאנקוב, שר הפנים איוון רוסב, שר ההגנה איוון ולקוב וחבר הפרלמנט אנדריי ליאפצ'ב. עוד נפצעו הגנרלים ולדימיר ואזוב וגאורגי טודורוב. המטרופוליט סטפן שניהל את טקס ההלווייה לא נפגע, אף על פי שגג הכנסייה קרס מעל אזור הבמה ממנה נשא את דרשתו. לימים הפך לדמות משמעותית בסיפור הצלתם של יהודי בולגריה משילוח אל מחנות ההשמדה וזכה לעיטור חסיד אומות העולם.[4] באירוע נכח גם הקולונל בדימוס אברהם תג'ר ממנהיגי יהדות בולגריה, לימים יושב ראש הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה ודמות מפתח במאבקה של הקהילה היהודית בבולגריה נגד גירוש בניה מהממלכה. הוא נפצע קל[5] אך רעייתו רוזה נהרגה.
ההשלכות בבולגריה
ממשלתו של אלכסנדר צאנקוב הכריזה על ממשל צבאי ברחבי הממלכה וניצלה את ההזדמנות כדי להיפרע מגורמי האופוזיציה למשטר, אם בהפעלה ישירה של מנגנוני ביטחון הפנים, או בהפעלה עקיפה של מיליציות חצי צבאיות אשר בפועל היו נתונות לפיקודו הישיר של שר ההגנה הבולגרי איוון ולקוב (בולגרית: Иван Вълков).[6] נרדפו חברי מפלגות שמאל כגון חברי ותומכי המפלגה הקומוניסטית ואף חברי מפלגות מרכז-שמאל כגון מפלגת האיכרים. עוד נרדפו חברי האליטה האינטלקטואלית. עשרות בני אדם נחטפו בידי חברי המיליציות והוצאו להורג. בערי השדה התחוללו קרבות בין יחידות של הצבא הבולגרי לבין קבוצות חמושות של תומכי הקומוניסטים. מעריכים שלפחות 400 בני אדם נהרגו בקרבות, נרצחו או הוצאו להורג במהלך האירועים שהתחוללו לאחר הפיגוע.[7]
ראשי המפלגה הקומוניסטית, חיכו לשעת כושר כדי לבוא חשבון עם האישים אשר לשיטתם היו אחראים לדיכויים ולחיסולם של רבים מחבריהם. ב-9 בספטמבר 1944 התחוללה ברחבי בולגריה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת הבולגרית וזכתה לחסות הצבא האדום אשר כוחותיו הגיעו באותו היום לסופיה. קימון גאורגייב היה לראש הממשלה, תיק ביטחון הפנים נמסר לאנטון יוגוב מהמפלגה הקומוניסטית והוא ניצל תפקיד זה כדי להשתלט על המדינה ובהדרגה למגר את כוחות האופוזיציה. הוקם בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון הממשל הקודם בעוון שיתוף פעולה עם הנאצים ומנגנון זה נוצל גם כדי לבוא חשבון עם האחראים על האירועים שהתרחשו בין 1923 ל-1926. ב-1 בפברואר 1945 הוצאו להורג בירייה, בשטח בית העלמין של סופיה 180 בני אדם ובכללם עוצרי המלוכה, 25 שרים, 68 חברי פרלמנט, עיתונאים ואנשי צבא.[8] בין המוצאים להורג היה גם איוון רוסב, שר הפנים בעת האירועים שליוו את הפיגוע. אלכסנדר צאנקוב ראש הממשלה בעת הפיגוע, הצליח להימלט מבולגריה. ב-1996 לאחר שנפרעה בולגריה מהמשטר הקומוניסטי ביטל בית המשפט העליון הבולגרי בהחלטה השנויה במחלוקת נוקבת, את הרשעותיו של בית הדין המיוחד מ-1945 בטענת אי סדרים בהליך המשפטי, וכך, לצד נרדפי הקומוניסטים, זוכו גם פושעי מלחמה כגון בוגדאן פילוב ופטר גברובסקי.[9]
ההשלכות על הקהילה היהודית
אחד ממפקדי השטח של "מנגנון התגמול" בסופיה אשר השתתף בהכנות לפיגוע ובהפעלת חוליית המפגעים, היה חיים מרקו פרידמן, בן הקהילה היהודית. הוא נולד ב-1892 בסטארה זאגורה ובהמשך עבר להתגורר ברובע יוצ'בונאר שבסופיה, שירת כקצין בצבא הבולגרי במהלך מלחמת העולם הראשונה והשלים תואר במשפטים באוניברסיטת סופיה. פרדימן היה חבר המפלגה הקומוניסטית ובספטמבר 1923 נטל חלק בהפיכת הנפל שהובילו הקומוניסטים. הוא היה מוכר למשטרה הבולגרית וב-26 במרץ 1925, נפצע במהלך חילופי אש עם שוטרים בולגרים אך הצליח להימלט. מספר שעות לאחר הפיגוע הצליחה משטרת סופיה לעצור את מרקו פרידמן, בהמשך הועמד לדין וב-27 במאי הוצא להורג. כאמור, לאחר הפיגוע הונהג משטר צבאי ומאות בני אדם הוצאו להורג באופן רשמי או על ידי מיליציות חצי-צבאיות שפעלו בהנחיית השלטונות. אחד הנרצחים היה הסופר והעיתונאי היהודי הנודע יוסיף הרבסט (בבולגרית: Йосиф Хербст; 1870 - 1925) אשר נעצר, "נעלם" בעת מעצרו וגופתו מעולם לא נמצאה. יוסיף הרבסט היה אחיו של המנהיג הציוני קרל הרבסט.
בסופיה פרץ גל אנטישמיות שכלל מאמרי שטנה בעיתונות, גם בעיתונים שלא נודעו כבעלי קו אנטישמי. בחלקם צוין שוב כדפוס פעולה, המיתוס האנטישמי הנפוץ על יהודי טרנובו בירת האימפריה הבולגרית השנייה שפתחו את שערי העיר בפני הכובשים העות'מאנים. הספר הפרוטוקולים של זקני ציון תורגם לבולגרית והופץ ברחבי סופיה במחיר מוזל. נציגי הקונסיסטוריון שגינו בחריפות את הפיגוע והתנערו מפרידמן, פנו לממשלה הבולגרית כדי שתפעל למתן את התעמולה האנטישמית ואף על פי שנציגי השלטון הבטיחו לפעול בנושא, ננקטו פעולות מוגבלות בלבד. בתגובה לאירועים הוקמה בסופיה "האגודה לגמילות חסדים של חיילי המילואים היהודיים", אשר רשמית נועדה למטרות תרבות ותמיכה כלכלית בנכי המלחמה, באלמנות וביתומים, אך בפועל שמה לה למטרה לארגן קבוצות של חיילים יהודיים שיוכל להגן בכוח על בני הקהילה. בראש הארגון עמדו הקולונלים בדימוס אברהם תג'ר ומורנו גרציאני.[5]
- בוריסלב גרדב, שנים לפיגוע בכנסיית סווטה נדליה, באתר mediatimesreview.com (בבולגרית)
- תמונות מזירת האירוע, באתר הספרייה הלאומית האוסטרית
- אימת הבולשבים בסופיה, דואר היום, 19 באפריל 1925
- הבלקן רותח, דואר היום, 21 באפריל 1925
- רשימת הנפגעים בפיגוע (בבולגרית)
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
