Loading AI tools
ציורי-קיר מחתרתיים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרפיטי הוא כל כתובת אותיות שנעשית מתוך כוונה להביע רצון כלשהו, עמדה, דעה או ביטוי עצמי. גרפיטי עשוי להיות כתובת סתמית שמטרתה ונדליזם אך ישנה תנועה של ציור גרפיטי כאמנות המשתמשת בכתובות מעוטרות כדי לייצג את שמו של האמן. בדרך-כלל מדובר בציורים שנעשים ללא הסכמת בעלי הרכוש, ועל כן מדובר בעבירה על החוק ובוונדליזם. בניגוד לדעה המוטעית גרפיטי שנעשה בהסכמה וחוקי הוא אינו גרפיטי אלא ציור קיר. עם הזמן השתנתה התפיסה לגבי הגרפיטי שהפך לאמנות מקובלת במקומות רבים בעולם בדומה לציור קיר, ואמנים הפעילים בו קיבלו הכרה וקהל עוקבים. בין אמני הגרפיטי המוכרים ניתן לציין את בנקסי, Dede, אמנזיה ואחרים. בנוסף יש צוותים של גרפיטי, המוכרים בהם בעולם הם 1up ובארץ MH HCVו-Goo
המילה "גרפיטי" מקורה במילה האנגלית "graffiti" שהיא צורת הרבים של המילה "graffito", אף שלא נהוג להשתמש בצורת היחיד. המילה הגיעה לאנגלית מהאיטלקית ומקורה במילה היוונית "גרפאין" (γραφειν) שפירושה "לכתוב". עוד אפשרות למקור מילה זו היא פירוק המילה ל"גרף" ו"טי" שפירושו ביוונית: קווי צבע.
ב-1942 קבע ועד הלשון על הגרפיטי הארכאולוגי את המילה "חֲרֹתֶת". ביוני 2020 התקיימה הצבעה במליאה של האקדמיה ללשון העברית על שתי חלופות "חרותת" ו"קִיּוּר" – שילוב של "ציור" ו"קיר", אך לא התקבל רוב לשום הצעה. ונכון להיום אין חלופה עברית למילה גרפיטי[1].
גרפיטי היה קיים מאז ימי קדם – כבר באימפריה הרומית וביוון העתיקה התקיימו כתובות גרפיטי. ניתן אפילו לומר שציורי מערות קדומים הם גרפיטי.
המילה "גרפיטי" תיארה במקור כתובות וציורים שנמצאו על פסלים או על קירות, כגון כתובות שנמצאו בקטקומבות של רומא או על קירות פומפיי. מדובר הן בכתובות והן בציורים אשר נחשבו לוונדליזם מאחר שצוירו ללא הסכמת בעלי הרכוש שעליו צוירו הכתובות.
דוגמאות ראשונות של גרפיטי ניתן למצוא בעיר היוונית אפסוס (בטורקיה). ככל הנראה מדובר היה בפרסומת של בית בושת. גרפיטי ויקינגי ניתן למצוא הן ברומא והן באירלנד.
עולים לרגל כתבו את שמם על האתר בו נמצאו דוגמת הכותל וכנסיית הקבר.
בתקופה המודרנית ניתן לראות כגרפיטי את הכתובות שציירו חיילים צרפתיים על אתרים שעברו לידם במצרים במהלך מלחמות נפוליאון.
בישראל ניתן לראות גרפיטי מימי מלחמת העולם הראשונה, הנמצא באחד מבתי המושבה הטמפלרית וילהלמה (בני עטרות). הגרפיטי צויר על ידי חיילים בריטיים ששהו במושבה. בתקופת המנדט הבריטי, צוירו גרפיטי על הקירות של בתי פרדס ערביים בשרון בתקופת המנדט, ובהם תיאורים חזותיים של סצנות מחיי היום יום, כמו גם ממחזור החיים החקלאי שהתקיים במקום[2].
בתקופת מלחמת העולם השנייה הופיעה הכתוב Kilroy was here[3][4], "קילרוי היה כאן". כתובת גרפיטי זו התפשטה ברחבי ארצות הברית ואירופה וליוותה את כוחות הצבא האמריקאיים והפכה לסמל לאומי כמו הדגל. בשלב מסוים התווסף לכתובת גם ציור – דמות של ראש קרח עיניים ואף מציצים מעל חומה ושתי כפות ידיים נשענות עליה. במאה ה-20, ובייחוד לאחר מלחמת העולם השנייה, נהגו כנופיות עירוניות בארצות הברית ליצור גרפיטי על ידי ריסוס צבע על קירות באתרים ציבוריים על מנת לסמן את הטריטוריה שלהם. פעמים רבות התקשרו הכתובות לתרבות מוזיקת ההיפ הופ והראפ. עם הזמן התנתק המנהג מ"תרבות הכנופיות" ונעשה נפוץ, וכן מורכב ואמנותי יותר. במקרים ספורים אף החליטו בעלי הקירות לא למחוק את הגרפיטי. דוגמה לכך בישראל, היא השארת הגרפיטי על בניין גן העיר ועל בניין עיריית תל אביב לאחר רצח רבין.
פוסט גרפיטי או אמנות רחוב (Street Art), היא אמנות המוצגת במקומות ציבוריים, בעיקר ברחובות העיר, כחוק וכשלא כחוק. (ישנם ציורים ("פיסים") המאושרים על ידי הרשויות).
היא מופצת בדרך כלל תוך כדי שימוש בספריי צבע, מדבקות (סטיקרים), רולרים, מטפים הממולאים מחדש בצבע, טושים ושאר אמצעים שאינם נחשבים מסורתיים בתרבות הגרפיטי. לרוב נובעת אמנות הרחוב מרצון האמנים לחשוף את יצירותיהם, דעותיהם הפוליטיות והחברתיות וכדומה, אך גם הפגיעה עצמה ברכוש מאפשרת מחאה. אי החוקיות שבעניין נחשבת לעיתים כ"חלק מהמשחק".
הפוסט גרפיטי החל במהלך שנות ה-80 ותחילת שנות התשעים של המאה ה-20 על ידי אמני הרחוב Cost ו-Revs אשר היו הראשונים להפיץ את שמם בעזרת טכניקות שונות מהמקובל. את המושג "פוסט-גרפיטי" טבע האמן הצרפתי stak. לרוב נוצר וויכוח בין אומני ה"גרפיטי המסורתי" לבין אומני רחוב שלא באישור לגבי אותנטיות, שיכולים להביא ל"ביפים".
עם השנים, ובמיוחד הודות לצמיחת רשת האינטרנט, הפכה אמנות הרחוב לתנועה כלל עולמית ופעילותה ניכרת גם בישראל. אמנים מכל העולם (ובעיקר מאירופה) מחליפים ביניהם סטיקרים בדואר וזוכים להכרה, הוקרה, והפצה של יצירותיהם.
בין אמני הרחוב הבולטים בארץ, ניתן לראות את Dede, Know hope, Broken Fingaz Crew ואחרים.[5]
בשל היותו של הגרפיטי ציור על רכושו של אחר בניגוד להסכמתו, מדובר בפעולה בלתי חוקית. כדי להילחם בתופעה הקצו ערים רבות קירות מיוחדים למען אמני גרפיטי, מתוך כוונה לאפשר לאמנים לפתח את אמנותם מחד, מבלי שיעברו על החוק מאידך. אחרים מתנגדים לגישה זו בטענה שאפשרות ביצוע הגרפיטי בצורה חוקית אינה מקטינה את ביצועו בצורה בלתי חוקית, וגם משום שמלאי המקום בקירות החוקיים מוגבל ולעיתים ישנו צורך לכסות אחד את השני. יש ערים בהן התארגנו קבוצות של אזרחים נגד גרפיטי, הפועלים באופן שיטתי למחיקת ציורי הגרפיטי.
בשנת 1993 עצרה משטרת סינגפור סטודנט אמריקני בשם מייקל פ. פיי שצייר גרפיטי על כמה מכוניות. לפי חוק מדינת סינגפור משנת 1966, ה-"Singapore Vandalism Act" הוא נשלח לארבעה חודשים בכלא, לקנס כספי ולעונש מלקות. התקשורת האמריקנית גינתה עונש זה, והביאה למחאה ציבורית רבה, אך זו לא השפיעה על ממשלת סינגפור שסירבה להעניק לו חנינה והלקתה אותו ב-5 במאי 1994.
בשנת 1994 יצר ראש עיריית ניו יורק, רודי ג'וליאני, "כוח משימה למחיקת גרפיטי" כדי להפחית את כמות הגרפיטי בעיר, כחלק מהמאמץ הכולל להפחתת הפשע בעיר ולשיפור חזותה, במסגרת יישום תאוריית החלונות השבורים. כחלק ממאמץ זה נאסרה מכירת צבע במכלי תרסיס לילדים מתחת לגיל 18. החוק אף דרש ממוכרים להחזיק צבעים אלו בתוך ארונות תצוגה נעולים בחנויות על מנת למנוע גנבת הצבעים. הקנסות על הפרת חוק זה היו גבוהים ביותר (350 דולר לכל עבירה).
גם בבריטניה עבר חוק נגד גרפיטי, ה-"Anti-Social Behaviour Act 2003".
העיר אלבקרקי בניו מקסיקו שבארצות הברית נאבקת בגרפיטי מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 ומאפשרת לדווח באמצעות קו טלפון מיוחד של העירייה על מציירי גרפיטי.
בישראל, על פי סעיף 196 לחוק העונשין הכותב, מצייר, משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו שלא כדין, או מדביק עליהם שלא כדין כל כתב או שלט, דינו – מאסר שנה אחת.
אחד האתרים המועדים לציורי גרפיטי היו קרונות הרכבת התחתית, בעיקר בעיר ניו יורק. בניו יורק ערכו כותבי גרפיטי תחרויות סימן – שמטרתן לסמן כמה שיותר מקווי הרכבת התחתית. התופעה בניו יורק פסקה בתקופתו של ג'וליאני כראש העירייה, כשכל הקרונות נוקו ושום קרון שעליו הייתה כתובת גרפיטי לא הורשה להיכנס לתנועה, עד שכתובת הגרפיטי לא נוקתה ממנו.
גרפיטי משמש פעמים רבות כמחאה פוליטית או מחאה נגד המשטר, כאמצעי להבעת דעה ולשיבוש תרבות. דוגמה בולטת לאומן גרפיטי מסוג זה הוא בנקסי, אמן אנגלי, אשר מתמחה בציור גרפיטי אומנותי בעל מסר פוליטי תוך שימוש באירוניה לצורך העברת המסר הרצוי.
שימוש אחר לגרפיטי עושות קבוצות שנאה. דוגמה לגרפיטי מסוג זה הוא הגרפיטי הנאו-נאצי והשחתת בתי קברות יהודיים ובתי כנסת. אלו אינם גרפיטי מקובל, אלא כתובת נאצה המשתמשת בספריי צבע משום קלות הצביעה.
.jpg)
עודד ירון, מברוך ג'מילי ועד Dede: הגרפיטי הישראלי עבר דרך ארוכה, באתר הארץ, 24 באפריל 2015 נעמה ריבה, חתרנות ממוסדת: ערי ישראל גילו את הגרפיטי, באתר הארץ, 5 בפברואר 2019Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
