Loading AI tools
רופא וחוקר ישראלי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גדעון גירונימוס מֵר (Gideon G. Mer; 4 בפברואר[1] 1894 – 22 במרץ 1961) היה רופא וחוקר ישראלי בעל שם עולמי שחקר את מחלת המלריה בארץ ישראל. פרופסור לאפידמיולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
לידה |
1894 פוניבז', ליטא |
---|---|
פטירה | 22 במרץ 1961 (בגיל 67 בערך) |
ענף מדעי | אפידמיולוגיה |
מקום לימודים | אוניברסיטת היידלברג |
מוסדות | האוניברסיטה העברית בירושלים |
גדעון גירוֹנִימוּס מר נולד בעיירה פּוֹסְבוֹל (פּאָסוואָל) שבקרבת פוניבז' שבליטא (אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית). אביו אהרן שכניאל היה רופא ועסקן ציבור, ואמו רופאת שיניים ועסקנית בתחום הבריאות.[2] לאחר סיום לימודיו בגימנסיה רוסית, החל ב-1912 ללמוד רפואה באוניברסיטת היידלברג, וכעבור שנתיים, ב-1914, הפסיק את לימודיו ועלה לארץ ישראל. שם עבד כפועל במושבות, אך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורש על ידי השלטונות העות'מאניים למצרים בהיותו נתין מדינה עוינת. מר הצטרף ל"גדוד נהגי הפרדות" והיה במשך זמן-מה שלישו של יוסף טרומפלדור. יחד עם הגדוד לחם במערכת גליפולי ונפצע. עם תום המלחמה שב לארץ ישראל ותקופה מסוימת היה חבר בגדוד העבודה בקיבוץ תל יוסף.
מר השלים את לימודי הרפואה בצרפת וחזר לארץ ישראל. בשנת 1927 נשלח על ידי הבריטים וועד הצירים לראש פינה כ"מפקח ראשי למכון לחקר המלריה". מחלה שפגעה קשות בניסיונות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. מר הקים את מעבדתו בבית ששימש בזמנו את פקידי הברון רוטשילד ("בית הפקידות השני"), שניתן לו מחברת פיק"א. בבית זה גר עם אשתו זינה (לבית רבינוביץ'; 1900-1969) ושתי בנותיהם. במחקרו חקר את מנגנון העברת המחלה של "הקדחת הרביעונית", המתבטאת במחזורי קדחת בני ארבעה ימים (לעומת מחזורים של שלושה ימים בהתבטאות אחרת של המחלה), את האקולוגיה של יתוש האנופלס ושיטות לבקרת תפוצת המחלה. גדעון מר שיתף פעולה עם רופאים נוספים, בהם ד"ר ישראל יעקב קליגלר, ד"ר הלל יפה וד"ר חיים שיבא, במאמצים להדברת המלריה בארץ ישראל על ידי נקיטה בצעדים של רפואה מונעת והדברת היתושים.
עם הקמתה של האוניברסיטה העברית בירושלים הצטרף מר למחלקה לרפואה מונעת. במאמר שפרסם בשנת 1932, "קביעת גיל האנופלס לפי ההבדלים במידת צינור הביציות",[3] תיאר שיטה להגדרת קבוצות גיל באוכלוסיית נקבות האנופלס. אבחון גיל הנקבה חשוב לקביעת רמת הסיכון האפידמיולוגי מאוכלסיית חרקים על ידי בחינת מספר קטן של פרטים, ולהערכת יעילות השיטות למלחמה בהם. מאמר זה נחשב בעל חשיבות גדולה וצוטט רבות במחקרים עשרות שנים לאחר מכן. ב-1935 התמנה לפרופסור באוניברסיטה העברית בזכות תגליתו בשטח העברת המלריה הקוורטנית (רביעונית). כחלק ממחקרו הוא הדביק גם את עצמו וגם את רעייתו בהיותה בהריון, כדי להוכיח שהקדחת וגלולות הכינין אינם גורמים להפלה.
במאורעות תרפ"ט שימש מר כמפקד "ההגנה" בראש פינה, ולאחר מכן שימש בתפקיד דומה במאורעות תרצ"ו כשהוא מחזיק בביתו ובגינתו סליק לנשק.
במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי כיועץ לעניין המלריה למפקדת המזרח התיכון. בשנים 1941–1942 הקים מעבדות מחקר באיראן ובעיראק. בהמשך המלחמה (1943) נשלח לבורמה כדי לעזור בהדברת המלריה על ידי ריסוס ב-DDT, שפותח באותה תקופה. השתחרר בדרגת לוטננט קולונל (סגן-אלוף) וקיבל תואר קצין מסדר האימפריה הבריטית (OBE). בכך היה לבעל הדרגה הגבוהה ביותר מבין מתנדבי היישוב.
מאוחר יותר הביא לארץ את ה-DDT כדי למגר את יתושי האנופלס באגם החולה לפני ייבושו. בהמשך חקר גם את הבקרה על תפוצתם של חרקים אחרים, כגון זבוב הסוס.
במלחמת העצמאות היה רופא בצה"ל בדרגת סגן-אלוף. בתפקידו הקים את השירות הרפואי של חטיבת עודד, אשר פעלה במשך רוב המלחמה סמוך לאזור מגוריו. לאחר קום המדינה, בעשור האחרון לחייו, שימש כיועץ לענייני מלריה למשרד הבריאות וכמנכ"ל בפועל בשנים 1956–1957.
גדעון מר נחשב מומחה עולמי בתחומו. בשנת 1956 הוא מונה לחבר בוועדת מומחים לקוטלי חרקים של ארגון הבריאות העולמי.[4] במסמך של ארגון הבריאות העולמי משנת 1961 נאמר בין השאר: "הצלחת השליטה על המלריה בישראל וההתקדמות הבולטת הנוכחית במסע לביעור המלריה באותה ארץ, היא הודות ליוזמתו, ניסיונו, האנרגיה וההתלהבות של ד"ר מר שהועברו לאלה ששפר מזלם לעבוד עם האיש החכם, הנדיב והצנוע הזה."
בשנת 1951 יזם ביחד עם רופאים אחרים, בהם ד"ר חנה סנה, אשתו של ד"ר משה סנה, כינוס רופאים מטעם הוועד למען השלום לדיון בתוצאות מלחמה אפשרית בעולם נוכח התפתחות הנשק להשמדה המונית.[5]
מר חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1956,(ביחד עם ד"ר משה נאמן).
ביתו ומעבדתו בראש פינה שוחזרו, המקום קרוי "בית מר", ומוצגת בו תערוכה על אודותיו.
גדעון מר נפטר בניסן תשכ"א (1961) ונטמן בבית העלמין בראש פינה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.