רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה

מידות, שיעורים ומשקלות משמשים בתחומים הלכתיים רבים. מהם שיעורי נפח שהשימוש בהם נוגע בעיקר לאיסורי אכילה כגון אכילת מאכלים אסורים (נקראים גם "מאכלות אסורות"), ולמצוות שבאכילה כגון אכילת מצה ומרור בפסח ומהם מידות אורך ורוחב הנוגעות לדיני רשויות, מחיצה ומדידת מרחקים.

יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.

בעקבות סתירות בחישוב המידות, ישנה מחלוקת בספרי האחרונים, בחישוב המידות על פי שיעורי זמננו. ידועות בעיקר שתי שיטות בחישוב המידות, שיטת החזון אי"ש המחמירה (המבוססת על שיטת הנודע ביהודה), ושיטת רבי חיים נאה המקילה לרוב ביחס אליה, אך לעיתים להפך. כך למשל באכילה ביום הכיפורים, הגר"ח נאה מצמצם את השיעור שניתן לאכול בבת אחת למי שמותר לאכול בשיעורים. גם בשיעור המחייב במלאכת הוצאה בשבת, שיטת הגר"ח קובעת שיעור קטן יותר ממנו חייבים מהתורה לעומת שיטת החזון אי"ש. יש שנהגו למעשה להחמיר כדעת החזון אי"ש בהלכות הנוגעות בדיני תורה, ובדינים דרבנן להקל כדעת רבי חיים נאה, אך ישנן גם דעות נוספות כיצד יש לנהוג למעשה. החזון איש עצמו סובר כי יש לנהוג כשיטתו רק מספק, ולחומרא, אבל כששיטת החזון איש היא לקולא^[1], יש לנהוג כשיטת רבי חיים נאה.

רקע

ישנן דעות שונות בחישוב המידות בשיעורי זמננו, מחלוקת זו מבוססת על דברי הרב יחזקאל לנדא בספרו "נודע ביהודה", שמצא סתירה בחישובים בין שיעור האורך של האגודלים לשיעור הנפח של הזיתים והביצים. לדוגמה, בתלמוד בבלי נזכר כי ניתן למדוד את הגודל של המינימום הנצרך לכשרותו של מקווה באחד משני האופנים: האחד, שיעור אורך - אמה על אמה ברום שלוש אמות. והשני, שיעור נפח - ארבעים סאה. שני שיעורים אלו מוכרחים להיות תואמים. אולם בחישוב הדבר, נמצא ששתי צורות מדידה אלה אינן זהות. על מנת להגיע למדידה מדויקת - נחלק את האמה לטפחים, ואת הטפח לאגודלים. בכל אמה יש שישה טפחים, ובכל טפח יש ארבעה אגודלים. ומשכך, באמה יש עשרים וארבעה אגודלים. אגודל ממוצע, על פי בדיקה שערך הנודע ביהודה, הוא 2.4 ס"מ. אם נחשב את הנפח של מקוה כזה, נחלק לארבעים - נגיע לשיעור של סאה. נחלק את התוצאה במאתיים שמונים ושמונה ונגיע לשיעור כזית. אולם זה יוצא בדיוק פי שניים מגודל זית ממוצע בן ימינו. הנודע ביהודה הסיק מכך שהזיתים בימינו התקטנו בחצי ממה שהיו בזמן חז"ל. לדעת רבי חיים נאה המדידה של שיעור האגודלים שעשה הנודע ביהודה אינה נכונה, אלא שיעורם הוא 2 ס"מ, ולא 2.4 ס"מ.

כאמור, בעקבות שאלתו של הנודע ביהודה, ישנם כיום שתי שיטות עיקריות בשיעור המידות:

• שיטת רבי אברהם חיים נאה (הגר"ח נאה) – מבוססת על שיטת הרמב"ם שאחריו נמשכו שאר הפוסקים הספרדים, כולל השולחן ערוך והחיד"א, מנהג ירושלים ו"מנהג העולם" בלשון המשנה ברורה^[2]. הרמב"ם הציג את שיעורי הנפח ביחידות של מטבע הדירהם, והרב חיים נאה מצא שמשקלו הוא 3.2 גרם, ומשתיקת הפוסקים הסיק שזה היה משקלו גם בזמן הרמב"ם (שיעורי תורה, סימן א', סעיף ג). גם הרב עובדיה יוסף מצדד בשיטה זו, אם כי לדבריו שיעור הדירהם הוא 3 גרם בדיוק.
• שיטת החזון איש – מבוססת על מדידת הנודע ביהודה לשיעור הרביעית^[3], על פי התחשיב של הגמרא^[4] המבוסס על שיעור האצבע מתוך הנחה שהיא נמדדת ברוחב, ולפי מדידת החזון איש שיעורה הוא 2.4 סנטימטרים. ההפרש של 20% בשיעור האורך משמעותו כמעט הכפלה של מידות הנפח, ומכאן הסיק הנודע ביהודה שהביצים קטנו למחצית מגודלן בזמן חז"ל, ויש להניח שהביצים בגודל כפול לשם חישוב השיעורים. הורו כדבריו החתם סופר^[5], הגר"א^[6], רבי חיים מוולוז'ין^[7] ועוד מספר קהילות בגולה^[8] וכך נהג הרב חיים קניבסקי.

ישנה שיטה נוספת, פחות מקובלת שמכונה שיטת הדירהם הקטן (כפי שמופיעה בטבלאות וההגדרות להלן) - מתבססת על התאמת שיעור שיטת רבי חיים נאה לכך שמטבעות הדרהם הקדומים שנמצאו הם קטנים יותר ומשקלם כ־2.8 גרם^[9] ולפיכך יש להפחית 5% ממידות האורך של הגר"ח נאה.

ברשימות שלהלן, המידות ממוינות לפי גודלן, מהקטנה לגדולה (וכשיש מחלוקת - על פי הפסיקה המקובלת). למידות המסומנות בכוכבית בטבלה ישנן גרסאות שונות (או מחלוקות בפירושן) המובאות בפירוט לאחר הטבלה. ב"הגדרה הלכתית על פי יחידה אחרת" - הערך ראשון הוא מגדיר עיקרי והשאר מגדירים משניים/נגזרים, או, קירובים מדויקים מקובלים.

מידות אורך

היחידה הבסיסית של האורך היא אצבע, והיא המגדירה את יתר היחידות.

שם המידה	הגדרה הלכתית על פי יחידה אחרת	ערך ביחידה מטרית
		הרב חיים נאה	חזון איש	הרמב"ם
אצבע, אגודל	(יחידה בסיסית)	2 ס"מ	2.4 ס"מ	1.9 ס"מ
טפח (טפחא), פשך	4 אצבעות	8 ס"מ	9.6 ס"מ	7.6 ס"מ
סיט*	טפח	8 ס"מ	9.6 ס"מ	7.6 ס"מ
זרת (זרתא)	1/2 אמה	24 ס"מ	28.8 ס"מ	22.8 ס"מ
אמה, גומד, גרמידא*	6 טפחים	48 ס"מ	57.6 ס"מ	45.6 ס"מ
ריס	${\displaystyle {\frac {2}{15}}}$ מיל = ${\displaystyle 266{\frac {2}{3}}}$ אמה	128 מטר	153.6 מטר	121.6 מטר
מיל	2000 אמה = 7.5 ריס	960 מטר	1152 מטר	912 מטר
פרסה (פרסא)	4 מיל = 30 ריס = 8000 אמה	3.84 ק"מ	4608 מטר	3648 מטר

פירוט והרחבה על מידות האורך

אצבע, אגודל

אצבע ואגודל, הן מידות תנאיות. המשמעות התאורטית המקובלת: רוחב אצבעו של אדם בינוני בחלק הרחב מעל הפרק האמצעי של האגודל. לפי אברהם יהודה גרינפלד (פרופסור לפיזיקה) המדידה נעשית כשהאגודל נוטה על צידו ולא על פניו. משמע בעובי אצבעו של אדם בינוני - במקום הרחב ביותר בעובי האגודל^[10].

שיטה נוספת לחישוב: 7 גרגרי שעורה בינוניים הדחוקים זה בצד זה, או, אורך 2 גרגרי שעורה זה אחר זה שלא בדוחק. הגדרות אלו עם שעורה של ימינו תואמות את השיטה שקובעת את מידת האצבע ל-1.9 ס"מ. ואם אלו גרגרי שעורה גדולים - 2 ס"מ^[11].

שימוש הלכתי לדוגמה

אורך חוטי הציצית. יש אומרים 4 אגודלים ויש אומרים 12 אגודלים.

טפח

ערך מורחב – טפח

טפח (טפחא), פשך – מידה מקראית. בציווי על בניית שולחן לחם הפנים שבמשכן נצטווה משה "ועשית לו מסגרת טפח סביב" (שמות, כ"ה, כ"ה). בארמית לעיתים מכונה 'טפחא', ולעיתים (נדירות) 'פשך'.

משמעות תאורטית

רוחב אגרוף קמוץ.

הגדרה הלכתית

4 אצבעות.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• למצוות נטילת ארבעת המינים בסוכות: אורך ערבה והדס מינימלי - 3 טפחים; אורך לולב מינימלי - 4 טפחים.
• רוחב מינימלי של סוכה - 7 טפחים; גובה סוכה מינימלי - 10 טפחים.

סיט

ערך מורחב – סיט (יחידת מידה)

מידה תנאית. בשימוש למדידות הקשורות בבגדים ואריגים (אריגה, טוויה, תפירה, צביעה וכיוצא בזה). מובאת בווריאציות שונות "רוחב הסיט", "מלוא רוחב הסיט", "מלוא הסיט".

משמעות תאורטית

רוחב מתיחה מסוימת באזור היד; על פי המקובל - המרחק שבין האצבע לאמה כשהן פשוקות. כך היה מקובל למדוד צורכי תפירה בתקופה ההיא.

בהלכה משמשת גם המידה 'מלוא רוחב הסיט כפול', שיעורו הוא כפול ממידת הסיט הרגילה והוא גם המרחק בין האגודל לאצבע כשהן מתוחות.

הגדרה הלכתית

ההגדרה המקובלת - המרחק שבין האצבע לאמה או בין האגודל לאצבע, במתיחה מקסימלית,

יש מחכמי ישראל המבדילים בין הווריאציות השונות וקובעים ש'רוחב הסיט' ו'מלוא רוחב הסיט' הוא כמקובל, אך 'מלוא הסיט' הוא שיעור שישית זרת שהוא 2 אצבעות (חלק מהגאונים והרמב"ם), או שיעור שליש זרת שהוא 4 אצבעות (גאונים אחרים).

שימושים הלכתיים לדוגמה

• גוזז צמר בשבת חייב חטאת אם גזז כמות צמר שאפשר לטוות ממנה חוט שארכו לפחות פעמיים רוחב הסיט.
• אורג שני חוטים בשבת חייב חטאת אם ארג כמלוא הסיט.

זרת (זרתא)

ערך מורחב – זרת (יחידת מידה)

מידה מקראית (מידות החושן: "זרת אורכו וזרת רוחבו" (שמות, ל"ט, ט')).

'זרתא' הוא שמה הארמי של מידה זו, כפי שמופיע לעיתים בתלמוד.

משמעות תאורטית

המרחק בין האגודל לזרת במתיחת יד מקסימלית. אפשרות נוספת: האמה היא הארוכה באצבעות והזרת היא הקצרה, על כן מידת 'זרת' נקבעה להיות חצי ממידת ה'אמה'.

הגדרה הלכתית

חצי 'אמה' ('אמה בת שישה טפחים').

שימוש הלכתי לדוגמה

מידות החושן - "זרת אורכו וזרת רוחבו" (שמות, ל"ט, ט').

אמה, גומד, גרמידא

ערך מורחב – אמה (מידת אורך)

מידה מקראית (בציווי ה' לנח על מעשה התיבה: "שלש מאות אמה ארך התבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתה" (בראשית, ו', ט"ו)).
אף השם גומד (גומד בוויקימילון) הוא מקראי ("וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת, גֹּמֶד אָרְכָּהּ" (שופטים, ג', ט"ז)).
'גרמידא' הוא שמה הארמי של מידה זו, כפי שמופיע (לעיתים נדירות) בתלמוד.

משמעות תאורטית

אורך ידו של אדם בינוני מהמרפק ועד לקצה האצבע אמה.

הגדרה הלכתית

אמה רגילה - 6 טפחים. ישנן 2 וריאציות על האמה הרגילה: 'אמה שוחקת' ו'אמה עצבה'; כאשר משמעות 'שוחקת' - מרווחת, ומשמעות 'עצבה' - מצומצמת. האופן שבו מעריכים אמה הוא בהנחת שישה אגרופים קמוצים זה בצמידות לזה; האופן שבו מעריכים אמה שוחקת הוא בהרפייתם שלא יהיו צמודים, והאופן שבו מעריכים אמה עצבה הוא בהצמדת האגרופים בדחיקה. שיעור הסטייה של האמה השוחקת והאמה העצבה מהאמה הרגילה הוא בין 1 ס"מ ל-2 ס"מ בערך. בנוסף לאמה הרגילה, ישנה 'אמה בת חמישה טפחים' שאורכה (כפי שמובן משמה) הוא 5 טפחים, מה שמעניק לאמה הרגילה את הכינוי 'אמה בת שישה טפחים'. להלכה: רק האמות שנזכרות בציוויי התורה על כלי המשכן (שלחן לחם הפנים וכדומה) ועל מידות המזבח נמדדות ב־5 טפחים; כל יתר האמות ההלכתיות בכל התורה נמדדות באמה בת שישה טפחים.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• גובה סוכה מקסימלי - 20 אמה.
• מידות שלחן לחם הפנים - "אמתיים אורכו ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו".

ריס

ערך מורחב – ריס (מידת אורך)

מידה תנאית למדידת מרחקים (חופפת מבחינת סדרי גודל למידה הרומית 'סטדיון' הקטנה מ'ריס'). כ-130 עד 150 מטר.

הגדרה הלכתית

1/7.5 מן המיל.

שימושים הלכתיים לדוגמה

"אין פורסין נשבים (מלכודות) ליונים אלא אם כן היה רחוק מן היישוב 30 ריס" (שלא ילכדו בהם יונים פרטיים השייכים לדיירי הישוב), (משנה, מסכת בבא קמא, פרק ז', משנה ז').

מיל

 ערך מורחב – מיל (הלכה)

מידה תנאית למדידת מרחקים; מקובל שהיא שווה אלפיים אמה^[12].

הגדרה הלכתית

2000 אמות.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• בשבת אסור להתרחק מתחום היישוב שבו נמצא האדם בתחילת השבת יותר ממיל. (דין "תחום שבת").
• ישוב שהמרחק בינו לבין עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הוא מיל או פחות, קורא בפורים את המגילה ביום ט"ו באדר (בהצטרף תנאים נוספים).

פרסה

מידה תנאית למדידת מרחקים; כשמה של מידה מקבילה שהייתה בשימוש העמים האיראניים בעת העתיקה (וגדולה ממנה בהרבה).

הגדרה הלכתית

4 מילים.

שימוש הלכתי לדוגמה

• (במידת זמן הנגזרת מפרסה) - אסור לאדם להתפלל כאשר הוא נזקק לנקביו; אם עבר והתפלל, יצא ידי חובת תפילה בתנאי שהוא יכול היה להתאפק משך זמן כשיעור הליכת פרסה^[13].

מידות חריגות

קנה

אורכו 6 אמות; על שם קנה המידה שראה יחזקאל בנבואתו שבו נמדד בית המקדש: "וביד האיש קנה המדה, שש-אמות באמה וטפח" (יחזקאל, מ', ה'). משמע לפי התחשיבים שבפסוקים בהמשך (שלעיתים באים באמות ולעיתים בקנים), שאורך הקנה הוא 6 אמות. דבר זה קשה בלשון הפסוק שהבאנו שנכתב בו שקנה הוא "שש אמות באמה, וטפח" (גם בלי השוואה לפסוקים אחרים לשון הפסוק קשה). לפי המפרשים, הפסוק שצוטט לעיל מדבר באמות בנות 5 טפחים, ושיעור הפסוק כך הוא "6 אמות, כאשר כל אמה - היא אמה וטפח", כלומר האמות בפסוק מומרות מבנות 5 טפחים לבנות 6; סה"כ - 6 אמות רגילות. לפי החוקרים, הטפח המוזכר בפסוק משמש לידית אחיזה (ושוב הגענו ל-6 אמות). קנה כזה היה, לפי המחקר, כלי מדידה סטנדרטי במסופוטמיה.

חבל

בהלכות שבת, לעניין תחום שבת (שהוא 2000 אמות), נכתב במשנה (משנה, מסכת ערובין, פרק ה', משנה ד'): "אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יתר", ועל סמך משנה זו נקבע בתלמוד הירושלמי: "כמה הוא מידת התחום? ארבעים חבלים".

גרופית

יש המפרשים (רבינו גרשום, רמב"ם) שאף פירוש המילה 'גרופית' המופיעה במשנה הוא 'טפח', ויש שכותבים (רש"י) שהוא רוחב שונה – 2 אגרופים. ישנם האומרים ש'גרופית' אינה מידת אורך כלל, אלא פירושה 'ענף'.

מידות נפח

מידות הנפח מחושבות בעיקרן על פי מידות האורך.

דרך אחת לקשר בין מידות הנפח למידות האורך היא בעזרת מידת המקווה, שעל פי חז"ל היא "אמה על אמה ברום 3 אמות" שהם "ארבעים סאה" (סאה בדרך כלל באה למדוד חומרים יבשים, וכאן משמשת למדידת נוזלים); קרי: 3 אמות מעוקבות = 40 סאה. דרך נוספת היא בעזרת אמירת חז"ל כי רביעית הלוג מידתה "אצבעיים על אצבעיים על אצבעיים וחצי [אצבע] וחומש [אצבע]". כלומר 2 אצבעות אורך, כפול 2 אצבעות רוחב, כפול (2+0.5+0.2) 2.7 אצבעות גובה. קרי: רביעית שווה 10.8 אצבעות מעוקבות.

הגאונים נהגו לייחס את שיעורי הנפחים לכפולות של ביצה (שהיא יחידת נפח), וכך מקובל היום. הרמב"ם, לפי הגמרא (פסחים, ק"ט), העדיף לייחס אותם לתיבות שממדיהן נתונים ביחידות של 'אצבע' -על בסיס 10.8 אצבעות מעוקבות שוות לנפח רביעית.

בעזרת כללים אלה, בנו השיטות השונות את כל מידות הנפח, שגם הן מקושרות בינן לבין עצמן באמצעות קבועי הכפלה.

שם המידה	הגדרה הלכתית על-פי יחידה אחרת	ערך ביחידה המטרית
		הגר"ח נאה	חזון איש	הרמב"ם
קורטוב	1/64 לוג	5.4 מ"ל/סמ"ק	9.33 מ"ל/סמ"ק	5.625 מ"ל/סמ"ק
כגרוגרת	1/3 ביצה	19.2 סמ"ק	33.18 סמ"ק	15 סמ"ק
כזית*	מחלוקת: ${\displaystyle {\tfrac {1}{2}}}$ ביצה בלא קליפתה; פחות מ-${\displaystyle {\tfrac {1}{3}}}$ ביצה עם קליפתה; זית כפי שאנחנו מכירים	25.6 סמ"ק	49.77 סמ"ק	פחות מ-15 סמ"ק
ככותבת	בין שני זיתים לביצה	40-50 סמ"ק
עוכלא, שמינית	${\displaystyle {\tfrac {1}{2}}}$ רביעית, ${\displaystyle {\tfrac {1}{8}}}$ לוג	43.2 סמ"ק	74.65 סמ"ק	37.5 סמ"ק
כביצה	(יחידה בסיסית) והיא ${\displaystyle {\tfrac {2}{3}}}$ מן הרביעית [14]	57.6 סמ"ק	99.53 סמ"ק	49.4 סמ"ק
רביעית	${\displaystyle {\tfrac {1}{4}}}$ לוג או ${\displaystyle 2*2*2{\tfrac {7}{10}}}$ אצבעות מעוקבות	86.4 סמ"ק	149.3 סמ"ק	75 סמ"ק
פרס	מחלוקת: 3 ביצים - 4 ביצים	172.8-230.4 סמ"ק	298.6-398.12 סמ"ק	148.2-197.6 סמ"ק
ליטרא	2 רביעיות = ${\displaystyle {\tfrac {1}{2}}}$ לוג	172.8 סמ"ק	298.6 סמ"ק	148.2 סמ"ק
לוג	6 ביצים	345.6 סמ"ק	597.2 סמ"ק	300 סמ"ק
רובע, רובע הקב*	${\displaystyle {\tfrac {1}{4}}}$ קב
רביעית ההין*, קפיזא	1/4 הין	1.037 ליטר (1037.5 סמ"ק)	1.79 ליטר (1791.59 סמ"ק)	0.9 ליטר (900 סמ"ק)
קב, שלישית ההין*	24 ביצים (4 לוגים)	1.38 ליטר	2.39 ליטר	1.2 ליטר
עומר, עשרון	${\displaystyle {\tfrac {1}{10}}}$ איפה	2.49 ליטר	4.3 ליטר	2.16 ליטר
הין, תרקב	12 לוג, 3 קבים	4.15 ליטר	7.17 ליטר	3.6 ליטר
סאה, גריוא, גריוה*	6 קבים	8.3 ליטר	14.3 ליטר	7.2 ליטר
איפה, בת	3 סאים	24.88 ליטר	43 ליטר	21.6 ליטר
לתך, אדריב	חצי כור = 15 סאים	124.42 ליטר	214.99 ליטר	108 ליטר
כור, חומר	10 איפות = 30 סאים	248.83 ליטר (0.25 מ"ק)	429.98 ליטר (0.43 מ"ק)	216 ליטר (0.216 מ"ק)
מקווה	מקווה = 40 סאים	332 ליטר	572 ליטר	288 ליטר

המנמוניקה "כאסקל"ב - יגודו" נהוגה כסימן לזכירת היחסים בין מידות הנפח העיקריות: כור, איפה, סאה, קב, לוג, ביצה. ערך הגימטריה של האותיות "יגודו" הן ההכפלות הנדרשות למעבר בין היחידות: כור מכיל י (10) איפות, איפה מכילה ג (3) סאים, סאה מכילה ו (6) קבים, קב מכיל ד (4) לוגים, לוג מכיל ו (6) ביצים.

פירוט והרחבה על מידות הנפח

קורטוב

ערך מורחב – קורטוב

מידה תנאית - שיעור מועט, דומה ל'קורט'.

הגדרה הלכתית

1/64 לוג.

בשיטת הרמב"ם=${\displaystyle {\frac {2*2*2{\frac {7}{10}}}{2*8}}*1.9^{3}}$=המרה בין קורטוב לסמ"ק

כגרוגרת

ערך מורחב – כגרוגרת

מידה תנאית - נפח תאנה בינונית.

הגדרה הלכתית

1/3 ביצה.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• שיעור מינימלי לעירוב חצרות ושיתוף מבואות, כגרוגרת מאכל עבור כל אדם הדר בחצר.
• שיעור מינימלי להתחייב על הוצאת אוכלים מרשות לרשות ועל בישול בשבת - כגרוגרת.

כזית

ערך מורחב – כזית

מידה תנאית - נפחו של זית בינוני.

הגדרה הלכתית

מחלוקת:

יש אומרים (גאונים) כגודל הזיתים בארץ ישראל,

יש אומרים (תוספות^[15] ועוד) ששקול ל-1/2 ביצה,

ויש אומרים (בדעת הרמב"ם ועוד, למנהג הספרדים) שהזית קטן מ-1/3 ביצה (מאחר שהגרוגרת גדולה מהזית ומידתה 1/3 ביצה).

לפי שיטות שונות בהלכה (חזון איש^[16] ועוד) הזית אינו מקושר באמצעות קבועי הכפלה לנפחים אחרים, אלא משוער בפני עצמו כגודל זית בינוני.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• שיעור מזערי של מאכל שיש לברך אחר אכילתו ברכה אחרונה הוא כזית.
• כמות מינימלית של בשר אדם מת כדי לטמא - כזית.
• ישנם שיעורים רבים נוספים שנמדדים בכזית ובתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"א, עמוד ב' נאמר עליו: ” 'ארץ זית שמן'- אמר ר' יוסי ברבי חנינא [...] ארץ שרוב שיעוריה כזיתים”.

ככותבת הגסה

ערך מורחב – ככותבת

מידה תנאית - כתמרה שהחלה להתייבש, נפח תמר גדול.

הגדרה הלכתית

בין שני זיתים^[17] לביצה.

שימוש הלכתי לדוגמה

• כמות המינימום של אכילה ביום הכיפורים שחייבים עליה - ככותבת הגסה.
• לדעת בית שמאי אין עוברים על איסור "בל יראה" בחמץ אלא בשיעור ככותבת^[18].

עוכלא, שמינית

מידות תנאיות למדידת נוזלים; עוכלא משמשת גם למשקל.

הגדרה הלכתית

1/8 לוג.

כביצה

ערך מורחב – כביצה

מידה תנאית; נפח ביצה.

הגדרה הלכתית

נפחה של ביצה בינונית כולל קליפתה.

וריאציה שונה של מידה זו, שמשמשת בכמה הלכות, היא מדידת ביצה בינונית ללא קליפתה; ההפרש ביניהן מועט (כ-5%).

כמו ה'כזית', אף 'כביצה' לשיטות מסוימות, אינו מקושר לשיעורים האחרים. כיום, את כל המידות האחרות נהוג לחשב על פי מידת האצבע בעזרת נוסחת ההמרה מאורך לנפח, כך שבפועל 'כביצה' לא מהווה יחידה יסודית בסקאלת הנפח.

שימוש הלכתי לדוגמה

• שיעור מינימלי של אוכל לקבל טומאה הוא כביצה.
• לפי חלק מהפוסקים, לפני אכילת כמות כזאת של לחם, מתחייבים בנטילת ידיים.

רביעית

ערך מורחב – רביעית

שם תנאי - רביעית של לוג. משמש למדידת נוזלים שונים.

הגדרה הלכתית

1/4 לוג (נפח של ביצה וחצי)

שימושים הלכתיים לדוגמה

• שיעור מינימלי של משקה שיש לברך אחר שתייתו ברכה אחרונה (שיעור ברכה אחרונה) הוא רביעית.
• כמות מינימלית של דם אדם מת כדי לטמא - רביעית.

פרס

ערך מורחב – כדי אכילת פרס

חצי ככר לחם סטנדרטית של ימי חז"ל (פירוש מילולי: 'חצי', ולכן משמש לעיתים גם כחציין של מידות אחרות, שנזכרות בסמוך לביטוי. גם המונח 'פלג' משמש לכך).

הגדרה הלכתית

מחלוקת בתלמוד, ואף בפסיקת ההלכה: יש שיטות (רמב"ם ועוד) הפוסקות ששיעורו 3 ביצים, ויש שיטות (רש"י ועוד) הפוסקות ששיעורו 4 ביצים.

שימוש הלכתי לדוגמה

• כל שיעור אכילה צריך שיאכל בכדי אכילת פרס.
• שיעור הפרנסה המינימלי המוטל על בני עיר לספק לעני המחזר על הפתחים - פרס - חצי ככר לחם.

ליטרא

מידה תנאית למדידת נוזלים; נגזרת ממידה זו משמשת למשקל - ובה רוב שימוש חז"ל (בתיאורי מקרים של מקח וממכר של ירקות, בשר וכדומה).

הגדרה הלכתית

2 רביעיות לוג.

שימוש הלכתי

לא מובא כשיעור מינימלי או מקסימלי לקיום הלכה כלשהי, אך מוזכר בדיני שקילה, לגבי האופן שבו חנווני צריך לשקול ללקוחותיו; לדוגמה: "תנו רבנן: היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא, לא יאמר לו: 'שקול לי שלשה רבעי ליטרא, אחת אחת', אלא שוקל ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר".

המבייש תלמיד חכם חייב לשלם לו ליטרא זהב^[19].

לוג, רובע

ערך מורחב – לוג (יחידת מידה)

מידות מקראיות ותנאיות; לוג - שם כלי מדידה לנוזלים, רובע - קיצור של "רובע הקב".

הגדרה הלכתית

6 ביצים = 1/4 קב.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• הלוג נזכר פעם אחת בתורה, בתיאור קרבנו של מצורע עני, ”וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן” (ויקרא, י"ד, כ"ב).
• מקווה מי גשמים ששיעורו חסר מ-40 סאה, נפסל אם נפלו לתוכו 3 לוגים מים שאובים.
• כמות מלח סדומית שהיו מערבים בקטורת שהיו מכינים לבית המקדש בכל שנה - רובע הקב.

קב

ערך מורחב – קב (יחידת מידה)

מידה תנאית - שם כלי מדידה (יבש).

הגדרה הלכתית

24 ביצים, 4 לוגים.

עומר, עשרון

מידות מקראיות.

העשרון נזכר פעמים רבות, למשל: "וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית..." (שמות, כ"ט, מ').

עומר הוא מנת האוכל היומית לאדם, כמו שנאמר על ירידת המן: "וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא" (שמות, ט"ז, ל"ו). נראה שהמידה קרויה על שם עומר שיבולים הנקצרים, ושווה לנפח עומר קצור ממוצע.

הגדרה הלכתית

1/10 איפה.

שימושים הלכתיים לדוגמה

• הפרשת חלה נעשית משיעור עיסה של עשירית האיפה, עומר.
• המנחות הוכנו על ידי שיעורים של עשרון, לדוגמה מנחת חביתין הוכנה בשיעור עשרון,

הין

מידה מקראית לנוזלים - שם כלי מדידה ("מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיה לכם" (ויקרא, י"ט, ל"ו)).

הגדרה הלכתית

12 לוג.

שימוש הלכתי לדוגמה

• נסכים הבאים עם הקורבנות בבית המקדש: פר - חצי הין יין, איל (כבש בוגר) - שליש הין, כבש - רביעית הין.

סאה

ערך מורחב – סאה (יחידת מידה)

מידה תנאית - שם כלי מדידה (יבש), נקראת גם גריוא או גריוה.

הגדרה הלכתית

6 קבים.

40 סאה שוות 3 אמות מעוקבות, כגודל מקווה המתאים לאדם בצמצום, לכן סאה שווה ${\displaystyle {\frac {3\cdot x^{3}}{40}}}$ אמות מעוקבות, כאשר ${\displaystyle x}$ = אמה.

המידה נזכרה בתנ"ך פעמיים - בסיפור אברהם והמלאכים, ”וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.” (בראשית, י"ח, ו'); ובמצור על שומרון, ”וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר ה' כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן” (מלכים ב', ז', א').

שימוש הלכתי לדוגמה

• כמות מי הגשמים המינימלית במקווה טהרה היא 40 סאה.

איפה, בת

ערך מורחב – איפה (יחידת מידה)

מידות מקראיות ("לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה" (דברים, כ"ה, י"ד); "עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת, וזרע חומר יעשה איפה" (ישעיהו, ה', י'), האיפה שימשה למדידת נפח יבש, ואילו ה'בת' שימשה למדידת נפח לח.

הגדרה הלכתית

3 סאים.

לתך

מידה מקראית ("וחומר שעורים, ולתך שעורים" (הושע, ג', ב')) למדידת תבואה.

הגדרה הלכתית

חצי כור/חומר.

כור, חומר

ערך מורחב – כור (יחידת מידה)

חומר - מידה מקראית ("חומר שעורים" (ויקרא, כ"ז, ט"ז)); כור הוא שמה התנאי של מידה זו. משמשת למדידת תבואה.

הגדרה הלכתית

10 איפות.

מידות חריגות

כמלוא לוגמיו

ערך מורחב – מלוא לוגמיו

כמות הנוזל שאדם יכול להכיל בפיו במילוי לחי אחת. מידה זו לא נמדדת באדם ממוצע, אלא היא מידה אישית לכל אדם.

שיעור מידה זו, עבור אדם ממוצע, הוא פחות מרביעית.

שיעור זה הוא המידה המינימלית עליה מתחייבים באיסור השתייה ביום הכיפורים.

קומץ

כמות הנכנסת בחפינת ידו של אדם. מידה זו לא נמדדת באדם ממוצע, אלא היא מידה אישית לכל אדם.

שיעור הקומץ, עבור אדם ממוצע, הוא יותר מ-2 זיתים.

שיעור זה הוא כמות הסולת או הבלילה (סולת+שמן) שיש להקטיר, מקרבנות מנחה המובאים לבית המקדש.

מלוא תרווד

שיעור כלי כלשהו מתקופת חז"ל (תרווד, בלשון חז"ל, כעין כף).

שיעורו כשני שיעורי אגרופים קמוצים של אדם בינוני; שיעור כל אגרוף, על פי מדרש בראשית רבה, הוא כשני שיעורי קומץ של אדם בינוני; לפיכך שיעורו כ-8 זיתים, או יותר.

שיעור זה הוא הכמות המינימלית של 'רקב' (רקב - בשר מת שנימוח, או מוהל שיצא מן מת ונקרש) כדי לטמא.

שעל

ביטוי המופיע בתנ"ך כמה פעמים, כאמצעי מדידה ("מי מדד בשעלו מים^[20]"). הפירוש המקובל הוא שזו מידת אגרוף.

מידה זו חסרת שימושים הלכתיים או תורניים כלשהם.

מידות משקל

מידות המשקל בספרות ההלכה מתייחסות בעיקר למטבעות (למדידת משקלם של נחושת, כסף וזהב), אך גם לצמחים ועוד.

מידות אלו כולן מתייחסות למוסכמות בין בני אדם, ואין בהם מידות של דברים טבעיים (כדוגמת האמה ביחידות האורך והביצה ביחידות הנפח).

הגאונים, ולאחריהם הרמב"ם, ייחסו מידות אלו למשקל שעורים ממוצעות (פרוטה - חצי שעורה, סלע - 384 שעורים, וכן הלאה), ושיטתם התקבלה בכל ישראל. הרמב"ם ייחס משקלים אלו גם לדרהמים מצריים של תקופתו ולפיהם יוצא משקל השעורה כ-44 מיליגרם. בדורות האחרונים חישבו לפי הדרהם הטורקי וכך יצא שמשקל שעורה 50 מיליגרם.

להלן טבלת המרות בין כל המידות השונות, כולל המרה לגרמים, על פי המקובל - שמשקל שׂעורה 0.05 גרם:

שם המידה	פרוטה	איסר	פונדיון	מעה	טרפעיק	דינר	שקל	סלע	דרכון	מנה	שעורים	גרמים
פרוטה	1	0.125	0.063	0.031	0.010	0.006	0.003	0.001	⁦6.51×10-4⁩	⁦5.21×10-5⁩	0.5	0.025
איסר	8	1	0.5	0.25	0.083	0.019	0.009	0.005	0.002	⁦4.17×10-4⁩	4	0.2
פונדיון	16	2	1	0.5	0.167	0.056	0.028	0.014	0.007	⁦8.33×10-4⁩	8	0.4
מעה, גרה	32	4	2	1	0.333	0.167	0.083	0.042	0.021	0.002	16	0.8
טרפעיק, איסתרא, רבעת	96	12	6	3	1	0.5	0.25	0.125	0.063	0.005	48	2.4
דינר, זוז	192	24	12	6	2	1	0.5	0.25	0.125	0.01	96	4.8
שקל (חז"ל), בקע	384	48	24	12	4	2	1	0.5	0.25	0.02	192	9.6
סלע, שקל הקודש	768	96	48	24	8	4	2	1	0.5	0.04	384	19.2
דרכון	1536	192	96	48	16	8	4	2	1	0.08	768	38.4
מנה	19200	2400	1200	600	200	100	50	25	12.5	1	9600	480

המנמוניקה "סדמפאפ דובבח" נהוגה כסימן לזכירת היחסים בין מידות המשקל העיקריות: סלע, דינר, מעה, פונדיון, איסר, פרוטה. ערך הגימטריה של האותיות "דובבח" הן ההכפלות הנדרשות למעבר בין היחידות: סלע מכיל ד (4) דינרים, דינר מכיל ו (6) מעות, מעה מכילה ב (2) פונדיונים, פונדיון מכיל ב (2) איסרים, איסר מכיל ח (8) פרוטות.

פירוט והרחבה על המשקלות

פרוטה

ערך מורחב – פרוטה (חז"ל)

מידה תנאית.

סתם פרוטה בדברי חז"ל, היא משקל פרוטה של נחושת.

מטבע קטן, ומשמש בביטויים בתור ערך זעיר: "דין פרוטה כדין מאה מנה".

• שווי הפרוטה בערכים עכשוויים.

שימוש הלכתי לדוגמה:

• ערך הכסף המינימלי שניתן לקדש בו אשה (לדעת בית הלל, וכך ההלכה) הוא פרוטה.
• השווי המינימלי של תביעה ממונית בבית דין הוא פרוטה.

איסר

מידה תנאית.

נקרא גם "איסר האיטלקי" (משנה, קידושין, א, א).

כמו הפרוטה, גם זה מטבע קטן וכך משמש בסיפורים שונים: "שיבר את הפך לפניה, ובו איסר שמן" (משנה, בבא קמא, ח, ו).

שימוש הלכתי

לאיסר יש שימוש הלכתי בהגדרת גודלו של נקב הפוסל את האתרוג (בבלי סוכה לו ע"א).

דעת בית שמאי שערך הכסף המינימלי לקידושי אשה עומד על איסר.

פונדיון

שם תנאי.

שימוש הלכתי

משמש כשיעור פתח המעביר טומאה בין חדר לחדר, כאשר מדובר בחלון המיועד לאורה ולא למעבר. רמב"ם טומאת מת, י"ד ה"א: "חלון שעשה אותו האדם לאורה, כדי שיכנס ממנו האור, שיעורו כפונדיון והטומאה יוצאה ממנו".

מטבע המובאת גם בתיאור מקרים ובסיפורים, וכחלק מחישוב שיעורים אחרים (כגון: נפח ככר לחם סטנדרטית: "ככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע", כלומר: ככר לחם העולה פונדיון, כאשר מחיר ארבע סאים קמח הוא סלע).

מעה, גרה

גרה - שם מקראי; מעה - שם תנאי.

שימוש הלכתי

אין שימוש הלכתי. מובא רק בתיאור מקרים ובסיפורים.

טרפעיק, איסתרא, רבעת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

איסתרא היה מטבע שהונפק בסביבות המאה ה-5 לפנה"ס במושבה היוונית אִיסטרוֹס שליד הדלתה של הדנובה בים השחור. הפתגם התלמודי "איסתרא בלגינא קיש קיש קריא" מבוסס על העובדה שערכו של האיסתרא היה נמוך יחסית למטבעות אחרים.

דינר, זוז

 ערך מורחב – זוז

מידות תנאיות.

שימוש הלכתי לדוגמה

• סכום החיוב בכתובתה של בתולה הוא 200 זוז, גם הגדרת עני הזכאי לקבל מעשר עני עומד על סך זה.
• מטבע זה היה המטבע העיקרי בתקופת התלמוד ולכן רוב התשלומים בהלכות נזיקין ובנושאים נוספים נמדדים בדינרים.

שקל (חז"ל), בקע

ערך מורחב – שקל

בקע - מידה מקראית, מחצית שקל הקודש - ומכאן שמה (בקיעה - שבירה, חלוקה). גם שקל הוא שם מקראי, אך הוא מתאר את מידת שקל הקודש; והשם "שקל" כמתאר יחידת בקע הוא תנאי.

שימוש הלכתי לדוגמה

• מצוות מחצית השקל (שקל הקודש) נעשית בערך שקל (חז"ל) (או בקע בלשון התורה).

סלע, שקל הקודש

ערך מורחב – סלע (מטבע עתיק)

סלע - שם תנאי. "שקל" ו"שקל הקודש" - שמות מקראיים. מודד משקלות מטבעות כסף.

לפי חלק מן השיטות, בשיעור חיובים מן התורה נמדד בכסף טהור, ובשיעור חיובים מדברי חכמים נמדד בסגסוגת של 1/8 כסף ו-7/8 נחושת. שני שלישי השקל המקראי נקראים פים.

בתקופת התנאים, הוסיפו חז"ל למשקל השקל של התורה ("שקל הקודש" או "סלע" בלשון חז"ל) חמישית מערכו. הפסוק קובע "עשרים גרה השקל" - לפי הטבלה לעיל גרה היא 0.8 גרם, ולפיכך שקל הקודש צריך להיות 16 גרם; אולם, כאמור, חז"ל הגדילו את השיעור הזה ב-20%, מה שגורם לכך שיהיה 19.2 גרם. יחד עם הסלע גדלה גם מחציתו - ה'בקע', וכך גדל שיעור הכסף שיש להביא במצוות מחצית השקל. אין מצוות מן התורה שמתייחסות לשיעור הקטן ממחצית שקל הקודש.

שימוש הלכתי לדוגמה

• "פדיון בן בכור" נעשה בנתינת 5 סלעים לכהן.

דרכון

שם תנאי.

שימוש הלכתי

אין שימוש הלכתי. מובא רק בתיאור מקרים ובסיפורים.

מנה

ערך מורחב – מינה (מטבע)

שם תנאי.

שוויו של המנה הוא מאה זוז

שימוש הלכתי לדוגמה

• סכום החיוב בכתובתה של גרושה או אלמנה הוא מנה (המונח אלמנה נגזר מניכוי המנה מכתובתה ביחס לבתולה שזכאית לשני מנים, אל-מנֶה).

מידות חריגות

קשיטה

מידה מקראית (יעקב אבינו קנה את חלקת השדה אשר לפני שכם ב"מאה קשיטה").

בגמרא (מסכת ראש השנה דף כו.) מבואר ששיעור קשיטה הוא מעה.

ככר

ערך מורחב – כיכר (יחידת מידה)

מידה מקראית (מנורת המקדש הייתה עשויה מככר זהב אחת).

הככר היא שלושת אלפים שקלים של תורה. כך למשל, שש מאות אלף חצאי שקלים של מניית העם במדבר נתנו 100 ככר ועוד 'אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש'. מ-100 הככר עשו את האדנים למשכן, ומהשאר עשו ווים, חישוקים, וציפוי לראשי העמודים (שמות, ל"ח, כ"ה–כ"ח).

עם זאת, יש שטענו שבתקופות מאוחרות יותר היה לה שיעור אחר.

תרטימר

מידה תנאית (מסכת סנהדרין דף ע. (במשנה: פרק ח, משנה ב)).

שיעורה - חצי מנה (כ-180 גרם בשר).

כמות הבשר המינימלית שעל נער לאכול כדי להיחשב ל"בן סורר ומורה" (בהצטרף תנאים נוספים).

קולבון

שם תנאי.

אינו בדיוק שיעור משקל, אלא ערך פריטת מטבע של סלע כסף לשני שקלי כסף. בתקופת בית שני ערך זה היה שווה לפונדיון.

אספר

מידה תנאית נדירה.

השערות שונות נאמרו לשיעורה.

ליטרא

מידה תלמודית, הנגזרת ממידת הנפח ליטרא, ומהווה משקל של מים בנפח ליטרא; בקירוב 35 דינרים.

סלע גלילי

מידה תנאית נדירה (תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק י', הלכה ה'); 1/50 מליטרא.

זיין (של מדינת יהודה)

מידה תנאית נדירה (תלמוד ירושלמי, מסכת תרומות, פרק י', הלכה ה'); 1/100 מליטרא.

עוכלא

מידה תלמודית, הנגזרת ממידת הנפח עוכלא, ומהווה משקל של מים בנפח עוכלא; בקירוב 8.75 דינרים.

רוטל

מידה ערבית המוזכרת רבות בספרות רבנית. במצרים בסוף האלף החמישי היה משקלה כ-400 גרם^[21].

בזמן האימפריה העות'מאנית שימש המונח רוטל לציון משקל השווה בערך ל-2500 גרם, כלומר 2.5 ק'ג. השימוש במידה זו היה רווח מאוד בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי עד שנעלם כליל עם הקמת מדינת ישראל. ויש הנוהגים כסגולה לקבל על עצמם אם בקשתם תתמלא עד ל"ג בעומר. לחלק במירון ליד קבר הרשב"י בהילולה - 18 - ח"י רוטל משקה.

מידות זמן

נחלקות לכמה סוגים:

משכי מעשים

• כדי הילוך X - הזמן שלוקח לאדם ממוצע ללכת מידת אורך X. השימוש הנפוץ ביותר הוא כדי הילוך מיל, שאורכו המקובל הוא 18 דקות^[22] (דעות אחרות סוברות שכדי הילוך מיל הוא 22.5 דקות^[23] או 24 דקות^[24]). עוד שימוש נפוץ הוא בכדי הילוך פרסה (72/90/96 דקות).
• כדי אכילת פרס - שיעור זמן האכילה של לחם חיטים בנפח 'פרס'^[25].
• תוך כדי דיבור / כדי שאילת תלמיד לרב - שיעור זמן אמירת המילים "שלום עליך רבי ומורי". כ-3 שניות.
• כדי שתרד מן המיטה ותדיח את פניה^[26].

פרקי זמן הקשורים למחזוריות היום והלילה

• שעה זמנית - 1/12 מפרק הזמן שבין הזריחה לשקיעה או בין עלות השחר לצאת הכוכבים.
• מעת לעת - 24 שעות.

מידות זמן לחישובי הלוח העברי

(שימושיים לחישובי מולד הלבנה וארבע התקופות)

• שעה - שעת שעון רגילה.
• דקה - דקת שעון רגילה (=18 חלקים, משמש בעיקר בעת הכרזת המולד הממוצע בבית הכנסת בזמן ברכת החודש).
• חלק - 1/1080 משעה (3.333 שניות).
• רגע - 1/76 מחלק (43.86 אלפיות שנייה).

בספרי עברונות משנת ה'נ"ב (1292)^[27] ומשנת ה'ס"א (1301)^[28] ומשנת ה'קמ"ה (1385)^[29] מופיעות יחידות נוספות: חיל = 4 דקות (מופיע גם בברייתא דשמואל^[30] ומקביל למעלת קשת אחת^[31] בסיבוב כדור הארץ ביחס לשמש), פונדיון - 1/12^[32] מחיל = 20 שניות (מופיע גם בפיוט סדר העבודה של רבי נחמיה בן שלמה בן הימן הנשיא^[33], מקביל למידת הזמן הבבלית 'יד'). במסמך קלנדרי מגניזת קהיר מופיעה יחידה בשם "פנתורי" כצורת רבים שמשכה 12 דקות - חמישית שעה^[34], לפי פירוש אחד המרוצות המוזכרות בסילוק "אבי כל חוזה" של הקליר הן חמישיות שעה^[35].

מידות זמן נוספות

בתוספתא, מסכת ברכות, פרק א' משנה ג', מופיעה חלוקה של היום על בסיס 24:

• שעה - 1/24 מיום.
• עונה - 1/24 משעה (2.5 דקות).
• עת - 1/24 מעונה (6.25 שניות).
• רגע - 1/24 מעת (0.2604 שניות).

חלוקה זו מוזכרת גם בסילוק לפרשת שקלים של רבי אלעזר בירבי קליר ”ועונות היום חמש מאות ושבעים ושש ורגעי העונה כעונות כל היום” (אז ראית)

בפירוש רבי יהודה בן ברזילי הברצלוני על ספר יצירה^[36] מופיעה חלוקה שונה:

	שעות גדולות	שעות קטנות	מעלות (7.5 דקות)	עונות (40.9 שניות)	עתות (2.153 שניות)	רגעים (0.127 שניות)
יממה	12	24	192	2112	40128	682176
שעה גדולה	1	2	16	176	3344	56848
שעה קטנה		1	8	88	1672	28424
מעלה			1	11	209	3553
עונה				1	19	323
עת					1	17

חצי רגע הוא הרף עין^[37]. בפירוש רבי אלעזר מגרמייזא על ספר יצירה מחולק כל רגע ל-135 הריפות עין^[38], זו היחידה הגדולה ביותר שיש ממנה מספר שלם גם בחלק (3,553) וגם ברגע (135).

במספר מקורות נעשה שימוש במערכת זו:

• ”תני שמואל הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה” (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק א', הלכה א'^[39]).
• פיוט מסוג יוצרות שנמצא בגניזת קהיר^[40] מציין ששנת החמה יתרה על שנת הלבנה "שני אלפים ומאה", ערך זה תואם בקירוב ליחידה של 1/192 מיממה הנקראת כאן "מעלה"^[41].

במסמך אחר מהגניזה כתוב שיש 16 רגעים בעת ולא 17 וסך הרגעים בשעה הוא 53504^[42].

מידות שטח

מידות השטח ההלכתיות סובלות מ"נחיתות" כלפי מידות האורך והנפח; קרי - ישנן יחידות המוגדרות על ידי אורך וישנן המוגדרות על ידי נפח, אך לא להפך.

שם המידה	משמעות תאורטית	הגדרה הלכתית על פי יחידה אחרת	ערך ביחידה המטרית
			רב חיים נאה	חזון איש
בית רובע	שטח שבו ניתן לזרוע שעורים[43] בנפח רובע הקב	1/4 מבית קב	24 מ"ר	34.56 מ"ר
בית קב	שטח שבו ניתן לזרוע שעורים בנפח קב	1/6 מבית סאה	96 מ"ר	138.24 מ"ר
בית סאה, בית גריוא, בית גריוה	שטח שבו ניתן לזרוע שעורים בנפח סאה	50 אמה על 50 אמה	576 מ"ר	829.44 מ"ר
בית סאתים	שטח שבו ניתן לזרוע שעורים בנפח סאתים	2 בתי סאה	1152 מ"ר	1658.88 מ"ר
בית כור	שטח שבו ניתן לזרוע שעורים בנפח כור	30 בתי סאה	17280 מ"ר (17.28 דונם)	24883.2 מ"ר (24.88 דונם)

מידות חריגות

גריס

כשטח גריס הקלקי^[44] (גריס הבא ממקום בשם "קלקא"^[45], גריס זה צורתו נוטה להיות ריבועית); על עור האדם שקול בערך לריבוע של 6x6 שערות (עם הרווחים שביניהן).
במידות ימינו מקובל לשערו כשטח של עיגול שקוטרו 19 מ"מ (כ-2.84 סמ"ר, או ריבוע שאורך צלעו כ-16.8 מ"מ).
משמש למדידת נגעים, ולדיני כתמים בהלכות נידה.

ראו גם

• מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה
• חצי שיעור

לקריאה נוספת

• חיים פ. בניש, מידות ושיעורי תורה, על מידות ושיעורי אורך, נפחים, זמנים, משקלות, ומטבעות בתנ"ך ובש"ס. מקורם ויסודותיהם; דעות הראשונים והאחרונים, ושיעורם על פי מידות זמננו, בני ברק תשמ"ז.
• אברהם יהודה גרינפלד, התאמת האגודל למידת האמה, תחומין, ה', מכון צמת, תשמ"ה, עמ' 381.
• אברהם יהודה גרינפלד, ערכי המידות בזמן מתן תורה, תחומין, ט"ז, מכון צמת, תשנ"ו, עמ' 433.
• עדין שטיינזלץ, מדריך לתלמוד, ירושלים: הוצאת כתר, 1984.
• יעקב גרשון וייס מדות ומשקלות של תורה הוצאת ח. וגשל ירושלים תשמ"ה.
• זהר עמר, שיעור "כביצה" לאור המציאות הקדומה, JSIJ 22, 2022.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ריס

• מחשבון למדידת מידות ומשקולות לפי התורה והתלמוד (אנגלית)
• מידות ומשקולות באתר "דעת"
• מידות ושיעורי חז"ל, פורטל הדף היומי
• הדר יהודה מרגולין, קונטרס שיעור הרביעית מתוך הידורי מידות
• הדר יהודה מרגולין, קונטרס שיעור הזית מתוך הידורי מידות
• אסף שטול-טראורינג, חוקרים גילו שיטת מדידה מתוחכמת של העולם הקדום, באתר הארץ, 6 ביולי 2012
• יצחק ברנד, ‏מאזני צדק – משפט שמים וארץ: עיון בדיני מידות ומשקלות, JSIJ‏ 6, 2007

הערות שוליים

1. דוגמה נפוצה לכך היא מספר המעלות של חום מים המגדירן כיד סולדת לגבי איסור בישול
2. בסימן רע"א סעיף יג.
3. בספר "ציון לנפש חיה"(צל"ח)
4. תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"ט, עמוד א'
5. שו"ת או"ח קכ"ז.
6. מעשה רב, סימן ע"ד וק"ה.
7. שערי רחמים - מנהגי הגר"א ז"ל, אות קס"ה.
8. הקהילות יעקב בהקדמה לספר שיעורין של תורה)
9. מידות ומשקלות של תורה, מידות ושיעורי תורה, "מאור ישראל" (פסחים מח.), "הליכות עולם" חלק א' ע"מ רצא, הליכות שלמה ח"ב עמ' צ').
10. ראו מאמריו: "מידה כנגד מידה" ירחון "מוריה"(שנה יא, גיליון ז-ח(קכז- קכח). תחומין ה, "התאמת האגודל ליתר אמות המידה" עמ' 379–401
11. משקולות של תורה סוף פרק כב, מדות ומשקולות של תורה פרק כג, עמ' 7 בקונטרס שיעור הרביעית מתוך ספר הידורי מידות
12. אך לדעת יואל אליצור היא זהה למיל הרומי שהוא ארוך יותר - כ-1,479 מטרים
13. שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צ"ב, סעיף א'.
14. רש"י על שמות, ט"ז, ל"ו ; רמב"ם, מקוואות, פרק ו', הלכה י"ג.
15. תוספות על תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ
16. חלק אורח חיים, סימן לט, סעיף קטן ו.
17. תלמוד בבלי, כריתות, יד, א
18. משנה, ביצה, א, א
19. משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק, פרק ג', הלכה ה'.
20. ישעיהו מ יב
21. פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת שביעית, פרק א', משנה ד'. רבי אברהם בן הרמב"ם בפירושו על ספר שמות, פרק ל"ח, פסוק כ"ו.
22. זו דעת ההגהה בספר תרומת הדשן חלק א' סימן קכ"ג, וכן פסק השולחן ערוך, אורח חיים, סימן תנ"ט, סעיף ב', לגבי חמץ, ובשולחן ערוך, יורה דעה, סימן ס"ט, סעיף ו', לגבי מליחה.
23. זו דעת הגר"א בביאור הגר"א לאורח חיים סימן תנט סעיף ב. אך בהמשך דבריו הביא דרך לפיה חישוב ארבעים המילים שאדם הולך ביום הוא מהזריחה עד השקיעה, ולפי דרך זו דעתו בעניין שיעור הליכת מיל היא כדעת תרומת הדשן. החזון איש (הלכות פסח סימן קכג אות א, דיבור המתחיל "או"ח תנ"ט ס"ב") הבין שלמסקנת הגר"א השיעור הוא 18 דקות.
24. זו דעת הרמב"ם בפירוש המשנה מסכת פסחים פרק ג משנה ב. אך לעומת זאת במשנה, מסכת ברכות, פרק א', משנה א' כתב הרמב"ם שזמן עלות השחר הוא כשעה וחומש לפני הנץ החמה, ומהדברים הללו משמע כשיטת תרומת הדשן שארבעה המילים שמעלות השחר עד הנץ הם 72 דקות וכל מיל הוא 18 דקות.
25. תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"א, עמוד א'
26. משנה, מסכת נידה, פרק ב', משנה ג'
27. הספרייה הממלכתית של רוסיה, אוסף דוד גינצבורג, מספר 365, דף 259א. הוזכר על ידי בער גאלדבערג, המבשר, שנה שנייה, הוספה לגיליון 5-6.
28. ספריית המדינה בברלין, מספר 352, דף 13.
29. ספריית המדינה בברלין, מספר 1198, דף 44א. הוזכר על ידי שלמה אהרן ורטהיימר במבוא למדרש סוד העבור.
30. פרק ג'
31. במשמעותה המקורית חיל היא מידת זווית (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ב, עמוד ב')
32. תשובות הגאונים, מאת אברהם אליהו הרכבי, סימן שפ"ו. תשובות הגאונים החדשות, מאת שמחה עמנואל, סימן צ"ט.
33. מנחם זולאי, ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך רביעי, עמוד רכ"ד
34. ספריית אוניברסיטת קיימברידג' T-S NS 98.32
35. ספריית הוותיקן, Ms. ebr. 305, דף 26ב.
36. סוף עמוד 248 בדפוס ראשון
37. לפי המחקר מצמוץ נמשך רגע אחד
38. צילום כתב היד באתר הספרייה הלאומית
39. יש גרסאות שונות בתלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ד', עמוד א' ובתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ז', עמוד א' ובמדרש תנחומא, פרשת כי תשא, סוף סימן כ"ו. חיים יחיאל בורנשטיין, סדרי זמנים והתפתחותם בישראל, סימן ו', וכן לוי גינצבורג, פירושים וחידושים בירושלמי, חלק א', עמוד 59, ביארו שגרסת הירושלמי היא הנכונה. כך גם הגרסה באיכה רבה, פרשה ב', פסקה כ"ב ובמדרש שמואל, תחילת פרשה ג' ובילקוט המכירי על ספר תהילים, פרק נ"ז, פסקה י"ד. על סיבת חלוקה זו ראו כאן.
40. צילום באתר הספרייה הבודליינית. מוקלד באתר המילון ההיסטורי ללשון העברית.
41. הערך האסטרונומי המדויק הוא מעט יותר מ-2088. ביוצר לשבת תקופות של רבי פינחס ברבי יעקב הכהן וכן בפיוט נוסף מופיע הערך 131 שעות גדולות - 2096 מעלות.
42. הספרייה הבריטית, אוסף משה גסטר, 1353.1
43. משנה תורה לרמב"ם, הלכות ערכים וחרמין, פרק ד', הלכה ד'. לפי פירוש הר"ש משאנץ, מסכת כלאים, פרק ב', משנה ב', מדובר בזריעת חיטים.
44. משנה, מסכת נגעים, פרק ו', משנה א'
45. פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת כלים, פרק י"ז, משנה י"ב. וכן הערוך בערך 'קליקא'.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.