חיים יוסף דוד אזולאי
רב, מקובל, פרשן, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רב, מקובל, פרשן, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי (בראשי תיבות: חִידָ"א; ה'תפ"ד – י"א באדר ה'תקס"ו; 1724 – 1 במרץ 1806) היה פוסק הלכה, שד"ר ומקובל מגדולי האחרונים. חיבר עשרות ספרים בתחומים תורניים מגוונים, וכן חיבור ביבליוגרפי וחיבור אוטוביוגרפי.
 | |
| חיים יוסף דוד אזולאי | |
| לידה |
1724 ה'תפ"ד ירושלים, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1806 (בגיל 82 בערך) י"א באדר ה'תקס"ו ליבורנו, ממלכת אטרוריה |
| כינוי | מרן החיד"א |
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים |
| מדינה | האימפריה העות'מאנית |
| תקופת הפעילות | ? – 1 במרץ 1806 |
| השתייכות | ישיבת המקובלים בית אל ורבני ירושלים במאה ה-18 |
| רבותיו | רבי חיים בן עטר, רבי שלום שרעבי, רבי יצחק הכהן רפפורט, רבי יונה נבון ועוד |
| תלמידיו | אברהם אליעזר הלוי |
| חיבוריו | שם הגדולים, ברכי יוסף ועוד |
| אב | רפאל יצחק זרחיה אזולאי |
| חתימה |
 |
![Thumb](#/media/קובץ:מצבת_החיד"א.jpg)
נולד בירושלים לרבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, אשר היה נינו של המקובל רבי אברהם אזולאי שעלה מהעיר פאס, מרוקו, והתיישב בחברון. אמו, שרה, הייתה ממוצא אשכנזי, בתו של המקובל יוסף ביאלר, שעלה לירושלים בעליית רבי יהודה החסיד.
למד בישיבת "יפאר ענוים" אצל רבי יונה נבון (מחבר "נחפה בכסף") שהיה רבו המובהק. רבו זה הרגילו לכתוב תשובות בהלכה והיה מעבד עמו את כתביו. בישיבת כנסת ישראל אצל רבי חיים בן עטר מחבר הספר אור החיים, בישיבת "בית יעקב" אצל רבי יצחק הכהן רפפורט, ובישיבת המקובלים בית אל יחד עם רבי יום טוב אלגאזי למדו בחבורתו של רבי שלום שרעבי (הרש"ש).
אשתו הראשונה הייתה רחל בת הרב נסים ברכה מחכמי ירושלים. ממנה נולדו לו שני בנים (שאף הם היו שד"רים) ושלוש בנות:
בעת היותו בתוניס בשליחות הקהילה היהודית בחברון קיבל את ההודעה שנפטרה אשתו בחברון שבעה חודשים קודם לכן. הוא הסתיר זאת מאנשי המקום כדי שלא ידחקו בו ויציעו לו אישה מקהילתם. הוא מתאר שהוא התאבל רבות לבד, אך לדבריו כאב האובדן יחד עם הצורך להתאבל לבד ולהסתיר את הבשורה הקשה גרמו לו לחלות במרה שחורה המתבטאת בעצבות חוזרת ונשנית שתקפה אותו לאורך שנים רבות.[1] בכמה מקרים הוא מתאר שסירב להצטרף לסעודות עם מארחיו והעדיף להישאר לבדו, ואף נרדם והפסיד תפילות ערבית ושחרית בשל כך[2]. עם העצבות ניסה להתמודד בעזרת טיולים[3]. לאחר שעבר לגור בליבורנו בסוף שנת תקל"ח נשא לאישה את מרת רחל בת הרב משה הלוי מפיזה[4].
א) הרב חיים יוסף דוד אזולאי – הרב חיד"א, אשתו רחל. [חתן ר' ניסים ברכה מגדולי ירושלים[5]]
ב) הרב רפאל יצחק זרחי' אזולאי, אשתו שרה. [חתן מו"ה יוסף מביאלע, אשתו הינדא[6]]
ג) הרב ישעי' אזולאי
ד) הרב יצחק אזולאי מח"ס זרע יצחק
ה) הרב אברהם אזולאי מח"ס חסד לאברהם
ו) הרב מרדכי אזולאי מפאס
ז) הרב אברהם אזולאי הזקן ממגורשי קשטיליא
את מסעותיו הארוכים תיעד החיד"א ביומן מסע שכתב לעצמו בשם "מעגל טוב". בד' בשבט ה'תקי"ג (20 בינואר 1752) יצא אל מסעו הראשון לטובת הקהילה בחברון, שנמשך שש שנים, וחזר לירושלים ביום ד' ניסן ה'תקי"ח (12 באפריל 1758). בשנת ה'תקכ"א (1761) הוצעה לחיד"א משרת ה'חכם' בקהילה הספרדית והפורטוגזית באמסטרדם, החשובה והעשירה מבין הקהילות הספרדיות בעולם, אך הוא סירב להצעה ונשאר כמה שנים בירושלים וכיהן בה כדיין.
בין שתי השליחויות מטעם קהילת חברון יצא החיד"א לקושטא כשליח יהודי ירושלים, כדי לנסות ולשכנע את השלטונות העות'מאניים לבטל מינוי לא ראוי של מנהיג לקהילה, אך נכשל במשימתו. בשבט ה'תקכ"ד (ינואר 1764) עבר למצרים והיה רב ואב בית הדין בנא אמון היא אלכסנדריה במשך חמש שנים עד ה' באדר ב' ה'תקכ"ט (14 במרץ 1769). בכ"ד בסיוון (29 ביוני) בעקבות אירועים פוליטיים במצרים, חזר לארץ והתיישב בחברון.
בערב ר"ח חשוון ה'תקל"ג (26 באוקטובר 1772) יצא למסעו האחרון לטובת הקהילה היהודית בחברון ממנו לא שב. בכ"ח אלול ה'תקל"ח (20 בספטמבר 1778) הוא סיים את שליחותו בליבורנו ולבקשתה של הקהילה היהודית המקומית השתקע בעיר עד פטירתו. הוא הסכים למשרה זו בתנאי שיוכל להקדיש מזמנו לכתיבת חיבוריו והדפסתם, ואכן שם פורסמו מרביתם ושם גם נפטר ונקבר. בכל התקופה שבה היה החיד"א קבור בעירם, זכרו יהודי ליבורנו את פעלו: הכיסא שעליו ישב החיד"א בישיבת פירירא הוצג בבֵּית הנְכוֹת (מוזיאון) של הקהילה,[דרוש מקור] ובערבי ימים נוראים הלכו להשתטח על קברו.
במסעותיו כשליח (שד"ר) הקהילה היהודית הקטנה בארץ ישראל, סייר רבות באירופה והותיר רושם בקהילות יהודיות שביקר בהן. מסעותיו הביאוהו לרחבי אירופה, ובכל מקום אליו הגיע הוא בחן את אוספי הספרים שמצא, בספריות ובארכיונים, רבים מהם בכתבי יד שלא הודפסו, מהם גם העתיק בספריו.
בשנת ה'תשט"ז, כאשר מלאו מאה וחמישים שנה לפטירת החיד"א, יזם הרב יצחק נסים, הרב הראשי לישראל, שחיבה מיוחדת הייתה לו לחיד"א, לפועלו ולכתביו, את העלאת עצמותיו מאיטליה לארץ ישראל, יחד עם בנו פרופ' מאיר בניהו, וידידו איש ליבורנו ד"ר שלמה אומברטו נכון.
בשנת ה'תשי"ט הקימו הרב נסים וד"ר נכון את אגודת נאמני 'יד החיד"א'. זו השיגה אישור מקהילת ליבורנו, ומרבה של ליבורנו הרב אליהו טואף, להעברת עצמות החיד"א לישראל, דאגה למקום הקבורה בהר המנוחות, לטקס ההלוויה, להעלאת דמותו של החיד"א בבתי הספר ולהקמת 'יד החיד"א' – מבנה על קברו של החיד"א כדי לאפשר עלייה המונית לקברו.
בשנת ה'תש"ך (1960) הועלו עצמותיו לירושלים עיר הולדתו, ושם הוא נקבר בכ' באייר. מכיוון שהר הזיתים, מקום קבורתם של חבריו ורבותיו של החיד"א, היה נתון באותה העת בשליטת הירדנים, נקבר החיד"א בהר המנוחות. הרב נסים מינה את הרב מרדכי אליהו לעסוק בקבורתו. הרב אליהו סיפר כי לא ידע כיצד לסדר בארון את העצמות, ולכן "ביקש" זאת מהן, והסתדרו בעצמן[7]. לימים, נקבר הרב אליהו בעצמו בסמוך לקבר החיד"א, ואוהל משותף הוקם מעל ציוני קבריהם.
על שמו של החיד"א נקראו מספר רחובות בישראל.
| רבי אברהם אזולאי | |||||||||||||||||||||||||||||
| רבי יצחק אזולאי | |||||||||||||||||||||||||||||
| רבי ישעיה אזולאי | |||||||||||||||||||||||||||||
| הרב חיים יוסף דוד אזולאי | רבי דוד חיים פארדו | ||||||||||||||||||||||||||||
| רבי רפאל ישעיה אזולאי | שמחה | אברהם פארדו | |||||||||||||||||||||||||||
חיים יוסף דוד אזולאי (1724-1806), דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
