Loading AI tools
כריתת עצי יער לצורך פינוי שטחים לחקלאות, מרעה, והפקת מחצבים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בירוא יערות הוא תהליך של כריתת עצי יער על ידי האדם לצורך פינוי שטחים לחקלאות, מרעה, והפקת מחצבים. התהליך גם משמש לניצול עצי יער כחומר גלם לתעשייה ולבניין. בירוא יערות מתרחש בעולם כולו ומשפיע על גורמים רבים כמו אקלים, אלבדו של כדור הארץ, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירת כדור הארץ ועוד, כאשר במספר מקרים כלל אי-אפשר להחזיר את היער. בירוא יערות הוא התהליך ההפוך לייעור, גידול יערות באזורים פתוחים יותר.
יערות מכסים כשליש משטח האדמה בעולם[1]. הם בעלי תועלת לאדם בכך שהם מנקים את המים והאוויר ומספקים תעסוקה ישירות או בעקיפין לכ־50 מיליון איש[1]. ליערות יש תפקיד חיוני בהתמודדות עם משבר האקלים מכיוון שהם קולטים פחמן דו-חמצני שאחרת היה נפלט לאטמוספירה. היערות מספקים גם בית לבעלי־חיים רבים[1]. תועלות אלה נמצאות תחת איום בשל בירוא יערות, המתרחש בעיקר בשל פינוי שטחים למטרות חקלאיות וכריתת עצים. בחמישים השנים האחרונות, כ־17% מיער הגשם באמזונס אבד. בשנת 2019, יערות הגשם איבדו שטח מיוער השקול לשטחם של כ־30 מגרשי כדורגל בכל דקה[1]. בירוא יערות מזיק במיוחד ביערות הגשם, מכיוון ששם שוכנים מינים רבים של בעלי־חיים[1].
בירוא יער גשם טרופי, למשל באזור יער האמזונאס בברזיל, הוא תהליך בירוא היערות בעל ההשפעה הרבה ביותר על כדור הארץ.
כריתת יערות הגשם מהווה סיכון. יערות הגשם מהווים מקום מחיה לכשני שלישים ממיני החיות והצמחים על פני כדור הארץ. עם כריתת יערות הגשם מצטמצם מרחב המחיה של בעלי חיים וצמחייה, חלקם נדירים ובסכנת הכחדה, כשלעיתים זהו בית הגידול הטבעי היחיד שלהם.
בנוסף, הצמחייה העבותה ביערות העד אחראית ל-28 אחוזים מייצור החמצן על גבי כדור הארץ, על ידי עיבוד באמצעות פוטוסינתזה של פחמן דו-חמצני ואחסונו. כריתת יערות הגשם עלולה להגביר משמעותית את כמות הפחמן הדו-חמצני הגורם לאפקט החממה, וזאת באופן בלתי הפיך. יערות הגשם הם גם בעלי כמות הצמחייה הרבה ביותר בעולם. כשעצים נשרפים (לעיתים כחלק מבירוא היערות) נפלט הפחמן הדו-חמצני לאטמוספירה, דבר שגורם להתחממות כדור הארץ[2].
זאת ועוד, בירוא היערות יכול לגרום במקומות מסוימים להתפרצות מחלות, למשל מחלת האבולה, שמתפרצת לרוב בקהילות כפריות מרוחקות. לאחר הבירוא של היערות, אשר מהווים בית לעטלפי פירות ולעוד בעלי חיים נוספים אשר יכולים להעביר את המחלה, עטלפי הפירות מוצאים את דרכם קרוב לקהילות של בני אדם, מה שגורם ליותר מגע בין עטלפים אלו לבני אדם. כך נמצא קשר בין בירוא יערות להפצת האבולה.
ארגונים בינלאומיים רבים ובהם הקרן לשימור חיות הבר (WWF), ארגונים של האו"ם וגרינפיס, זועקים מזה שנים כנגד כריתת היער. בעבר נכנעה ממשלת ברזיל ללחצים והפסיקה לחלק רישיונות כריתת עצים, אך עקב כך חוותה ברזיל גל אלימות מצד החוואים וזכייני העצים. הם רצחו מספר פעילים ובהם הנזירה הברזילאית דורותי סטאנג, בת 73, אשר הייתה מהפעילות הבולטות נגד כריתת יערות הגשם ואשר נרצחה בפברואר 2005 לאור פעילותה כנגד כריתת היערות.
חברות אשר מספקות את הדרישה העולמית לעץ פרצו דרכים וכרתו עצים. לאחר מכן, היה זה קל ופשוט לאיכרים להגיע לאזורים שהיו קודם לכן מרוחקים ובלתי נגישים. שרפות ענק בוערות ביער האמזונס חודשים רבים בכל שנה. השריפות מוצתות על ידי איכרים המנסים "לכבוש" שטחי עיבוד חדשים. האיכרים מציתים את שרידי היער והשריפות מתפשטות על פני אלפי קמ"ר ובוערות עד שהגשמים העונתיים מכבים את האש. בוקרים שורפים שטחים כדי להאיץ צמיחה של עשב טרי, וחוואים מכשירים שטחי ענק לגידול סויה ליצוא לאירופאים החוששים מהסויה אשר מייצאת ארצות הברית ואשר עברה שינוי גנטי. כעבור עונות אחדות מתברר לחקלאים כי הקרקע ענייה והם נעים הלאה, מציתים חלקות נוספות וכך ממשיך ההרס של היער.
אחת התמונות המפורסמות אשר צולמה ממעבורת החלל קולומביה, בטיסה מ-2003 שהסתיימה באסון, הייתה צילום שרפה ביערות האמזונס, שסביבתה הייתה נקייה מעננים. המסקנה העגומה היא כי השריפות גם משנות לרעה את מאזן הגשם ביער הגשם.
ב-2021, 105 מדינות (כולל ברזיל) התחייבו לעצור את תהליך כריתת היערות עד שנת 2030. במדינות אלה נמצאים יותר מ-85% מיערות העולם. במסגרת ההסכם 12 מדינות, בהן בריטניה וארצות הברית, התחייבו לספק 12 מיליארד דולר בין השנים 2021 ל-2025 כדי לסייע למדינות מתפתחות לשקם קרקעות ולהתמודד עם שריפות[3][4].
כריתת היערות משפיעה על האקלים באזור היער הנכרת: טמפרטורת פני הקרקע ושיעור האידוי עולים וישנה ירידה בכמות הגשמים. עליית הטמפרטורה יחד עם הירידה בכמות המשקעים מאריכה את העונה היבשה ומעלה את כמות השרפות. תוך כדי שרפת היערות משתחררות כמויות גדולות של גזים כגון: פחמן דו-חמצני ומתאן לאטמוספירה, שמגבירים את אפקט החממה.
היעלמות יערות הגשם מפחיתה את הפוטוסינתזה, וריכוז דו־תחמוצת הפחמן עולה, משום שמתחוללת הפרת האיזון בחילופי הגזים (בעקבות תהליך הפוטוסינתזה הצמחים קולטים פחמן דו - חמצני ופולטים חמצן בחזרה לאוויר). בנוסף לכך, יערות הגשם מווסתים את הזרימה של מים במערכת האקולוגית, המדענים חוששים שהפרת מעגל הזרימה הזה עלולה לייבש את יערות הגשם הנותרים.
עצי היער הוותיק מחזיקים את האדמה ומונעים סחף. בירוא היערות מגביר את הסחף וגורם על ידי כך לזיהום מקורות מים, מפולות בוץ ושיטפונות[5].
בנוסף היער מקיים פלורה ופאונה עשירה של בעלי חיים, בייחוד באזורים הטרופיים. בירוא היערות גורם להיעלמות רבים מהם ובמקרים מסוימים גורם לקרבתם ליישובי האדם, מה שמעלה את העימותים עם האדם.
בימי התנ"ך נחשבו יערות בארץ ישראל כקרקע "מבוזבזת", שלא ניתן לגור עליה, לגדל בה תבואה או לרעות עליה. בשל כך העדיפו לברא את היערות, כמו בסיפור של בני יוסף הבאים אל יהושע בבקשה להרחיב את נחלתם והצעתו להם היא: ”אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים”[6], כלומר לכרות את היערות שבשטחם כדי להרחיב את אזורי המחיה.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
