איגוד השידור האירופי

איגוד השידור האירופי
	סמליל הארגון
	המדינות החברות באיגוד השידור האירופי (בתכלת מדינות במעמד חבר-נלווה)
מדינה	שווייץ
מטה הארגון	ז'נבה
יושב ראש	Delphine Ernotte
תקופת הפעילות	12 בפברואר 1950 – הווה (74 שנים)
	ebu.ch

איגוד השידור האירופי (באנגלית: EBU - European Broadcasting Union, בצרפתית: UER - Union Européen de Radio-télévision) הוא ארגון שידור שנוסד ב-12 בפברואר 1950 על ידי 23 ארגוני שידור מאירופה ומהמזרח התיכון בוועידה בעיירה טורקי שבאנגליה. מטהו שוכן בז'נבה, שווייץ. ב-1993, בעקבות התמוטטות הגוש הסובייטי במזרח אירופה, התמזג הארגון עם מקבילו במזרח אירופה, "הארגון הבינלאומי לטלוויזיה ולרדיו" (OIRT). על אף שמו, כולל הארגון גם גופי שידור מאזורים הסמוכים לאירופה, ואשר הוגדרו כחלק מאזור השידור האירופי לעניין זכויות יוצרים, תקני שידור וכיוצא באלה.

עובדות מהירות מדינה, מטה הארגון ...

סגירה

נכון לשנת 2016 חברים בארגון 73 גופי שידור מ-56 מדינות באירופה, המזרח התיכון, צפון אפריקה והקווקז^[1]. בנוסף יש בארגון 43 גופי שידור במעמד חבר-נלווה מ-25 מדינות. חברים-נלווים הם בדרך-כלל גופי שידור מחוץ לאזור השידור האירופי, אשר מקיימים קשרים עם האיגוד.

גופי השידור החברים באיגוד הן תחנות טלוויזיה ורדיו, שרובן רשויות-שידור ממלכתיות הממומנות על ידי הממשלות השונות, או תחנות שפתוחות לקהל הרחב. כל מדינות אירופה חברות באיגוד (מלבד ליכטנשטיין). לאיגוד קשרים עם מדינות שלא שייכות לאירופה או למזרח התיכון, כגון קנדה, יפן, מקסיקו, ברזיל, הודו.

ההפקה המפורסמת ביותר של האיגוד היא תחרות הזמר של האירוויזיון, המאורגנת על ידי רשת האירוויזיון של האיגוד. האפשרות לכל מדינה פעילה באיגוד להשתתף בתחרות מובילה גם לגידול משמעותי במספר השירים המתחרים, וגם להשתתפות של מדינות חוץ-אירופיות כמו ישראל. רשת האירוויזיון מארגנת גם תחרות האירוויזיון לרקדנים צעירים, הפועלת בצורה דומה לתחרות השירים, והחל משנת 2003, מתקיימת באיגוד תחרות אירוויזיון לילדים.

בתחילת כל אירועי האיגוד מתנגן חלק מהיצירה "Te Deum" של המלחין מארק אנטואן שרפנטייה, אשר נבחרה להיות "החתימה המוזיקלית" של האיגוד.

איגוד השידור האירופי הוא יורש של איגוד השידור הבינלאומי (International Broadcasting Union (אנ')) שנוסד ב-1925 והמשרד הראשי שלו היה בז'נבה והמשרד הטכני בבריסל. איגוד שטיפח חילופי ידע בין חבריו ותיווך במחלוקות טכניות בין חברים שעסקו בעיקר בנושאי תדרי שידור והפרעות בין גופי שידור. במהלך מלחמת העולם השנייה הארגון נשלט למעשה על ידי גרמניה הנאצית לאחר שהצליחה להשתלט על הציוד שלו. בתום המחלחמה בעלות הברית החליטו לפרק את הארגון.

באביב 1946 הציעו נציגי ועדת הרדיו הסובייטית להקים ארגון חדש; עם זאת, במקביל נעשו הכנות ל"ועידת שידור אירופית" בין-ממשלתית (EBC) בקופנהגן ב-1948, כדי לערוך תוכנית חדשה לשימוש בתדרים באזור השידור האירופי (EBA). היה הכרחי לקיים ארגון שינהל את תדרי השידור באירופה, אך הייתה מחלוקת בין גופי השידור ובמיוחד חשש שהובע על ידי ה-BBC כי התאחדות חדשה עלולה להיות נשלטת על ידי ברית המועצות והצעתה לתת לכל אחד ממרכיביה, קול אחד. צרפת הציעה כי יהיו לה ארבעה קולות עם הכללת המושבות שלה בצפון אפריקה. בריטניה הרגישה שתהיה לה השפעה מועטה עם קול אחד בלבד.

ב-27 ביוני 1946 נוסד ארגון השידור הבינלאומי האלטרנטיבי IBO‏ (International Radio and Television Organisation (אנ')) עם 26 חברים וללא השתתפות בריטית. למחרת התכנס ה-IBU ונעשה ניסיון לפזר אותו אך נכשל; למרות ש-18 מתוך 28 חבריה עזבו כדי להצטרף ל-IBO במשך תקופה מסוימת, בסוף שנות ה-40, גם IBU וגם IBO התחרו על תפקיד ארגון התדרים, אך בריטניה החליטה להיות מעורבת בשניהם. ה-BBC ניסה אך לא הצליח למצוא איתם סידורי עבודה מתאימים. עם זאת, למטרות מעשיות, IBO שכר את המרכז הטכני של IBU בבריסל והעסיק את הצוות שלו. ה-BBC הציע אז פתרון חדש המבוסס על שינוי החוקה של IBO כך שיהיה רק חבר אחד לכל מדינה ב-ITU, ובכך הבטיח רוב מערבי על ברית המועצות ומדינות הלוויין שלה. באוגוסט 1949 התקיימה פגישה בסטרסה, איטליה אך היא הביאה לחוסר הסכמה בין הנציגים כיצד לפתור את הבעיות. הצעה אחת הייתה להחליף את אזור השידור האירופי באחד שיחריג את מזרח אירופה, הלבנט וצפון אפריקה.

לאחר ועידת סטרסה, נוצר קונצנזוס בקרב מערב אירופה להקים ארגון חדש וה-BBC הציע לו שהוא יוקם בלונדון. פגישות בפריז ב-31 באוקטובר וב-1 בנובמבר 1949 חתמו את גורלם של ה-IBU וה-IBO, אך הוחלט שלא לאפשר למערב גרמניה להיות מייסדת הארגון החדש. ב-13 בפברואר 1950 איגוד השידור האירופי קיים פגישה ראשונה עם 23 חברים מאזור השידור האירופי במלון אימפריאל בטורקוואי, אנגליה, בריטניה. הנשיא הראשון היה איאן ג'ייקוב מה-BBC, שנשאר בראשו במשך 10 שנים בעוד שפעילותו נשלטה במידה רבה על ידי ה-BBC בשל ההשקעה הפיננסית, הטכנית וכוח האדם שלו. ההבדל החשוב ביותר בין ה-EBU לקודמיו היה שהחברות ב-EBU הייתה עבור גופי שידור ולא ממשלות. נציגים ראשונים אמרו כי ישיבות EBU היו לבביות ומקצועיות ושונות מאוד מהטון של קודמותיה. מערב גרמניה התקבלה ב-1951 ונרקמו קשרי עבודה עם ארגון ברית המועצות לרדיו וטלוויזיה בינלאומיים (OIRT) שהתקיים במקביל ל-EBU עד למיזוגו ב-1 בינואר 1993.

שירות השידור (הגוף שקדם לרשות השידור) התקבל לאיגוד בשנת 1957 יחד עם מרוקו ותוניסיה, למרות התנגדות מצרים שכבר הייתה חברה בארגון. לכבוד הצטרפות ישראל הוסכם ש"קול ישראל" יארגן חידון תנ"ך בינלאומי^[2]. נציג ישראל בארגון היה תחילה ד"ר ישעיהו שפירא^[3], סגן מנהל "קול ישראל", אחריו שימש בתפקיד, בתחילת שנות ה-70, משה חובב^[4].

במרץ 2017, אישרה מליאת הכנסת את הצעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתיקון מספר 8 לחוק השידור הציבורי, לפיצול תאגיד השידור החדש והקמת תאגיד חדשות נפרד שיהיה אחראי על שידורי האקטואליה בערוץ הטלוויזיה ותחנות הרדיו של התאגיד^[5]. באפריל 2017 הגיש תאגיד השידור הישראלי "כאן" בקשה להצטרף לאיגוד השידור האירופי, אך על פי תקנון האיגוד, חברות באיגוד מותנית בשידור חדשות. וראשי איגוד השידור האירופי הודיעו רשמית לראשי "כאן" שהתאגיד לא יוכל להיות חבר באיגוד ללא שידורי חדשות ואקטואליה^[6]. ביוני 2017 פורסם כי על פי מסמך הבנות שנחתם בין תאגיד השידור הישראלי לבין איגוד השידור האירופי, התאגיד הישראלי יחזיק בחברות זמנית באיגוד שיאפשר לו להמשיך להשתתף באירוויזיון בתנאי שהתהליך הרשמי להצטרפותו לאיגוד יימשך במקביל^[7].

לאחר זכיית ישראל באירוויזיון 2018, הודיע איגוד השידור האירופי בכתב לראשי תאגיד "כאן" כי הפרדת החדשות מהארגון, כפי שקובע החוק שעבר בכנסת, תוביל לבחינה מחדש של חברותו הזמנית בארגון, כך שישראל לא תוכל לארח את האירוויזיון^[8]. ב-26 ביוני 2018 הודיע ראש הממשלה נתניהו כי הוא חוזר בו מתוכנית פיצול תאגיד השידור, כך שישראל תוכל לארח את האירוויזיון^[9].

ב-19 ביולי 2018 מליאת הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית, את תיקון החוק לביטול הפיצול של תאגיד השידור הציבורי^[10]. וב-7 בדצמבר 2018 האספה הכללית הצביעה פה אחד בעד קבלת "כאן" כחבר קבוע באיגוד^[11].