שאלות נפוצות
ציר זמן
צ'אט
פרספקטיבה
אירוויזיון הילדים
תחרות שירים בינלאומית לילדים מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Remove ads
תחרות הזמר אירוויזיון ילדים (באנגלית: Junior Eurovision Song Contest; בצרפתית: Concours Eurovision de la Chanson Junior; לעיתים נכתב כקיצור: JESC, Junior Eurovision או Junior EuroSong) היא תחרות שירים בינלאומית שנתית לילדים של רשת השידור "אירוויזיון" מטעם איגוד השידור האירופי (EBU).
Remove ads
התחרות מתקיימת החל משנת 2003, בהשראת תחרות השירים הסקנדינבית לילדים "אם.פי.ג'י נורדיק" (MPG Nordic). התחרות נועדה למשתתפים בגילאי 16 ומטה, המנועים מלהשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון, בשל מגבלת גיל הנהוגה בו מאז שנת 1989, ובכך, מהווה תחרות "אירוויזיון הילדים" מעין גרסת בת צעירה של תחרות האירוויזיון. בכל שנה, המדינה המארחת את התחרות נבחרת על ידי הוועדה המארגנת מטעם איגוד השידור האירופי, בניגוד לתחרות האירוויזיון הרשמית, אשר בה המדינה הזוכה בשנה מסוימת זוכה גם להיות המארחת בשנה הבאה (למרות שבתחרות זו, אם לא הוחלט על המדינה המארחת לפני מועד התחרות הזוכה תקבל את העדיפות לארח).
ישנם מספר קווי דמיון בין תחרות אירוויזיון הילדים לבין תחרות הזמר של האירוויזיון: כל מדינה שמשתתפת בתחרות שולחת זמרים, שגילם הוא בין 9 ל-14 ביום קיומה של התחרות (בעבר, אף הורשו ילדים בגילאי 8 ו-15 להשתתף בתחרות),[1] להתחרות נגד המדינות האחרות, כל מדינה שולחת שיר חדש ומקורי שנמשך בין 2 דקות ו-45 שניות ל-3 דקות,[2] הצופים שצופים בתחרות מוזמנים להצביע לשיר האהוב עליהם ביותר, התחרות משודרת בשפה האנגלית והמנצחת היא המדינה שקיבלה את מספר הנקודות המרבי.
בנוסף למדינות שמשתתפות בתחרות, התחרות שודרה והוקרנה במדינות נוספות, שאינן משתתפות בתחרות, כגון: איסלנד, אנדורה ופינלנד. החל משנת 2006, התחרות משודרת בשידור חי באינטרנט באתר האינטרנט הרשמי של התחרות.[3]
Remove ads
היסטוריה
סכם
פרספקטיבה
המקור של תחרות אירוויזיון הילדים הוא בתחרות שירים, שנוסדה בשנת 2000, כאשר רשות השידור הדנית, DR, החליטה לקיים תחרות שירים לילדים דנים. בשנת 2002 הורחב הרעיון לפסטיגל שירים סקנדינבי בשם "אם.פי.ג'י נורדיק" (MPG Nordic), בהשתתפות דנמרק, נורווגיה ושוודיה.[5] איגוד השידור האירופי הרחיב את תחרות השירים הסקנדינבית לילדים לתחרות שירים בהשתתפות כל המדינות החברות באיגוד השידור האירופי. כותרת העבודה של איגוד השידור האירופי הייתה "Eurovision Song Contest for Children" ("תחרות אירוויזיון לילדים").[6] דנמרק היא המדינה שהתבקשה לארח את תחרות אירוויזיון הילדים הראשונה בשנת 2003, לאור ניסיונם עם תחרות השירים הסקנדינבית, "אם.פי.ג'י נורדיק" (MPG Nordic).
לאחר שדנמרק ארגנה באופן מוצלח את אירוויזיון הילדים הראשון בשנת 2003, עמד ארגון אירוויזיון הילדים השני בשנת 2004 בפני בעיות מיקום. במקור, התחרות הייתה צריכה להיות מאורגנת על ידי רשות השידור הבריטית במנצ'סטר, ITV.[7] רשות השידור הבריטית במנצ'סטר הודיעה כי בשל בעיות כלכליות ותזמון, תחרות אירוויזיון הילדים בשנת 2004 לא תתקיים בבריטניה. לאחר מכן, איגוד השידור האירופי פנה לרשות השידור הקרואטית, HRT, שזכתה בתחרות בשנה הקודמת, כדי שתקיים את תחרות אירוויזיון הילדים 2004 בשטחה, בעיר זאגרב שבקרואטיה. חמישה חודשים לפני קיום התחרות בקרואטיה, נחשף כי רשות השידור הקרואטית, HRT, שכחה להזמין מקום באולם בו התחרות הייתה אמורה להתקיים. לאחר שנחשף כי רשות השידור הקרואטית שכחה להזמין מקום, רשות השידור הנורווגית, NRK, התנדבה לארח את התחרות בשטחה, בעיר לילהאמר שבנורווגיה.
החל מאירוויזיון הילדים 2004, גופי השידור שהשתתפו בתחרות הצטרכו להציע את נכונותם לארח את התחרות בשטחם, כדי שאיגוד השידור האירופי יימנע מבעיות, כפי שקרה באירוויזיון הילדים 2004. בלגיה הייתה המדינה הראשונה שהציעה את נכונותה לארח את תחרות אירוויזיון הילדים 2005 בשטחה, ותחרות זו אכן התקיימה בבלגיה.
כל תחרויות אירוויזיון הילדים משודרות בפורמט 16:9 מסך רחב ו-HDTV.[8] בשנים 2003–2006, הופקו גם תקליטורי DVD עם שירי התחרות (בדומה לתקליטורים שמופקים בתחרות הזמר של האירוויזיון), אולם ב-17 בינואר 2008, איגוד השידור האירופי הודיע על הפסקת הפקת התקליטורים עקב חוסר עניין הציבור.[9]
החל מאירוויזיון הילדים 2008, שיטת הניקוד היא 50% הצבעת השופטים ו-50% הצבעת הקהל (Televoting).[10] בכל התחרויות הקודמות, שיטת הניקוד הייתה 100% הצבעת הקהל, שהחליט באופן בלעדי מי השיר הזוכה. בכל שנה, לעשר המדינות המתחרות שמקבלות את מספר הקולות הרב ביותר מכל מדינה, מוענקות נקודות הנעות בין 1 ל-8, ואחר כך 10 ו-12 ("דוז פואה", בצרפתית). בשנים 2003–2005, לאחר שכל השירים בתחרות הופיעו, לצופים ניתנו כ-10 דקות להצביע לשירים האהובים עליהם ביותר. החל משנת 2006, קווי ההצבעה של התחרות פתוחים לאורך כל שידור התחרות. כמו כן, בשנים 2007, 2008 ו-2010 כל הרווחים מהצבעות הקהל (Televoting) נתרמו לקרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים.[11]
לפני אירוויזיון הילדים 2007, אילו רשות שידור מסוימת לא הייתה משדרת את התחרות בשידור חי במדינתה, הדבר היה כרוך בקנס כספי. כיום, לא מוטלת עוד חובה על רשויות השידור לשדר את התחרות בשידור חי, והן יכולות לשדר את התחרות מאוחר יותר, בשעות צפייה מותאמות יותר לילדים. כמו כן, בנקודות שונות לאורך התחרות, רשתות שידור מורשות להשהות את שידור התחרות למשך מספר דקות, ולהקרין לצופים בתחרות פרסומות.
בשנים 2003 - 2008, במהדורותיה הראשונות של התחרות, התחרות התקבלה היטב בקרב המדינות החברות באיגוד השידור האירופי, שהביאה לנסיקה במספר המדינות שרצו להשתתף בתחרות. החל מתחרות אירוויזיון הילדים 2009, שנערכה בקייב, אוקראינה, חלה ירידה חדה במספר המדינות שרצו להשתתף בתחרות - מגמת ירידה שהתגברה בתחרויות אירוויזיון הילדים 2012 ואירוויזיון הילדים 2013, בהן השתתפו רק 12 מדינות. בתחרות אירוויזיון הילדים 2014 שנערכה במרסה, מלטה, חלה שוב עלייה במספר המדינות שרצו להשתתף, ובאותה שנה, מספר המדינות שהשתתפו הסתכם ב-16 מדינות (כמו בתחרויות שנערכו בשנים 2003 ו-2005).
Remove ads
פורמט התחרות
סכם
פרספקטיבה
_at_2nd_rehearsal_of_JESC_2013.jpg)
במהלך כל היסטוריית התחרות, פורמט התחרות נותר בלא שינוי ניכר, כאשר פורמט התחרות מורכב מהופעות מוזיקליות בשידור חי של אמנים צעירים, שנבחרו על ידי רשות השידור המייצגת אותם. איגוד השידור האירופי טוען כי מטרת התוכנית היא "לקדם כישרונות צעירים בתחום המוזיקה הפופולרית, על ידי עידוד תחרות בין האמנים".[1]
התחרות תמיד מתקיימת במוצאי שבת, בסוף נובמבר או תחילת דצמבר, ונמשכת כשעתיים ו-15 דקות (אם כי התחרות בשנת 2014 הייתה חריגה, ונמשכה כשעתיים ו-30 דקות).[1]
בניגוד לתחרות הזמר של האירוויזיון, המדינה המנצחת בשנה מסוימת לא מקבלת באופן אוטומטי את הזכות לארח את התחרות בשנה שאחריה.[2] חוק זה שונה בשנת 2012, כאשר אוקראינה קיבלה את הזכות לארח את התחרות בשנת 2013.[12]
עד התחרות בשנת 2013, רק האמנים הזוכים במקום הראשון בתחרות קיבלו פרס ותעודה. מאז התחרות בשנת 2013, שלושת המקומות הראשונים בתחרות מקבלים פרס ותעודה.[12]
את התחרות מגישים, לרוב, שני מגישים - גבר ואישה (אם כי שנת 2006 ושנת 2014 היו חריגות),[13] המופיעים בקביעות על הבמה ועם האמנים ב"חדר הירוק" (ה"גרין רום"). כמו כן, המגישים אחראים גם על אמירת התוצאות הסופיות, לאחר שמוסרי הניקוד מכל מדינה מציגים את התוצאות שהתקבלו ממדינתם.
למרות שתחרות אירוויזיון הילדים מתנהלת על פי דגם הפורמט של תחרות הזמר של האירוויזיון, ישנם מספר הבדלים בולטים בין שתי התחרויות ומאפיינים שהם ייחודיים לתחרות אירוויזיון הילדים: לדוגמה, בעת המופע מילות השירים חייבות להיות מושרות בשידור חי, אך קולות רקע עשויים להיות מוקלטים מראש בתור גיבוי. בנוסף, על בימת התחרות מותר שיופיעו בכל הופעה עד שמונה אמנים, בניגוד למגבלה של עד שישה אמנים בתחרות הזמר של האירוויזיון. כמו כן, מאז תחרות אירוויזיון הילדים 2005, כל מדינה זוכה באופן אוטומטי ב-12 נקודות, כדי למנוע מצב בו מדינה לא תקבל אף נקודה ("Null points"). במהות, מדינה שתסיים את הצבעת התחרות רק עם 12 נקודות, היא בדיוק כמדינה שקיבלה אפס נקודות.[12] עם זאת, עד היום, בתחרות אירוויזיון הילדים אף מדינה לא זכתה בתואר המדינה שלא קיבלה אף נקודה.
הבדל בולט נוסף בין שתי התחרויות הוא שאמן אינו יכול להשתתף בתחרות יותר מפעם אחת, אך למרות זאת, איגוד השידור האירופי העניק אישור חד-פעמי ומיוחד ליקטרינה ריאבובה (שזכתה במקום השני בשנת 2009, כאשר ייצגה בתחרות אירוויזיון הילדים את רוסיה) לייצג בשנית את רוסיה בתחרות אירוויזיון הילדים 2011. על פי מפקח התחרות דאז, סייסטה באקר, חוק זה בוטל בשנת 2012. כמו כן, בשנת 2010, נפסלה יקטרינה ריאבובה מתחרות קדם-אירוויזיון הילדים הרוסי עקב קיומו של חוק זה.
Remove ads
חוקים והגבלות
סכם
פרספקטיבה
_Gaia_Cauchi_at_rehearsal_2.jpg)
איגוד השידור האירופי קבע מספר חוקים והגבלות בתחרות:
ראשית, השיר חייב להיות כתוב ומושר בשפה הרשמית (או אחת מהשפות הרשמיות) של המדינה המיוצגת. עם זאת, בשיר יכולות להופיע מספר שורות בשפה שהיא אינה השפה הרשמית במדינה. חוק השפה הוחל גם בתחרות הזמר של האירוויזיון בין השנים 1966–1972 ושוב בין השנים 1977–1998. בנוסף, האומנים בתחרות חייבים להיות אזרחי המדינה אותה הם מייצגים או תושבי קבע שחיים במדינה שנתיים לפחות.
בתחילת דרכה, תחרות אירוויזיון הילדים הייתה פתוחה לאמנים בגילאי 8–15,[14] אולם, החל מאירוויזיון הילדים 2007, טווח הגילאים צומצם, וכיום רק אמנים, שביום קיומה של התחרות, נמצאים בטווח גילאי 9–14, יכולים להשתתף בתחרות.[1]
בניגוד לתחרות הזמר של האירוויזיון, בתחרות אירוויזיון הילדים אמן אינו יכול להשתתף בתחרות יותר מפעם אחת (חוק זה בוטל בשנת 2012).
השיר הנשלח לתחרות לא יכול להיות שיר שפורסם ויצא לאור באופן מסחרי, וחייב להימשך בין 2 דקות ו-45 שניות ל-3 דקות (משנת 2013 ואילך).[2] כמו כן, בשנים 2003–2006, איגוד השידור האירופי קבע כי אמנים שהוציאו לאור שירים ומוזיקה באופן מסחרי אינם יכולים להשתתף בתחרות.[15] חוק זה בוטל בשנת 2007, ובכך אפשר לאמנים שהוציאו לאור שירים ומוזיקה באופן מסחרי להשתתף בתחרות. כתוצאה מביטול החוק, רשות השידור הנורווגית, NRK, בחרה לפרוש מהתחרות ולא חזרה לתחרות עד כה.[16]
החל אירוויזיון הילדים 2008, התירו למבוגרים לכתוב שירים לתחרות.[16] בעבר, כל כותבי השירים לתחרות היו חייבים להיות ילדים בטווח הגילאים 10–15.
מפקחי התחרות
סכם
פרספקטיבה
התחרות מופקת מדי שנה על ידי איגוד השידור האירופי (EBU).
בשנים 2003–2010, המפקח הבכיר של תחרות אירוויזיון הילדים היה סוונטה סטוקסליוס משוודיה, שעמד גם בראש "קבוצת ההיגוי" שקבעה את חוקי התחרות והחליטה איזו רשות שידור תארח את התחרות בשנה הבאה.[17] תפקידה העיקרי של "קבוצת ההיגוי" הוא לשמור על קשר בין איגוד השידור האירופי לבין רשות השידור המארחת באותה שנה. כמו כן, חובתה לוודא כי האמנים הצעירים לא נשארים לבד ללא השגחת מבוגר אחראי ו”ליצור אווירת צוות בין האמנים, ולפתח את החוויה שלהם ותחושת הקהילתיות”.[2] בשנים 2003–2010, כיהן סטוקסליוס בתפקיד המפקח הבכיר גם של תחרות הזמר של האירוויזיון. כאמור, בשנת 2010, לאחר אירוויזיון הילדים 2010, התפטר סטוקסליוס מתפקידו כמפקח הבכיר של שתי התחרויות - הן של אירוויזיון הילדים והן של תחרות הזמר של האירוויזיון, בטענה שהוא רוצה ”להעניק לאחרים את ההזדמנות להפיק את התחרות ולהעלות אותה לשלב הבא”.[18] בשנת 2011, לאחר התפטרותו של סטוקסליוס, תפס את מקומו סייסטה באקר מהולנד. בשנת 2013, ולדיסלב יעקובלב מרוסיה, תפס את מקומו של באקר, והוא שימש כמפקח הבכיר של התחרות עד שנת 2015.[19]
רשימת מפקחי התחרות שמונו על ידי איגוד השידור האירופי (EBU) מאירוויזיון הילדים 2003 עד כה:
Remove ads
מחלוקות
- מספר מדינות, בהן נורווגיה ודנמרק, פרשו מהתחרות בשנת 2006 משום שהן ”מצאו את הטיפול באמנים הצעירים כלא אתי”, ולא חזרו אליה עד כה.[20] בעקבות פרישתן מהתחרות, הן החיו מחדש את תחרות השירים הסקנדינבית לילדים "אם.פי.ג'י נורדיק" (MPG Nordic), שלא הופקה מאז החלה הפקת תחרות אירוויזיון הילדים בשנת 2003. בנוסף, נאמר כי נורווגיה החליטה לפרוש מתחרות אירוויזיון הילדים משום שהיא לא רוצה ”להשתתף בתחרות שמנצלת ילדים ומטילה עליהם לחץ גדול”. עם זאת, נורווגיה משתתפת בתחרות השירים הסקנדינבית לילדים "אם.פי.ג'י נורדיק" (MPG Nordic), יחד עם דנמרק, שוודיה ופינלנד.
- בשנת 2007, הודיעה ספרד שהיא פורשת מתחרות אירוויזיון הילדים, לאחר שמנהל רשות השידור הספרדית, TVE, חוויאר פונס, אמר כי ”אירוויזיון הילדים מקדם סטריאוטיפים שאיננו חולקים”.[21] עם זאת, ספרד חזרה לתחרות בשנת 2019, ולא פרשה ממנה נכון לשנת 2023.
Remove ads
יחסי אזרבייג'ן וארמניה באירוויזיון הילדים
- יחסי ארמניה ואזרבייג'ן היו עוינים מאז החלו שתי המדינות להשתתף בתחרות הזמר של האירוויזיון ב-2006 (ארמניה) ו-2008 (אזרבייג'ן) ובתחרות אירוויזיון הילדים ב-2007 (ארמניה) ו-2012 (אזרבייג'ן). שתי המדינות נמנעו מלהצביע אחת לשנייה עקב הסכסוך הקיים ביניהן על חבל הארץ נגורנו קרבאך, הנמצא דה פקטו תחת שלטון ארמני מאז שנת 1993, אך דה יורה נמצא תחת שלטון אזרי. חבל הארץ נגורנו קרבאך מהווה מקור מתמיד למחלוקת ומתח צבאי בין אזרבייג'ן לארמניה, מאבק שהסלים והחריף בעקבות התפרקות ברית המועצות בשנת 1991.
- ולדימיר ארזומיאן, זמר מחבל הארץ נגורנו קרבאך, נבחר לייצג את ארמניה בתחרות אירוויזיון הילדים 2010, וזכה במקום הראשון בתחרות באותה שנה. לאחר זכייתו של ארזומיאן במקום הראשון, נטען על ידי כלי תקשורת ארמניים כי השידור של תחרות אירוויזיון הילדים באזרבייג'ן באותה שנה נקטע, כאשר נחשף כי ארמניה היא הזוכה בתחרות.[22] טענות אלו שנויות במחלוקת על ידי מנהל ערוץ הטלוויזיה "Armenia 1" ("ארמניה 1") וראש המשלחת האירוויזיונית של ארמניה, דיאנה מנטסקאניאן, שגם הכחישו דיווחים כי ארמניה מתכוונת להגיש תלונה באיגוד השידור האירופי בעניין. בנוסף, ציינה מנטסקאניאן כי ”רשות השידור הארמנית לא ידעה אם אזרבייג'ן שידרה את התחרות בארצה באותה שנה, ובהתחשב בעובדה שאזרבייג'ן לא לוקחת חלק בתחרות אירוויזיון הילדים, אין עניין להתעסק בנושא”. בסופו של דבר, אזרבייג'ן עשתה את הופעת הבכורה שלה בתחרות אירוויזיון הילדים שנתיים לאחר מכן, בשנת 2012.[23]
Remove ads
אירוח התחרות
Remove ads
ישראל באירוויזיון הילדים
ערך מורחב – ישראל באירוויזיון הילדים
המדינות הזוכות
סכם
פרספקטיבה
Remove ads
דירוג
סכם
פרספקטיבה
דירוג זה הוא דירוג הישגי כל המדינות בתחרות, על פי מספר הפעמים בה כל מדינה הגיעה למקומות הראשונים, השניים והשלישים. עבור כל מדינה שמעולם לא הגיעה למקומות אלו מצוין המקום הגבוה ביותר שכן הגיעה אליו.
Remove ads
זכיות לפי מדינות
הרכב המדינות בתחרות
- ערך מורחב – מדינות שלא משתתפות באירוויזיון הילדים
רשימת המשתתפות על-פי מועד הצטרפותן לתחרות
מדינות שהשתתפו בתחרות פעם אחת או יותר
מדינות שמעולם לא לקחו חלק בתחרות, למרות שיכולות
מדינות שהיו אמורות לקחת חלק בתחרות, אך פרשו טרם קיומה
המדינות שפרשו מהתחרות
המדינות שחזרו לתחרות לאחר פרישה
מספר שנות ההשתתפות בתחרות של כל מדינה
תחרות הזמר של האירוויזיון
סכם
פרספקטיבה
- ערך מורחב – תחרות הזמר של האירוויזיון
להלן רשימה של משתתפי-עבר בתחרות אירוויזיון הילדים, שלקחו חלק בקדמי-האירוויזיון במדינתם, במטרה להתחרות בתחרות הזמר של האירוויזיון או להופיע בתחרות כאורחים מיוחדים שאינם מתחרים בתחרות:
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אירוויזיון הילדים (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של אירוויזיון הילדים (בעברית)
אירוויזיון הילדים, ברשת החברתית פייסבוק
אירוויזיון הילדים, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אירוויזיון הילדים, ברשת החברתית אינסטגרם
אירוויזיון הילדים, סרטונים בערוץ היוטיוב
- חדשות אירוויזיון הילדים (באנגלית ורוסית)
- רותי זוארץ, אירוויזיון הילדים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2005
- מרב יודילוביץ', פטיט אירוויזיון, באתר ynet, 21 בנובמבר 2007
- חגית רון־רבינוביץ', אמסטרדם, דוז פואה, אבל בקטן, באתר ישראל היום, 30 בנובמבר 2012
- אריאנה מלמד, אירוויזיון ג'וניור: מופת של ניצול, באתר ynet, 2 בדצמבר 2012
הערות שוליים
Wikiwand - on
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Remove ads