Loading AI tools
שחקן אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט ג'ון דאוני ג'וניור (באנגלית: .Robert John Downey, Jr; נולד ב-4 באפריל 1965) הוא שחקן, מפיק ומוזיקאי אמריקאי ממוצא יהודי. זוכה פרס אוסקר, ארבעה פרסי גלובוס הזהב, 2 פרסי הבאפט"א ו-2 פרסי גילדת שחקני המסך. היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר - הראשון בקטגוריית השחקן הטוב ביותר על תפקידו בסרט ביוגרפי על חייו של צ'ארלי צ'פלין, השני בקטגוריית שחקן המשנה על תפקידו כשחקן המתחזה לאפרו-אמריקני בסרט הסאטירי "רעם טרופי", והשלישי בסרט "אופנהיימר"',עליו זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר.
.jpg) | |
| דאוני ג'וניור בכנס קומיק-קון, סן דייגו 2014 | |
| לידה |
4 באפריל 1965 (בן 59) מנהטן, ארצות הברית  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
ג'אז |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1970 |
| מקום לימודים |
תיכון סנטה מוניקה |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
אינדיו דאוני |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
הוא נולד לאב יהודי, וכאשר נשאל על דתו הוא ענה שהוא "יהודי-בודהיסטי".
בשנות ה-80 של המאה ה-20 הופיע בסרטי נעורים שמיוחסים לרוב לחבורת הפרחחים, אשר כללה את אמיליו אסטבז, צ'ארלי שין, מולי רינגוולד, רוב לאו ודמי מור. חזר למסך הגדול לאחר בעיות סמים ואלכוהול וזכה לתשבחות על משחקו בסדרת הטלוויזיה אלי מקביל בתחילת שנות ה-2000. משנת 2008 ועד שנת 2019, דאוני ג'וניור גילם את דמותו של טוני סטארק בסרטי היקום הקולנועי של מארוול. סרטים אלה כוללים את "איירון מן", "איירון מן 2", "איירון מן 3", "הנוקמים", "הנוקמים: עידן אולטרון", "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים", "ספיידרמן: השיבה הביתה", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ו"הנוקמים: סוף המשחק".
דאוני נולד ברובע מנהטן, ניו יורק שבארצות הברית. אביו רוברט דאוני סניור (במקור: רוברט אליאס ג'וניור) היה יוצר סרטים מחתרתיים. סבו וסבתו מצד אביו היו ממוצא יהודי-ליטאי ויהודי-הונגרי, אם כי סבתו מצד אימו הייתה גם ממוצא אירי-נוצרי. אמו אלסי אן (לבית פורד) השתתפה בסרטיו של אביו והייתה ממשפחה נוצרית ממוצא אירופאי. דאוני ג'וניור ואחותו הגדולה אליסון גדלו יחדיו בגריניץ' וילג'.
בילדותו, רוברט היה "מוקף סמים". אביו, שהיה מכור לסמים, הרשה לבנו להשתמש במריחואנה בגיל שש - תקרית עליה התחרט האב מאוחר יותר.[1] דאוני ציין שהשימוש בסמים הפך לחיבור אמוציונלי בינו לבין אביו.
דאוני שיחק בילדותו בתפקידים קטנים בפרויקטים הקולנועיים של אביו. תפקידו הקולנועי הראשון היה בגיל 5, בו גילם גור כלבים חולה בקומדיה הסוריאליסטית "מכלאה" שביים אביו. בגיל שבע הופיע במערבון הסוריאליסטי "הארמון של גריזר". ב-1975 דאוני בן העשר עבר לגור באנגליה ולמד בלט קלאסי כחלק מתוכנית לימודים רחבה יותר,[2] והשתתף במחנה קיץ לאמנויות הבמה בניו יורק בנערותו.
כאשר הוריו התגרשו בשנת 1978, דאוני עבר לקליפורניה שבארצות הברית יחד עם אביו, אך נשר בהמשך מלימודיו בתיכון סנטה מוניקה וחזר לניו יורק כדי לקדם את קריירת המשחק שלו.[3]
דאוני החל לבנות את הקריירה שלו עם תפקידי תיאטרון שכוללים מחזמר מוזיקלי של אוף ברודוויי בשם "תשוקה אמריקאית" בשנת 1983. ב-1985 הוא הצטרף לצוות חדש של תוכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב", אך עקב נתוני רייטינג כושלים וביקורת חריפה על איכותו הקומית של הצוות הוא הוחלף. באותה שנה, הייתה לדאוני פריצת דרך בתפקיד דרמטי בסרט "צעירים וקשוחים" לצד ג'יימס ספיידר וכן בסרט "חלומות צעירים" של הבמאי ג'ון יוז. יוז שקל לבחור בדאוני לתפקיד ראשי בסרט "יפה בורוד" משנת 1986, לצד מולי רינגוולד,[4] אולם היה זה בסרט "תרגילים בחיזור", משנת 1987, בו זכה דאוני בתפקיד ראשי ראשון.[5] כתוצאה מכך, ובעקבות השתתפותו של דאוני בסרטי נעורים נוספים בשנות ה-80, שמו יוחס לקבוצת שחקנים שכונתה בשם "חבורת הפרחחים" (Brat Pack)ֿ.[6]
בשנת 1987, דאוני גילם את דמותו של ג'וליאן וולס, צעיר אמיד ומכור לסמים שחייו יוצאים מכלל שליטה, בגרסה קולנועית לספרו של ברט איסטון אליס, "צעירים במלכודת". משחקו, אשר תואר בידי הניו יורק טיימס כ"מרגש ביותר",[7] זכה לביקורות משבחות, אם כי דאוני ציין שעבורו התפקיד היה כמו "רוחות של העתיד לבוא", שכן התמכרותו לסמים הייתה בעצם הקצנה של הדמות בחיים האמיתיים של השחקן.[8] סרט זה דחף את דאוני לכיוון סרטים בעלי תקציב גבוה יותר ושכללו שמות גדולים יותר. סרטים אלה היו "רוב הסיכויים" לצד סיביל שפרד וראיין אוניל, "אייר אמריקה" עם מל גיבסון ב-1990,[9] ו"בועות של אהבה" לצד סאלי פילד, קווין קליין ווופי גולדברג.
בשנת 1992, דאוני כיכב בתפקיד הראשי בסרט צ'פלין בתור צ'ארלי צ'פלין בסרט ביוגרפי על חייו - תפקיד אליו התכונן בקדחתנות, בין היתר לימודי נגינה בכינור ומשחק טניס ביד שמאל. היה לו אף מאמן אישי לצורך חיקוי צורת ההבעה הייחודית של צ'פלין.[10] התפקיד זיכה את דאוני במועמדות לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, מועמדות אותה הפסיד לטובת אל פצ'ינו בסרט "ניחוח אישה".
בשנת 1993, דאוני השתתף בקומדיית הפנטזיה "עוד צ'אנס לחיים" לצד אלפרה וודארד וקירה סדג'וויק, בסרט "תמונות קצרות" לצד מת'יו מודין וג'וליאן מור, וכן בסרט דוקומנטרי אותו כתב על הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1992. התפקיד אותו גילם ב"תמונות קצרות" זיכה אותו בפרס גלובוס הזהב לאנסמבל השחקנים הטוב ביותר. בשנת 1994, דאוני השתתף בסרט הפשע של אוליבר סטון "רוצחים מלידה" לצד וודי הרלסון וב"רק אותך" לצד מריסה טומיי. לקראת סוף שנות ה-90, דאוני המשיך להופיע בסרטים "התחדשות" לצד מג ראיין, "ריצ'רד השלישי" לצד שחקנים כאיאן מקלן, אנט בנינג, ג'ים ברודבנט וקריסטין סקוט-תומאס; "הבריכה של הוגו" בבימויו של אביו ולצד אליסה מילאנו ופטריק דמפסי; "הפתעה כפולה" לצד הת'ר גראהם; "המצוד" לצד טומי לי ג'ונס, וסלי סנייפס וג'ו פנטוליאנו, ו"שחור ולבן של T.J" לצד אלן יוסטון, ג'ארד לטו וסקוט קאן.
בין השנים 1996 ו-2001 דאוני נעצר מספר פעמים באשמת עבירות סמים, כולל אחזקת קוקאין, הרואין ומריחואנה.[11] הוא ניסה לעבור מספר טיפולי גמילה, אולם ללא הצלחה. דאוני הסביר את סיבות כישלונותיו להיגמל בשל התמכרותו לסמים מגיל צעיר מאוד, ובשל העובדה שאביו - גם הוא מכור לסמים - נתן לו אותם.[12]
באפריל 1996, דאוני נעצר על החזקת הרואין, קוקאין ואקדח 357. מגנום לא טעון, כשנסע במהירות מופרזת בשדרות סאנסט. כחודש לאחר מכן, בזמן שהיה משוחרר בערבות, הוא נתפס על הסגת גבול של שכנו תחת השפעת סמים.[13][14] נגזרו עליו שלוש שנות מאסר על תנאי ונדרש ממנו לעבור בדיקות סמים תקופתיות. בשנת 1997, דאוני החמיץ אחת מבדיקות הסמים ונשלח למאסר של חצי שנה בכלא המחוזי של לוס אנג'לס.[15]
לאחר שדאוני החמיץ בדיקה בשנת 1999, הוא נעצר פעם נוספת. אף על פי שעורך דינו הרכיב את אותו צוות עורכי דין שהגנו על או. ג'יי. סימפסון במהלך משפטו המתוקשר משנת 1995, נגזרה על דאוני תקופת מאסר של שלוש שנים במתקן הכליאה לטיפול בעבירות סמים בקורקורן, קליפורניה. עד לזמן מאסרו של דאוני, כל סרטיו סיימו את שלב הצילומים למעט "קשר מוחי", אותו אושר לו לסיים. הוא גם נשכר לדבב את קולו של השטן בסדרת האנימציה "אלוהים, השטן ובוב" של רשת NBC, אך פוטר לאחר שלא הגיע לחזרות.[16][17]
לאחר שהעביר כמעט שנה במתקן הטיפולי, דאוני שוחרר באופן מפתיע בערבות של חמשת אלפים דולר לאחר שהשופט פסק שהזמן הקולקטיבי אותו העביר דאוני במתקני כליאה זיכה אותו בשחרור מוקדם.[1] כשבוע לאחר שחרורו, דאוני הצטרף לצוות השחקנים בסדרת הטלוויזיה אלי מקביל, וגילם את מושא אהבתה של הדמות הראשית, אותה גילמה קליסטה פלוקהארט. משחקו גרף תשבחות, ובשנת 2000 דאוני זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן המשנה במיני סדרה/סרט טלוויזיה וכן במועמדות בפרס אמי בקטגוריית שחקן משנה בסדרה קומית. מבקר עיתון "הניו יורק טיימס" כתב על הופעתו של דאוני בסדרה כי הוא "השחקן המוכשר ביותר בדורו".[18] למרות ההצלחה הנראית לעין, דאוני טען שהיא מוערכת יתר על המידה, שכן מדובר בנקודת שפל בחייו מבחינת התמכרותו לחומרים אסורים.[8] בינואר 2001, דאוני נועד לגלם את דמותו של המלט בגרסה תיאטרלית בבימויו של מל גיבסון.[19]
לפני סוף העונה הראשונה בכיכובו של הסדרה "אלי מקביל", במהלך חופשת חג ההודיה, דאוני נעצר לאחר שנערך חיפוש בידי המשטרה בחדר המלון ע"ש מרב גריפין בו שהה בפאלם ספרינגס, וזאת בעקבות שיחה אנונימית שהתקבלה למוקד המשטרתי. דאוני היה תחת השפעת סמים ונתפס בהחזקת קוקאין וואליום.[20][21] דאוני חתם להופיע בשמונה פרקים נוספים של "אלי מקביל", למרות העובדה שאם יורשע יעמוד בפני ארבע שנים ושמונה חודשי מאסר.
באפריל 2001, במהלך תקופת שחרורו של דאוני בערבות, הוא נמצא משוטט בקולבר סיטי בידי שוטר משטרת לוס אנג'לס. הוא נעצר בחשד לכך שהיה נתון תחת השפעת סמים, אך שוחרר כעבור מספר שעות לאחר מכן, אם כי בדיקות מעבדה הראו שהיה קוקאין במערכת הדם שלו. לאחר מעצר זה, המפיק דייוויד אי קלי ושאר צוות המפיקים של סדרת הטלוויזיה הזמינו שכתובים וצילומים מחדש של הרגע האחרון, ופיטרו את דאוני מהתוכנית, אף על פי שעזר להעלות את הרייטינג שלה.[22] המעצר בקולבר סיטי עלה לדאוני במחיר תפקיד נכסף בסרט "אמריקה מאוהבת", ומאסרו אילץ את מל גיבסון לבטל את תוכניותיו לגרסת הבמה של המלט. ביולי 2001, דאוני עתר לבית המשפט בבקשת אין תגובה להאשמות פאלם ספרינגס, ובכך נמנע ממנו זמן מאסר. במקום זאת, הוא נשלח לתוכנית שיקום מנזקי הסמים ומאסר על תנאי בהתאם לחקיקת מנע של מדינת קליפורניה שנחקקה שנה קודם לכן במטרה לעזור למתמכרים להתגבר על התמכרותם במקום לשלוח אותם לכלא.[23]
בכתבה של מגזין פיפל שכותרתה "מרע לגרוע יותר", אמו החורגת של דאוני ציינה כי דאוני אובחן לפני מספר שנים כסובל מהפרעה דו-קוטבית ושזו הסיבה העיקרית לכך שקשה לו להישאר פיכח לאורך זמן. לדבריה, הדברים היחידים שבהם עדיין לא התנסה כדי למנוע זאת הם טיפול תרופתי ופסיכותרפיה מקיפה.[24]
לאחר חמש שנים של שימוש בסמים, מעצרים, טיפולי פיכחות ונפילה חזרה להתמכרויות, דאוני היה מוכן סופית לעבוד לקראת החלמה מלאה מסמים ולחזור לקריירה שלו. בריאיון לתוכנית האירוח של אופרה וינפרי בנובמבר 2004, הוא שוחח על התדרדרויותיו והחלטתו להפסיק ליפול קורבן להתמכרויות שלו.[25]
תפקידו הראשון לאחר השיקום היה באוגוסט 2001 עם ביצוע ליפסינק לסרטון הווידאו של אלטון ג'ון, I Want Love. במאית הווידאו-קליפים סמנתה טיילור-ווד צילמה 16 שוטים של הווידאו והשתמשה רק באחרון שבהם, מכיוון שלדברי ג'ון, דאוני נראה נינוח לגמרי וביצע זאת באופן מושלם.[26]
דאוני היה מסוגל לחזור למסך הגדול רק לאחר שמל גיבסון - ששמר על יחסי חברות קרובים מאז ששיחקו ביחד ב"אייר אמריקה" - שילם עליו את אגרת הביטוח עבור השתתפותו בסרט "הבלש המזמר" משנת 2003.[27] ההימור של גיבסון התווה את הדרך לקאמבק של דאוני, וזה האחרון חזר לסרטי המיינסטרים של אמצע שנות ה-2000 עם סרט האימה העל-טבעי "גוטיקה". מפיק הסרט, ג'ואל סילבר, שמר על 40 אחוזים מסכום שכרו עד לאחר סיום תהליך ההפקה כביטוח נגד התנהגותו המתמכרת. סעיפים דומים הפכו לסטנדרט בחוזי הסרטים שלו מאז.
אחרי "גוטיקה", דאוני לוהק למספר תפקידים ראשיים ותפקידי משנה שקצרו תשבחות, כמו עבודתו בסרטים העצמאיים "המדריך להכרת קדושיך", "לילה טוב ובהצלחה", "סורק אפלה" וסרט הביוגרפיה הבדיונית על דיאן ארבוס, "פרווה: דיוקן דמיוני של דיאן ארבוס". דמותו של דאוני בסרט זה ייצגה את שתי ההשפעות הגדולות על חייה המקצועיים של ארבוס - הצלם ליזט מודל והאמן מרווין ישראל.[28] דאוני גם משך תשומת לב רבה על תפקידיו בקומדיית הפשע "קיס קיס בנג בנג", "לאלף את אבא" של סרטי וולט דיסני ו"זודיאק", סרטו של דייוויד פינצ'ר משנת 2007, בו גילם את העיתונאי פול אייברי מסן פרנסיסקו כרוניקל.[29]
ב-23 בנובמבר 2004, דאוני הוציא את אלבום הבכורה שלו, The Futurist, דרך חברת ההקלטות סוני קלאסיק. באלבום המוזיקה הוא עיצב את עטיפת האלבום ואת לייבל רצועות השמע יחד עם בנו אינדיו. האלבום קיבל ביקורות מעורבות, אך דאוני ציין שקרוב לוודאי שלא יחזור לעשות אלבום נוסף, מאחר שהרגיש שהאנרגיה אותה השקיע ביצירת האלבום לא השתלמה.[30]
בשנת 2006, דאוני חזר לשורשיו הטלוויזיוניים כשהתארח בפרק של איש משפחה, "חונקו של האיש השמן". דאוני דיבר בעבר עם צוות ההפקה לגבי השתתפות בתהליך היצירה, מכיוון שבנו הוא מעריץ הסדרה. מפיקי הסדרה נענו בחיוב להצעה ויצרו עבורו את דמותו של פטריק פיודרשמיט, אחיה המעורער בנפשו של לויס גריפין.
דאוני גם חתם עם הוצאת הספרים הארפר-קולינס על הוצאת ביוגרפיה, אותה תיאר כ"מבט ישיר ואמיתי על העליות והמורדות של חייו והקריירה שלו". אולם בשנת 2008 הוא החזיר את המקדמה למפיצים וביטל את הוצאת ספרו ללא כל תגובה מצדו.[31]
עם כל הצלחותיו במהלך הקריירה, דאוני מעולם לא השתתף בסרט שובר קופות. הדבר השתנה באמצע שנת 2008, כאשר דאוני השתתף בשני סרטי קולנוע מצליחים, "איירון מן" ו"רעם טרופי". ברשימת 100 הגדולים של טיים מגזין, השחקן והקומיקאי בן סטילר, שביים את הסרט "רעם טרופי", התייחס לעובדה ש"מעבר לכך שדאוני הוא איירון מן (איש ברזל), הוא גם איש של משחק, בממלכה בה סרטים שוברי קופות אינם רלוונטיים והכישרון הוא זה ששולט. בממלכה שהלכה למעשה יש בה משמעות, הוא תמיד שלט, ולבסוף בקיץ הזה יוצא לו לקבל את העוגה שלו ולתת לנו לאכול ממנו עד סופו, במקום שבו שליטתו היא מלאה".[32]
בשנת 2007, דאוני לוהק לתפקיד הראשי בסרט "איירון מן". במאי הסרט, ג'ון פאברו, הסביר את נושא בחירתו לתפקיד באומרו שדאוני לא היה הבחירה המובהקת, אך הוא הבין מה מניע את הדמות. הוא מצא הרבה אלמנטים מניסיון החיים שלו בדמותו של טוני סטארק".[33] פאברו התעקש על בחירתו של דאוני לתפקיד משום שחזר ואמר עליו שהוא יכול לעשות לסרט את מה שג'וני דפ עשה לסדרת סרטי שודדי הקאריביים - שחקן ראשי שיכול להעלות גם את איכותו של הסרט וגם להעלות את ההתעניינות הציבורית בו.[13][34][35] לצורך התפקיד, דאוני העלה עשרה קילוגרמים של שרירים למשקלו כדי להראות כאילו "היה לו כוח לחשל ברזל".[36]
"איירון מן" יצא לאקרנים ב-30 באפריל 2008 והכניס למעלה מ-585 מיליון דולר. דאוני זכה לביקורות מהללות על משחקו בסרט. כתוצאה מכך, גם דאוני וגם פאברו הביעו התעניינות להפיק טרילוגיה של סרטים עבור הדמות.[37] באוקטובר 2008, דאוני הסכים להשתתף כאיירון מן בשני סרטי המשך ובסרט "הנוקמים" - קבוצת גיבורי-העל אליה סטארק מצטרף ואשר מתבססת על קבוצת האוונג'רס בקומיקס. הוא גם הופיע בהופעת קמע קצרה כטוני סטארק - האלטר אגו של איירון מן - בסרט "הענק הירוק" משנת 2008, וזאת כחלק ממאמצי האולפנים להציג יקום קולנועי משותף על ידי יצירת המשכיות בין הסרטים.
לאחר "איירון מן", דאוני הופיע לצד בן סטילר וג'ק בלאק בסרט הסאטירי "רעם טרופי". שלושת הכוכבים הראשיים גילמו ארכיטיפים הוליוודים, כשדאוני גילם את קירק לזרוס, שחקן אוסטרלי מתודי זוכה מספר פרסי אוסקר אך גם שקוע בעצמו. השלושה משחקים בסרט מושקע מאוד ויקר על אודות מלחמת וייטנאם. לזרוס עובר תהליך פיגמנטציה נתון למחלוקת כדי שיוכל לגלם סמל מחלקה אפרו-אמריקני בשם לינקולן אוסיריס. הדבר הצריך את דאוני לעטות על עצמו איפור כהה ופיאה. גם סטילר וגם דאוני חששו שתפקידו של דאוני יעורר מחלוקת, אך הקרנת הגרסה הגולמית של הסרט הביאה לביקורות חיוביות בקרב הקהל האפרו-אמריקני.[38] הסרט יצא לאקרנים ב-13 באוגוסט 2008 וקיבל ביקורות טובות, עם ציון חיובי של 83% ו-71 לפי אתרי הביקורות Rotten Tomatoes ו-Metacritic, בהתאמה.[39][40] תפקיד זה זיכה את דאוני במועמדות שנייה לאוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר ובמועמדות חמישית לפרס גלובוס הזהב.
בסוף 2009 יצא סרט נוסף של דאוני אותו צילם בשנה קודמת, "הסוליסט". סרט זה נקבע על ידי המבקרים כמתמודד מובטח לפרס האוסקר.[41] התפקיד הראשון אותו הסכים דאוני לקבל אחרי "איירון מן" היה דמותו של הבלש הספרותי שרלוק הולמס בסרטו של גאי ריצ'י, "שרלוק הולמס". הסרט, שיצא בחג המולד, הפך לשובר קופות ודאוני זכה בפרס גלובוס הזהב על משחקו.
בעקבות ההצלחה המרשימה של הסרט "איירון מן" משנת 2008, דאוני הסכים לחזור ולגלם את הדמות בשני סרטים נוספים של איירון מן. הסרט "איירון מן 2" יצא לאקרנים במאי 2010 והכניס למעלה מ-623 מיליון דולר. סרט מסחרי נוסף של דאוני מאותה שנה היה סרט המסע הקומי "אל תלחצי, אני בדרך" לצד זאק גליפיאנאקיס. הסרט הניב הכנסות של למעלה מ-211 מיליון דולר. בשנת 2011, דאוני השתתף בסרט אחד בלבד - סרט ההמשך "שרלוק הולמס: משחק הצללים".
בשנת 2012, דאוני חזר לגלם את דמותו של טוני סטארק בסרט "הנוקמים". הסרט קיבל ביקורות חיוביות וזכה להצלחה רבה בקופות. הוא הפך לסרט השלישי בעל ההכנסות הגבוהות ביותר אי פעם, אחרי "אווטאר" ו"טיטניק". באפריל 2013 הופיע שוב כטוני סטארק בסרט ההמשך "איירון מן 3". הסרט הכניס כ-200 מיליון דולר בקופות בסוף השבוע הראשון להקרנתו, מה שהפך אותו לסרט עם הפתיחה השנייה בטיבה בכל הזמנים אחרי "הנוקמים". כשלושה שבועות בלבד לאחר יציאתו לאקרנים, חצו הכנסות הסרט את רף מיליארד הדולר. הסרט התמקם במקום החמישי ברשימת שוברי הקופות של כל הזמנים. דאוני חזר שוב לגלם את דמותו של סטארק בסרט "הנוקמים: עידן אולטרון" משנת 2015, ובסרט "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" משנת 2016. סרטו של דאוני משנת 2014, "השופט" - אשר הופק על ידי חברת ההפקות שלו ושל אשתו, היה הסרט הפותח בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. בסרט זה, דאוני מככב לצד שחקנים כרוברט דובאל, וינסנט ד'אונופריו, ורה פרמיגה ובילי בוב תורנטון.
בשנת 2018, דאוני גילם את דמותו של טוני סטארק בשובר הקופות "הנוקמים: מלחמת האינסוף", וב-2019 בהמשכו "הנוקמים: סוף המשחק".
באוגוסט 2020 פורסם כי חברת אפל רכשה סדרת דרמה העתידה להיות מופקת על ידי דאוני.[42]
בשנת 2020, דאוני כיכב בתפקיד הראשי בסרט "דוליטל". דמותו בסרט תוארה כוטרינר ממוצא וולשי בתקופת המאה ה-19, שמסוגל לתקשר עם בעלי חיים. היה זה הסרט השני שבהפקתם של דאוני ואשתו, והוא נחל אכזבה בקופות ולביקורות שליליות מצד המבקרים, שתיארו את הסרט "ארוך מדי וחסר חיים".
בשנת 2023, דאוני גילם את דמותו של לואיס סטראוס בסרטו של כריסטופר נולאן "אופנהיימר". הופעתו בסרט זכתה לתשבחות, והוא זכה בפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, בפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע, בפרס גילדת שחקני המסך ובפרס באפט"א לשחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה.
ביולי 2024 נודע כי הוא לוהק לגלם את הנבל דוקטור דום בשלושה סרטי הנוקמים (כולל הנוקמים: דומסדיי והנוקמים: מלחמות סודיות). בספטמבר 2024, עלתה בברודוויי ההצגה "McNeal" בכיכובו של דאוני, שעושה את הופעת הבכורה שלו בברודוויי. ההצגה מתמקדת בדמות של ג'ייקוב מקניל, סופר מבוגר המנסה להתמודד עם עולם של בינה מלאכותית ותפיסות חדשות של מוסר וכתיבה. דאוני מגלם את דמותו של מקניל, סופר שנחשב לסקסיסט, מיזוגן, ונרקיסיסט, והוא מתמודד עם אלכוהוליזם ותסכולי חיים.[43]
דאוני שר במספר פסקולים של סרטיו, ביניהם "צ'פלין", "יותר מדי שמש", "הפתעה כפולה", "חברים ומאהבים", "הבלש המזמר" ו"קיס קיס בנג בנג". הוא הוציא אלבום אולפן בשנת 2004 בשם The Futurist, ובמהלך קידום הסרט "רעם טרופי", הוא ושותפיו לסרט בן סטילר וג'ק בלאק היו זמרי הליווי לשירה של גלדיס נייט, Midnight Train to Georgia.[44]
הליך ההקלטות המצליח ביותר של דאוני עד כה, בהתחשב בהיקף מכירות וזמן שידור ברדיו, היה עיבוד מחודש לשיר חג המולד של ג'וני מיטשל River משנת 1973. שיר זה נכלל בפסקול הסדרה של אלי מקביל, ודמותו של דאוני בסדרה, לארי פול, מבצעת את השיר בפרק Tis the Season.[45]
דאוני ג'וניור מנגן על פסנתר, גיטרה, תופים. בריאיון לסדרה הפופולרית "סטודיו למשחק", ציין דאוני שלמד לנגן בכלי הנגינה בעצמו.[46]
ב-14 ביוני 2010, רוברט דאוני ג'וניור ואשתו סוזן פתחו חברת הפקות משלהם תחת השם "צוות דאוני". הפרויקט הראשון שלהם הוא הסרט משנת 2014, "השופט".
דאוני החל לצאת עם שרה ג'סיקה פרקר לאחר שנפגשו על סט הצילומים של הסרט "בן בכור". לדברי דאוני, הם נפרדו בשנת 1991 בעקבות בעיות ההתמכרות שלו.
במאי 1992, דאוני התחתן עם השחקנית והזמרת דברה פלקונר. לזוג נולד ילד בשם אינדיו פלקונר דאוני בספטמבר 1993. המתחים על חיי הנישואים כתוצאה מטיפולי הגמילה והמאסרים של דאוני הגיעו לנקודת שבירה בשנת 2001, כשפלקונר עזבה את דאוני ולקחה את ילדם איתה. הזוג התגרש סופית באפריל 2004.
בשנת 2003, דאוני הכיר את המפיקה האמריקאית-יהודית סוזן לוין - סגנית מנהלת בחברת ההפקות של ג'ואל סילבר - בעת צילומי הסרט "גוטיקה". השניים פתחו ברומן חשאי למרות חששותיה שמעמדה ייפגע כתוצאה מכך.[25] הם נישאו באוגוסט 2005 בטקס יהודי. בנם, אקסטון אליאס, נולד בפברואר 2012, ובתם, אברי רואל, נולדה בנובמבר 2014.
דאוני מאשר את העובדה שמאז יולי 2003 הוא נקי מהשפעות סמים, הרבה בזכות תמיכה ממשפחתו ושיטות טיפול שונות כמו תרפיה, מדיטציה, תוכנית שנים עשר הצעדים, יוגה ואימוני וינג צ'אן קונג פו.[8][47] דאוני מגדיר את אמונתו כיהודית-בודהיסטית, לומד אסטרולוגיה ובעבר התעניין באידאולוגיות של הנצרות ושל הרא קרישנה.[48] בדיון פאנל שנערך בין משתתפי הסרט "שרלוק הולמס", שותפתו למשחק רייצ'ל מקאדמס כינתה אותו "גיבור-על" בשל אתיקת העבודה המחויבת שלו.[49] באותו פאנל, דאוני תיאר כיצד עמל שעות רבות בסופי שבוע רבים כדי להבטיח את הדיוק שבגילומו של הולמס וכדי להבטיח את הצלחתו של הסרט.
דאוני שמר על יחסי חברות קרובים עם מל גיבסון מאז שיחקו ביחד בסרט "אייר אמריקה" בשנת 1990. דאוני - שהיה ממוצא יהודי - הגן על גיבסון במהלך המחלוקת שהתעוררה בעקבות סרטו של גיבסון "הפסיון של ישו" וציין ש"אף אחד לא מושלם" בעקבות בעיות הנהיגה בשכרות של גיבסון.[50] באוקטובר 2011, דאוני קיבל פרס הוקרה מטעם פרסי הסינמטק האמריקאיים. דאוני בחר בגיבסון להציג אותו בעת קבלת הפרס, וכשעלה לקבלו לא דיבר על עצמו כי אם הסביר מדוע בחר בגיבסון וניצל את זמן המסך שלרשותו כדי לדבר בשבחו של חברו. הוא הדגיש שגיבסון עזר לו במהלך שעותיו הקשות ופנה אל אנשי הבידור שנכחו באולם "בבקשה להצטרף אליי, אלא אם אתם לגמרי נטולי חטא - ובמקרה הזה בחרתם בתעשייה הלא נכונה - ולסלוח לחברי על שגיונותיו ולהציע לו את אותו דף חלק שנתתם לי ולאפשר לו להמשיך בתרומתו הגדולה והמתמשכת לאמנותנו הקולקטיבית ללא כל בושה". לאחר הנאום, שני החברים התחבקו על הבמה לנוכח קימת כבוד.[51]
ב-29 ביוני 2014, בנו של דאוני - אינדיו - נעצר במערב הוליווד ונלקח למעצר באשמת החזקת קוקאין. כשדאוני שחרר את בנו בערבות, הוא ציין ש"לרוע המזל, ישנו מרכיב גנטי להתמכרות וככל הנראה אינדיו ירש את זה. כמו כן, ישנה הרבה תמיכה והבנה מהמשפחה, וכולנו נחושים לעזור לו להפוך לאדם שהוא מסוגל להיות. אנו מודים למשרד השריף על התערבותם ומאמינים שאינדיו יכול להיות סיפור הצלחה נוסף של שיקום במקום סיפור מפוקפק".[52]
|
|
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שנה | פרס | קטגוריה | מועמד (ים) | תוצאה | מקור |
|---|---|---|---|---|---|
| 2023 | פרסי אגודת מבקרי הקולנוע של סן דייגו | שחקן המשנה הטוב ביותר | אופנהיימר | זכייה | [53] |
| 2024 | פרס גלובוס הזהב | שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע | זכייה | [54][55] | |
| פרסי איגוד מבקרי הקולנוע האמריקאי | שחקן המשנה הטוב ביותר | זכייה | [56] | ||
| פרס סאטורן | שחקן המשנה הטוב ביותר בסרט | מועמדות | [57] | ||
| פרסי האקדמיה האוסטרלית הבינלאומית לאמנויות הקולנוע והטלוויזיה | style="background: #FDD; color: black; vertical-align: middle; text-align: center; " class="no table-no2"|מועמדות | [58] | |||
| פרס האקדמיה הבריטית לקולנוע | השחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה | זכייה | [59] | ||
| פרס גילדת שחקני המסך | ההופעה הטובה ביותר של שחקן בתפקיד משנה | זכייה | [60] | ||
| הביצוע הטוב ביותר של צוות שחקנים בסרט קולנוע (עם קייסי אפלק, אמילי בלאנט, קנת בראנה, מאט דיימון, ג'וש הארטנט, ראמי מאלק, קיליאן מרפי, ופלורנס פיו) | זכייה | ||||
| פרס סטלייט | השחקן הטוב ביותר בתפקיד משנה | מועמדות | [61] | ||
| פרס אוסקר | שחקן המשנה הטוב ביותר | זכייה | [62][63] | ||
| פרס אמי לבידור בפריים טיים | שחקן המשנה הטוב ביותר במיני-סדרה או סדרת אנתולוגיה או סרט | נאמנות כפולה | מועמדות | [64] |
רוברט דאוני ג'וניור, ברשת החברתית פייסבוק
רוברט דאוני ג'וניור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
רוברט דאוני ג'וניור, ברשת החברתית אינסטגרם
רוברט דאוני ג'וניור, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר AllMovie (באנגלית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
רוברט דאוני ג'וניור, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר AllMusic (באנגלית).svg){kind=logo}
רוברט דאוני ג'וניור, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר Yandex.Music (ברוסית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר Discogs (באנגלית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר Songkick (באנגלית)
רוברט דאוני ג'וניור, באתר בילבורד (באנגלית)
אורי קליין, מה הופך את רוברט דאוני ג'וניור לשחקן הכי מעניין כרגע בהוליווד?, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2015 דיוויד מרקזי, ניו יורק טיימס, רוברט דאוני ג'וניור: "השלמתי עם המהות שלי — אני טוב רק בדבר אחד", באתר הארץ, 23 ביולי 2023 חן חדד, "נאמנות כפולה": קצת יותר מדי רוברט דאוני ג'וניור, באתר הארץ, 16 באפריל 2024Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
