קניבליזם או אכילת אדם (באנגלית: Cannibalism), היא התנהגות של בני אדם האוכלים בשר של אדם אחר. משמעות המילה גם מתייחסת לתזונה ביולוגית של צורות חיים הטורפים את בני מינם.
קניבליזם שבטי בברזיל, 1557עינויו של סימון מטרנטו שבאיטליה. איור המתאר את עלילת הדם נגד יהודי העיר, הכוללת האשמה בקניבליזם של ילד נוצרי. מתוך כרוניקת נירנברג (אינקונבולום), 1493קרונוס אוכל את אחד מילדיו. ציור מעשה ידי פטר פאול רובנס
תופעת הקניבליזם בין בני אדם קיימת גם בימינו, כפתרון נואש במצוקת רעב, או במסגרת ענישה במלחמה כמו בליבריה, סין, וקונגו,[1] ובארצות נוספות בעולם קיים קניבליזם טקסי על פי האמונות המקומיות. בנוסף לכך, יש אנשים המבצעים קניבליזם בשל תשוקה מינית לדבר, מה שנעשה בדרך כלל במסגרת מחלות או הפרעות נפשיות.
קניבליזם נפוץ אצל מינים אחרים של קופי אדם כמו השימפנזה המצויה.[2] וככל הנראה הדבר היה נפוץ גם אצל חלק ממיני האדם. כך למשל ממצאים שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות הראו כי קניבליזם היה כנראה תופעה מקובלת אצל האדם הניאנדרטלי[3] ממצאים של קניבליזם בקרב האדם הנבון נמצאו בקרב שבטים שונים באמזוניה, אפריקה, פיג'י, פולינזיה וגינאה החדשה, ובתרבות האנסאזי.[4] בדרך כלל בפולחן הקשור במלחמותשבטיות. מקרים מעטים של קניבליזם אירעו בארצות שונות אצל אנשים מעורערים בנפשם, רוצחים סדרתיים ופושעים, וקנאים דתיים.
בימי הביניים
ב-1098, בעת מסע הצלב הראשון, הצלבנים בפיקודם של רמון הרביעי, רוזן טולוז ובוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה כבשו את העיירה מערת א-נועמאן, אך נותרו נצורים בה. בעקבות הרעב של החיילים הנצורים, היה טבח, ואירוע המוני של אכילת אדם. אירוע זה הפך אירוע מכונן בין הנצרות לאסלאם. בעת המסע, הנוצרים באירופה ובממלכה הביזנטית גינו את הצלבנים על כך, וראו בהם כופרים, וקנאים קיצונים, אך עם השנים התקבלו רוב מעשיהם בעיני הנצרות המערבית. המוסלמים ראו בכך את כפירתם של הנוצרים וסטייתם מ"דרך האמת".[5]
בעת החדשה
מקרים קיצוניים של רעב יכולים לגרום לתופעות של קניבליזם גם בחברה הרואה בקניבליזם מעשה נתעב. כמו כן קיימים מקרים בודדים של קניבליזם אצל אנשים מעורערים בנפשם או הקוראים תגר על המחשבה המקובלת.
בשנת 1820 יצאה ספינת ציד לווייתנים אמריקאית בשם אסקס, מהאי ננטקט לאוקיינוס השקט. כשהיו במרחק גדול מאוד מחופי דרום אמריקה לוויתן באורך 26 מטר (משקלו המוערך הוא 80 טון) התנגש בספינה, וגרם לטיבועה. לאחר מכן נותרו האנשים בסירות קטנות וחתרו להגיע לחופי צ'ילה. אף על פי שהיו הרבה יותר קרובים לאיי פולינזיה, הם פחדו מהילידים שנאמר עליהם שהם קניבלים (לא היה שחר לחששותיהם). במהלך המסע ליבשה, משאזל מזונם, הם התחילו לאכול את מתיהם, וכשהחמיר מצבם עוד, הם ערכו הגרלה את מי להרוג בשביל לאכול את גופתו.[6]
באוקטובר 1847 קבוצה של כ-90 מהגרים לקליפורניה, "קבוצת דונר", בהנהגת ג'ורג' דונר (George Donner) נלכדה בהרי סיירה נבדה בסופת שלג ונחלצה בסופו של דבר בתחילת 1848. חברי הקבוצה נאלצו לאכול מבשר חבריהם המתים.
ב-1866 התפרסם סיפור על רב חובל לשעבר בעיר בורדו, האוכל את בשרו הוא, בהסתר, לאחר שניצל מאנייתו שעלתה על שרטון, נאלץ לאכול את חבריו המלחים, ולקה בהלם.[7]
במלחמת קונגו–ערב שהתרחשה בשנים 1892–1894 בעברו המזרחי של אזור הנקרא כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בין הערים העצמאיות בניהול סוואהילי-ערבי ובין מדינת קונגו החופשית, דווח על אכילת אדם נרחבת של גופות הערבים בידי אנשי שבט הבַּטַאלֶטַה, בני הברית של הבלגים. לפי עדויות, לפחות 2,000 חיילים נאכלו, וגולגולתיהם הוצגו לראווה בכניסה לעיר. היו מפקדים בלגים אשר הביעו אדישות, ואף הזדהו עם המעשים כיתרון "קְרֲבִי".[8]
באוטוביוגרפיה של הצייר המקסיקני הידוע דייגו ריברה נטען כי במשך תקופה ב-1904, הוא וחבריו לא אכלו דבר מלבד גוויות שנקנו מחדר המתים המקומי. ריברה היה מודע היטב להלם שבסיפור זה. ריברה טען כי הוא חשב שקניבליזם היא הדרך המורה את העתיד. "אני מאמין שכאשר האדם יפתח תרבות נעלה יותר מהתרבות הממוכנת, אך הפרימיטיבית של היום, אכילת בשר אדם תהיה מותרת. משום שאז בני האדם יתנערו מכל האמונות התפלות והאיסורים חסרי ההגיון."
בשנות ה-30 של המאה ה-20 סבלה אוקראינה במיוחד מרעב המוני, כחלק מהרעב שהתרחש בברית המועצות כתוצאה מהקולקטיביזציה הכפויה של החקלאות, תחת משטרו של סטלין. בשנות רעב אלה היה הקניבליזם מקובל. על פי ה-BBC,[9] ילדים נאכלו בידי הוריהם, בני זוג הרגו לפעמים האחד את השני בעבור מזון. על פי ההערכות השונות מספר הנספים מהרעב באותה תקופה היה בין 2.4 מיליון ל-10 מיליון איש.[דרוש מקור]
המצור הגרמני על לנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה גרם לרעב כבד, ובעקבותיו לתופעות של קניבליזם. המשטרה עצרה לאורך המצור 2,015 איש באשמת קניבליזם, שחולקו לשני סוגים שונים ונבדלים מאוד מוסרית: בשפה הרוסית ישנן מילים שונות ל"אכילת גוויית אדם" ול"רצח אדם במטרה לאכלו". רוב מקרי הקניבליזם היו מהסוג הראשון. לפי רשומות המשטר הסובייטי מזמן המצור, רוב מקרי הקניבליות בוצעו על ידי נשים עניות ואנאלפביתיות.[10]
יש עדויות לפיהן במחנות ההשמדה היו מקרים של אכילת גופות אסירים או ביתורן לצורך הוצאת הכבד ואכילתו, על ידי אסירים אחרים. היו עדויות רבות על שבויים מורעבים מהצבא האדום שלא בחלו באכילת אדם, כשכלו כל הקיצים.[11]
במשפטי טוקיו, לאחר מלחמת העולם השנייה, נתקבלו עדויות רבות על אכילת אדם בקרב חיילים יפניים – הן אכילת חבריהם והן אכילת אויבים. ב-1942 בגינאה החדשה נוצר מחסור חמור באוכל, ונפוצה אכילת אדם, חלקה אף באופן מסודר ובפיקוד קצינים, ובמקרים מסוימים אף מאסירים חיים. כך תועדו רצח ואכילת צוות אוויר באיי יפן בסוף המלחמה, וכן אכילת חלקי גוף מאסירים תוך השארתם בחיים, על מנת לשמר את הבשר.[12]
אחרי מלחמת העולם השנייה
בארצות המתפתחות
בשבט קורוואי (כ-3,000 בוגרים) ביערות העד שבאי פפואה (אזור אינדונזיה בדרום-מזרח אסיה) תועדה אכילת אדם טקסית, והוא כנראה אחרון השבטים אוכלי האדם בעולם, שלא בעת קרב. יש המביעים ספק בדבר המשך קיום אכילת האדם.[13]
ב-2005 דווח על כך שיש שאינם רואים בשבטי הפיגמים הננסים בני אדם, וצדים אותם לאוכל.[14]
ב-2007 בדו"ח של האו"ם תועדה פגיעה בנשים משבטים העוינים זה את זה, מעבר למעשי אונס, גם בכפיית הנשים לגילוי עריות פומבי, רצח קרוביהן בכפייה ואכילת גופתם.[15]
אוגנדה - בשנות השבעים נאמר על אידי אמין, שליט אוגנדה שעסק באכילת אדם טקסית של אויביו, אך הדבר לא הוכח מעולם.
בשנת 2010 הופצו סרטים ביוטיוב על אכילת אדם בתום הקרבות של הכנופיות בליבריה, ומפקדי כנופיות אף התרברבו בפני המצלמות על גבורתם בכך.[17]
סיירה לאון - החל ממלחמת האזרחים ב-1991 ועד ימינו יש דיווחים על אכילת אדם, בין הצדדים, ובעיקר מצד המהפכנים.[18]
סוריה - בשנת 2013 תועדו לפחות שלשה מקרים בהם מורדי אל-קאעדה (מוסלמים סונים) אוכלים גופות של חיילים סורים (הנחשבים בעיניהם כופרים), בעוד חבריהם צופים בכך ומשננים אללה הוא הגדול, בטקס אסלאמי לכאורה. כל הצדדים הרשמיים גינו את המעשה.[19]
כחלק מדת אנשי האגהורי (Aghori) מצפון הודו נוהגים לאכול גוויות נרקבות של אנשים שעקב קדושתם, גילם או בשל הריון או צרעת לא נשרפו אלא גופותיהם צפות בנהרות קדושים כדוגמת הגאנגס. הם מאמינים שעבודת האל יכולה להתבצע בטהרה מלאה או בשבירת כל טאבו, ודרכם היא לאכול מגולגולות, לבשל במדורות שרפת גוויות, להימרח באפר ממדורות אלו וכן, כחלק מהגעה לטהרה מרבית, לאכול גויות של אנשים.[20]
חיילי דאעש מבשלים שבויים, שבויים יאזידים מספרים שהלוחמים מבשלים ואוכלים בשר אדם ומכריחים את השבויים האחרים לאכול את בשר קרוביהם[21]
אצל קרטל הסמים המקסיקני CJNG, חברי הקרטל נוהגים לעיתים לאכול את גופות קורבנותיהם אותם הם רוצחים באכזריות, לעיתים כחלק מהכשרת המגויסים הצעירים של הקרטל שמחויבים לקחת חלק בקניבליזם כטקס חניכה.[22][23]
במדינות דרום אפריקה עדיין מתקיימים טקסים ואירועים של קניבליזם, כשיש הרואים בבשר לבקנים בעל סגולה לריפוי.[24]
בארצות המפותחות
בשנת 1972התרסק מטוס נוסעים בינוני באזור מרוחק בהרי האנדים, קרוב לגבול בין צ'ילה לארגנטינה. אחרי כמה שבועות של רעב ומאבק הישרדות, הניצולים המעטים החלו לאכול את גופת הקברניט וגופות אחרות. שניים מהניצולים שהחליטו לנסות להיחלץ בכוחות עצמם דרך הקרח והשלג הגיעו בסוף למקום ישוב. מסוק צ'יליאני חילץ לבסוף את יתרת הניצולים. סיפור זה התפרסם בעקבות הספר שכתב פירס ריד פול על הפרשה בשם "לחיות – סיפורם של ניצולי האנדים".[25] בשנת 1993 הופק סרט על פי הספר בשם לחיות.
בשנת 1991 נעצר בארצות הברית הרוצח הסדרתי ג'פרי דאהמר, לאחר ששרידים של 11 אנשים נמצאו בדירתו. דאהמר הודה שאכל מבשרם של קורבנותיו.
ב-12 בדצמבר2002 נתפס בגרמניהארמין מייווס, לאחר שהרג אדם שהכיר דרך רשת האינטרנט, ולאחר מכן אכל את בשרו, בהסכמת הקרבן. במשפטו טען עורך דינו, שהרג בהסכמה אינו יכול להיחשב רצח. במשפטו הראשון נגזרו עליו 8 וחצי שנות מאסר, אך במשפט חוזר שנערך, נגזר עליו מאסר עולם.[26]
מקור המונח קניבליזם בשם בשבטי ה"קאריב" האינדיאנים שהתיישבו באיים שבדרום הים הקריבי ושהיו ידועים במנהגי הקניבליזם שלהם. שבטים אלו היו ידועים אצל אויביהם כ"קניבה". הספרדים כינו את האינדיאני משבט זה "קניבל" והכינוי תפס בהדרגה את המשמעות הנוכחית. קיימת גם גרסה שבשפת ה"קאריב" "קניבל" פירושו "אדם עז-רוח". המילה הוכנסה לשפה האנגלית בעקבות פרסום ספרו של ריצ'רד האקלוט "מסעות". במילון אוקספורד מצויים שהשימוש הראשון במילה באנגלית מופיע בתרגום תיאור המסעות של כריסטופר קולומבוס מ-1553.[28]
בסיפורים עבריים קדומים וכן בסיפורי חסידים מאוחרים שבטים אוכלי אדם נקראו "לודים". בתלמוד מובאים מספר סיפורים על "לודים", שרש"י מפרש "אוכלי אדם הן".[29] בספר "צוואת הריב"ש" מופיע סיפור על הבעל שם טוב שהגיע לאי של "לודים" בדרכו לארץ ישראל, כמעט נאכל בידיהם, ניצל בנס, אך נמנע מהמשך הנסיעה, וחזר לאירופה.
ויליאם שייקספיר השתמש בה במחזה הסערה כשמו של המשרת המפלצת "קליבן", אנגרמה (ערבול אותיות) של המלה קניבל. בספר רובינזון קרוזו מתואר כיצד אינדיאנים משבט "קאריב" הורגים את קורבנותיהם האומללים באמצעות חבטה באלה על ראשם. פול סרה דל סאגאוס (Paul Serre del Sagués) בן התקופה המתוארת בספר, רשם כך על "קריבים" מקוסטה ריקה: "מהלומה שכוונה לעורפו הרגה את הקורבן. ואז השאמאן פתח את בית החזה בעזרת סכין אובסידיאן, הוציא את הלב וטעם אותו. ובינתיים עוזריו ביתרו את הגופה על מנת לאוכלה, וחילקו גרעיני תירס טבולים בדם כפֶטיש (עצם נערץ)".
לגבי רוב גוף האדם, צריכת בשר אדם מבושל אינה מסוכנת יותר מאכילת בשר מבושל של בעלי חיים אחרים. עם זאת, קניבליזם המתבטא באכילת המוח האנושי נחשב למסוכן, ועלול לגרום למחלת הקורו חשוכת המרפא.[30]
היסטורית, ייתכן שהאשמה בקניבליזם הייתה נפוצה יותר מאשר המעשה עצמו. העבדות הייתה בלתי חוקית במהלך שנות התפשטות הקולוניאליזם הבריטי, אלא אם מצבם של בני האדם היה גרוע יותר כאנשים חופשיים מאשר כעבדים. נטיות קניבליסטיות נחשבו כהוכחה מספקת למצב כזה, ומכאן הדיווחים הנרחבים על קניבליזם - סוחרי עבדים האשימו שבטים בקניבליזם על מנת שיוכלו לקחת אותם לעבדות.
קיימת טענה של האנתרופולוגמרווין האריס שקניבליזם נפוץ בין חברות בהתגבשות, אך נעלם כשאלו הופכות למדינות, כאשר האצטקים יוצאי דופן בנושא זה.
קיימות סיבות אחדות המביאות חברה שבטית לעסוק בקניבליזם:
רעב. שבט האנאסאזי לא אכל בשר אדם עד ששנות בצורת צמצמו את ממדיו לשבריר משהיה.
מחסור במקור אחר לבשר וחלבון. דוגמה לכך היא אי הפסחא. האי היה במקורו מיוער בצפיפות כשהתיישבו בו המהגרים הראשונים מפולינזיה. כמה מאות שנים של כריתת עצים למטרות הסקה ובנייה עבור האוכלוסייה שהייתה בגידול מתמיד ופרויקטים הנדסיים עתירי שימוש בעץ (גרירת והעמדת פסלי הענק) חיסלו את היער. משום כך נבצר מתושבי האי שהיו במקורם ימאים מוכשרים לבנות סירות שיאפשרו להם לצאת ללב ים ולצוד את מזונם העיקרי, הדולפין. משלא יכול האי לספק מזון לכל האוכלוסייה החלו מלחמות בין משפחות והתפשט מנהג הקניבליזם שקיבל גם גוון דתי. המנהג פסק רק כשהתושבים קיבלו על עצמם את הנצרות. סעודות של קניבלים נערכו במקומות מבודדים כשרק לעיתים רחוקות השתתפו בהם הנשים והילדים. הילידים סיפרו למיסיונרים שהחלקים הטעימים ביותר היו אצבעות הידיים והבהונות. הקורבנות המיועדים הוחזקו בשבי בבקתות ליד מקומות המחבוא עד לרגע בו הוקרבו לאלילים. מונחים הקשורים בקניבליזם עדיין קיימים בשפת האי, ואחד העלבונות החמורים שאפשר להטיח באדם באי הוא "בשר אמך עדיין תקוע בין שיני".
מנהג הים - גורל שעורכים ימאים שנקלעו למקום ללא אוכל.
טקסי אבלות. דוגמה: שבט הפורה בגינאה החדשה. אנשי השבט נהגו לאכול את מתיהם, כאשר הגברים אכלו את השרירים, הנשים והילדים את החלקים הפחות נחשבים (למשל המוח). קיים ויכוח בנוגע לסיבה למנהג,[דרוש מקור] אך אין ספק כי הוא גרם להידבקות במחלה ניוונית של המוח בשם מחלת קורו הדומה בסממניה למחלת קרויצפלד-יעקב ("הפרה המשוגעת"). מחלה זו תקפה בעיקר נשים וילדים משום מנהגן לאכול את המוח של המתים הנגועים במחלה. המחלה קטלה כ-200 איש בשנה, עד שמנהג הקניבליזם הופסק.
קבלת תכונות דרך אכילה. בני עמים שונים האמינו שרוחו של בעל החיים שהם אוכלים חודרת לתוכם. האוכל אריה יהיה אמיץ, האוכל צבי - זריז, ולכן נהגו שבטים לאכול חלקים מגופות לוחמיהם האמיצים שנפלו בקרב בתקווה לזכות באומץ לבם.
מספר סיפורים במיתולוגיה היוונית כרוכים בקניבליזם, בעיקר בקניבליזם של בני משפחה קרובים, למשל, סיפוריהם של תיאסטס, טראוס, טנטלוס, ובעיקר קרונוס.
ביהדות
אכילת בשר אדם אסורה מן התורה. לפי הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות, פרק ב הלכה ג, חל עליה איסור איסור עשה (הנובע מהפסוק "זאת החיה אשר תאכלו"), אך לא איסור לא תעשה, ולכן אין עליה עונש מלקות.
אחת הקללות המפורסמות במקרא היא אזהרה מרעב שיוביל לקניבליזם בתוך המשפחה: "ואכלתם בשר בניכם, ובשר בנותיכם תאכלו" (ויקרא כ"ו, כ"ט), וכן במגילת איכה, כתיאור המצוקה הקיצונית בזמן המצור על ירושלים בימי הבית הראשון, עליו נאמר "...נשים רחמניות בישלו ילדיהן...". ביטויים שאולים המאזכרים קניבליזם נמצאים באוסף הברכות בספר דברים "ואכלתם את אויביכם" (פרשת עקב) - במשמעות של ניצחון על האויבים, וכן בסיפור חטא המרגלים, יהושע וכלב אומרים לבני ישראל כי אל להם לפחד מ"עם הארץ", "כי לחמנו הם" - כנראה לחם במשמעות בשר (כפי שזה בערבית), כלומר ננצח אותם בקלות, כמו שאוכלים לחם, או בשר, בלי מאמץ.
התלמוד הבבלי (פרק יציאות השבת) מונה את השעות מזריחת השמש בה ראוי לאנשים לאכול את סעודת הבוקר:
תנו רבנן: שעה ראשונה - מאכל לודים, שנייה - מאכל לסטים, שלישית מאכל יורשין, רביעית - מאכל פועלים, חמישית - מאכל כל אדם.
סיפורים חסידיים מספרים על צדיקים שונים ששהו על אי בודד עם 'לודים', וניצלו בזכות צדקתם. בין היתר מסופר על הבעל שם טוב שבמסעו לארץ ישראל נתפס עם שני חבריו בידי אוכלי אדם. אלו קשרו אותם לעץ והחלו את סעודתם, כשכוונתם לבשל את הבעש"ט וחבריו מאוחר יותר. הבעש"ט שכח את כל תורתו ולא הצליח להיזכר בדבר, למעט אותיות האלף-בית. כשחזרו על רשימת האלף-בית בקול כמה פעמים, שבו ונזכרו בדברי התורה, ובעקבות זאת גם הגיעו אנשי משטרה מקומיים, ושחררו אותם.[31]
המגיד ממזריטש הסביר את הגמרא על לודים, באופן אלגורי, כש'אכילת אדם' פירושה פגיעה חמורה באדם - והכוונה למי שמדבר 'לשון הרע'.[32]
באסלאם
במסורת המוסלמית הסונית מסופר על כמה אישים שאכלו את בשר אויביהם:
הינד בנת עותבן, אמו של החליף החמישי שאכלה את הכבד (אם כי יש גורסים את הלב) של ח'אמזה - אחיו למחצה של מוחמד לאחר שזה רצח את דודה.[33]
ח'אלד בן אל-וליד, מצביא איסלאמי מתקופתו של מוחמד ואבו בכר שאכל את ראשו של אחד המוסלמים שסירבו לשלם מיסים לאבו בכר.[34]
בהינדואיזם
ברמה המיתולוגית האם הקניבלית המיתולוגית מוגדלת לממדים קוסמיים כדוגמת האלה ההינדית השחורה קאלי.
בספרות
אוכלי אדם קיימים באגדות העם מכל העולם. הדוגמה הבולטת ביותר היא המכשפה מהנזל וגרטל, הבוחנת את אצבעות הילדים, כדי לראות אם הם שמנים מספיק עבור ארוחתה. כך גם בסיפור יעקב והאפון בו הענק מזמר ”פי פיי פו פאם, לאיש אנגליה אשתה את הדם, יהא הוא חי או יהא הוא מת, את עצמותיו אטחן להכנת הפת”.
בספר הילדים העי"ג (ענק ידידותי גדול), הסופר רואלד דאל מתאר את הענקים המפחידים החוטפים ילדים בדרך קבע, ואוכלים אותם. הענק הידידותי מצליח להימנע מכך.
בקולנוע
בתחילת שנות השמונים פורסם הסרט האיטלקי 'Cannibal Holocaust' (שואת הקניבלים), המספר על צוות צילום היוצא לצלם שבט אוכלי אדם, באמזונס, ונעלם. צוות שני מוצא את מיכלי הסרטים וחושף אותם אט אט, למרות התנגדות השולחים. הסרט רווי אלימות, מעשי אונס ורצח. הסרט גם מתעד פגיעה בבעלי חיים, באופן נרחב, כולל אכילת בעלי חיים בעודם בחיים. יוצר הסרט רוגרו דאודטו נעצר באשמת הפצת תועבה, מכיוון שהיו שמועות על כך שאנשים אכן נרצחו בעת ההסרטה אך התברר שמדובר בתרגיל שיווקי בלבד וההאשמות בוטלו. הסרט עדיין אסור להקרנה בארצות רבות ברחבי העולם בשל התוכן המזעזע והתעללות בבעלי חיים.
"משפט אוכלי אדם באניה מיגנאָנעט - 1884. "המגיד", שנה עשרים ושמונה, מס' 46, 27 בנובמבר 1884, עמ' 7; מס' 49, 18 בדצמבר 1884, עמ' 7. העתק דיגיטלי בתוך: "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה והתחייה, 1856-1918.
קניבליזם תועד במקרים רבים במלחמה בליבריה לדוגמה בסרט זה בה תועדה אכילת הרוגי מלחמה, ומפקד יחידה מתגאה בכך. בשנת 2003 הופק דוח של האו"ם (קניבליזם במלחמה בקונגו - אתר הבי בי סי) המוחה נגד פגיעה בזכויות אדם ותופעת קניבליזם במלחמה בקונגו. עריצים שונים הואשמו בקניבליזם כמו רוברט מוקאסה שהואשם באכילת ילדים שהתמרדו נגד הוראותיו.
ממצאים עשויים להורות על אכילת אדם אצל הניאנדרטלים באתר "מדע חי" (אנגלית). הכתבה מספרת על סימני קריעה ושבירת עצמות בשרידים של 8 אנשי האדם הניאנדרטלי במערות אל-סידרה שבספרד, וכן סימנים נוספים לכך שהם היו נתונים ברעב כבד, והמצביעים על אפשרות של אכילת אדם כתוצאה מכך
נמצאו מאות גופות עם סימני הרג טקסי, טקסים המתוארים בפרוט רב בכליהם המצוירים ובעיטורי התכשיטים מזהב. הטקסים כללו שתיית דמו של המפסיד במשחק הטקסי, תוך הריגתו. טקסים סמליים המדמים את הטקסים הקדומים עדיין קיימים בקרב שבטי המקום
הספר 'כף הקלע', מספר על בחירתו עם קבוצת יהודים לאכול מזון שאינו כשר, אך דחיית אכילת אדם. הוא מספר על אחדים שאפילו לא היו מוכנים לאכול בשר לא כשר, ונספו בשל כך. בספר מתוארים כמה מקרים של הסתייגותם מהתנהגות החיילים הרוסים השבויים. לעומת זאת בפס הקול לסרט הבריטי משחרור ברגן-בלזן נטען שהאסירים נאלצו לאכול את חבריהם, בעוד שבצריפי השומרים נשמרו כמויות גדולות של מזון. ספריו של יחיאל דינור מתארים אף הם מקרים של אכילת אדם בין האסירים היהודים. בספרו "אמונה שנגוזה עם משפחתי בתופת" מספר ניצול השואה מרדכי אלדר (ע' 93) על אכילת בשר אדם במאוטהאוזן על ידי אסירי המחנה. עדות דומה עולה על ידי ניצולת השואה ריסה זילברט בעדותה במשפטה של אירמגרד פורכנר, מזכירה במחנה הריכוז שטוטהוף, כפי שפורסם בדיילי מייל.
ערך מורחב – המצור על לנינגרד
.jpg)
