קופנהגן

קופנהגן
**København**
סמל קופנהגן סמל קופנהגן	דגל קופנהגן דגל קופנהגן
	פוטומונטז' של קופנהגן
מדינה	דנמרק
ראש העיר	לארס וייס (מ"מ)
שפה רשמית	דנית
תאריך ייסוד	המאה ה-11
שטח	526 קמ"ר
גובה	14 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	644,431 (1 בינואר 2022)
‑ במטרופולין	2,812,977 (2008)
‑ צפיפות	954 נפש לקמ"ר (2008)
קואורדינטות	55°40′30″N 12°34′7″E
אזור זמן	UTC +1
	www.kk.dk
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קופנהגן רגילה) קופנהגן (למפת דנמרק רגילה) אודנסה אולבורג אורהוס אסביירג שוודיה גרמניה קופנהגן

קופנהגן (בדנית: København – "נמל הסוחרים" (קֶבְּמְהָאוּן), ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏) היא בירת ממלכת דנמרק והעיר הגדולה בממלכה. בעיר חיים כ-600,000 תושבים וכ-2.5 מיליון במטרופולין שלה. מרבית העיר נמצאת על האי שלן (בדנית: Sjælland) וחלקים אחרים שלה על איים נוספים.

עובדות מהירות מדינה, ראש העיר ...

סגירה

בשנת 2000 נחנך גשר ארסונד שמחבר בין העיר למאלמה שבשוודיה. אתרים מוכרים בעיר הם פסל בת הים הקטנה (פסל הברונזה המצולם והמפורסם ביותר בעולם), כנסיית גרונדטוויג, מוזיאון תורוואלסן, גני טיבולי (פארק השעשועים הראשון בעולם), כריסטיאניה (רובע ההיפים הייחודי) וסְטְרֶאֵט (Strøget) – המדרחוב הארוך ביותר בעולם.

אחד המותגים המזוהים ביותר עם דנמרק – הבירה קרלסברג – מיוצר במפעל בעיר.

העיר הוזכרה לראשונה בספרות כתובה במאה ה-11 לספירה וקיבלה מעמד של עיר במאה ה-13. העיר הותקפה שוב ושוב על ידי ברית ערי הנזה. חשיבותה של קופנהגן עלתה החל מהמאה ה-12 עד שהפכה למרכז מסחר חשוב, והחל מאמצע המאה ה-15 היא בירת דנמרק.

במהלך השנים 1658–1659 העיר עמדה תחת מצור שוודי בידי המלך קרל ה-10 והצליחה לבצע מתקפת נגד מוצלחת. ב-1711 מתו שליש מאוכלוסיית העיר במגפה. בקרב קופנהגן (1801) צי בריטי הביס את הצי העוגן של דנמרק-נורווגיה ליד קופנהגן. בקרב קופנהגן השני הבריטים הפציצו מטרות אזרחיות בעיר ברקטות בעלות ראש-הצתה וחוללו שרפה שהשמידה את רוב העיר, הנחיתו בה 30,000 חיילים וגרמו למותם של כ-2,000 אזרחים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה העיר, כמו שאר המדינה, תחת כיבוש צבאי של הגרמנים החל מ-9 באפריל 1940 עד 4 במאי 1945. לאחר הפלישה לנורמנדי חששו הגרמנים שהמשטרה הדנית תהווה בעיה, לכן ב-1944 הייתה כוונה לעצור את אנשי המשטרה, אף על פי שרבים התחבאו או ברחו לשוודיה. עקב כך, אחוזי הפשיעה בקופנהגן היו גבוהים במהלך שמונת החודשים האחרונים למלחמה.

קופנהגן היא לא רק בירתה בפועל של דנמרק אלא גם הבירה הכלכלית של דנמרק ושל כל האזור הסקנדינבי-בלטי. כמעט 3.5 מיליון תושבים חיים במרחק של כ-50 ק"מ מקופנהגן, מה שהופך אותה לאזור המיושב ביותר בצפון אירופה. בשנת 2008 דורגה קופנהגן במקום הרביעי ברשימת 50 ערי העתיד של אירופה, אחרי לונדון, פריז וברלין. חברות ענק רבות הקימו בעיר את המטה שלהן. בהן, מיקרוסופט. ישנן כ-2,600 מטות של חברות בינלאומיות בעיר.

קופנהגן מדורגת שנייה (אחרי וינה ולפני ציריך) בדירוג הערים שהכי טוב לחיות בהן על פי הסקר השנתי של אקונומיסט וחברת EIU שפורסם ביוני 2024. הסקר מדרג 173 ערים ברחבי העולם ובוחן חמש קטגוריות: יציבות, מערכת הבריאות, תרבות וסביבה^[2], חינוך ותשתיות^[3]^[4].

קופנהגן יושבת על צומת דרכים בין החשובים בצפון אירופה. גשר ארסונד מחבר אותה עם העיר מאלמה בשוודיה ובעצם מחבר את אירופה למדינות הנורדיות כגון שוודיה, נורווגיה ופינלנד. הגשר בנוי מכביש ומסילת רכבת. נמל התעופה קופנהגן קסטרופ הוא נמל התעופה הגדול ביותר בסקנדינביה ובין הגדולים באירופה. זהו שדה תעופה מהנוחים ביותר לטיסות קישור ליעדים בסקנדינביה ובמזרח הרחוק.

בעיר יש רכבת תחתית בעלת ארבעה קווים נכון לעת הזו. בנוסף יש מערכת רכבות עירונית בשם S-tog. העיר מקושרת דרך קווי רכבת לערים ועיירות מרכזיות בדנמרק וליעדים בינלאומיים באירופה כמו סטוקהולם, המבורג וברלין.

קופנהגן ידועה כאחת הערים הידידותיות לרוכבי אופניים בעולם. 36% מכלל האזרחים משתמשים באופניים על מנת להגיע לעבודה או למקום הלימודים. מערכת שבילי האופניים בעיר מקיפה ביותר.

בעיר לומדים כ-89,000 סטודנטים במספר מוסדות כשהגדולים שבהם הם אוניברסיטת קופנהגן (40,000 סטודנטים) ובית הספר לעסקים של קופנהגן (17,000 סטודנטים).

לקופנהגן היסטוריה מימי הביניים שרבים מסממניה האדריכליים משומרים וחיים בהרמוניה לצד הקידמה הקיצונית שמאפיינת את העיר.
בקופנהגן מוזיאונים רבים, מהם המוקדשים לנושאים צרים כמו המוזיאון לתולדות הצי הדני או המוזיאון הגאולוגי, ומוזיאונים כלליים יותר כגון המוזיאון הלאומי, שאוצר ממצאים מההיסטוריה הדנית. לצד המוזיאונים מוקדשים כאמור חלקים מהעיר לשימור העבר, ובמרכז העיר נמצאים פסלים רבים שמוקדשים לבניה המפורסמים של דנמרק. כך בשדרת אנדרסן ניצב פסל אנדרסן המשקיף על גני טיבולי מצידו השני של הרחוב.

לצד השימור מוקדשים מוקדי תרבות רבים לבידור. בקופנהגן תיאטראות רבים, אופרה, בתי קולנוע ומוקדי תרבות נוספים. בחלקים שונים של העיר נמצאים פארקים גדולים, חלקם מגודרים בחומת לבנים נמוכה כמו הפארק המלכותי שבקרבת הארמון המלכותי.

במרכז העיר נמצאות כנסיות רבות, חלקן משוחזרות וחלקן בנות כמה מאות שנים. לצד הכנסיות שבנויות בסגנונות הבארוק, רוקוקו, נאו קלאסי וסגנונות נוספים, נמצא בית כנסת קטן. מלכיה של דנמרק השקיעו ממיטב כספם בבניית ארמונות – חלקם הפכו למוזיאונים ואילו אחרים משמשים את בני משפחת המלוכה.

הנמל של העיר, ובפרט אזור "הנמל החדש" – ניהאון, הוא אחד האזורים השוקקים ביותר מבחינה תיירותית וכמרכז מסעדות וברים. פסל בת הים הקטנה המוצב על סלע קטן בנמל של קופנהגן, הוא מסמליה המזוהים של העיר. הפסל, מחווה לבת הים הקטנה של אנדרסן, נוצר על ידי אדווארד אריקסן והושלם ב-1913.

קופנהגן אירחה את כל זכיותיה של דנמרק בתחרות האירוויזיון וכן את תחרות שיר היובל באירוויזיון באוקטובר 2005. בשנת 1996 שימשה העיר כבירת התרבות של אירופה.

האוכלוסייה הנוצרית לותרנית מהווה כ-57% מאוכלוסיית העיר. קיים גם מיעוט קתולי. מוסלמים מהווים כ-10% וחלקם גדֵל בעשורים האחרונים. בשנת 2014 נבנה המסגד הגדול ובשנת 2015 נבנה מסגד האימאם עלי, מסגד שיעי ראשון.

גני טיבולי

ערך מורחב – גני טיבולי

אחד מפארקי השעשועים המפורסמים ביותר בעולם. הפארק, שנבנה בשנת 1843, הוא גן השעשועים העתיק באירופה, ונתן השראה לוולט דיסני כשבנה את דיסנילנד.

כיום המתקנים הפופולריים ביותר הם רכבת ההרים "דיאמון" ו"מגדל הפחד" (מתקן עגול שמתנשא לגובה של כמה עשרות מטרים וצונח לפתע במהירות). בפארק יש גם גן פרחים מרהיב עם מאות אלפי סוגי פרחים צבעוניים, המואר מדי לילה. פעמיים בשבוע ובחגים מתקיימים מופעי זיקוקים.

הספורט הפופולרי ביותר בדנמרק, כמו בשאר אירופה הוא הכדורגל. שתי קבוצות מקופנהגן משחקות בליגת העל של דנמרק: פ.צ. קופנהגן וברונדבי. ענפי ספורט פופולריים נוספים הם: הוקי קרח, כדורעף, רוגבי ועוד.

ראשיתה של הקהילה היהודית בקופנהגן בשנת 1684, כאשר מועצת העיר התירה ליהודים ספרדים מקהילת המבורג שעסקו בתכשיטנות להתיישב בעיר ולהתפלל לפי דתם. לאחר מספר שנים הוקם בית עלמין יהודי סמוך לעיר. בית הכנסת הראשון הוקם ב-1766.

בזמן מלחמת העולם השנייה, לא פגעו הכובשים הגרמנים ביהודי קופנהגן עד ספטמבר 1943, שאז נודע על כוונת הגרמנים לשלוח את חברי הקהילה היהודית למחנות, והוקמה תנועה דנית עממית להצלתם. כ-120 מיהודי העיר נספו בשואה. בשנת 1997 מנתה הקהילה היהודית כ-8,000 איש.^[5]