Loading AI tools
משורר עברי ומתרגם (1909–1994) מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי יהודה ארד (רודניק) (17 בדצמבר 1909 – 10 בינואר 1994) היה משורר, סופר, עורך ומתרגם עברי פורה. ממייסדי קיבוץ עין שמר.
צבי ארד (רודניק) נולד בעיר וילנה שבליטא בשנת 1909 למשפחה מסורתית, ונקרא על שם סבו צבי יהודה רודניק. מגיל 10 החל להתרחק מעולמם המסורתי של הוריו[1]. הוא התבלט בכשרונותיו, וכבר בכיתה ג' פרסם את שירו הראשון בעיתון בית הספר. כישרונו לרכישת שפות נתגלה כבר בצעירותו, ובעודו ילד שלט בארבע שפות: יידיש, רוסית, פולנית וגרמנית.
אביו למד בישיבה, אך צבי הצעיר החליט להתכונן לעלייה, והלך ללמוד ראיית חשבון. הוא עבד כמנהל חשבונות בבית חרושת לעיבוד עורות[1]. כאשר עברה משפחתו לגור בבית החרושת, נתגלו גם כשרונותיו המכניים, כישרונות אותם ניצל לאחר שנים, בשנות ישיבתו בארץ בקיבוץ עין שמר, בהן עבד במסגריית הקיבוץ תוך שימוש בכישורים מכניים מובהקים.
הצטרף כנער לתנועת "השומר הצעיר", ונמשך לרעיונותיה המהפכניים, בראשם הגשמת הסוציאליזם בקיבוץ בארץ ישראל. הוא יצא לתקופת הכשרה ממושכת יחסית, בבית הספר המקצועי "אורט", וכן למד נהיגה, דבר שהיה אז יקר המציאות בין המכשירים עצמם לעלייה[2]. לאחר תקופת הכשרה של 3 שנים נפרד צבי ממשפחתו ועלה לארץ, דרך נמל טריאסטה, במסגרת העלייה החמישית, בשנת 1931. בבואו לארץ הצטרף לקיבוץ עין שמר, והיה חבר בו כמעט שלושים שנה[1].
ארד ניסה לשכנע את הוריו לעלות ארצה, כיוון שענני המלחמה כבר איימו על אירופה, אך הם סירבו. בתום מלחמת העולם השנייה נודע לו כי הנאצים הוציאו את כל בני משפחתו להורג בפונאר, גיא ההריגה הגדול שבסמוך לווילנה[2].
ארד נקלע לקשיים חברתיים בקיבוצו עין שמר, בעיקר בשל רצונו לקיים חיי יוצר בצד חברותו בקיבוץ. הדברים לא הסתדרו, והוא נאלץ לעזוב את הקיבוץ בשנת 1958, לאחר ששהה בו כמה עשרות שנים. לפרנסתו נטל על עצמו עול כבד של תרגומים ועריכה. שיריו הראשונים נדפסו בעיתונות תנועת "השומר הצעיר" בפולין וליטא[3]. ספר שיריו הראשון "בדלוק הסתיו" נדפס בשנת 1939, והיה הספר הראשון של ספרי השירה בהוצאת 'ספרית פועלים'. ספר שיריו השני, "יומן באפר", נכתב לאחר כמה לילות ללא שינה שבהם שמע את עדותה המצמררת של הפרטיזנית רוז'קה קורצ'ק-מרלא על חורבן וילנה היהודית.
הוא כתב גם כמה רומנים. לשונו השירית קשה במיוחד, יש בה נאולוגיזמים, חידושי מילים, והיא נסמכת כמקור על לשון המשנה והתלמוד. עם עזיבתו את הקיבוץ, בשנת 1958, החל בעבודת תרגום רחבת היקף, ועד פטירתו תרגם למעלה מ־200 ספרים. צבי ארד היה מתרגם רב-לשוני, שתרגם מכמה לשונות ובהן רוסית, צרפתית, פולנית, גרמנית, יידיש, אנגלית ועוד. בעיקר מוכרים תרגומיו לספרים של יצחק בשביס-זינגר. תרגומו האחרון שלא נשלם היה "גיבור זמננו" של הסופר מיכאיל לרמונטוב (ראו רשימת תרגומיו החשובים בהמשך). ב-1981 זכה בפרס טשרניחוסקי לתרגום מופת. במשך שנים רבות שימש כעורך "הד החינוך" וכתב העת "החינוך" בהוצאת הסתדרות המורים[4].
צבי ואשתו מיניה גידלו שלושה ילדים. בנם יואש נפטר ממחלה בגיל צעיר, בעודו סטודנט לפסיכולוגיה, וצבי נשא את אבלו שנים רבות. זמן קצר אחר כך צבי התאלמן. בנם איתי שהיה טייס קרב, חלה במחלת ניוון עצבים סופנית; רצונו לסיים את חייו בכבוד הוביל למהלך בו הותרה לראשונה מיתת חסד בישראל[2]. בתם תלמה אלעזר נישאה לרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו)[3].
ארכיונו של צבי ארד שמור במכון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.
צבי ארד (רודניק) היה מתרגם פורה, אשר תרגם למעלה ממאתיים ספרים ובהם:
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
