מחברות לספרות (הוצאת ספרים)

מחברות לספרות היא הוצאת ספרים שפעלה ביישוב ובישראל בשנים 1940–1973, ושבה לפעול בשנת 1988 במסגרת הוצאת זמורה-ביתן.

סמל הוצאת הספרים בגרסתה משנות ה-2000. בסמל קריקטורה בדמותו של ישראל זמורה

חבורת "מחברות לספרות" בבית הקפה קנקן, ברחוב דיזנגוף 13 בתל אביב, ראשית שנות הארבעים (מימין לשמאל: א"ד שפיר, שמעון גנס, ד' פילר, אליהו טסלר, נתן אלתרמן, ישראל זמורה, צילה בינדר)

בין השנים 1940 ו-1973

בשנות השלושים התגבשה בתל אביב קבוצה ספרותית שהורכבה מסופרים ומשוררים צעירים, ששפת אמם הייתה עברית. בקבוצה, שנקראה "יחדיו" היו שותפים בין השאר המשוררים נתן אלתרמן, לאה גולדברג ואברהם שלונסקי, הסופרים שלמה ניצן ויעקב הורוביץ והמבקר וחובב הספר ישראל זמורה, אשר הקים בשנת 1940 את הוצאת הספרים "מחברות לספרות". הסיבה להקמת הוצאת ספרים חדשה הייתה שהוצאות הספרים הקיימות, ובראשן הוצאת דביר, התמקדו, לדברי חברי הקבוצה, בהוצאתם לאור של כתבי "משוררים מתים" ולא ייחסו חשיבות ליצירה הישראלית הצעירה. בהוצאה פרסמו גם מספר ניכר של חברי החבורה הספרותית של הכנענים והמקורבים אליהם כיונתן רטוש, בנימין תמוז, ש. שפרה, פנחס שדה, בנימין גלאי ואהרן אמיר.

בשנות הארבעים והחמישים יצאו בהוצאה גם מספר ספרי פילוסופיה, משל מרטין בובר, נתן רוטנשטרייך והוגו ברגמן. ההוצאה שיתפה פעולה עם מוסד הרב קוק בהוצאת ספרות עברית, בעיקר של משוררים עבריים מימי הביניים. במסגרת זו יצאו ספרים של שמואל הנגיד, רבי שלמה אבן גבירול ועוד.

בשנת 1960 הוציאה לאור את ספרו של דניאל דפו, רובינזון קרוזו בתרגומו של צבי ארד.

נכס חשוב של ההוצאה היה הזכויות על התרגום לעברית של יצירות קלאסיות לילדים ולנוער ובראשן יצירותיו של אלן אלכסנדר מילן מחבר ספרי "פו הדב" וק.ס. לואיס מחבר סדרת "דברי ימי נרניה". בעיקר התרכזה ההוצאה בהוצאה לאור של יצירות ספרות ושירה עבריות מקוריות ונחשבה להוצאה איכותית וקטנה. במהלך שנותיה בניהולו של ישראל זמורה צברה ההוצאה הפסדים כספיים גדולים. ב-1965 נכנס בנו של ישראל, אהד זמורה, לניהול ההוצאה והצליח לחלץ אותה מקריסה כלכלית. ב-1973 מוזגה ההוצאה לתוך קבוצת זמורה-ביתן-מודן, ביזמתו של אהד זמורה. ספרים שיצאו בעבר בהוצאה והוחלט להדפיסם מחדש יצאו תחת המותג "מחברות לספרות". חלק מזכויות התרגום על יצירות קלאסיות לנוער הועברו עם האיחוד לסדרת "מרגנית".

ה"אני מאמין" של ישראל זמורה הודפס בכל ספר של ההוצאה בזו הלשון:

מובן מאליו, שיש הבדל בין הוצאת "מחברות לספרות" בראשית פעולותיה, לפני שנים רבות, לבין ההוצאה היום; הדברים לא באו לפי תוכנית מפורטת ומפורשת מראש, אלא בהדרגה ובחינת פרק אחרי פרק. תחילה הייתה הכוונה לטפח דברי ספרות שאין המו"ל הרגיל להוט אחריהם, אם מחשש ל"חידושים" בטרם זמן, ואם מחשש להפסדים חומריים. מכאן ואילך נשתנו פני הדברים והתפתחה בהוצאה כוונה אחרת - לגשר על פני כל הדורות, לפרסם את כל הספרים החשובים. היום אין לנו עוד מטרה נעלה, מלבד להצביע על הספרים שאנו מוציאים לאור, כמו די להורות - הנה הספרים שאנו מתכוונים אליהם. ולכן המעיין בספרינו יכול על נקלה להבחין מה כוחה של הוצאת "מחברות לספרות" בשעה זו, וגם מה שאיפתה להבא.

— ישראל זמורה, הספרים שאנו אוהבים, תשכ"ו

משנת 1988 ואילך

בשנת 1988 הקים מחדש צבי זמורה, בנו הבכור של ישראל, את "מחברות לספרות" כחברה-בת של זמורה-ביתן. אולם עד 2002 יצאו בהוצאה קומץ ספרים בלבד (בהם ספרי מדע פופולרי כספריהם של אוליבר סאקס וריצ'רד פיינמן). המפנה בא כאשר ההוצאה התמזגה עם הוצאת כנרת ולעורכה הראשי מונה דב אלפון. אלפון ראה לעצמו זכות להחיות את הוצאת הספרים בעלת המוניטין והוציא בה מספר ספרים בפורמט איכותי, רובם ככולם ספרי ילדים קלאסיים מתורגמים כ"פו הדב", עלילות נרניה, "פיטר פן", "הרוח בערבי הנחל", עלילות הברון מינכהאוזן, סדרת המומינים ועוד.

מחברות לספרות מרבה לפרסם בעיקר ספרות מתורגמת, בהם יש לציין את הסופרות ניקול קראוס ומרגרט אטווד.

מחברות לספרות (הוצאת ספרים) חברה בהתאחדות המו"לים בישראל.

לקריאה נוספת

• צפרירה שועלי, מחברות לספרות: כתב העת והוצאת הספרים כגורמים במערכת הספרותית בשנים 1940-1967, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, 2003.

קישורים חיצוניים

• אבירמה גולן, אחרון המו"לים או המו"ל האחרון, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2003