Loading AI tools
דמות תנ"כית - מלכת ממלכת יהודה מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עֲתַלְיָה היא דמות מקראית, מלכה על יהודה בשנים 842 עד 836 לפנה"ס.[1] המלכה היחידה ששלטה על ממלכת יהודה בתקופת התנ"ך, והשליטה היחידה אי פעם ביהודה שלא הייתה מבית דוד. על עתליה מסופר בספר מלכים ב', פרק י"א, פסוקים א'–ט"ז וכן בספר דברי הימים ב', פרק כ"ב, פסוק י' – פרק כ"ג, פסוק ט"ו.
 | |||||||||
| עתליה, מלכת יהודה | |||||||||
| לידה | השומרון | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
836 לפנה"ס ירושלים, ממלכת יהודה | ||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||
| בן זוג | יורם | ||||||||
| שושלת בית עמרי | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
עתליה החדירה לירושלים את פולחן הבעל הצורי שרווח בבית אחאב ובנתה בירושלים בית בעל.
השם עתליה או עתליהו מורכב משתי המילים 'עתל', גיבור ואדון באכדית ו-יהו. פירושו: "ה' הוא אדוני".[2]
עתליה מוזכרת במקרא הן כבתו של עמרי מלך ישראל[3] והן כבת בנו אחאב[4]; יש הרואים אותה כבת עמרי[5] ומבארים שנקראה על שם אחאב כיוון שהוא השיאה וכדומה, ואחרים פירשו[6] שהייתה בת אחאב ונקראה על שם עמרי שהיה סבה (ו"בני בנים הרי הם כבנים") ומייסד השושלת (ואפילו יהוא, שנטל את כס המלוכה מבית עמרי, נזכר באובליסק השחור כ'בן עמרי', כלומר: מלך לממלכת עמרי).
עתליה נישאה ליורם מלך יהודה.
בנה של עתליה, אחזיהו, שהיה מלך יהודה, נהרג בממלכת ישראל על ידי יהוא שביצע הפיכה נגד בית אחאב. לאחר מותו תפסה עתליה את השלטון והשמידה את כל זרע המלוכה כדי להבטיח את שלטונה. אך יְהוֹאָשׁ, בנם של אחזיהו מלך יהודה וצִבְיָה, שרד.
לתפיסת המלכות על-ידי אם המלך שנהנית ממעמד 'גבירה' ישנם תקדימים במקומות אחרים במקרא ובמזרח הקדום, אלא שביתר המקרים מדובר במעמד עוצרות זמני שתפקידו למלא את החלל השלטוני שנוצר עד שיורש העצר יגיע לגיל בגרות. לעומת דוגמאות אלה, עתליה מתוארת כמי שביקשה להפוך את הסדר העוצרות הזמני להסדר של קבע.[7]
במחקר מקובלת הסברה כי ייחוס הרג צאצאי בית דוד לעתליה נעשה כחלק ממהלך תועמלני, ולא בהתבסס על עובדות.[8] ליוורני הראה שסיפור המרד בעתליה (מל"ב יא-יב) חולק דגם משותף עם סיפורי אוזורפציה מהמזרח הקדום, ותפקידו להצדיק את שלטונו של האוזורפטור, במקרה זה יהוידע/יהואש, שנתפס כלא-לגיטימי. מקובל לקבוע כי הדגם הספרותי מעיד על כך שפרשת הכתרת יהואש (מלכים ב' יא-יב) היא סיפור תעמולתי, המשמש ככתב הגנה ומטרתו להצדיק את נסיבות עלייתו של הקושר (אוזורפטור) לכס המלכות, באמצעות הפיכת הקושר לקורבן של קשר.
כך למשל, אידרימי (אנ'), הנסיך הארמי הצעיר, ניצל מטבח שביצע אוזורפטור במשפחתו ונמלט מעירו חלב. מאוחר יותר הוא הוכר מחדש על ידי העם, ביצע הפיכה נגד האוזורפטור והחזיר את שושלתו לכס השלטון. לדברי ליוורני, עלייתו לשלטון של האוזורפטור השני, אידרימי, נתפסת כהשבת הסדר הנכון לקדמותו, מעשה המצדיק את האוזורפציה. דגם זה מופיע בפרשת מרד יהוידע והוא חושף את המגמה התעמולתית של הסיפור, שתכליתה להצדיק את שלטונו הבעייתי של יהוידע/יהואש, תוך ניצול זרותה של האישה, עתליה, והעולם הפגאני המזוהה איתה. הדגם מוכיח שהשלטון שקדם למלך הנוכחי (יהואש) הוא שלטון מושחת, ודמותו של המלך הנוכחי מוצגת כדמות של מושיע, המחזיר עטרה ליושנה.[9][10][11]
| אירדימי | יהואש (מלכים ב' יא-יב) | שלב |
|---|---|---|
| מרד פורץ בממלכת חלב (ממלכת מיתני כבשה את חלב): "[מרד?] נפשע אירע ונמלטנו..." (שורה 4) | מרד כנגד שושלת בית דוד: "ותקם, ותאבד, את, כל זרע הממלכה" (1) | המרד במלך |
| אידרימי, הצעיר מבין אחיו, נפרד ממשפחתו ומצא מקלט בארץ כנען: "שבע שנים ישבתי בקרב הח'בירו..." (שורות 6, 28).
שבע שנים מולך קושר בחלב. |
שבע שנים הוחבא יהואש במקדש: "מתחבא שש שנים" (3), "ובשנה השביעית שלח יהוידע..." (4)
עתליה (הקושרת) מולכת בירושלים שבע שנים. |
הגיבור בורח במשך שבע שנים |
| לאחר שבע שנים מזוהה אידרימי כבן מלך על ידי פליטים ממולדתו: "הם נוכחו לדעת כי בן אדונם אני". | לאחר שבע שנים יהוידע מראה את בן המלך בן השבע למשמר והם כורתים עמו ברית (4-11): "ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית ה', וירא אתם, את-בן-המלך". | ההכרה מחדש בגיבור |
| תומכי אידרימי מספקים לו כוח צבאי כדי לחזור לכס המלכות. "ואז בניתי, אוניות, אספתי חיילים (ו) העליתים על אוניות..." (שורות 30-42).
בשנה השביעית תופס אידרימי את השלטון באמצעות פעולה ימית נגד העיר אללח' - "ומלכתי על אללח'" (שורות 44-80). |
יהוידע מגייס את המשמר ומורד בעתליה (4-16).
בשנה השביעית ממליך יהוידע את יהואש בן המלך אחזיה: "ויוצא את-בן-המלך, ויתן עליו את-הגזר ואת-העדות, וימלכו אתו, וימשחהו; יכו-כף-ויאמרו, יחי המלך" (12-13) |
ההפיכה |
| ברית בין ברתנרא (מלך החוּרִים, מלך מִתַנִי) והמלך הצעיר בנוכחות העם: "...כרתו לי ברית חזקה..." (42-54). | ברית בין המלך העם וה': "ויכרת יהוידע את-הברית, בין ה' ובין המלך ובין העם, להיות לעם, לה', ובין המלך ובין העם" (17) | ברית |
| "(במושב) טוב הושבתי אותם..." (82-86) | "וישמח כל-עם-הארץ" (20) | שמחה בקרב העם |
| "ואת חוקי הפולחן אשר קבעו אלי אללח' והקורבנות והזבחים אשר עשו אבותינו להם - עשיתים כפי שעשו (האבות), ועתה הפקדתים בידי בני אדר-נררי..." (84-90) | טיהור פולחן ורפורמה בבית המקדש: "ויבאו כל-עם הארץ בית-הבעל ויתצהו, את מזבחתו..." (יא 18), "ויקרא המלך יהואש ליהוידע הכהן, ולכהנים, ויאמר אלהם, מדוע אינכם מחזקים את-בדק הבית..." (יב 1-17) | רפורמה פולחנית - השבת סדרי הפולחן לקדמותם |
לדברי רביב, עתליה לא רצחה את זרע בית דוד משום שהדבר אינו סביר מבחינה היסטורית וספרותית. הטעמים להכרתת זרע המלוכה לא פורטו כלל, וקשה למצוא הסבר מניח את הדעת לנסיבות בהן עשויה אישה לעלות על כס המלכות בירושלים. לדעת רביב, סיפורה של עתליה הוא משני, דהיינו, גלגול של סיפור יהוא בגרסה אחרת המייחסת אותו לעתליה. כך למשל כפי שיהוא הרג את כל קרוביה של עתליה (גם את בית אביה (בית עמרי) בישראל וגם את בעלה מלך יהודה ואחיו (מל"ב פרק י')), כך אף עתליה הרגה את כל בית המלוכה ביהודה (מל"ב פרק יא, דבה"י ב פרק כב). וכפי שאחזיהו הוא הבן הצעיר והשריד היחיד לבית דוד בימי יהוא (דבה"י ב כא 4, 17), כך יהואש הוא הבן היחיד והשריד היחיד לבית דוד בימי עתליה (מל"ב י 2-1, דבה"י ב כב 11-10). לאור כל זאת, רביב סובר כי עתליה כלל לא פגעה בזרע המלוכה, אשר הוכחד ברובו, אם לא כולו, בראשית מלכות יהורם ובסופו, בימי מהפיכת יהוא, ועתליה שלטה כעוצרת, ולא כמולכת על כיסא דוד.[12]
על-פי הסיפור על עתליה, זו מבקשת לחסל את כל "זרע המלוכה" (הזכרים בממלכה), בעוד שלפי כתובים שונים עתליה יכלה לחסל את הצעירים בלבד, מאחר שהמבוגרים כבר נרצחו: יהורם מלך יהודה המית את כל אחיו, כאשר עלה למלוכה (דבה"ב כא 4); הפלשתים והערבים הרגו את כל ילדי המלך יהורם, מלבד אחזיהו (דברי הימים ב כא 17), ויהוא הרג את בני אחי-אחזיהו יחד עם אחזיהו (מלכים ב י 14, וכן דברי הימים ב כח 8). חוקרת המקרא עתליה ברנר סבורה כי תיאור חיסול זרע המלוכה מהימן מבחינה היסטורית, שכן יש במקרא דוגמאות לחיסול בני משפחה לצורך חמיסת השלטון (מלכים א ב 13-25, דברי הימים ב כא 4). כך סבור גם ברה, שלדעתו, הטוענים לכתר, הנרצחים, עשויים להיות גם בניו של אחזיה מנשותיו הרבות, או צאציו של אחי-יהורם שנרצחו על ידו (דברי הימים ב כא 4).[13]
המרד נגד עתליה מתואר ביתר פירוט: יהושבע, שהייתה אחות המלך אחזיהו מצד אביה ואשתו של יהוידע הכהן, החביאה את יהואש התינוק מפני עתליה. בהגיע שנתו השביעית, נקשר קשר נגד עתליה ובראש הקשר עמד יהוידע הכהן. אל יהוידע הצטרפו שרי המאות והרצים, ולפי ספר מלכים גם ראשי בתי האבות. בהמלכתו של יהואש הופיע גם עם הארץ שהיה שותף במעשה ההפיכה ובהשמדת פולחן הבעל. זו הפעם הראשונה שעם הארץ נזכר במקורות במפורש כגוף פעיל במדיניות ההמלכה ובמדיניות הדתית. ככל הנראה הכוונה להשתתפות רחבה של הציבור, במיוחד של נציגים מתושבי ארץ יהודה ולאו דווקא מאנשי ירושלים או מהחצר המלכותית.
את עתליה המיתו בחרב במצוות יהוידע הכהן.
ישנו ספק במחקר בנוגע למעמדה של עתליה בטרם הומלכה. המחקר מעלה כאפשרות סבירה שעתליה נהנתה ממעמד 'גבירה', אך ישנו ספק כללי האם מדובר בתואר הרשמי של כל אם מלך בישראל. י' אורמן קובע כי 'גבירה' הוא התואר הרשמי של אם המלך, כלומר של כל אם מלך שהיא (לא רק של אלה אותן מכנה המקרא 'גבירה' במפורש).[14][15] לעומת זאת, יש חוקרים אחרים המטילים ספק בהכללה זו, שכן לשיטתם אין לכך די סימוכין בספרות המקראית והחוץ מקראית. [16]
לפי הפרשנות המקובלת את התמונה המשתקפת מן המקרא, החברה הישראלית לא הכירה באשת המלך כמלכה בזכות עצמה, אלא כבאת כוח של בעלה, כעוצרת בחייו או לאחר מותו או כשותפה לשלטונו. המחבר המקראי ממעט לייחס כח שלטוני למלכות, וכאשר הוא עושה כן, המדובר במלכות זרות, או כאלה החיות בחצר מלכות זרה, כדוגמת ושתי, אסתר ומלכת שבא. למעט נשים אלה, אין אישה מגיעה לעמדה ממוסדת ובעלת השפעה רשמית בחצר המלכות עד שהיא הופכת לאם המלך, שאז תוארה עשוי להיות 'גבירה', תואר לה זכו אם יהויכין, אם אסא ואיזבל (השתיים האחרונות הגיעו מסביבה חוץ-ישראלית וחוץ-יהודאית). לעומתן, בת-שבע למשל אינה זוכה בתואר גבירה אלא מתוארת כ'אם המלך' בלבד, ובעניין אדוניה דוד המלך פועל באופן מנוגד לבקשתה. עם זאת, יש הגורסים כי התואר 'גבירה' היה תוארה של כל אם-מלך בישראל.
מצב זה שונה היה בעמים אחרים במזרח הקדום. כאשר במסופוטמיה ובמצרים[17] נמצאו דמויות שהוגדרו כמלכות. הממצאים מלמדים כי חרף מספרן המועט, ההערכות השליליות המפקפקות בזכותן לשלוט מקורן בדרך כלל בדורות מאוחרים יותר, ואילו בדורן שלהן כמעט ואין עליהן עוררין. במקרא לעומת זאת, אין אשה מגעת לעמדה ממוסדת ובעלת השפעה רשמית בחצר המלכות עד שהיא הופכת להיות אם המלך.[14]
עם זאת, יש בסיס להשערה לפיה אף אם אין מדובר בתואר המשותף לכל מי שהפכה להיות אם המלך, מקור המבקש להגדיר את עתליה כ'גבירה' הועלם במכוון במקרה שלה, שכן לזו האחרונה היה ודאי בסיס כוח שאפשר לה לתפוס את השלטון עם מות בנה, אחזיה, ולהחזיק בו כשבע שנים. גם קודם הייתה 'יועצתו להרשיע' (דבה"י ב כב 3) של בנה, כלומר, מעורבת בעסקי הממלכה, ולכן, המחקר קובע כי יש בסיס לאפשרות שהייתה לה עמדה ממוסדת, אף שהכתובים אינם מספרים על כך דבר.
ברנר מעלה את האפשרות שעתליה, בניגוד לאיזבל קודמתה, אינה מסתפקת בשלטון מעבר, אלא מנסה להפוך את מצב הביניים של העוׂצְרוּת להסדר של קבע (מל"ב יא א ואילך), ומכאן ניתן להבין שבמצב כתיקונו, אין אם המלך נעשית 'גבירה', כלומר, זוכה למעמד ממלכתי מוגדר ובעל סמכויות ממשל נרחבות, אלא אם נוצר פער שלטוני עם מות הבעל-המלך שיורשו לא בגר עדיין, או עם מותו הפתאומי של הבן-המלך שגם לו אין יורשים בוגרים. לעיקרון זה של מילוי החלל השלטוני תוך שימוש בדמותה ובכשוריה של המלכה-האם קיימות מקבילות מסופוטמיות - אם כי מאוחרות במעט לזמנן של איזבל ועתליה - בדמותן של סמירמיס וניטוקריס-נקיה.[18][19]
מחזהו האחרון של ז'אן רסין 'עתליה', הוצג ב-5 בינואר 1691 על ידי להקת המנזר סנט סיר בפריז.
הנדל חיבר אורטוריה העוסקת במלכותה הנקראת "עתליה".
האסטרואיד 515 עתליה (515 Athalia), שהתגלה בשנת 1903 על ידי האסטרונום מקס וולף, נקרא על שמה.[20]
המלכה עתליה: סיפורה של המלכה הנשכחת אשר שלטה בממלכת יהודה, בפודקאסט "עושים תנ"ך", 30 ביולי 2018Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
