יהורם (מלך יהודה)

יְהוֹרָם (או יוֹרָם) היה מלך יהודה ובנו של יהושפט. שלט על יהודה בשנים 851 עד 846 לפנה"ס כעוצר, ובשנים 846 עד 843 לפנה"ס כמלך.

ערך זה עוסק במלך יהודה. אם התכוונתם למלך ממלכי ישראל, ראו יורם (מלך ישראל).

יהורם

יהורם מלך יהודה, איור משנת 1553 מתוך פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום
יהורם מלך יהודה, איור משנת 1553 מתוך פרומפטואריום איקונום אינסיגניאורום
לידה	883 לפנה"ס
פטירה	843 לפנה"ס (בגיל 40 בערך)
מדינה	ממלכת יהודה
מקום קבורה	ישראל עיר דוד, ישראל
בת זוג	עתליה
שושלת בית דוד
תואר מלך יהודה אב יהושפט צאצאים אחזיהו יהושבע יורש העצר אחזיהו
מלך יהודה ה־5 846 לפנה"ס – 843 לפנה"ס (כ־3 שנים) → יהושפט אחזיהו ←

עלייתו לשלטון

כאשר מת יהושפט, התחולל משבר בדרך לעלייתו של יהורם לשלטון: ”וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו. וְלוֹ אַחִים בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ וּמִיכָאֵל וּשְׁפַטְיָהוּ כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר. וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכֶת אָבִיו וַיִּתְחַזַּק וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו בֶּחָרֶב וְגַם מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל.” (ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק א'-ד).

זכותו של יהורם לשלטון הובטחה עוד בימי אביו, וככל הנראה גם שימש עוצר בין השנים 851 עד 846 לפני הספירה. אולם, מסיבה שאינה ברורה הוא הרג את אֶחיו. ייתכן שהיה כאן משבר אמון מצד יהורם, שחשד באחיו, או שהוא הושפע על ידי אשתו עתליה. אולם ייתכן כי הייתה חתירה מצד אחיו וחלק מהשרים.^{[דרוש מקור]}

פעילותו הדתית

יהורם הושפע מדרכי בית אחאב בשל נישואיו לעתליה בת אחאב. הוא נחשב לאחד ממלכי בית דוד שלא הלכו בדרך דוד אביהם, ועשו את הרע בעיני ה'^[1]. יהורם בנה במות הרי יהודה, והדיח את בני יהודה לעבודה זרה^[2]. בשל פשעיו הוא ננזף באיגרת שנשלחה אליו מאליהו הנביא, ונאמר לו שכעונש יביא האלוהים נגף גדול בעמו בבניו בנשיו ובכל רכושו, והוא עצמו יינגף בחוליים רבים^[3].

המלחמה באדום ומרד לבנה

עם עלייתו לשלטון, מרדה בו אדום, ועל כך במלכים ב ח, כ-כב (ובמקבילה בדברי הימים ב כא, ח-י): ”בְּיָמָיו פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ. וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה (גרסת דה"י: עִם שָׂרָיו) וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם לְאֹהָלָיו. וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז תִּפְשַׁע לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא.” (ספר מלכים ב', פרק ח', פסוק כ'-כב).

אמנם לפי תיאור זה הצליח יהורם להנחיל תבוסה לצבא האדומי, אך לא לכבוש מחדש את אדום. עובדה זו תרמה להחלשת ממלכת יהודה בימי יהורם, משום שנפגע מקור פרנסה חשוב של הממלכה – סחר השיירות שעבר בארץ אדום ומכרות הנחושת בערבה. מנקודה זו החלה ממלכת יהודה להידרדר.

באותה תקופה מופיעה גם "פשיעת לִבְנָה" מתחת ידו של המלך, שמיוחסת לכך שהמלך "עזב את ה' אלוהי אבותיו" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק י'). לבנה היא עיר בשטח יהודה, ולכן מרידתה מעוררת קושי. חלק מן הפרשנים מבארים כי תושבי לבנה, אף על פי שהיו משבט יהודה, החלטיו למרוד במלך. יתכן שלבנה הייתה סמוכה לאדום, ותושביה הושפעו בכך ממעשה האדומים.^[4] רד"ק חולק על פירוש זה, ומציע שמדובר בעיר בארץ אדום ששמה לבנה, ולא בלבנה שבממלכת יהודה. לפי ספר יהושע, לבנה הייתה אחת מערי הכהנים (ספר יהושע, פרק כ"א, פסוק י"ג; ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוק מ"ב), מה שמעלה את האפשרות שכהני ה' מרדו בשלטונו של יהורם בשל פעולותיו כנגד האלוהים.^{[דרוש מקור]}

הידרדרות הממלכה וסופו

כמימוש העונש השמימי שהובטח בידי אליהו, פשטו על יהודה הפלשתים והערבים ופרצו עד בית המלך תוך שהם שובים את בניו, נשותיו וכל הרכוש. רק בנו אחזיהו (=יהואחז) נותר לפליטה (ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוקים ט"ז–י"ח). ייתכן שהיה לדבר קשר להתערערות מערך ההגנה הדרומי של יהודה בעקבות מרד אדום.

יהורם מת "בתחלואים רעים". לאחר מותו לא שרפו את כלי תשמישו, כמנהג שהיה מקובל לגבי מלכים "וְלֹא-עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו" (ספר דברי הימים ב', פרק כ"א, פסוק י"ט). בנו אחזיה מלך אחריו.

עדויות ארכאולוגיות

לפי השחזור המקובל, כתובת תל דן מזכירה את יהורם כאביו של המלך אחזיהו, שברציחתו מתפאר כנראה מחבר הכתובת.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יהורם בוויקישיתוף