אָסָא היה על פי המקרא מלך יהודה בין השנים 908 לפנה"ס עד 867 לפנה"ס, בנו של אביה. ספר דברי הימים ב' מרחיב את הדיבור על ימי אסא (פרקים י"ד-ט"ז), בניגוד לגרסה המקוצרת בת 16 הפסוקים בספר מלכים א' (ט"ו, ט'–כ"ד).
 | |||||||||||
| אסא, מלך יהודה | |||||||||||
| לידה | 930 לפנה"ס | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
867 לפנה"ס (בגיל 63 בערך) ממלכת יהודה  | ||||||||||
| מדינה | ממלכת יהודה | ||||||||||
| מקום קבורה |
 עיר דוד, ירושלים | ||||||||||
| בת זוג | עזובה בת שלחי | ||||||||||
| שושלת בית דוד | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
  | |||||||||||
מלכותו
ראשית שלטונו
אסא עלה לשלטון בגיל צעיר. הוא לא המשיך בדרך אביו ולא לחם בפועל נגד ממלכת ישראל אלא רק שלח את ארם להילחם בישראל (דברי הימים ב', י"ג, כ"ג: "בימיו שקטה הארץ עשר שנים"). לפי המסופר בדברי הימים, אסא היה הראשון שטיהר את הפולחן האלילי בימי מלכותו הראשונים:[2]
א וַיַּעַשׂ אָסָא הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהָיו. ב וַיָּסַר אֶת-מִזְבְּחוֹת הַנֵּכָר, וְהַבָּמוֹת; וַיְשַׁבֵּר, אֶת-הַמַּצֵּבוֹת, וַיְגַדַּע, אֶת-הָאֲשֵׁרִים
— דברי הימים ב יד א'-ב'
המלחמה נגד מצרים
ככל הנראה כבר בתחילת מלכותו רווחה הרגשה של מזימות מצריות כנגד הממלכה, שכן בתקופה זו נמשכה בניית ערי המצור ביהודה (דברי הימים ב', י"ד, ה'–ו') יחד עם הגברת הציוד הצבאי לחיל הרגלי הכבד ("נושאי צינה ורומח") וגם נעשה חידוש במערך הצבאי, על ידי הקמת חיל רגלי מקרב בני בנימין, שנאמנותם לבית דוד הוכחה והיו קלעים מיומנים.
ההכנות הללו עזרו לאסא כאשר זרח הכושי עלה על יהודה עם רכב ויחידות נוביות ולוביות (דברי הימים ב', י"ד, ח'; ט"ז, ח': "הלא הכושים והלובים היו לחיל לרב ולרכב ולפרשים להרבה מאוד").
דברי הימים ב', י"ד, ה'–י"ד:
"ויבן ערי מצודה ביהודה. כי שקטה הארץ ואין עמו מלחמה בשנים האלה כי הניח יי' לו. ויאמר ליהודה נבנה את הערים האלה ונסב חומה ומגדלים דלתים ובריחים... ויהי לאסא חיל נשא צנה ורמח מיהודה שלש מאות אלף. ומבנימין נשאי מגן ודרכי קשת מאתים ושמונים אלף כל אלה גבורי חיל. ויצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות ויבא עד מרשה. ויצא אסא לפניו ויערכו מלחמה בגיא צפתה (תרגום השבעים גורס: "צפונה") למרשה... ויגף יי' את הכושים לפני אסא ולפני יהודה וינסו הכושים. וירדפם אסא והעם אשר עמו עד לגרר ויפל מכושים לאין להם מחיה כי נשברו לפני יי' ולפני מחנהו וישאו שלל הרבה מאד. ויכו את כל הערים סביבות גרר כי היה פחד יי' עליהם ויבזו את כל הערים כי בזה רבה הייתה בהם. וגם אהלי מקנה הכו וַיִּשְׁבּוּ צאן לרב וגמלים וַיָּשֻׁבוּ ירושלם".
ההתקפה המתוארת של מלחמת אסא והכושים הייתה כנראה בתקופת שלטונו של אוסורקון א' מלך מצרים, אולי כהמשך למסעו של אביו שישק שתקף את יהודה כמה שנים לפני כן - אם כי אין עדויות מצריות למסע מלחמה נוסף לארץ ישראל בתקופה זו. אסא בחר להתעמת עם צבא מצרי זה במעלה נחל לכיש (פתח הכניסה הטבעי להרי יהודה מדרום-מערב), באחד הגאיות הצרים והארוכים (הנמשכים בכיוון צפון-דרום), או זה שבין מרשה לבית גוברין, או זה שבין בית גוברין לתל גדידה, במקום בו הרכב המצרי מנוטרל והצבא המצרי לא יכול להתפרס והופך לשדרת מסע ארוכה וצרה שקל לפגוע בה על ידי קלעים וקשתים הממוקמים על הגבעות משני עברי הגיא.
היחסים עם ארם
ערך מורחב – מלחמת אסא ובעשא
מלחמת האחים הארוכה בין ממלכות ישראל ויהודה, שבאה בעקבות הפילוג ונמשכה כל ימי בית ירבעם ובית בעשא (928 - 883), החלישה את שתי הממלכות מבחינה צבאית וגרמה בעקיפין להתעצמותה של דמשק. לאחר פילוג הממלכה, הגיעה ממלכת ישראל בצפון עד צפון הבשן, אולם במרוצת השנים הארמים החלו מספחים אט אט שטחים לממלכתם.
על היחסים בין יהודה לישראל בימי בית ירבעם בן נבט לא נמסר בפירוש, אך רמז לכך נמצא במ"א טו, יח-יט: "וייקח אסא את כל הכסף והזהב הנותרים באוצרות יי' ובית המלך וישלחם המלך אסא אל בן הדד בן טברמן בן חזיון מלך ארם הישב בדמשק לאמר. ברית ביני ובינך בין אבי לבין אביך, הנה שלחתי לך שחד כסף וזהב לך הפרה את בריתך את בעשא מלך ישראל".
מסתבר שכבר בימי רחבעם נקשרה ברית בין יהודה לבין דמשק. ברית זו הייתה, כנראה, מחויבת על רקע האינטרסים המסחריים המשותפים של שתי המדינות, ובמיוחד כל עוד המשיכה יהודה לשלוט על אדום, אך אין זה מן הנמנע שמניע נוסף של רחבעם בברית זו היה הרצון למנוע התארגנות חזית ארמית-ישראלית נגדו. מצד שני, מפסוקים אלו ניתן ללמוד כי גם לישראל הייתה ברית בעבר עם דמשק, לפחות בימי בעשא.
בשנה ה-38 לאסא, עלה למלוכה בישראל אחאב ושנה אחר כך חלה אסא ברגליו (כנראה במחלת השיגדון). אז החל ככל הנראה יהושפט בנו לכהן כעוצר המלוכה. לאחר 41 שנים של מלוכה מת אסא ובמקומו עלה בנו יהושפט למלוכה ביהודה.
בספר דברי הימים ב' מסופר שחנני הרואה הזהיר את אסא, שלא יכרות ברית עם מלך ארם. דבר זה הכעיס את המלך וזה העניש את חנני ”וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת”[3] אסא משליך את הנביא לבית המהפכת. לפי רש"י ”בית הסוהר שעשוי מלאכת המהפכת”. יש הסוברים כי הנביא מילא תפקיד של דובר רצון העם ובהמרצתו.[4]
התנהגותו של אסא אל חנני היא אחד הגורמים למחלתו.[5] חנני בנאומו נוזף באסא על מעשיו. הוא טוען כי הוא נכשל במלחמתו. דבריו כוללים הסבר לשתי המלחמות[6] וזאת לפי הכתוב: ”בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל-מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל-ה' אֱלֹהֶיךָ, עַל-כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ-אֲרָם, מִיָּדֶךָ. ח הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים, הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים--לְהַרְבֵּה מְאֹד; וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל-ה', נְתָנָם בְּיָדֶךָ. ט כִּי ה', עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל-הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם-לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו--נִסְכַּלְתָּ עַל-זֹאת: כִּי מֵעַתָּה, יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת.”[7]
מותו
קבורתו של אסא מוזכרת ומפורטת בדברי הימים (ספר דברי הימים ב', פרק ט"ז, פסוק י"ד): הניחו את גופתו בקבר שכרה לעצמו לפני מותו בעיר דוד. שמו בקברו בשמים ו"זְנים מרֻקחים במרקחת מעשה" (יש משערים שתוספת הבשמים נדרשה עקב מחלתו), ואף שרפו לכבודו רכוש רב, "שרפה גדולה עד מאד", כמקובל.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Wikiwand in your browser!
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
