Loading AI tools
פקידת ממשל וסופרת אירית-אמריקאית מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סמנתה פאוור (באנגלית: Samantha Power; נולדה ב-21 בספטמבר 1970) היא אשת אקדמיה, פקידת ממשל, וסופרת אירית-אמריקאית המכהנת כמנהלת הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי. בעבר כיהנה כשגרירת ארצות הברית באו"ם. שימשה יועצת מיוחדת לנשיא ארצות הברית ברק אובמה ועמדה בראש Office of Multilateral Affairs and Human Rights כמנהלת בכירה של יחסים רב-צדדיים (Multilateral Affairs) במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית. פאוור היא גם המנהלת המייסדת ופרופסור בקתדרה למנהיגות עולמית ומדיניות ציבורית על שם אנה לינד, השייכת למרכז קאר לזכויות אדם בבית הספר לממשל על שם קנדי באוניברסיטת הרווארד.
סמנתה פאוור | |||||||||
לידה |
21 בספטמבר 1970 (בת 54) לונדון, הממלכה המאוחדת | ||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ארצות הברית | ||||||||
השכלה |
| ||||||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
בן זוג | קאס סאנסטיין | ||||||||
samanthapower | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
פאוור החלה את הקריירה שלה בכתיבתה העיתונאית על מלחמות יוגוסלביה וזכתה בפרס פוליצר עבור ספרה A Problem from Hell ("בעיה מהגיהנום"), מחקר על תגובת ממשל ארצות הברית למעשי הטבח. היא הייתה בתחילה יועצת בכירה לאובמה עד מרץ 2008, אז התפטרה ממסע הפרסום הנשיאותי עקב התבטאויות שנויות במחלוקת. היא חברה מחדש למחלקת המדינה של ארצות הברית בשלהי 2008 ונכנסה לתפקידה בממשל החדש. ב-1 באוגוסט 2013 החלה פאוור את כהונתה כשגרירת ארצות הברית באו"ם, וב-20 בינואר 2017, עם כניסת דונלד טראמפ לתפקיד הנשיא, סיימה את תפקידה.
בינואר 2021, הנשיא הנבחר ג'ו ביידן הודיע כי מינה אותה לתפקיד ראש הסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי[1].
פאוור נולדה בלונדון, בתם של ההורים אירים ורה דילייני, רופאה מומחית בנפרולוגיה, וג'ים פאוור, רופא שיניים ונגן פסנתר. פאוור, גדלה באירלנד עד גיל תשע, עד שהיגרה עם אמה לפיטסבורג, פנסילבניה, ב-1979.
היא למדה בבית-הספר התיכון לייקסייד באטלנטה, ג'ורג'יה והייתה חברת נבחרות הקרוס והכדורסל. היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת ייל ותואר במשפטים באוניברסיטת הרווארד. ב-1993, בגיל 23, היא הפכה לאזרחית אמריקאית.
בין השנים 1993 ל-1996 עבדה כעיתונאית וסיקרה את מלחמות יוגוסלביה עבור העיתונים U.S. News & World Report, הבוסטון גלוב, האקונומיסט והניו ריפבליק. כששבה לארצות הברית היא למדה בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, וקיבלה תואר במשפטים ב-1999. ספרה הראשון "בעיה מהגיהנום: אמריקה ועידן רצח העם" (A Problem from Hell: America and the Age of Genocide) צמח ממאמר אותו כתבה בבית הספר למשפטים. ספרה זכה בפרס פוליצר לספרי עיון ובפרס הספר על-שם אנתוני לוקאס[2], כמו גם בפרס אניספילד-וולף ב-2003. בספר היא סקרה את מקורות המילה genocide (רצח עם), את רציחות-העם העיקריות במאה העשרים, כמו גם ניתוח של כמה מהסיבות המונחות ביסוד הכישלון המתמיד של ממשלות והקהילה הבינלאומית לזהות בצוותא, להודות ואז להגיב באופן יעיל למקרים של רצח עם המשתרעים מרצח העם הארמני לרצח העם ברואנדה[3]. ההיסטוריון הווארד זין מתח ביקורת על עבודתה זו ומאמריה בנושאים אלה בטענו שהיא המעיטה בערך מות האזרחים "בשוגג" ו"מזדמנים" שניתן לסווגם כרצח עם[4], כן ביקרו אותה אדווארד הרמן[5] וג'וזף נבינס[6].
היא חוקרת של מדיניות החוץ ובמיוחד בכל הנוגע לזכויות אדם, רצח עם ואיידס. כעת היא פרופסור ומופקדת הקתדרה על-שם אנה לינד למנהיגות מעשית ועולמית ומדיניות ציבורית בבית הספר לממשל על שם ג'ון קנדי באוניברסיטת הרווארד.
ב-2004 בחר "טיים מגזין" בפאוור כאחת ממאה המדענים וההוגים החשובים ביותר של השנה[7]. בסתיו 2007, היא החלה לכתוב טור קבוע בטיים מגזין. פאוור מופיעה בסרטו התעודי של צ'ארלס פרגוסון משנת 2007, No End in Sight, שמאשים את ממשל בוש במחדלים רבים במלחמתה של ארצות הברית בעיראק.
ספרה השני, Chasing the Flame: Sergio Vieira de Mello and the Fight to Save the World ("לרדוף אחרי הלהבה: סרג'ו ויירה דה מלו ומאבקו להציל את העולם"), ראה אור ב-14 בפברואר 2008. הוא דן בסרז'יו ויירה דה מלו, הנציב העליון של האו"ם לזכויות אדם והנציג המיוחד של האו"ם בעיראק שנהרג בפיגוע במלון קאנאל בבגדד, ביחד עם ז'אן-סלים כנען, נדיה יונס, פיונה ווטסון, וחברים נוספים מצוותו, אחר-הצהרים של 19 באוגוסט 2003, הספר היה הבסיס לסרט התעודי Sergio, בבימויו של גרג ברקר ובעריכתה של קארן שמיר.
פאוור ידועה במיוחד בשל מאמציה להגביר את המודעות הציבורית בנושאים של רצח עם וזכויות אדם, במיוחד ברצח העם בדארפור. ב-2006 היא יעצה ל-Screamers, סרט אודות מעשי רצח העם בדארפור, ארמניה ואחרים במאות ה-20 וה-21. פאוור הפכה לקול מוביל הקורא להתערבות מזוינת במצבים של משברים הומניטאריים[8].
בשנת 2002, כשעוד הייתה חברת הסגל האקדמי של אוניברסיטת הרווארד, התראיינה פאוור להארי קרייזלר מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. קרייזלר שאל אותה כך: ”הרשי לי לתת לך כאן תרגיל מחשבתי: מבלי להתייחס לבעיית פלסטין-ישראל, בואי נאמר שהיית יועצת לנשיא ארצות הברית, כיצד היית מגיבה לאירועים הנוכחיים שם[9].? האם היית מייעצת לו להניח במקום מערך כדי לנטר מצב זה, לפחות אם צד אחד או אחר נראה כאילו הוא נע לעבר רצח עם?” על כך השיבה פאוור: ”מה שאיננו צריכים שם הוא מנגנון אזהרה מוקדמת כלשהו. מה שאנו צריכים הוא נכונות להסתכן כדי לסייע למצב. ייתכן שהמשמעות של להסתכן היא לנכר ציבור בוחרים ביתי עם משמעות פוליטית וכספית עצומה. ייתכן שהמשמעות המכרעת יותר היא להקריב - או להשקיע, אני סבורה, יותר מאשר להקריב - מיליארדי דולרים, לא בשירות צבא ישראל, אלא למעשה להשקיע במדינת פלסטין החדשה, בהשקעת מיליארדי הדולרים שכנראה יידרשו, בנוסף, לתמוך במה שיהיה מוכרח להיות כוח הגנה ענקי[10], לא מהסוג הישן של רואנדה, אלא נוכחות צבאית משמעותית. משום שנראה לי בשלב זה - וזה נכון גם למקרי רצח עם של ממש, ולא רק להפרות חמורות של זכויות אדם, שנראו שם - שאתה חייב להיכנס כאילו אתה רציני, אתה חייב להסתכן. לרוע המזל, כפיית פתרון על צדדים ממאנים היא איומה. זה דבר נורא לעשות, זה בלתי דמוקרטי מן היסוד. אבל, לרוע המזל, גם לנו אין כאן רק דמוקרטיה, יש לנו דמוקרטיה ליברלית. ישנן מערכות מסוימות של עקרונות שמנחות את מדיניותנו, או שאמורות להנחות, בכל אופן. חיוני שמערכות מסוימות של עקרונות יהפכו לאמת מידה, ולא היענות לאלה[11] שנועדו פוליטית במהותם להרוס את חייהם של בני עמם. ובכך אני מתכוונת למה שתום פרידמן כינה "שרפאת"[12]. אני אמנם סבורה שבמובן זה, שני המנהיגים הפוליטיים היו חסרי אחריות באופן איום ונורא. ולרוע המזל הדבר מצריך התערבות חיצונית.”[13]
בריאיון להארץ, הסבירה פאוור את השקפותיה והצהרותיה לגבי ישראל והתעקשה שהיא מתייחסת לאיומים כלפי ישראל (כמו תוכנית הגרעין האיראנית) מאוד ברצינות[14].
בשנים 2005–2006 הייתה יועצת של הסנטור ברק אובמה כמומחית למדיניות חוץ, ולזכותה נזקפת הפחת עניינו והכוונתו של ברק אובמה בנושא רצח העם בדארפור[15].
פאוור שירתה כיועצת בכירה למדיניות החוץ לאובמה במהלך מסע הבחירות שלו לנשיאות ב-2008. היא תמכה בפומבי כבר משלב מוקדם במרוץ בסנאטור ברק אובמה. כשהיא הצטרפה למסע הבחירות של אובמה כיועצת למדיניות חוץ, תיאר אותה העיתון Men's Vogue כ"גאונת הרווארד שיכולה להתפאר גם בפרס פוליצר וגם ב-a mean jump shot (תשאלו את ג'ורג' קלוני). כעת המשקיפה מהצד המושלמת משתתפת במשחק עצמו, בפוליטיקה בוושינגטון הבירה."[16]
באוגוסט 2007 כתבה פאוור תזכיר שכותרתו "וושינגטון השמרנית לעומת השינוי לו אנו זקוקים", שבו היא מציגה את אחת מהאמירות הכוללניות ביותר של גישתו של אובמה כלפי מדיניות החוץ. בתזכיר היא כותבת: "שיקול דעתו של ברק אובמה הוא צודק, ההיגיון המקובל מוטעה. אנו זקוקים לעידן חדש של דיפלומטיה אמריקאית קשוחה, בעלת עקרונות ומעורבת על-מנת להתמודד עם אתגרי המאה העשרים ואחת[17].
בפברואר ומרץ 2008, החלה פאוור במסע מכירות בינלאומית על מנת לקדם את ספרה, Chasing the Flame (לרדוף אחרי הלהבה). בשל מעורבתה במסע הבחירות של אובמה, רבים מהראיונות אותם העניקה חגים סביב השקפותיה לגבי מדיניות החוץ של ברק אובמה, כמו גם מסע הבחירות של 2008.
ב-21 בפברואר הופיעה פאוור אצל צ'ארלי רוז והשוותה את ברק אובמה לסרג'ו ויירה דה מלו, שהיה נושא ספרה Chasing the Flame. "זו הייתה תוכחתו של סרג'ו: אם אינך חושב במונחים של כבוד וחופש מפחד, וזהו הנושא האחר שאובמה שב אליו, הרעיון הרוזוולטיאני הנושן. אובמה ניסה לנהל מסע בחירות שמוציא אותנו מפוליטיקת הפחד. הוא גם מאוד רגיש למידה שבה, וסרג'ו השתמש במשפט זה, 'פחד הוא יועץ רע.' משפט זה יכול היה לצאת מפיו של אובמה, אף-על-פי שהוא יצא מפיו של סרג'ו. אנחנו לוקים בשיפוטנו כשאנחנו מפחדים".[18]
פאוור הופיעה ב-BBC וב-HARDtalk ב-6 במרץ, בהצהירה שהבטחתו של ברק אובמה "להוציא את כל הצבא מעיראק בתוך שישה עשר חודשים" הייתה "התסריט האפשרי הטוב ביותר" ש"אותו הוא יבחן שוב כשיהפך לנשיא"[19]. כשהמראיין איתגר אותה אם היא סותרת את מחויבותו של אובמה במסע הבחירות, היא הגיבה, "אתה לא יכול להתחייב במרץ 2008 לגבי מה שיקרה בינואר 2009... כמובן שהוא לא יסתמך על איזושהי תוכנית שאותה הוא הגה כשהיה מועמד לנשיאות או סנאטור. הוא יסתמך על תוכנית – תוכנית מבצעית – אותה הוא יתכנן בהיוועצות עם אנשים עמם הוא אינו בא במגע יומיומי כיום, מכיוון שהוא אינו הנשיא"[20]. היא סיכמה באומרה ש"אנחנו ננסה להוציא את כוחות ארצות הברית מעיראק מהר ובאופן אחראי ככל האפשר"[19].
בריאיון לעיתון The Scotsman ב-6 במרץ כינתה את הילרי קלינטון "מפלצת"[21]. פאוור התנצלה על ההערה בלילה של ריאיון, ב-6 במרץ, ואמרה כי "הם לא מבטאים את רגשותי לגבי הסנאטורית קלינטון, שאני מעריכה ומעריצה זה זמן רב את מנהיגותה ושירותה הציבורי". היא הוסיפה כי "כמובן שאני מתחרטת על מילותיי. אינני יכולה להאמין שהם אפילו יצאו מפי ... בכל הופעה ציבורית דיברתי על הסנאטורית קלינטון; שיבחתי אותה על מנהיגותה, האינטלקט שלה. היא גם מאוד לבבית, מצחיקה ... הלוואי שהייתי יכולה לחזור אחורה בזמן". ביום למחרת, בעקבות התגובה להערות, היא התפטרה מתפקידה במסע הבחירות של אובמה[22]. בעקבות התפטרותה, היא הופיעה גם בקולבר ריפור ב-17 במרץ 2008 ואמרה: "האם אני יכולה להבהיר ולהגיד, אני לא סבורה שהילרי קלינטון היא מפלצת... נותרו לנו שלושה מתמודדים מדהימים במירוץ". כשפאוור הצטרפה מאוחר יותר לצוות השינוי של מחלקת המדינה של ארצות הברית, גורם רשמי המקורב לצוות אמר שפאוור התנצלה וש"המחווה שלה הביאה לפיוס" עם קלינטון[23][24]. פאוור נכחה בטקס השבעתה של קלינטון כמזכירת מדינה ב-2 בפברואר 2009.
אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, שבה פאוור לצוותו של אובמה והייתה חברה בצוות השינוי, שעבד עבור מחלקת המדינה של ארצות הברית[25].
בינואר 2009 מינה הנשיא אובמה את פאוור לחברת צוות במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית, שם היא משמשת כעוזרת מיוחדת לנשיא ומנהלת את ה-Office of Multilateral Affairs and Human Rights[26].
סמנתה פאוור נחשבת לדמות המפתח בתוך ממשל אובמה בשכנעה את הנשיא לתקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב (2011). פאוור טוענת שלארצות הברית יש מחויבות מוסרית להתערב, אם יש צורך בכוח צבאי, על מנת למנוע רצח עם[27]. בתוך הבית הלבן, פאוור תובעת במפגיע התערבות אמריקנית על בסיס הומניטרי. היא תוארה כבעלת תפקיד מכריע בשכנוע אובמה לדחוף את מועצת הביטחון של האו"ם להתיר קואליציה צבאית על מנת להגן על אזרחי לוב[28]. פאוור טענה בעבר ש"אתה לא מקבל שום קרדיט על עשיית הדברים הנכונים" זה תלוי בנו "לשנות את המצב, היא אמרה. "המרשם שלי", היא אמרה, "הוא שרמת המעורבות האמריקנית והבינלאומית תהיה ביחס ישר למעשי העוול שמתחוללים בשטח."[29]
ב-5 ביוני 2013 הודיעה הנשיא אובמה על מינויה לשגרירת ארצות הברית החדשה באו"ם. המינוי נתמך על ידי הסנאטורים הרפובליקנים ג'ון מקיין ולינדזי גרהאם, והסנאטור העצמאי ג'וזף ליברמן. פאוור גם קיבלה תמיכה מהדיפלומט האמריקני דניס רוס, המנהל של הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן ושגריר ישראל בארצות הברית מייקל אורן[30].
מינויה כשגרירה אושרר על ידי הסנאט האמריקני ב-1 באוגוסט 2013, ברוב של 87 מול 10, והיא הושבעה לכהונה יום לאחר מכן על ידי סגן הנשיא[31].
בנאום בספטמבר 2013, בנוגע להערכת ממשלת ארצות הברית לגבי השימוש של ממשלת סוריה בנשק כימי ב-21 באוגוסט 2013, אמרה פאוור במסיבת עיתונאים כי ממצאי המודיעין האמריקני "מצביעים ברובם המוחלט על מסקנה אחת חדה: משטר אסד ביצע מתקפה". היא הוסיפה, "הפעולות של משטר אסד ראויות לגינוי מוסרי, והן מפרות נורמות בינלאומיות ברורות". פאוור המשיכה ומתחה ביקורת על כישלונו של מנגון האומות המאוחדות לסכל או להעמיד לדין את האשמים בזוועות שבוצעו במלחמת האזרחים הסורית, שזו כבר השנה השלישית שלה. לדבריה, "המערכת שהוקמה ב-1945 בדיוק כדי להתמודד עם איומים מסוג זה לא פעלה כפי שהייתה אמורה לפעול". היא הוסיפה, "גם בעקבות הניפוץ הבוטה של הנורמה הבינלאומית נגד שימוש בנשק כימי, רוסיה ממשיכה להחזיק את מועצת הביטחון כבת ערובה ולהתנער מאחריותה הבינלאומית"[32].
בדצמבר 2015 השתתפה ונאמה בוועידה של עיתון "הארץ" בשיתוף עם הקרן החדשה לישראל, בה השתתפו גם ציפי לבני, סאיב עריקאת איימן עודה[33].
בפברואר 2016 ביקרה בישראל ונפגשה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואמרה כי הממשל האמריקאי מודאג מכך שחוק שקיפות העמותות, אותו קידמה הממשלה, שכוון נגד עמותות השמאל, עלול לפגוע בארגוני החברה האזרחית בפרט ובדמוקרטיה הישראלית בכלל[34].
בדצמבר 2016, הסבירה בנאום ארוך את ההחלטה לא להטיל וטו על החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם, שקבעה שההתנחלויות הישראליות בשטחים שנכבשו בשנת 1967 בגדה המערבית ובמזרח ירושלים אינן חוקיות[35]. כי מדיניות ארצות הברית מזה עשרות שנים כוללת התנגדות לבנייה בהתנחלויות. "במשך חמישה עשורים אנחנו מבהירים את עמדתנו לישראל בפומבי ובשיחות פרטיות", היא אמרה. "ההצבעה שלנו עולה בקנה אחד באופן מוחלט עם מדיניותה רבת השנים של ארצות הברית"[36]. בהחלטה תמכו 14 מתוך 15 המדינות החברות במועצת הביטחון, תוך הימנעות של ארצות הברית, אשר נמנעה מלממש את זכות הווטו שלה במועצת הביטחון[37].
ב-4 ביולי 2008 נישאה פאוור לפרופסור היהודי למשפטים קאס סנסטיין, אותו פגשה כשעבדה במסע הבחירות של אובמה[38]. ב-24 באפריל 2009 היא ילדה את ילדם הראשון דקלן. ב-1 ביוני 2012 הביאה לאוויר העולם את ילדתם ריאן פאואר סנסטיין.
ממאמריה
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.