Loading AI tools
עיתון יומי אמריקאי מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וושינגטון פוסט (באנגלית: The Washington Post) הוא עיתון יומי אמריקאי רב תפוצה והשפעה. נכון ל-2019, היה השישי בתפוצתו בארצות הברית, עם 254,379 עותקים.
לוגו הוושינגטון פוסט | |
תדירות | עיתון יומי |
---|---|
פורמט | ברודשיט |
מו"ל | פרד ריין |
מייסד | סטילסון האצ'ינס |
בעלים | ג'ף בזוס |
תאריכי הופעה | 6 בדצמבר 1877 – הווה (147 שנים) |
שפה | אנגלית |
מערכת | וושינגטון די. סי., ארצות הברית |
תפוצה | 254,379 (2019) |
מדינה | ארצות הברית |
ISSN | 0190-8286, 2641-9599 |
עמוד ראשון | עמוד ראשון מהיום |
www.washingtonpost.com | |
העיתון נוסד בשנת 1877, יוצא לאור בוושינגטון די. סי., והוא הגדול והוותיק בעיתוני העיר. כפועל יוצא ממיקומה של מערכת העיתון, הוא מתמחה בפוליטיקה אמריקאית.
העיתון זכה בעשרות פרסי פוליצר ובפרסים יוקרתיים רבים אחרים. תפוצתו עמדה בשנת 2011 על 507,465 עותקים ביום חול ו-846,019 עותקים בסופי שבוע[1].
בניגוד לעיתונים גדולים אחרים כגון "הניו יורק טיימס" ו"וול סטריט ג'ורנל", העיתון אינו מפיץ את עותקיו מחוץ לחוף המזרחי.
העיתון נוסד בשנת 1877, וכמה שנים לאחר מכן הפך ליומון הראשון בעיר.
בשנת 1933, לאחר המשבר הכלכלי העולמי, העיתון פשט רגל ונמכר ליו"ר הפדרל ריזרב יוג'ין מאייר, אשר הוריש את העיתון לחתנו, פיליפ גרהאם, בשנת 1946. לאחר התאבדותו ב-1963 עבר העיתון לבעלותה של אשתו ובתו של מאייר, קתרין גרהאם. היא שימשה כבעלת העיתון ומו"ל בין השנים 1969 ל-1979 ועמדה בראש חברת וושינגטון פוסט בתחילת שנות התשעים כיושבת ראש הדירקטוריון וכמנכ"לית. אחרי 1993 היא שמרה על תפקידה כיושבת ראש הוועד המנהל עד למותה ב-2001.
כצעד ראשון מינתה קתרין גרהאם את בן בראדלי לעורך הראשי של העיתון, שכיהן בשנים 1968–1991. בתקופתו סוקרה פרשת מסמכי הפנטגון ופרשת ווטרגייט[3].
ב-1981 כיכב העיתון בשערורייה מביכה כאשר העיתונאית ג'נט קוק פרסמה בו סיפור בדוי שזיכה אותה ואת העיתון בפרס פוליצר, והעיתון יחד עם העיתונאית נאלצו להחזיר את הפרס.
ב-1996 הקים העיתון אתר אינטרנט. במרץ 2013 הפעיל העיתון חומת תשלום באתר[4].
ב-2008 מונה מרקוס ברוקלי כעורך הראשי, לאחר שעזב את "וול סטריט ג'ורנל" על רקע הימכרו לניוז קורפ של רופרט מרדוק[5]. ב-2012 הוא הוחלף על ידי מרטין בארון, עורך "בוסטון גלוב".[6]
באוגוסט 2013 משפחת גרהאם מכרה את העיתון לג'ף בזוס, מייסד אמזון, תמורת 250 מיליון דולר[7]. העיתון נמצא מאז בבעלות חברת Nash Holdings LLC, אשר בשליטתו של בזוס. חברת האם הקודמת של עיתון הוושינגטון פוסט, שמרה על חלק מהנכסים לאחר המכירה (בהם חברת ההכנה לבחינות Kaplan ומספר תחנות טלוויזיה), ושינתה את שמה לGraham Holdings Company.
חברת Nash Holdings LLC, אשר אחראית על הוושינגטון פוסט, פועלת באופן נפרד מחברת הטכנולוגיה אמזון, בה משמש בזוס כמנכ"ל ובעל המניות המרכזי (כ-10.9%)[8].
לאחר הרכישה, בזוס סיפר כי החזון שלו הוא לשחזר את השגרה היומית של קריאת עיתון הוושינגטון פוסט כמקשה אחת, ולא כמקבץ סיפורים. בזוס תואר כבעלים אשר מאפשר חופש פעולה לעיתון, כאשר הוא עורך שיחת וועידה טלפונית עם העורך הראשי אחת לשבועיים.
בשנת 2014 מינה בזוס את פרד ראיין (מייסד ומנכ"ל 'פוליטיקו') לשמש כמנכ"ל הוושינגטון פוסט. פעולה זו, הבהירה את נכונותו של בזוס להפנות משאבים רבים יותר לדיגיטליזציה של עיתון הוושינגטון פוסט, הפונה לקהל קוראים לאומי ועולמי רחב יותר.
ביוני 2016, במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית, הודיע דונלד טראמפ כי הוא שולל מהכתבים של העיתון את אישורי הכניסה לאירועים שלו, בנימוק כי העיתון "מזויף ולא ישר". העורך הראשי אמר בתגובה כי טראמפ מתנכר לחופש העיתונות[9].
בפברואר 2017, לאחר שטראמפ אמר כי כלי תקשורת מרכזיים בארצות הברית הם "אויבי העם האמריקאי"[10], הוסיף העיתון את הכיתוב "הדמוקרטיה מתה בחשיכה" לסמלילו בראש המהדורה הדיגיטלית.[2][11]
באוקטובר 2024 החליטו 200 אלף איש לעצור את המנוי שלהם לעיתון לאחר שבזוס בחר לצנזר טור תמיכה במועמדת הדמוקרטית לנשיאות קמלה האריס.
הוושינגטון פוסט נחשב לעיתון ליברלי. העיתון זכה לתהילה עולמית בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, כאשר חשף את פרשת ווטרגייט[12], שהובילה להתפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון.
ספיישלים: ימי ראשון (סוף שבוע):
מוספים מצורפים בימי חול:
בין הכותבים והפרשנים במהלך השנים נמנים:
בסרט העיתון מתוארת השתלשלות האירוע של חשיפת פרשת מסמכי הפנטגון בעיתון הוושינגטון פוסט.
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.