ניצול כלכלי של קשישים
שימוש לא חוקי, לא מוסמך ולא הולם ברכושו ובמשאביו של אדם קשיש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שימוש לא חוקי, לא מוסמך ולא הולם ברכושו ובמשאביו של אדם קשיש מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ניצול כלכלי של קשישים הוא ניצול לרעה ושימוש לא חוקי, לא מוסמך ולא הולם ברכושו ובמשאביו של אדם קשיש, והוא רק אחד מהסוגים של התעללות בקשישים[1]. ניצול זה יכול לבוא לידי ביטוי במספר דרכים, בהן: הונאה, גנבה או לקיחת רכושו (נדל"ן, כסף או כל רכוש אישי אחר) של הזקן, ללא קבלת הסכמתו או קבלת הסכמתו תוך איום וסחיטה; חתונה ללא הסכם קדם נישואים תוך תכנון גירושים, המתנה למותו של הקשיש, או לצורכי קבלת אזרחות; החתמה על ייפוי כוח במרמה; או שימוש גורף בייפוי כוח שניתן למטרה אחרת וכן שימוש בכספו של הזקן שלא לצורך שלשמו ניתן.
ניצול כלכלי של קשישים הוא אחד מסוגי ההתעללות בזקנים הנפוץ ביותר[2]. בין שליש למחצית המקרים הקשורים בקשישים בארצות הברית ובקנדה דיווחו כי נוצלו כלכלית, לעיתים אפילו על ידי קרובים להם כמו ילדיהם או נכדיהם שלהם, וכנראה אפילו ניניהם ועוד[3].
ניצול כלכלי של קשישים יכול להתקיים הן על ידי זרים, כגון בעוקץ הליטאי בשנת 2016, והן על ידי אנשים המקורבים לאותם קשישים, המכירים אותם ואת חולשותיהם, אם יש להם . בישראל, על פי נתוני סקר שפורסם בשנת 2005, 6.6 אחוז מהנחקרים דיווחו כי נוצלו כלכלית בשנה שקדמה לביצוע הסקר. הדיווחים העיקריים על ניצול כלכלי שנמצאו במחקר זה היו על הפעלת לחץ למתן כספים (46.77%), לקיחת כספים בניגוד לרצונו של הקשיש (26.1%), גרימת הוצאות כספיות מוגזמות (29.4%), החתמת הקשיש על מסמכים בניגוד לרצונו, או זיוף מסמכים (21.7%). כמו כן נמצא במחקר זה כי שכיחות הניצול על ידי בן או בת משפחה היא הגבוהה ביותר[4].
בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות[5] מפורטים הסימנים שעל פיהם ניתן לזהות ניצול כלכלי אצל קשישים[6]. יכול להתקיים רק סימן אחד או שיתקיימו מספר סימנים או כולם.
הקשיים באיתור וזיהוי הניצול הכלכלי של הקשיש טמונים בכך שסוג פגיעה זה אינו מעורר חשד ואינו מותיר סימנים גלויים לעין בתחילת הדרך. האדם המנצל בדרך כלל פועל בשקט, ובצורה יסודית, כולל העברת הנכס על שמו, או השתלטות על חשבון הבנק של הקשיש. הקושי בזיהוי הניצול מתגבר לנוכח העובדה שמרבית הקשישים נמנעים מלדווח על היותם קורבנות לניצול כלכלי, הן בשל תחושות של בושה ומבוכה, והן בשל החשש שמא יבולע להם על ידי הגורם המנצל, מה גם שהקשיש עצמו מתקשה להאמין שאדם הקרוב אליו או אדם שמסייע לו, רוצה ברעתו ומנצל אותו.
הקושי נובע ממספר גורמים:
ברגע שמגלים כי זקן נוצל כלכלית על ידי אדם אחר, בן אם זה קרוב משפחה ובין אם איש אחר, ניתן לפעול במספר מישורים:
בדו"ח שפורסם בספטמבר 2002 על ידי הוועדה לבחינת הצרכים בתחום המניעה והטיפול בהתעללות בזקנים, ניצול והזנחתם מפורסמות ההמלצות להתמודדות עם תופעת הניצול הכלכלי של הזקנים. בשנת 1994 נחקק הגנת אי שפיות בתיקון חוק העונשין סעיף 34ח לפיו: אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שעשה אם בשעת המעשה מחלה פגעה ברוחו או בכושרו השכלי, והיה חסר יכולת של ממש להימנע מעשיית המעשה או להבין את אשר הוא עושה או להבין מה פסול במעשהו"[7]. דבר המעניק הגנה מפני ניצול וסחיטת כספים מקשישים באמצעי מירמה או נישואים לצורכי גירושים.
ישנם מקרים לא מעטים שבהם הלקוח הקשיש מסתייע באדם אחר, במטפל או בבן משפחה לביצוע פעולות כספיות שונות באמצעות ייפוי כוחם שהם בדרך כלל בני משפחה מסורים המסייעים לזקן לנהל את ענייניו הכספיים בבנק. ניצול כלכלי יכול לבוא לידי ביטוי כאשר הקשיש מגיע לבנק מלווה באדם זר המאלץ אותו למשוך כספים מחשבונו ולמסור לו אותם. פעמים קורה שאותם זרים הם פשוט אנשים המנצלים את חולשתו של הזקן ומרוקנים את חשבונו בניגוד לרצונו וללא הבנתו את המצב[8].
קיימת דילמה בעניין הטלת חובת דיווח על בנקים במקרים של חשד של ניצול כלכלי של קשישים. מצד אחד יש הטוענים שלא ייתכן שתחת מעטפת הסודיות הבנקאית בנקים יתעלמו ממקרים קיצוניים של ניצול ושוד כלכלי של זקנים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בכוחות עצמם (לדוגמה, במקרים של מחלת אלצהיימר או תלות במטפלים). ואכן, בתמיכה לטיעונים אלה ניתן גם למצוא פסקי דין בהם בתי המשפט מצאו בנקים כאחראים ברשלנות אזרחית מקום שהתעלמו ב"אורות אדומים" של ניצול ועושק כלכלי של לקוחות קשישים. מצד שני, הגבלת חובת הדיווח ללקוחות זקנים בלבד, ו"תיוגם" של קשישים כ"קורבנות", או כ"חסרי ישע" או כמי שאינם מסוגלים לדאוג לעניינהם הכלכליים בכוחות עצמם, היא ביטוי קלסי לגילנות, ולהבניה חברתית שלילית של הזיקנה[9]. על אף חובת הסודיות שחלה על הבנק, יכול הבנק לערב את פקיד סעד שיבדוק את העניין, יעקוב וישגיח שהזקן לא מנוצל כלכלית. בפרשת אבישי נ' חומידי ואח', קבע בית המשפט כי לבנק יש חובה כלפי לקוחותיו וברגע שמתרחשות פעולות לא שגרתיות (בעיקר אם לא מדובר בפעולה חד פעמית אלא בפעולות חוזרות ונשנות) בחשבונו של זקן שמתנהל בבנק, חלה חובה על הבנק לתהות ולברר את פשר פעולות אלה[10].
כיום לא חלה חובת דיווח על עובדי הבנק לדווח לרשויות אכיפת החוק על חשש לניצול זקן, אך לבנקים חובות שונות שמטרתן להגן על הלקוחות ובכללם זקנים חסרי ישע כמו חובת הזהירות מעוגנת בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) התשכ"ח 1968- חובתו של הבנק כלפי לקוחו לנקוט באמצעי זהירות ראויים ולעשות ככל הניתן והראוי כדי למנוע אפשרות שפלוני ירמה את לקוחו ויגזול את רכושו[11]. סוגיה זו נדונה בפרשת בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נגד פרוסט קוסטמן[12] שם נקבע כי בנק חב חובת זהירות ללקוחו. רמת הזהירות המוטלת עליו היא לנקוט כל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט בנסיבות העניין. ביוזמת חברת הכנסת אורית זוארץ, הונחה על שולחן הכנסת ביום 11.6.12 הצעת חוק אשר מחייבת עובד בנק לדווח לפקיד סעד כל מקרה שיש לו חשד כי נעברה עבירה בחשבונו של קשיש חסר ישע[13]
Seamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.