חוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981, הוא חוק מרכזי בדיני הגנת הצרכן, שנועד להגן על ציבור הצרכנים מפני הטעייה וניצול מצד העוסקים. החוק נוצר בעקבות התפתחות חיי המסחר וריבוי תלונות של ציבור הצרכנים בגין הטעיה וניצול. ביסוד החוק ניצבת מצוקת הצרכנים, שמצויים בנחיתות מבחינת כושר המיקוח והמידע שברשותם, לעומת כוחם הרב של העוסקים. חובות החוק חלות בעיקר על עוסק – שמוגדר: ”מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק, כולל יצרן”.
עובדות מהירות פרטי החוק, תאריך חקיקה ...
סגירה
החוק אושר בקריאה ראשונה באוקטובר 1980[1] ואושר סופית באפריל 1981[2] ותחילתו נקבעה ל-1 באוגוסט 1981. בהסתדרות ראו בחוק חוק מסגרת שיש צורך להוסיף לו עוד סעיפים[3]. לעומת זאת, עמוס שוקן טען שהחוק מהווה נסיגה מעקרונות השוק החופשי שיוסיף בירוקרטיה מיותרת ויגרום להתייקרויות[4].
בעניין זה של הוגנות בצרכנות יש דיונים ענפים במשפט העברי שמתאימים גם למסחר המודרני ולדין הקיים[5].
מאז אישורו תוקן החוק 71 פעמים.
- איסור הצגת מחירים לא עגולים: החל מינואר 2014 חויבו הרשתות הקמעונאיות לעגל את מחיריהן כלפי מעלה או מטה לעשרות אגורות ולא להציע מוצרים במחירים בהם לא קיימת אפשרות לקבלת עודף[11].
- תוקף תווי קנייה: בתיקון מס' 36 לחוק נקבע כי החל מיולי 2014 תוקף תו קנייה יהיה לפחות 5 שנים, והסכום של תווי הקנייה יהיה אחיד בכל בית עסק[12].
- ביטול עמלה על הזמנת כרטיסים באינטרנט: בהתאם להוראה שהוציאה הרשות להגנת הצרכן וסחר הוגן בוטלה העמלה על קניית כרטיסים באינטרנט[13].
- ביטול עסקה של מכון כושר או יחידת נופש: אושר תיקון לחוק המאפשר לבטל עסקאות אלה, ומגביל את קנס הביטול[14].
- איסור מניעת הכנסת מזון ושתייה: סעיף 3(א)(10) המכונה "חוק הפופקורן" תוקן בתיקון 39[15] ו-45[16] לחוק הגנת הצרכן. הסעיף אוסר למנוע מצרכן "להביא למקום העסק או מקום אחר המנוהל על ידי עוסק (בפסקה זו – מקום) מזון או שתייה מאותו סוג הנמכר במקום, אלא אם כן המקום במהותו הוא בית אוכל; הוראות פסקה זו לא יחולו אם המשטרה או ממונה ביטחון כהגדרתו בחוק להסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, התשנ"ח-1998, הורו על מניעה כאמור מטעמי ביטחון הציבור." המטרה העיקרית של התיקון היא למנוע גביית מחירים מופרזים במוצרים כמו בקבוק מים ופופקורן בעיקר במקומות בילוי כמו בתי קולנוע (איסור הכנסת מים מבחוץ הופך את הצופים ללקוחות שבויים) וכן להתיר הכנסת שתייה להופעות ומגרשי ספורט (דבר שנאסר לרוב בתואנה של מניעת זריקת חפצים לבמה או למגרש)[17].
- חובת הצגת מחיר: על כל בעל עסק להציג תווית מחיר ושילוט בעניין מחיר כל מוצר הנמכר בעסקו. לגבי סוגי שירות מסוימים (שירות הניתן במספרה, מכבסה, מסעדה, תיאטרון, בית קולנוע), חובה לתלות בבית העסק מחירון המפרט את מחירי השירותים השונים הניתנים במקום.
- חובת הפקת חשבוניות: על כל בעל עסק להפיק חשבונית ללקוח בעניין סוג העסקה (אשראי תשלומים, מכר מרחוק, מזומן, צ'ק או ביטול עסקה), ולמוסרה ללקוח במעמד הרכישה, בנוסף לטופס תעודת אחריות עם הפרטים הנדרשים אודות תקופת האחריות ונקודות השירות הקיימים למוצר, אם חויב לעשות כך על ידי הגוף האחראי[18].
- ביטול עסקה: כאשר לקוח רוצה לבטל עסקה או להחזיר מוצר בטיעון להטעיה או השפעה בלתי הוגנת, או בעסקאות מסוימות (עסקה ברוכלות, עסקת מכר מרחוק, עסקה לרכישת מוצרים ושירותים מסוימים), ביכולתו לעשות כך ולקבל את מלוא הסכום ששילם עבור העסקה (בניכוי דמי ביטול, אם הביטול לא היה בשל הפרה מצד העוסק), בכפוף לפרטי החוק והתקנות.
- מענה טלפוני תוך שש דקות: על חברה המספקת שירותים מסוימים (תקשורת, גז, מים, חשמל, שירות רפואה מתמשך) לספק מענה אנושי בתחומים ספציפיים (טיפול בתקלה, בירור חשבון, סיום התקשרות) באמצעות מוקד טלפוני תוך 6 דקות. החוק עודכן ב-2019[19] ולפני כן החובה הייתה לספק מענה ללקוחות תוך 3 דקות או להתקשר בחזרה ללקוחות בפרק הזמן שהוגדר על פי החוק. אחרת החברה מחויבת בתשלום קנס ללקוח, תוך חיוב הנגשת היסטוריית השיחות, העדויות, לנוטריון שמונה מטעם הלקוח לטפל בתיק[20].
- זמן המתנה לטכנאי: על חברה מוטל תשלום קנס אם תואם מועד הגעת טכנאי/שליח, ולקוח המתין מעל שעתיים מעל לטווח הזמן שנקבע למועד הגעת נותן השירות[21]. המדובר הוא כאשר הצרכן ביצע עסקה עם העוסק, תנאי העסקה כוללים מתן שירות במענו של הצרכן, לשם תיקון קלקול, לשם התקנה או הסרה של מוצר, לשם ביצוע בדיקות תקופתיות או לשם קבלת מוצר שרכש הצרכן.
- ביטוח מוצר או נכס: במקרה של פגיעה במוצר במסגרת תקופת האחריות, קיימת אפשרות למסירתה לתיקון במסגרת התנאים שצוינו בטופס תעודת האחריות, כשלרוב לפי תנאים אלו ניתן לבצע משלוח, החלפת חלקים ותיקון ללא עלות ותוך שימור או החלפת החלקים המקוריים של אותו המוצר בהשתייכותו לחברה המדוברת, זאת בעמדות השירות הרלוונטיות כפי שצוין בתעודת האחריות[18]. גם במסירה לשירות טכנאי, לאחר סיפוק השירות, ביכולת הטכנאי לבצע את אותה הפעולה ללא תשלום נוסף מצידו ובכך לקבל רכיב חדש בעד הרכיב הפגום מאותה חברת ייצור. בנוסף, במקרה של פגיעה פיזית של צרכן או עובד במקום הסחר, אם מקום הסחר בבעלותו של אחד מהגורמים, ביכולתו של הנפגע להגיש תביעה בתחום דיני נזיקין; כמו כן, אם נגרמה גם פגיעה במבנה וברכוש ביכולתו של בעל העסק להגיש תביעת ביטוח[22][23].
אם בעל עסק עבר על אחד מהתנאים לעיל בסמכות הממונה על הגנת הצרכן והסחר ההוגן להטיל עיצומים וקנסות על בית העסק[24], ואף עונש מאסר על בעל העסק[25].