Loading AI tools
התעללות נפשית, פיזית או מינית של בן משפחה אחד במשנהו מוויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אלימות במשפחה (בראשי תיבות: אלמ"ב) מתרחשת במסגרת המשפחה ובהקשר של היחסים שבתוכה, לרבות עם בני זוג לשעבר. אלימות במערכת יחסים אינטימית היא סוגיה חברתית רבת פנים החוצה תרבויות, מגדר, דתות, מצב חברתי-כלכלי ורמת השכלה.[1] אלימות במשפחה יכולה להתבטא במגוון דרכים, ועל פי אמנת איסטנבול אלימות במשפחה מוגדרת כמעשים של אלימות פיזית, אלימות מינית, התעללות רגשית או אלימות כלכלית, המתרחשים במשפחה או בתא המשפחתי.[2]
התופעה מאופיינת בהטרוגניות אשר נובעת בין השאר מהשוני בהגדרת התופעה במדינות שונות, ובמאפייני מבצעי האלימות והקורבנות.[3][4] לאלימות במשפחה יש היסטוריה ארוכה, אולם היה זה הגל השני של הפמיניזם שהעלה לראשונה את הנושא כבעיה חברתית שיש לדון בה ולהכניסה לשיח הציבורי.
ערך מורחב – אלימות בין בני זוגסקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2021 דיווח כי 31% מהנשים בגיל 15-49 חוו אלימות פיזית או מינית מצד בן זוגן במהלך חייהן. שיעור הנפגעות היה גבוה יותר במדינות המתפתחות.[5] מאמר סקירה של 366 מחקרים מ-161 מדינות מצא ש-27% מהנשים בנות 15-49 שהיה להם בן-זוג בהווה או בעבר, חוו אלימות בין-זוגית.[6]
על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2018, באותה שנה נפתחו כ-18,000 תיקים בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני הזוג, מהם כ-13,000 תיקים נפתחו בגין עבירות אלימות גופנית. מדו"ח שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת עולה, כי 69% מהתיקים בגין עבירות אלימות גופנית ואיומים בין בני זוג שנפתחו בשנת 2018 היו עקב תלונת אישה, כעשירית מהתיקים נפתחו עקב תלונת גבר, ובחמישית מהתיקים נרשמו תלונות הדדיות.[7] עם זאת, הדיווח של גברים נפגעי אלימות כקורבנות אלימות לוקה בחסר. בשל תפיסה זאת, גברים נותרים ללא הכרה חברתית וללא שירותים הולמים לקבלת טיפול. עקב כך, קשה מאוד למדוד את אחוז הגברים הנפגעים בעיקר עקב חוסר דיווח.[8]
מנתוני שב"ס עולה כי בספטמבר 2019 הוחזקו בבתי הסוהר כ-1,000 אסירים שנשפטו על עבירות אלימות במשפחה וכי לכ-270 מהם לא היה זה מאסרם הראשון.[9]
בשנת 2020 נפתחו 20,326 תיקים במשטרה בשל אלימות ואיומים בין בני זוג. ב־83% מהמקרים האישה נרשמה כקורבן, וב־19% הגבר.[5][10] בשנת 2022 חלה עלייה במספר הפניות בשל אלימות במשפחה. 3,432 פניות היו בנוגע לאלימות כלפי אישה במערכת זוגית, 1,266 בנוגע לאלימות כלפי ילדים ו־184 בנוגע לאלימות כלפי גבר במערכת זוגית.[11]
בעקבות מלחמת חרבות ברזל חלה עלייה במקרי האלימות במשפחה, כאשר ברוב המקרים האלימות הופנתה כלפי נשים.[12][13]
מחקרים מראים כי למתעללים ולקורבנות האלימות יש מאפיינים דומים.[14] בין המאפיינים ניתן למצוא: גיל צעיר, חווית הורות לקויה, ורקע של אלימות במשפחה הקודמת או בחברה הסובבת.[14]
ג'ונסון (2006) מציג ארבע תבניות של אלימות זוגית שנמצאו בספרות. הראשונה הנקראת בספרות "טרוריזם אינטימי", מתייחסת לאלימות כפייתית המשמשת מנגנון שליטה על בת הזוג.[15][16] השנייה, "התנגדות לאלימות", מתייחסת לעובדה שלעיתים האישה משתמשת באלימות להגנה עצמית אל מול בן זוג אלים. התבנית השלישית נקראת "אלימות ושליטה הדדית" והיא מתייחסת לאלימות זוגית הדדית שמפעילים שני בני הזוג זה כלפי זה. התבנית הרביעית והאחרונה נקראת "אלימות מצבית", והיא התבנית הנפוצה ביותר: אלימות הנוצרת מתוך מצבים וקונפליקטים זוגיים שמובילים לתוקפנות ויכולים לנבוע ממחסור בכלים לפתור את הקונפליקטים האלה בדרכים יעילות.[15][16] לפי ג'ונסון (מחבר הטיפולוגיה), גברים בלבד, או בעיקר גברים, הם אלו שמפעילים טרור אינטימי.[15] טענה זו נבחנה בכמה מחקרים וזכתה לתמיכה מחקרית חלקית כאשר נבחנה במדגמים מאוכלוסיות שירות (service populations), או כשמשתתפי מחקרים אלו נבחרו באופן מובחן בידי החוקרים.[17]
במקרים של חשד לאלימות במשפחה, ניצבת המשטרה לעיתים קרובות בפני דילמה הכרוכה בניבוי תוך לקיחת סיכון. בעיה זו קשה במיוחד, שכן סכסוכים משפחתיים רבים מתרחשים "בארבע עיניים", ובפני הגורם החיצוני המעורב אין תמיד מידע עובדתי מוצק שיכול לתמוך בגרסה זו או אחרת. בשנת 1998 עדכנה משטרת ישראל את מדיניותה, כאשר פתחה מדור לחקירת מקרי אלימות בין בני זוג. במערך זה מושם דגש על הנושאים הבאים: תגובה מהירה של המשטרה תוך מיצוי סמכויותיה, הערכת המסוכנות ומניעתה בכל שלבי הטיפול המשטרתי, קשר בין המשטרה לבין גורמים מטפלים בקהילה, והקצאת מערך חקירות ייחודי בכל תחנות המשטרה: בכל תחנת משטרה יהיו שני חוקרים שהוסמכו לחקירת עבירות אלימות בין בני זוג, וכן יוקצו חוקרות ייחודיות למגזר הערבי.
עד לשנת 1976 העוסקים בתקשורת הישראלית לא ראו הכאת נשים כבעיה חברתית, אלא כבעיה פרטית[דרוש מקור]. במהלך השנים היחס לתופעה עבר שינוי. תחילה נחשפו מקרים שהוצגו כחריגים, והכתבים דיווחו על אלימות נגד נשים ורצח נשים על ידי בעליהן כעל "בעיה רומנטית", טרגדיה משפחתית או אירוע מקרי והנטייה הייתה להטיל את האשמה באישה. אולם בשנת 1976 היחס לתופעה השתנה והוא בא לידי ביטוי בשני אופנים: פתיחת מקלטים לנשים מוכות בשנות השבעים וחקיקת החוק למניעת אלימות במשפחה בשנת 1991, ובהדרגה החלה התקשורת לראות בתופעה כבעיה חברתית ולא אישית.
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הנושא צריך להתחיל מיחס ההלכה, ולפרוש באופן מקיף את הדעות בראשונים ובאחרונים, ואז להציג סקירה מקיפה של פסקים בבתי הדין הרבניים בימינו. כמו כן, אין להתמקד רק בנושא עילת הגירושין.לפי ההלכה אסור לגבר להפעיל אלימות כלפי בת זוגו, כפי שנאמר בשולחן ערוך (אבן העזר סי' קנד סע' ג): "איש המכה אשתו עבירה היא בידו כמכה חברו, ואם רגיל בכך יש ביד בית דין לייסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה ולהשביעו שלא יעשה עוד".
וכתב באר הגולה (אבן העזר קנד, י) שעונשו של המכה אשתו חמור ממכה את חברו, והוא מנמק זאת בכמה היבטים שקשורים במחויבות הזוגית לאהבה ולכבוד הדדי, ובחומרה המיוחדת של אלימות במשפחה: ”דבחבירו אינו חייב בכבודו ובאשתו חייב לכבדה יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, לחיים ניתנה ולא לצער, ועונשו גדול ממכה חבירו כי היא יושבת לבטח אתו ודמעתה מצויה”. ומכך הסיק הרב אברהם אהרן פרייס, שהמכה את אשתו חייב מלקות מן התורה, קל וחומר ממכה את חבירו.[18]
השאלה האם אלימות במשפחה נחשבת לעילה לגירושין בפני עצמה שנויה במחלוקת בבית דין רבני. גם במקרים שבהם רשויות החוק הרחיקו בעלים אלימים מהבית ואפילו הרשיעו אותם בעבירה של אלימות במשפחה, יש מקרים בהם בתי הדין הרבניים סברו שאין לאישה זכות הלכתית לתבוע גירושין.
במאמר: "יחסם של חכמים לאלימות הבעל כלפי אשתו" פרופ אליעזר בשן הביא דוגמאות לפסיקות והתייחסויות של חכמים בבתי הדין בעקבות אלימות הבעל כלפי אשתו. הראב"ד והמהר"ם מרוטנברג התייחסו בחומרה רבה לאלימות הבעל כלפי אשתו. אך, חכמים בארצות האסלם נהגו אחרת ואף הכריזו על אשה שהוכתה על ידי בעלה כאשה מורדת ומנעו ממנה לקבל את כתובתה.
באחד המקרים הוצגו הוכחות לאלימות פיזית ונפשית מצד הבעל כלפי האישה, והדיינים סברו שזו לא עילה מספקת לגירושין. במקרה אחר דן בית הדין הרבני באשדוד במקרה בו אדם הורשע באלימות כלפי אשתו, איים עליה ברצח, ריצה עונשי מאסר וסירב לתת לה גט. בית הדין קבע שהאישה לא הוכיחה עילת גירושין שמאפשרת כפיית גט. במקרים רבים אחרים נטו בתי הדין להקל ראש כלפי גילויים של כל סוגי האלימות כלפי נשים, לרבות הקשות ביותר.[19] אולם קיימים גם מקרים בהם בית הדין חייב את הבעל בגט בעקבות אלימות של הבעל כלפי אשתו.[20][21] ונראה שאין תגובה קבועה מצד הדיינים על טענה לאלימות מצד האשה, ודבר זה נתון לשיקול דעתם של הדיינים.
מודלים תאורטיים רבים ושונים מנסים לאתר את גורמי הסיכון והגורמים לאלימות בין בני זוג, כולל אלה המבוססים על גורמים ביולוגיים, פסיכולוגיים, תרבותיים, וחברתיים בין המינים. גורמי סיכון מסוימים מזוהים באופן עקבי במחקרים ממדינות רבות ושונות, בעוד שאחרים הם ספציפיים להקשר מסוים ומשתנים בין מדינות ואזורים (למשל, אזור כפריים ועירוניים). עוד נמצא כי נשים או גברים אלימים היא קבוצה הטרוגנית של אנשים. לכן, סביר מאוד להניח שגורם ספציפי אחד אינו יכול להסביר את התנהגותם של כולם.[3]
מחקרים מצביעים על מספר גורמי סיכון עקביים המגבירים את הסיכוי להתנהגות אלימה (כתוקף) וכקורבן:[14]
גורמים דמוגרפיים: גיל צעיר, רמת השכלה נמוכה, הכנסה נמוכה או אבטלה.[14]
גורמים בהיסטוריית הילדות: חשיפה בילדות לאלימות בין ההורים, חווית הורות לקויה, התעללות והזנחה כולל אלימות מינית.[14]
גורמים ברמת הפרט: גורמים שעלולים להוביל להתנהגות אלימה בזוגיות הם דחק, חרדה, הפרעות אישיות והפרעות נפשיות, תקשורת והיסטוריה של מערכות יחסים משפחתיות דוחות.[14]
גורמים ברמת מערכת היחסים: עוינות או קונפליקטים במערכת היחסים, מספר בנות זוג, קיומם של חברים או אחים מבוגרים "בעלי ניסיון" שעוסקים בהתנהגויות מסוכנות.[22][14]
גורמי סיכון הקשורים לעמדות: עמדות שעוסקות בשימוש באלימות במערכות יחסים ואמונה קפדנית ונוקשה בחלוקת תפקידי מגדר במערכת היחסים.[14]
גורמי סיכון התנהגותיים: ביצוע וקורבנות לאלימות זוגיות במערכות יחסים קודמות, בריונות, היסטוריה של שימוש בסמים או אלכוהול, עבר פלילי, וסגנון תקשורת עוין.[22][14]
גורמי סיכון ברמת הקהילה והסביבה: עוני, מעמד כלכלי וחברתי נמוך של נשים, רמות גבוהות של אלימות בשכונה, יעילות קולקטיבית נמוכה בשכונות (collective efficacy) למשל, נכונות נמוכה של שכנים להתערב כאשר הם רואים אלימות, ונורמות מגדריות מזיקות. כלומר, אמונות וציפיות לגבי תפקידם של והתנהגותם של גברים ונשים בחברה. עם זאת, הראיות לגבי גורמי סיכון אלה הם מוגבלות בשל המחקר המצומצם בנושא.[23][14]
ערך מורחב – התעללות בילדיםאלימות כנגד ילדים נוצרת בנסיבות שונות ובהן מסרים תרבותיים מעודדי אלימות, הורים בעלי קשיים רגשיים או שעברו התעללות בעצמם, חוסר יכולת של ההורה להיות פנוי לצרכים של ילדו, ועוד. ההתעללות מתאפשרת במקרים רבים כיוון שהילד הוא חלש, חסר אונים ותלוי במבוגר. ההתעללות מופנית בעיקר כלפי הצעירים והחלשים שבהם. הילדים מלווים בתחושת אשם דבר שפוגע בהם בהמשך ומקשה על יצירת מערכות יחסים בריאות עם בני אדם גם בבגרותם.
בעבר נפוצו שתי תפיסות מרכזיות בנוגע לאלימות כלפי ילדים. הראשונה, תופסת את הילד כחסר אישיות בפני עצמו עד אשר מפתח ישות משלו ואת ההורה כמי שעליו החובה לסייע בתהליך זה. התפיסה השנייה מדגישה את זכויות ההורה מול חובות הילד, הנתפס ככלי לשירות ההורה. לנוכח תפיסות אלו, כאשר הופיעו בעבר פגיעות בילד על ידי הוריו, הדבר ניחשב ללגיטימי ולנורמטיבי, שכן ההנחה הייתה שההורה ממלא בכך את חובותיו.
האלימות כלפי ילדים באה לידי ביטוי במספר אופנים:
בין הסיבות המרכזיות לפגיעת ההורים בילדיהם ניתן למצוא רגשות שליליים (כעס, שנאה, עוינות), או מאידך אמונה כי דרך ההכאה יצליחו לחנך את ילדיהם. הפסוק מספר משלי "חוסך שבטו שונא בנו ואהבו שחרו מוסר" מייצג, לעיתים, עמדה זו. חלק מההורים מונעים מתוך מחשבת זדון ומתוך כוונה תחילה, כאשר חלק אחר של הפגיעות מתבצעות ללא כוונה לפגוע באופן זה.
בישראל ישנו חוק "פגיעה בקטינים ובחסרי ישע", סעיף 368 לחוק העונשין, ושם ישנה התייחסות נפרדת לפגיעה כשמדובר בילד, כלומר אדם שטרם מלאו לו 18 שנה. הפוגע מוגדר ככל מבוגר האחראי על הקטין - הורה מאמץ, הורה חורג ואפוטרופוס.
אלימות בין אחים פירושה התעללות בין אחים כדפוס של אלימות והפחדה שחוזר על עצמו. סוג אלימות זה מוזכר בסיפורי התנ"ך - רצח הבל על ידי אחיו קין, והתעללות אחי יוסף ביוסף.
האלימות בין אחים מתפרשת לרוב כמריבה. ההורים מתעלמים ותופסים זאת כחלק מתהליך ההתבגרות. אלימות זו מאפיינת ילדים בגילאי 6–12, וכן מאפיינת בנים יותר מאשר בנות. במקרים מסוימים האלימות הופכת לבעייתית כאשר פער הגילאים בין האחים גדול ואח אחד הוא תמיד הקורבן והשני תמיד התוקפן. התעללות בין אחים יכולה להיות גם מינית. גם במקרה זה פעמים רבות ההורים תופסים את ההתעללות כמשחק בין האחים, דבר שמגביר את הפגיעה בקורבן בשל התחושה שאין מי שיגן עליו/עליה. במקרה זה בדרך כלל ישנה דינמיקה משפחתית מורכבת שמעבירה מסרים בעיתיים או סותרים לגבי ההתעללות שמאפשרים את הימשכותה.
ערך מורחב – התעללות בקשישיםבעבר, בחברה המסורתית, תוחלת החיים הייתה קצרה. רק מספר בודד של אנשים הצליחו להגיע לגיל הזקנה, והם זכו למעמד חברתי גבוה הודות לנדירותם ולתפקידים שמילאו. ככל שחברה הופכת למודרנית, הכוח והידע עוברים לצעירים, וכך יש כמות רבה יותר של אנשים המגיעים לגיל הזקנה.
בעבר, הזקנים היו נחשבים לראשי הבית, הרכוש היה בבעלותם וכל המשפחה גרה ועבדה יחד. אך עם תהליך המודרניזציה, העיור, והארכת תוחלת החיים באמצעים רפואיים מתקדמים, התלות במשפחה פוחתת, הילדים לא גרים עוד עם הוריהם, ההורים מאריכים ימים ונחלשים, והצרכים והשאיפות של הצעירים משתנים. בחברה המודרנית הקשישים לא משמשים עוד גורם סמכותי עבור הצעירים. כאמור, בעקבות השינויים שנוצרו כמות הקשישים הולכת וגדלה, המדינה לא יכולה לספק להם שירותים מתאימים, ורוב האחריות נופלת על כתפי ילדיהם או קרובים אחרים. סיטואציה זו מביאה ללחץ רב, לקושי בטיפול ולקשיים נוספים כגון בעיות כלכליות, בריאותיות ונפשיות אשר בסופו של דבר יכולות להביא לאלימות.
מנגד, ישנה טענה שהאלימות הייתה ידועה עוד קודם, אולם בעקבות השינויים המודרניים החשיפה שלה גברה. כמו כן, ערכים שהיו מובנים מאליהם בעבר, ניתנים לבחירה כיום.
ישנן שני סוגי משפחות אשר מאופיינות באלימות כנגד קשישים:
אלימות נגד קשישים מאופיינת ב: פגיעה פסיכולוגית, פגיעה גופנית, פגיעה כלכלית, הזנחה מכוונת והזנחה בלתי מכוונת (קיימת גם הזנחה אישית שבה הקשיש לא נותן לעצמו טיפול נאות). במחקרים שונים שהתפרסמו נראה כי הפגיעה השכיחה ביותר היא פגיעה גופנית. נמצא כי רוב הקורבנות הן קשישות שסובלות ממוגבלויות פיזיות או שכליות. חלק מהקרבנות הם גם גברים מעל גיל 75 שאף הם סובלים ממגבלה מסוימת. ממצא נוסף הוא רוב הקורבנות משויכים למעמד כלכלי נמוך.
הפוגעות היו בדרך כלל נשים, קרובות משפחה של הקשישים או הבעלים. ניתן להסביר ממצא זה בטענה שהנשים הן המטפלות העיקריות בקשישים.
מרבית מקרי האלימות לא נחשפים ונשארים בסוד בתוך המשפחה, היות שהזקנים רואים בכך כישלון אישי שלהם ולעיתים מתקשים טכנית להתלונן כיוון שהם מרותקים לביתם ומבודדים מהסביבה. לעיתים הם מרגישים כי תרמו לכך, ובנוסף קיים בהם פחד להישלח למוסדות. כמו כן הרשויות לא בודקות ביסודיות רבה את הקשישים כדי לא לפגוע בפרטיותם.
ערך מורחב – אלימות נגד גבריםפרופ' מורי שטראוס ואחרים פרסמו מחקרים משנת 1980, בהם נטען כי אלימות בין בני זוג מאופיינת בסימטריה מגדרית והדדיות.[24] לפי גישה זו, נשים נוטות להשתמש באלימות כלפי בן/בת הזוג גם כשאלו לא נהגו כלפיהן באלימות וגם כאשר אין הדבר נובע בהכרח מתוך הגנה עצמית, אלא לצורך שליטה, השגת עוצמה ונקמה.[25] במרוצת השנים החלו להצטבר עדויות מחקריות המצביעות על שימוש של נשים באלימות כלפי גברים, לרבות אלימות מילולית, מינית ונפשית. במחקר משנת 1997 שיעור גדול של נשים דיווח על שימוש באלימות לצורך השגת עוצמה ותגמול עקב התנהגות לא נאותה ומתוך רצון לזכות בתשומת לבו של בן הזוג.[26] ניתוח-על משנת 2010 מצא כי המניעים השכיחים ביותר לאלימות בקרב נשים היו כעס, הגנה עצמית, ונקמה, אולם ההבחנה בין נקמה והגנה עצמית הייתה קשה בחלק מן המחקרים שנבדקו.[27] יש הטוענים כי מניעים של שליטה הם נעדרים מאלימות של נשים,[28] אך יש החולקים על כך.[29] מחקר משנת 2003 מצא כי 38% מהנשים דיווחו כי איימו להשתמש באלימות לפחות לפעמים כדי לגרום לבן או בת הזוג לעשות את הדברים שרצו שיעשו; מתוכן 53% ציינו כי האיומים היו יעילים לפחות בחלק מהזמן.[30] באופן דומה, גרגורי סטיוארט (2006) הצביע על כך כי המניעים השכיחים ביותר היו "כדי לקבל שליטה על בן/בת הזוג" (22%), "כדי לגרום לבן/בת הזוג לעשות או להפסיק משהו" (22%), ו"לגרום לבן/בת הזוג להסכים איתך" (17%).[31] שטראוס (2010) הציג נתונים משישה סקרים שבוצעו בקרב האוכלוסייה הכללית בארצות הברית במשך שלושה עשורים, ומצא דפוסי אלימות הדדים במרבית מקרי האלימות שנבחנו.[32] גישת הסימטריה באלימות מתמקדת בסיבות לאלימות ובשיעורי השימוש באלימות, ולא בתוצאות האלימות. אפילו מנתוני שטראוס עולה כי אלימות של גברים גורמת לפציעות רבות יותר (פיזיות ופסיכולוגיות), יותר מקרי מוות, וזורעות יותר פחד.[32] פיברט (2014) שקיבץ כ-270 מחקרים, וכ-73 סקירות בביבליוגרפיה על אלימות במערכת יחסים זוגית, הראה כי נשים נוקטות אלימות כלפי בני זוגן ביחס הדומה לזה של גברים.[33]
לאורך השנים ספגה עבודתו של שטראוס ביקורת רבה. הביקורת הטילה ספק בקיומה של סימטריה מגדרית, במתודולוגיה העומדת מאחורי השאלונים למדידת התנהגויות אלימות בזוגיות של שטראוס (CTS, Conflict Tactics Scale), ובמסגרת התאורטית בה משתמשים החוקרים התומכים בה. המבקרים טוענים, בין היתר, כי אלימות גברים כלפי נשים היא קשה יותר ואין למדוד את השניים על ידי אותו סולם.[32]
ערך מורחב – אלימות נגד נשיםאלימות נגד נשים ידועה גם בתור אלימות מגדרית מוגדרת בספרות המקצועית כפגיעה אלימה או פוטנציאל לפגיעה, המבוצעת על בסיס נורמות מגדריות ודינמיקת כוח לא שוויונית כנגד רצונו של האדם.[34][35] אלימות נגד נשים היא תופעה אוניברסלית, השכיחה בלא הבדל דת, מעמד חברתי, תרבותי, גאוגרפי, גילי, או רמת השכלה. הצהרת האו"ם בדבר אלימות נגד נשים קובעת, "אלימות נגד נשים היא ביטוי ליחסי כוח בלתי שוויוניים היסטוריים בין גברים ונשים. אלימות נגד נשים היא אחד המנגנונים החברתיים שבאמצעותם נשים נאלצות לשאת תפקיד כפוך בהשוואה לגברים".[36]
קיימים ביטויים שונים לאלימות נגד נשים, בהם: אלימות מילולית, הטרדה מינית, הטרדה מאיימת, אלימות פיזית, תקיפה מינית ואונס, סחיטה, אלימות כלכלית, הדחה לזנות, סחר בנשים, השחתת איבר המין הנשי, נישואין כפויים, ורצח על כבוד המשפחה.
ערך מורחב – פוסט טראומהעל פי ה-DSM-IV, ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) תאובחן כאשר האדם חווה, היה עד או עמד בפני אירוע או אירועים בהם היה איום או מפגש ממשי עם מוות או פציעה חריפה, או איום לשלמות הגופנית שלו או של אחרים. אחד מגורמי הסיכון להתפתחות PTSD הוא חשיפה בעבר לטראומה נפשית או לטראומה גופנית.[37]
בני אדם שאובחנו כסובלים מ-PTSD הם בעלי סיכון רב מהממוצע לבצע עבירות אלימות כלפי בני זוגם, וכן כלפי אחרים. ניתן למצוא מאפיינים דומים בין בני אדם הסובלים מטראומה ופוסט טראומה, לבין בני האדם (מבחינה סטטיסטית, לרוב גברים), הנוהגים באלימות במשפחה. בין המאפיינים, פגיעות בביטחון העצמי, כעס על עצמם, דיכאון, חרדה, וחוסר אמון בעולם ובבן הזוג. בנוסף תופסים את עצמם התוקפים כקורבנות וחסרי ישע. ולאחר ביצוע אקט האלימות מלאים בבושה וצער.
מחקרים שבחנו גברים שהיו אלימים כלפי בנות זוגם, מצאו שרמת הסימפטומים הטראומטיים אצלם הייתה מובהקת.[38]
נמצא קשר מחקרי מובהק בין ילדים שהיו חשופים לאלימות מצד ההורים, לבין התפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית בבגרותם, וכן לשימוש באלימות בבגרותם. נמצא שדחייה על ידי ההורים במשפחת המוצא של הילד, וכן היחשפות לאלימות במשפחה, הן כקרבנות והן כעדים לאלימות זוגית, קשורים לממצאים של PTSD בבגרות, ולאלימות פסיכולוגית ופיזית כלפי אחרים בבגרות. [39]
מחקר של משרד המשפטים בארצות הברית משנת 1994 גילה כי לנשים רווקות סיכוי גבוה פי ארבעה ליפול קורבן לפשע אלים בהשוואה לנשים נשואות. מחקר אחר מהשנה העוקבת גילה כי נשים נשואות חשופות פחות לפגיעות אלימות באופן כללי.[40]
אלימות במשפחה, דף שער בספרייה הלאומיתSeamless Wikipedia browsing. On steroids.
Every time you click a link to Wikipedia, Wiktionary or Wikiquote in your browser's search results, it will show the modern Wikiwand interface.
Wikiwand extension is a five stars, simple, with minimum permission required to keep your browsing private, safe and transparent.
